שירז
אני עומדת עירומה עטופה בסדין מאחורי הווילון וצופה במתרחש למטה. מה קרה שהוציא את גיא מביתו ואסף את כל העיתונאים סביבו? מה עושה כאן עורך הדין שלו? פתאום גיא מסתובב לעבר הבית ומעיף מבטו לעבר חדר השינה שלו. אני תוהה האם הוא רואה אותי. הרי הקפדתי שהאור יהיה מכובה. הוא מסתובב מיד חזרה. אני רוצה לקוות שאיש לא ראה אותי, ובכל זאת אני נסוגה חזרה לתוך החדר החשוך ונשכבת על המיטה.
כעבור דקות שנראות לי כנצח אני שומעת את צעדיו על ריצפת העץ. הוא לא נכנס לחדרו אלא ממשיך לשלי.
"רק זה לא," אני שומעת אותו ממלמל, "אל תגידי לי שנעלמת לי."
הוא נכנס לחדר השינה. "את פה," הוא אומר ונאנח אנחת רווחה. הוא מחבק אותי ומפתיע אותי בכך שהוא טומן את ראשו בשקע צווארי. לפתע הוא מזדקף ואוסף אותי לחיבוק. "אני אשמור עלייך ילדה. אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך. אני מבטיח."
אני רוצה לשאול אותו מה קורה אבל כשהוא מעביר את ידו לאורך גבי, המגע שלו משכיח ממני את כל מה שקורה מסביבנו. "את לא לובשת כלום," הוא אומר מופתע וחיוך גדול על פניו. "את רוצה להיות איתי, נכון?"
אני מחייכת במבוכה. "אתה יודע שאני ילדה. אני לא יודעת כלום," אני לוחשת לו, "לא באמת סיפרו לי מה עומד לקרות. אמרו לי שאתה תלמד אותי."
"את יודעת שהייתי עם נשים אחרות. אני יודע שאיתך זה יהיה שונה. אני אהיה עדין איתך אין לך מה לפחד."
אני יודעת שאני חייבת להוציא החוצה את כל מה שאני מרגישה. "אתה יודע שאף פעם לא הייתי עם גבר, אבל זה יותר מזה," אני אומרת ומפסיקה לרגע את דברי, "אף פעם לא ראיתי בן ערום. אני לא באמת יודעת מה….אתה מבין מה אני מנסה לאמר לך?" אני מסמיקה מבושה. אני מקווה שהוא לא רואה את זה.
"נעים לך שאני נוגע בך?" הוא שואל אותי בקול רך.
"מאד," אני לוחשת.
גיא משכיב אותי בעדינות על המיטה. מכסה אותי בסדין. הוא כנראה מבין שאני עדיין לא מוכנה. הוא נשכב לידי ולוקח את ידי בידו ומעביר אותה על לחיו. העיניים שלו ממוקדות בשלי. אני מרגישה ריגושים בגוף במקומות שאני לא מכירה. הוא מתיישב לרגע ופושט את חולצתו. הוא שוב לוקח את ידי ומטייל איתה לאורך החזה שלו. "את מרגישה את הלב שלי? תראי כמה הוא מתרגש בשעה שאת נוגעת בי."
הוא מניח את ידו על שלי ונותן לי להרגיש את פעימות ליבו. אני מרגישה את הקצב המהיר שלהן. אני מושכת את ידי ממנו. הוא מסתכל מופתע, אבל מחייך כאשר אני מתחילה לטייל בידי עליו לבדי. עיניי עצומות ואני מחייכת.
אני פוקחת אותן ומפסקת מעט את שפתיי. הוא מבין בדיוק מה אני מבקשת ומתכופף אליי כדי לנשק אותי. אני כורכת את ידי סביב צווארו. ככה זה מרגיש לי הכי נכון ומושכת אותו אליי. אני רוצה לטבוע בשפתיים הנעימות שלו. ההתרגשות בגוף שלי נבנית עוד יותר וכל כך נעים לי.
אחרי הנשיקה הארוכה והמתוקה שלו, הוא קם מהמיטה ופושט ממנו את מכנסיו. הוא לוקח את ידי ונותן לי ללטף אותו מבעד לבד של תחתוניו. "את חושבת שאת מוכנה לראות אותי ערום לפניך?" הוא שואל. אין שמץ של ציניות בדבריו, הוא לא לועג לי, אלא רגיש לפחדים שלי.
"אני חושבת שכן," אני אומרת לו, והוא מסיר את הפריט האחרון שמסתיר אותו ממני. כל הענין הזה עדיין לא ברור לי אבל לפחות אני כבר יודעת.
הוא מסיר האיטיות את הסדין מעליי. "את יפיפיה," הוא אומר לי, "אי אפשר לראות כמה את באמת יפה מבעד לבגדים. אני לא חושב שאני אצליח להתאפק הרבה כשאני רואה אותך כך. אולי כדאי אקום." הוא אומר.
"היום זה ליל הכלולות שלנו," אני אומרת לו, "זה היום שלנו להכיר אחד את השנייה עד הסוף."
"את מתכוונת לזה שירז?" הוא אומר, "כיוון שקשה לי לעמוד בפני המראה שלך כשאת כאן עירומה לפניי."
"בוא אליי," אני מבקשת, "אני רוצה לתת לך את כולי."
והוא בא אליי. הוא מנשק אותי במקומות שלא חשבתי שמנשקים. ואני נאנקת מרוב עונג. לבסוף הוא נשכב מעליי ואני יודעת שעוד רגע כבר לא אהיה ילדה. אני לא פוחדת יותר. אני כל כך מאושרת.
*
הוא מושיט לי יד. "בואי נלך להתקלח." אני קמה בעקבותיו. אני כבר לא נבוכה לראות אותו במערומיו, כבר לא נבוכה שהוא רואה אותי כך ללא פיסת בד אחת עליי. אני הרי שלו!
רגע לפני שאני נכנסת לחדר אני מעיפה מבט לעבר המיטה. הסדין והשמיכה מונחים עליה באי סדר ומעידים על מה שהתרחש בה לפני זמן לא רב. במקום עליו שכבתי מונחת מגבת לבנה מוכתמת בדמי. אני ניגשת ומרימה אותה. "הנה ההוכחה לך לא הייתי עם גבר לפניך," אני אומרת לו, "אולי בעיניך זה נראה טיפשי אבל זה המנהג אצלנו. חשוב שתדע שאתה היחיד שלי."
"תודה לך," הוא אומר לי וחוזר אליי. הוא מחבק אותי ונושא אותי בזרועותיו למקלחת אפופת האדים.
אני מרגישה את הנוזלים מטפטפים מתוכי, מעורבבים בדם בתוליי. אני מנסה להשתחרר ממנו, אבל הוא לא מרפה ממני ומתחיל לשטוף את גופי ולסבן אותו. "אף פעם לא חשבתי שבעל ואישה מתרחצים ביחד."
"זה לא מה שתמיד קורה," הוא עונה לי, "אני כאן כי אני רוצה להיות איתך ברגעים שאחריי. אני צריך לדעת שאת בסדר. זה רגע מאד מיוחד."
אני מחייכת אליו. "זה אתה שגרמת לזה להיות כזה מיוחד. אתה לקחת ממני את כל הפחדים. אתה הוא זה שנתת לי להרגיש שאני בטוחה בין זרועותיך. זה כל מה שהייתי צריכה."
הוא מצמיד אותי אליו ומנשק אותי. נדמה לי או שבאמת הנשיקה בינינו יותר עמוקה, יותר מלאת תשוקה? אני מרגישה כל כך קרובה אליו. מרגישה שאני חלק בלתי נפרד ממנו. אז ככה זה מרגיש להיות אישה?
*
אני מסוחררת מרוב אושר. אני מרגישה כמו פרפר שיצא מהגולם שלו, כמו ניצן שהפך לפרח יפיפה. אני מודה בליבי לאבי שהסכים שאלך עם הגבר הזה, שכל כך שונה מכל מה שגדלתי עליו, שגורם לי לאושר שלא ידעתי שהוא בכלל קיים. אני נכנסת מתחת לשמיכה, ומניחה את ראשי על חזהו. הוא מקיף בידו אותי ומצמיד אותי אליו. "את מאושרת?" הוא שואל.
"אני אוהבת אותך," אני עונה לו. שלושת המילים האלה מכילות את כל עוצמת הרגשות שאני חשה כלפיו. אני מרגישה שייכת לו כפי שלא הרגשתי שייכת לאיש לפניו. גם לא לאימי.
"מתוקה שלי, לא הייתי מוכן למה שיקרה ולא נזהרתי. האמת שממש לא איכפת לי אם תכנסי להריון. הרי בכל מקרה אנחנו רוצים שזה יקרה בקרוב נכון?"
"אני כל כך מאושרת. לא הייתי מוותרת על דבר ממה שקרה, למרות שבסוף…נו אתה מבין. הרי בעצמך הסברת לי שהפעם הראשונה היא לא כל כך נעימה," אני אומרת לו.
"קצת התרגשתי יתר על המידה איתך. גם לגבר הפעם הראשונה עם אישה יכולה להיות מאתגרת," הוא מחייך אליי.
"אם אתה אומר," אני אומרת וצוחקת. אבל אז אני נזכרת במה שקרה פה מוקדם יותר. "אתה בסדר?" אני שואלת אותו.
"אני כל כך מאושר שאת כאן, שאת חולקת איתי את חיי," הוא עונה לי.
"אני שואלת על מה שקרה קודם," אני אומרת לו.
"מה שקרה קודם הוא שאליזבת חושבת שהיא יכולה למנוע ממני להתחתן איתך. היא שלחה הודעה לרב שאני מאורס לה. המסמך אותו שלחה הוא מזויף. לא הייתי צריך להסביר את זה לרב. הרי אף פעם לא חותמים על מסמך אירוסין. החתימה נלקחה מהסכם הנישואין שלנו. זה ברור שכן כאשר חתמתי עליו הוספתי לב קטן ליד חתימתי. זה רק מראה כמה טיפשה היא. חוץ מזה שאנחנו כבר נשואים וזו עובדה מוגמרת."
"כבר ראיתי שהיא לא חושבת עד הסוף ביום ההוא ששמה את תכשירי הקוסמטיקה שלה עם האריזות," אני אומרת לו, "ומה עכשיו?"
"אד מגיש נגדה תביעה על הטרדה, זיוף מסמך, ופגיעה בשמי הטוב," הוא עונה לי ומתחיל לצחוק. "איזה טמטום זה לקחת חתימה של גבר שיש לצידה לב ולהעתיק אותה. כל מי שמכיר אותי לא יחשוב שזו באמת חתימתי. אגב, ראיתי שגם את הוספת לב ליד החתימה שלך."
אני מחייכת. "אז כן שמת לב ללב שציירתי. אהבתי את הרעיון שלך והחלטתי לצייר גם."
"רציתי להביע את אהבתי לך על גבי ההסכם. שלא יהיו בו רק מילים קרות אלא גם מהרגש שלי כלפייך," הוא אומר לי, "ועכשיו אני אראה לך כמה אני אוהב אותך," הוא אומר ומתחיל לנשק אותי. עכשיו שאני כבר אישה ואני יודעת מה מצפה לי, אני מתעוררת מיד לקראתו ומתמסרת לו בהנאה רבה.
*
גיא
מעולם לא ניסיתי להסתיר את העובדה שהייתי עם לא מעט נשים. מעולם לא ייחסתי לבילוי עם אישה במיטה הרבה מחשבה. הרי זו הדרך לפרוק את היצרים. עם שירז זה היה שונה. הכל היה חדש לי. המראה של הגוף הערום שלה שמחכה לי שאבוא ואקטוף אותו הטריף אותי כל כך שפחדתי שלא אצליח להתאפק. שרק אגע בה וכל העניין יסתיים. ידעתי כמה זה משמעותי בשבילה וידעתי שזה מה שיקבע את העתיד שלנו יחד. כמה היה קשה לי לעצור בעצמי ולא להתפרק ברגע שאני בתוכה. שירז אומרת שאני הוא זה שהדריך אותה. אין לה מושג כמה היא זו שהובילה אותי במעשה האהבה שלנו.
עכשיו שהיא "כבר אישה" כהגדרתה, היא מביאה אותי לשיאים של עונג שלא ידעתי. ההתמסרות שלה היא כל כך מוחלטת שהיא מעצימה אותי. אני מודה שהתפלאתי שהיא נענתה לי מייד. הגוף שלה מותאם לשלי בצורה מושלמת. בזכותה חודשים של מתח משתחררים ממני.
אחרי כמה סבבים של מעשה אהבה אנחנו נרדמים שנינו. שירז חבוקה בזרועותיי ונשימותיה השקטות הן כל מה שאני צריך כדי לישון שינה רגועה.
מסתבר שהייתי באמת מותש מכל התקופה האחרונה. כשאני מתעורר החדר כבר שטוף שמש והשעה בשעון מראה ששמונה בבוקר. אני מתמתח ורוכן לעברה של שירז לנשק אותה. אני רואה שהיא ערה והחיוך על פנייה מאיר לי את הבוקר.
"איך ישנת מתוקה?" אני שואל אותה.
היא לא מספיקה לענות כיוון שלחדר מתפרצת אמא שלי. "תגיד לי מה אתה חושב שאתה עושה?"
"מה את חושבת שאת עושה? ממתי מתפרצים לחדר שינה ללא בקשת אישור?" אני עונה לה. אני מגשש אחרי תחתוניי שנמצאים איפה שהוא על הריצפה. אני מוצא אותם, מתלבש ועומד מולה.
"את רוצה לדבר איתי," אני אומר לה, "חכי לי למטה בחדר האורחים. אנחנו נתארגן ונרד."
"אני לא מעוניינת לדבר עם…זאת," היא עונה לי, מסתובבת ויוצאת.
שירז מביטה בי עיניה עצובות כל כך.
"תקשיבי מתוקה, את שלי ואני לא מתכוון להתנצל על זה שאני אוהב אותך," אני אומר לה, "לכי לחדרך ותתלבשי. תבחרי מה שבא לך. אל תחששי מה אימי תחשוב עלייך. אני אוהב את הטעם שלך בבגדים. עובדה שבחרת אתמול את הבגד המושלם. אני אלך להתארגן גם."
"הבגדים שלי כבר כאן," היא עונה לי והולכת בעקבותיי לחדר הארונות.
אני מציץ בה בשעה שהיא מתלבשת. היא בהחלט השתנתה בין לילה. היא נראית לי יותר זקופה. היא לובשת את בגדיה התחתונים וכל מה שעובר לי בראש כעת כמה אני רוצה לפשוט אותם ממנה ולעשות איתה אהבה כאן על השטיח. אני מסיט מיד את עיניי. אסור לי לחשוב על הדברים האלה כעת. אני חייב להירגע. לאור ההתנהגות הבלתי צפויה של אימי, אני עוד עלול למצוא אותה כאן בחדר הארונות בודקת מדוע עוד לא ירדתי.
כשאני מסיים להתלבש אני מסתובב לשירז. היא לובשת שמלה שחורה ועליה הדפס של וורדים אדומים. היא נראית נפלאה. אני אוחזת את כפות ידיה ומקרב אותם לשפתיי. "את נראית נפלא אשתי," אני אומר לה והיא נושכת שפתיה ומשפילה מיד את מבטה.
אנחנו יורדים במדרגות כשידי אוחזת בידה. אני אוחז בה בחוזקה, ספק בגללי ספק בגללה. רגע לפני שאנחנו נכנסים לחדר האורחים אני ניגש לחדר העבודה שלי ולוקח ממנו את התיק ובו מסמכי החתונה שלנו. אני פונה לחדר האורחים. האש באח בוערת ואימי עומדת מולה עם גבה אלינו. אבי יושב על אחת הספות ומעיין בעיתון.
"שלום אמא," אני אומר לה, "האם אני יכול להציע לך לשתות משהו?"
"אני ביקשתי לדבר איתך…לא איתה," אומרת אימא וסוקרת את שירז. אין ספק שהיא מתרשמת ממנה. ברור לי שהיא לא תראה זאת.
ואז שירז מפתיעה אותי, עוזבת את ידי. "נעים מאד להכירך גברת תומפסון," היא אומרת לה.
"כן כן," אומרת אימא, "ברור שנעים לך. את חושבת שהעלית בחכתך דג שמן, וחייך מסודרים. יש לי חדשות בשבילך."
"אם את רומזת גברתי שהסכמתי ללכת עם בנך בגלל עושרו, את טועה. כסף הוא לא מה שעושה אדם עשיר. פנימיותו כן. את יכולה להיות גאה בבן שלך. הוא גבר מדהים," היא עונה לה.
"הוא בהחלט גבר מוצלח, רק כשזה קשור בך משהו השתבש בו. הוא הרי מאורס לאליזבת. את לא מבינה שאין לך מה לחפש פה? זו לא התרבות שלך. אני יודעת שאת חושבת שגיא יישא אותך לאישה אבל זה לא יקרה. אני מציעה שתחזרי למקום ממנו באת לפני שישבר לך הלב. אני עצמי אדאג ללוות אותך למטוס."
"אני מאמינה ביושרו של גיא. לו היה בידיו הסכם חתום עם אישה אחרת הוא לא היה מבקש מאבי את ידי," היא אומרת לה.
"אצלנו לא חותמים על הסכמים בכתב כמו אצלכם," היא אומרת לשירז.
"כנראה שלא הבנתי נכון את מה שאמר הרב. משום מה הבנתי שאליזבת הציגה בפניו את מסמך האירוסין שלה עם גיא, זה שלא נכתב מעולם," אומרת שירז. אני המום מאיך ששירז הובילה את הדברים. היא טמנה מלכודת לאימי וזו נפלה בה. "את מבינה גברת תומפסון, כך או כך, אין זה משנה."
רק שעכשיו שירז מסתכלת עלי ובוחנת את תגובתי. "את מבינה למה בחרתי בך?" אני לוחש לה בשעה שאני מוציא את הסכם הנישואין שלנו. "ברכי אותנו אימא. שירז ואני התחתנו אמש."
אימי נועצת מבט במסמך. אני רואה שהיא בולעת את הרוק אבל לא מוציאה מילה מפיה. "ובכן.." אני מתחיל לאמר ופונה לשירז. אבל היא לא פה.
"מה חשבת שהיא תישאר בחדר אחרי שנבחה כך עליי," אומרת לי אימא בארס, "יש גבול."
"היא אישתי, גם אם זה לא מוצא חן בעינייך. אל תדברי עלייה כך. מאמש היא גברת תומפסון, בדיוק כמוך."
שירז חוזרת לחדר. היא מחזיקה בידה שקית ניילון. "בתרבות שלי כלה טרייה נדרשת להוכיח למשפחת בעלה שהיא היתה טהורה לפני נישואיה. היא מוציא את המגבת מהשקית ופורשת אותה לעיניה המופתעות של אימי. "אני מבינה שכאן זה לא מקובל. הרי נשים הולכות עם גברים ללא שום קשר לנישאים. אני לא כזו. הנה ההוכחה לפנייך שגיא הוא הגבר הראשון שחוויתי בחיי. אני יכולה להבטיח לך שהוא יהיה היחיד." הידיים של שירז רועדות מעט. המעמד הזה של גילוי האינטימיות בינינו לא קל לה.
"אני מבטיח לך מתוקה, שאת היחידה ותהיי כזו כל עוד אני חי," אני אומר לה ומחבק אותה. עכשיו זה רק היא ואני. לא איכפת לי מה הוריי חושבים עלינו כעת. כל שאני רוצה הוא ששירז תרגיש שאני איתה בכל ליבי.
אימי לוקחת מידיה של שירז את המגבת, מקפלת אותה ומכניסה אותה לשקית הניילון שבידה. כל זה מתנהל בשתיקה. שירז עומדת זקופה, אבל היא מגששת אחרי ידי. אני אוחז בה מעניק לה את הבטחון לו היא זקוקה.
"היה לי חשוב שתדעי שאני אוהבת את הבן שלך בכל ליבי. אני יודעת שאצלנו לא מתחתנים מאהבה, אלא בשידוך. אבל אצלכם אני רוצה להאמין שהאהבה היא הקובעת. עכשיו אני שייכת לכאן, אני שייכת לגיא," היא אומרת, "אני אבקש שיגישו לכם משהו לשתות." היא אומרת. היא לא מחכה לתשובה ויוצאת מהחדר.
"אני מכין אתכם לכך שהסיפור ההזוי עם אליזבת יגיע לבית משפט," אני אומר להוריי, "אני לא מצפה מכם לתמוך בי. כבר הבנתי לצד מי אתם עומדים. יכולתי להציג את רישיון הנישואין שלי אתמול בפני העיתונות אבל אציג אותו בזמן שיתאים לי. אני מרגיש שרק דרך בית משפט יקבל הציבור את האמת שלי ואין לי ברירה. מכיוון שאין בכוונתכם לברך אותנו לרגל נישואינו אני מניח שהביקור שלכם כאן תם."
*
שירז
אני עומדת בחדר השינה שלנו ורואה את הוריו של גיא עוזבים. הוא לא מלווה אותם. הגוף שלהם מראה לי שזו לא היתה פרידה נעימה. אימו עמדה זקופה מולי כאשר נכנסנו לחדר. היא נראית לי כעת שפופה. אני ממהרת לרדת לגיא. אין לי צורך לחפש אותו כיוון שאני שומעת את קולו בשעה שהוא מדבר בטלפון.
"לא אד," הוא אומר, "אני לא אסתפק בכך. אם היא לא רוצה להגיע איתי לבית משפט אני רוצה שתפרסם הודעה על כך ששיקרה. אני לא מוכן להתפשר על פחות. מגיע לשירז שתוכר כאשתי. היא לא לקחה מקום של אף אחת. אליזבת ידעה כל הזמן שאני לא רואה את העתיד שלי איתה. לא רק זה, מעולם לא הייתי נאמן לה. בזמן שהייתי כביכול איתה הייתי מתפרק אצל נשים אחרות. אני מבטיח לך שזה לא יקרה עם שירז. היא כל מה שאני צריך. כאישה וכמאהבת."
אני עומדת ומסמיקה. אני מובכת מכך שהוא מדבר כך על עניינינו הפרטיים.
"אני לא אגיע לעבודה בשבוע הקרוב. אני רוצה להקדיש אותו לשירז. ביקשתי שיסדרו לך חדר בקומת המשרדים שלנו. אם אתה צריך משהו תפנה לג'ורג'."
אני מבינה שהשיחה הסתיימה ואני נכנסת לחדרו של גיא. "בואי אישתי היפה," הוא אומר וזז מעט עם כסאו אחורה. אני מתיישבת על ברכיו והוא מיד מנשק אותי. איזה שפתיים רכות ונעימות יש לו. אני שיכורה מהן.
"חשבתי שנלך היום לשוק הפרסי. מה דעתך?" הוא שואל.
"אתה לא צריך לעבוד?" אני שואלת, כאילו שאינני יודעת.
"את חושבת שהראש לי בעבודה. אתמול התחתנו. אני רוצה לבלות את הימים הבאים איתך," הוא עונה לי, "ויש לי גם חדשות. מיס אליזבת לא רוצה להגיע איתי לבית משפט. היא כבר מבינה שהיא תבזה בכך רק את עצמה. אני דרשתי שתשלח הצהרה לעיתונות."
"אני מניחה שאימך סיפרה לה על הביקור הבוקר," אני אומרת.
"אני בטוח שכך. אני גם בטוח שהיא לא רוצה שאוציא אותה מחיי. היא גאה מידי להודות בכך שהיא מבינה בדיוק מה אני רואה בך. אני מכיר אותה. אני לא אתפלא אם היא תאמץ אותך כבת."
"אבל יש לי הורים," אני אומרת לו.
"ברור מתוקה, זו לא הכוונה," הוא אומר לי, "אני לפעמים שוכח שלא גדלת כאן. זה מין ביטוי שמראה על כך שהיא תאהב אותך כאילו היית הבת שלה עצמה."
"אתה באמת חושב?" אני שואלת. אני לא בטוחה. ימים יגידו.
*
אנחנו מטיילים בשוק. הריחות שעוטפים אותו והצבעים הססגוניים, בהחלט מזכירים לי את הבית. המחשבות שלי נודדות לאמא. אני מתגעגעת אליה כל כך. כל כך התרגשתי מהבחירה של גיא בי, הכל נראה לי כמו חלום ולא מציאותי שלא באמת חשבתי על ההשלכות של ההסכמה שלי להתחתן אתו. אני הולכת ובוחנת את התבלינים, אבל במקום להיות מאושרת אני נעצבת. מי עוזר כעת לאמא? הרי את רוב עבודות הבית עשיתי אני, במיוחד את הבישולים. מי עוזר לה כעת?
עיניי מתמלאות דמעות וגיא חושב שזה בגלל שאני מתגעגעת הביתה. "את מצטערת שבאת איתי ללונדון?" הוא שואל בקול שקט.
"מה פתאום אהובי," אני עונה לו, "אני חושבת על כך שאימא שלי רגילה לנוכחותי ולעזרתי וחושבת מי עוזר לה כעת."
"אני מניח שכעת אין לאחיותיך ברירה והן תצטרכנה לעזור לאימך," הוא עונה לי.
"אני כל כך רוצה למצוא להן שידוך. אני לא מצטערת לרגע שאני איתך, אבל אתה כבר יודע שזה לא איך שנהוג אצלנו. אולי לכן אימי השקיעה בלימוד הלכות הבית בי יותר מאחרות, כיוון שהניחה שאני אינשא אחרונה."
"הגעתי לבית אביך עם הידיעה שאולי ינסה לשדך אותי והתכוננתי להיות מאוד ברור בנושא. אצלנו הרי לא נוהגים כך. החלטתי להיענות בנימוס להזמנה שלו ולהבהיר לו שאין סיכוי שיציג בפניי תנאי כזה של לשאת את אחת מבנותיו תמורת קשרי סחר בינינו. ואז ראיתי אותך. האמת שלא ידעתי אם את בתו או לא, רק ידעתי שאני לא חוזר ללונדון בלעדייך," הוא אומר לי.
"וכך עשית," אני עונה לו, "אני שמחה שהקשבת ללב שלך, כיוון שכשאני ראיתי אותך הבנתי איך מרגישה אהבה. חלמתי עליך בלילות, ולא העזתי לחשוב עליך בימים."
*
גיא
אני מחייך לעצמי למשמע המילים של שירז. נעים לי לשמוע אותן. אני יודע בדיוק מה אני רוצה לעשות בשבילה.
"אני צריכה למצוא עבודה," היא אומרת לי פתאום, "מה אתה חושב שאני יכולה לעשות?"
"מדוע את צריכה לעבוד?" אני שואל אותה בפליאה.
"כי אין לי כסף בכלל," היא לוחשת לי.
"מתוקה שלי, את אישה שנשואה לגבר עשיר," אני עונה לה, "לעולם לא יחסר לך כסף."
"נעים לי לשמוע אותך אומר את זה," היא עונה לי, "שאני אישה אני מתכוונת. אני צריכה להתרגל לזה."
אני מוציא את הארנק שלי, שולף ממנו כמה שטרות של מאה לירות שטרלינג ונותן לה. "לכי תקני מה שאת רוצה," אני אומר לה.
"זה המון כסף," היא אומרת, "למה אני צריכה כל כך הרבה כסף?"
"כדי שלא תצטרכי לבקש ממני כל פעם שאת רוצה לקנות משהו," אני עונה לה.
"אני רוצה שתלמד אותי איפה הסופרמרקט. כך אוכל בעצמי לקנות את המצרכים הביתה," היא עונה לי.
"את לא מבינה. הכסף הזה הוא שלך. רק שלך. יש מי שעורך קניות לבית. עם הכסף שנתתי לך את יכולה לקנות לעצמך כל מה שאתה רוצה."
"באמת?" היא מסתכלת עליי מופתעת, "ככה זה עובד אצלכם במערב?"
"אצלנו. וכעת גם אצלך," אני אומר.
"אוף. יש לי כל כך הרבה מה ללמוד. אני לא יודעת מאיפה להתחיל," היא נאנחת.
"הנה למדת כעת משהו. את לא שמה לב, אבל את כבר יודעת לא מעט דברים," אני עונה לה.
אנחנו עוברים בין החנויות ושירז רק מסתכלת. "אני חושבת שאשוב לפה אם יגמרו התבלינים בבית. בכל מקרה שמחתי שניתן לי לשאוף אליי את הריחות הנעימים האלה."
היא עדיין לא קולטת שהיא יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה. אני לא לוחץ עליה . היא עוד תלמד. "בואי נלך לאחד מבתי הקפה האהובים עליי," אני אומר לה.
"אני אשמח מאד ללמוד עליך," היא עונה לה. אני מושיט ידי ומשלב אצבעותיי בשלה. היא נבוכה לרגע אבל אז מזדקפת. "פה מותר," היא מחייכת אליי, "אני רוצה שכל העולם ידע שאני מאוהבת בך."
"זה אני שרוצה שכל העולם יראה כמה אני מאוהב בך," אני עונה לה.
אנחנו נכנסים לבית הקפה ואני מתקבל בשמחה על ידי וילי בעל המקום והעובדים בו.
"תכירו זו אשתי שירז," אני מציג אותה בפני כולם.
"נעים לי להכירכם," אומרת להם שירז.
"אני חייב להסיר בפנייך את הכובע," אומר וילי, "רבות ניסו לקטוף את התואר גברת תומפסון."
"אני שמחה שאף אחת לא מצאה את המפתח ללב של גיא, וכך אני זכיתי," היא עונה לו. אני שם לב שלמרות שהיא מאד ביישנית, היא תמיד עומדת זקופה בשעה שהיא מדברת. כמובן שהיא תמיד מחפשת שהיד שלי תיגע בה בשעה שהיא עושה זאת.
"זה בהחלט ניראה כך," אומר וילי, "הגבר שלנו נראה מאד מאושר. את בהחלט למדת את מילות הקסם. יש לך אולי אחות?"
שירז צוחקת. "יש לי יותר מאחת," היא אומרת לו, "אבל אני חושבת שהן תלכנה לאיבוד פה בעיר הגדולה."
פתאום כולם משתתקים.
"אתה לא מתבייש להביא את ה…ילדה הזו לכאן?" שואלת אליזבת.
"הילדה הזו, כפי שאת קוראת לה היא אשתי. לפני שהגענו לכאן סיפרתי לה שמבט אחד בה הספיק לי כדי שהיא תכבוש אותי כליל. זה רק מראה כמה הלב שלי היה פנוי לאהבה," אני עונה לה.
"תשחק איתה כמה שאתה רוצה גיא. אתה יודע שבסוף אני זו שתישא אותה לאישה," היא עונה לי.
"את כנראה לא מבינה מיס אליזבת," אני אומר בהדגשה, "הענקתי לשירז את התואר מיסיס תומפסון גם על ידי חתימת חוזה נישואין, וגם על ידי חופה וקידושין. כסמל לברית שכרתנו בינינו ענדתי על אצבעה טבעת," אני אומר לוקח את ידה של שירז בידי, מראה אותה לאליזבת ולבסוף נושק לטבעת שהיא עונדת. "גם אני עונד אחת אם היה לך ספק."
"אני מבטיחה לך אליזבת שאם הייתי חושבת שהלב של גיא שייך למישהי אחרת לא הייתי מסכימה ללכת בעקבותיו לכאן. אני בטוחה שתמצאי מישהו שראוי לאהבה שלך," אומרת לה שירז.
אליזבת מסתכלת עליה במבט מלא בוז, שגורם לכולם להרים גבה. היא פונה לצאת מבית הקפה.
"אני רק מזכיר לך אליזבת, שאם לא תפורסם הודעת התנצלות בפניי וגם בפני אשתי, אנחנו ניפגש בבית משפט, ושם יסופר הכל." שירז מסתכלת עליי. "אל תדאגי מתוקה, זה לא יגיע לידי כך. אחרי ההשפלה של היום לפני כל החברים שלה היא לא תילחם בנו יותר."
האמנם?
בר אבידן
מאמינה באהבה