היחידה להריון ופוריות
בית החולים הר סיני
"את מבינה מה זה אומר?" שואלת אותי ד"ר ג'ודי פרידמן ומניחה את ידה על זרועי.
אני נאנחת.
הייתי אמורה לחוש הקלה. תשובות הבדיקה הן חד משמעיות. הגוף שלי פועל באופן תקין. אין שום סיבה שמונעת ממני להיכנס להריון.
באותו זמן מונח לפניי הדוח השני. הדוח שלו, שלא מותיר ספק שעם ספירת זרע כל כך נמוכה שום נס שבעולם לא יוכל לגרום לו לגרום להריון להיווצר.
"אני מבינה שהנישואים שלי הגיעו לקיצם," אני עונה לה, "גבר כמוהו לעולם לו יודה שהבעיה בו."
"אני מצטערת," אומרת ד"ר פרידמן, ולא ברור לי האם על המילים שאמרתי, או תוצאות הבדיקה, "את מבינה שאני חייבת לתת גם לו את תוצאות הבדיקה. את לא אמורה לדעת שהוא עשה אותה, ואני לא הייתי אמורה לספר לך." היא נאנחת.
"אני מבטיחה לך שהוא לא ידע. אני אתן לו לספר לי כשירגיש שהוא מוכן לכך," אני עונה לה ונפרדת ממנה.
כמה תמימה הייתי.
כאשר אני עומדת לצאת מחניית בית החולים אני מקבלת מיסרון מד"ר פרידמן שבו היא משתפת אותי שהיא שלחה לו את תוצאות הבדיקות, וכי ראתה שהוא קרא את הודעתה.
כשאני מגיעה הביתה אני מופתעת לראות את רכבו חונה בחנייה.
"אני רוצה להתגרש." אלה המילים שמקבלות את פניי עם היכנסי הביתה.
"אתה מוכן להסביר לי למה?" אני שואלת.
"אני רוצה ילדים, ונראה שממך זה כבר לא יקרה," הוא אומר לי בטון מתנשא. "הוריתי לעורך הדין שלי לפתוח בהליכי גירושים. אני מצפה ממך לעזוב מייד."
המחלקה לרפואת הסרטן
בית החולים הר סיני
"תבטיח לי שתקח לך אישה אחרת," היא אומרת לי בשארית כוחותיה שוב, "חייה את חייך. אתה עדיין צעיר."
"את שומעת את עצמך?" אני אומר לה בכעס, "אני אוהב רק אותך."
"תם זמני," היא אומרת ומביטה במבט עצוב שניבט מעיניים חולות, "גם אני אוהבת אותך לנצח."
"פלייר?" אני שואל אותה כשאני קולט שמבטה נעשה אטום פתאום.
"אני מצטער," אומר לי הרופא את המשפט שהוא אמר ויאמר עוד מאות פעמים בימים חייו.
אני עומד מול גופה הדומם של אהבת חיי ומתקשה להיפרד.
"אני לא יכול או רוצה להבטיח לך," אני לוחש בזמן שאני יוצא מהחדר.
*
עברה שנה מאז.
אני מרגיש את חסרונה בכל תא מגופי.
תשובתי לא השתנתה. אני מאוהב בה כל כך.
