"כפרופסור לביולוגיה אני יודע שהחשק המיני לא גווע עם ההיריון," אני אומר לאן בזמן שאנחנו עולים לחדר השינה, "עם זאת אני מבטיח להיות קשוב אלייך למרות שאני מורעב."
"כשאמרתי שאני מתגעגעת אליך בטירוף, זה היה לא רק לעצם נוכחותך, אלא גם לרגעי התשוקה שלנו יחד. לא יכולתי לדמיין אותי עם גבר אחר.
אני יכולה להעיד מניסיוני שאני משתוקקת למגע שלך לא פחות משהייתי לפני שהריתי."
"זה כל מה שהייתי צריך לשמוע ממך," אני אומר ומתחיל להפשיט אותה מבגדיה.
יותר מחודשיים לא היינו יחד, ואני חושש שלא אחזיק מעמד. רק מלראות את גופה הערום, הגוף שלי מתעורר מייד. אני מרגיש את הדופק שלי פועם בכל איברי גופי. הזיקפה שלי מתקשה, ואני מרגיש שאם אחדור לתוכה, אגמור.
'אני לא יכול להתאפק,' אני ממלמל.
"אתה לא צריך," היא עונה ומלטפת את פניי.
"את לא חושקת בי?" אני שואל מופתע.
היא עושה מה שהיא תמיד עושה, כשהיא מרגישה שאני מהסס. היא לוקחת את ידי ודוחפת אותה בין רגליה. אני מרגיש את מיצי התאוה מטפטפים לתוך כף ידי.
"בוא כבר," היא אומרת חסרת סבלנות, "אני רוצה שתתפרק בתוכי."
אני מאבד שליטה לגמרי. אני חודר לתוכה, אלא שהמחשבה שהיא הרה גורמת לי להאט. "את בסדר?" אני שואל.
"אני צריכה להסביר לך שלמרות שיש לך איבר בעל נוכחות, הוא לא מגיע לרחם?" היא שואלת.
אני מבין שהשאלה שלי לא הגיונית, אבל לא יכול לחשוב על כך שהיא בהיריון."אני לא לוחץ עלייך?"
"ליאו, מה עובר עליך? אני מבטיחה לך שזה לא מרגיש לי שונה מהפעמים האחרות שהיינו יחד. תתרכז במעשה עצמו, באהבה שלך אליי. אני מבטיחה לך שהתאומים לא מרגישים אותך. אתה יודע בדיוק מה אני אוהבת, תתרכז בזה."
המילים שלה עושות את שלהן. תמיד אני נוהג להאריך במשחק המקדים, אלא שהפעם אני מרגיש שהיא שם איתי, שהיא נזקקת למגע הזה לא פחות ממני.
"אתה מבין שכל התקופה הזאת שלא היית איתי, גם אתני לא הייתי איתך? אני מורעבת באופן שאי אפשר לתאר. התגעגעתי למשחק הזה איתך. המגע שלך על גופי חסר לי כל כך, שלא לדבר על מעשה האהבה. אתה יודע שאתה המאהב הטוב ביותר שידעתי."
למרות חששותיי, אני מצליח להאריך במעשה, ולהביא אותה לסיפוקה, ורק אז אני גומר. אני צונח על המיטה לידה ומושך אותה אליי. "לעולם לא אתן לך ללכת ממני," אני אומר לה.
"לעולם לא ארצה ללכת ממך," היא עונה ומניחה את ראשה על החזה שלי. "אתה הבית שלי."
אנחנו שוכבים חבוקים דקות ארוכות.
"אם תסכימי," אני מתחיל לשתף אותה במה שעולה לי כעת בראש, "אני רוצה לפרסם את דבר אירוסינו ברשת החברתית."
אני מביטה עליו המומה.
"ברור לשנינו סוזן תצא מדעתה כשתשמע שאני עומד להתחתן, ובעיקר כשתגלה שאת בחירת ליבי.
ברגע שבחרת בי, שמתי את כל העבר מאחוריי. למה אני צריך אם כך לחשוש ממנה? היא כבר לא יכולה להשפיע עלינו.
אין לי רצון לנהוג בזהירות בגללה, כשכל מה שאני רוצה זה לבשר לכל העולם שסוף סוף מצאתי את האושר שלי."
"אתה יודע מה, אתה צודק. אנחנו כותבים את הסיפור שלנו בספר שהוא רק שלנו. אין לי ספקות שאתה האחד שאני רוצה לחיות איתו כל חיי, ולא איכפת לי מה אחרים יאמרו.
היא לא תהיה היחידה שיהיה לה מה לומר על הברית בינינו. אני יודעת שיש מי שירים גבה על הפרש הגילאים הגדול בינינו, יש מי שיגיד שבגלל מותה של ליליאנה אנחנו ניתלים זה בזו.
הדבר היחיד שחשוב באמת הוא שאנחנו שלמים עם הבחירה שלנו אחד בשנייה. ראית את הוריי קיבלו אותך למשפחה. אי אפשר לומר עליהם שאינם רוצים את טובתה של בתם. הראית להם שהאהבה שלך כלפיי היא אמיתית, וזה העיקר."
ליאו קם ומביא את הטלפון הנייד שלו. "עדיף שנתלבש קודם," הוא אומר, ומוביל אותי בידו למקלחת.
"את מרוצה מאיך שאני נראה," הוא שואל ומעביר את ידו על לחיו.
"אני בטוחה שאיך שפגשתי אותך אתמול, לא יקרה שוב. אחד הדברים שאני אוהבת בך הוא האופן בו אתה מקפיד לטפח את עצמך, גם בימים ששמש שלך מאירה פחות. העוצמה שבך היא ששבתה את ליבי."
אחרי מקלחת קצרה, אנחנו מתלבשים ויוצאים לגן הגדול המקיף את הבית. אף פעם לא הייתי כאן, ועיניי גומעות את המראה היפה שלו.
"את יכולה לראות את הבנים משחקים כאן?" הוא שואל, כאילו זה כבר מובן מאליו שהתאומים הם בנים.
"את יודעת על מה אני חושב?" הוא שואל ומייד עונה, "אני יכול לדמיין ששם, בפינה הסמוכה לעץ הערבה, נקים להם גן משחקים משלהם, מה שגורם לי לחשוב מדוע לא עלו בי מחשבות כאלה בקשר לליליאנה.
ליליאנה גדלה כנסיכה מפונקת, בדיוק ההיפך ממך. היא הייתה זקוקה לריגושים. היא לא הסתפקה למשל בבובת ברבי אחת, היא דרשה שאקנה לה בית בובות גדול, עם כל האביזרים."
"בוא לא נדבר עליה. זה מעציב… אותך," אני אומרת, למרות שאני יודעת שזה גורם לי עצב גדול כשאני מבינה כמה רחוקה האמת.
שתיקה משתררת בינינו, וכל אחד שוקע בהרהוריו.
"אן שלי, אני יודע שיש משהו שמטריד אותך. הבטחנו שלא יהיו סודות בינינו. שתפי אותי מה גורם לעננים לכסות את עינייך," הוא אומר.
"אני יוצאת מדעתי כמה שקרים סוזן האכילה אותך. אני משערת שלא קנית לליליאנה את כל אלה, אלא העברת את הכסף לסוזן," אני אומרת ונאנחת.
"מה בעצם את אומרת אן?" הוא מישיר מבט אליי. אין במבטו שום כעס. אני רואה בהן את עוצמת רגשותיו כלפיי.
"ליליאנה אמרה לאימה שהיא שונאת לשחק בבובות, ולא הייתה לה אפילו בובת ברבי אחת. היא הסתירה מסוזן את העובדה שהיא הייתה משחקת עם בובות הברבי שלי. עכשיו אני מבינה שרק אצלי היא יכלה לשחק כפי שרצתה.
בבקשה שלא יעסיק אותך מה סוזן עשתה עם כל הכספים שהעברת לה. אתה יודע שאני לא כמוה. אני לא כזאת שרואה בכך מקור לסחיטת כסף."
"אני מבטיח לך שלא אתעסק בה יותר, למרות שיש משהו שתלוי באוויר. ג'ון גילה דברים שעדיין לא שיתף אותי בהם. אמרתי לו שאני רוצה להמשיך בחיי, כעת כשהקשר בינינו ניתק. זה משהו שקשור לסנטור."
"תן לג'ון להתעסק בזה," אני אומרת לו.
"את העולם שלי, ורק זה מה שמעניין אותי," הוא אומר.
ליאו נעמד מאחוריי, ועוטף אותי בזרועותיו. "אני כל כך אוהב אותך," הוא אומר ומסובב אותי אליו. הוא לוקח את ידי, מניח אותה על לוח ליבו, ומנציח את הרגע במצלמה.
אם חשבתי שבזה הוא סיים, מסתבר שזו הייתה רק ההתחלה. במשך שעה ארוכה הוא מצלם אותנו יחד, ובעיקר אותי בנפרד.
"סיימנו?" אני שואלת.
"יש עוד תמונה אחת שאני רוצה. תמונה שלך בפרופיל, כזו שרואים את הבטן שלך. אמנם היום היא עדיין שטוחה, אבל אני רוצה לתעד את את ההריון שלנו," הוא אומר ומורה לי איך לעמוד.
"אני לא מאמין שכאן נוצרים חיים של שני אנשים שאנחנו יצרנו," הוא אומר ומלטף לי את הבטן, "כמובן שאני יודע איך זה קרה, אבל זה עדיין פלא בעיניי."
אני לא מתאפקת ועיניי מתמלאות דמעות. "כל כך פחדתי שתשנא אותי, ולא אראה אותך יותר לעולם," אני אומרת לו.
"אבל למה? הרי הצהרתי על כוונתי לשאת אותך לאישה ולבנות לנו משפחה, עוד לפני שידענו שאת בהיריון," הוא עונה ומלטף את שיערי. הוא אוחז בראשי ומנשק אותי בפראות. "עכשיו את מרגישה מה אני מרגיש כלפייך?
אמרנו שלא נדון יותר בעבר. מחכות לנו כל כך הרבה חוויות מרגשות," הוא אומר, "וכעת הזמן לבחור את התמונה שלנו, אותה נציג לעולם.
ליאו אוחז בידי ומוביל אותי לאחד מכסאות הגן. הוא מתיישב ומושך אותי לשבת עליו. ידו האחת מקיפה את מותניי והשניה אוחז בטלפון הנייד שלו. הוא מדפדף בין כל התמונות שצילם, ובוחר בזו שבה ידי מונחת על ליבו, כאשר טבעת היהלום שעל אצבעי נראית בברור.
ליאו נכנס לרשת החברתית ומתחיל לכתוב הודעה.
ליאו רוקפורד:
אנחנו מתרגשים לשתף אתכם החלטתנו
אלא שאז מצלצל הטלפון ושמו של ג'ון על הצג.
ליאו נושם עמוק. 'אני לא אתן לשום דבר לקלקל לנו את הרגע,' הוא אומר לי.
"בוקר טוב ג'ון," הוא עונה לטלפון.
"רציתי לשאול אותך אם שבועיים זה מוקדם מידי לדעתך?" שואל ג'ון.
"אני לא מבין את השאלה," אומר ליאו ומקמט את מצחו בניסיון להבין למה ג'ון מתכוון.
"על טקס נישואיך," אומר ג'ון וגורם לליאו לשחרר אנחת רווחה.
"מה את אומרת ילדה שלי?" הוא שואל, "שבועיים מספיקים לך כדי להתכונן לחתונתנו?"
"אני כל כך מתרגשת," אני עונה, "בטח שכן!"
"החלטתם כבר היכן יערך האירוע?" שואל ג'ון עניינית.
"בחצר ביתם של הורי אישתי," עונה לו ליאו.
"את לא איתי," אומר לי ליאו, "זה בסדר מבחינתך?"
"בטח, סיכמנו שזה בבית הוריי," אני עונה.
"שאלתי אם זה בסדר מבחינתך שג'ון יצור קשר ישירות עם הורייך?" שואל ליאו, ורק אז אני קולטת שלא הייתי מרוכזת לאחר ששמעתי אותו קורא לי אישתי, מה שגרם ללב שלי לרקוד מרוב אושר.
"בטח. אימי הציע שתטפל בהכנות לחתונה," אני עונה לו, ומשקיטה את פעימות ליבי.
ליאו נפרד מג'ון ושוב תשומת ליבו מופנית אליי. "את מתרגשת ילדה שלי?" הוא שואל בחיוך שממיס אותי.
"אני רוצה שכל העולם ידע שאני שלך, ושאתה שלי," אני עונה ומניחה את ראשי על חזהו.
"עכשיו כשיש כבר תאריך, עליי לבחור מילים אחרות כדי לבשר לכולם," אומר ליאו. אני רואה שהוא כותב ומוחק.
ליאו רוקפורד עם אן לואיז מגריי:
אני מתרגש להתחיל את הפרק הכי משמעותי בחיי,
עם האישה שאוחזת בליבי, ותהפוך בקרוב מאד
להיות אישתי.
אין מאושר ממני.
ליאו מראה לי את המילים שכתב. "מה את חושבת?" הוא שואל, ואני רואה בעיניו שהוא חושב כמוני.
"אני לא חושבת שקיימות באמת מילים לתאר את האושר הגדול לנו. אני מרגישה שאין לי צורך לשתף בכך איש. זה לא מי שאתה. כשלילילו נהרגה לא כתבת מילה אחת על כך.
החברים שלך יגיעו לכאן, ונספר להם. אני בטוחה משם זה יתגלגל, וכל העיר כבר תשמע על כך."
"אני מבין כעת, שרציתי לעשות זאת למענך, כדי שתראה כמה אני מאושר מהקשר שלנו. בכל מקרה את התמונות צילמתי עבורנו, כדי שתהיה לנומזכרתמהיום בו עברת לגור איתי, מהיום בו הפכנו באמת להיות אנחנו."
"אני שמחה שאתם בזוגיות," אומרת לי מנהלת משק הבית בזמן שאני בודקת איתה שהיא הכינה הכל לערב האירוח של חבריו של ליאו, "את מקסימה. ניכר עלייך שאת אוהבת אותו מאד. אני יודעת שיש מי שירים גבה על הקשר הזה, אבל אל תתני לאיש להרוס את האושר שלך. מבט אחד על הפרופזור יראה לכולם כמה הוא מאושר."
בערב מתאספים כל החברים. הם בוחנים אותי בסקרנות, ואני שומעת שהם מתלחששים. ליאו ממלא את כוסו ביין. 'אני לא מתכוון לשתות,' הוא לוחש לי.
ליאו אוחז בידי ומכיר אותי באופן רישמי לחבריו.
"אני חייב לומר לך שליאו נראה קורן מאושר," אומר לי אחד מחבריו שמנסה לגרום לי לדבר עלינו.
"אני שמחה לשמוע. הוא גבר מדהים, ואין מאושרת ממני שזכיתי להיות בת הזוג שלו," אני עונה. ליאו מחניק חיוך.
"במה את עוסקת?" הוא שואל בסקרנות, וגורם גם לאחרים להפסיק לדבר ולהקשיב לי.
"אני דוקטורנטית במחלקה למדעי המחשב ומרצה באוניברסיטה," אני עונה.
"אין ספק שהרשמת אותם," אומר לי ליאו בזמן שהוא אוחז בידי וניגש איתה הצידה.
וכמו תמיד יש מי שהתשובה שלי לא מספקת אותו. "ומה הנושא של עבודת הדוקטורט שלך?" הוא שואל בקול, כדי למשוך את תשומת לה באחרים שוב לשיחה.
"עבדתי במכון FUTURE INTRENATIONAL REALITY שעסק בהקמת בינה מלאכותית. יצרתי עם הקבוצה שלי בינה מלאכותית שמוצעת כעת למכירה.
עבודת הדוקטורט שלי עוסקת בבינה מלאכותית, וכבר התחלתי לייצר את הדמות הראשונה. קראתי לי איב. אני מניחה שבעוד שנה היא תוצג לעולם."
"מה למדת אצל פרופסור רוקפורד?" הוא לא מרפה ממני.
"ליאו הוא פרופסור לביולוגיה, כך שהוא מעולם לא היה המרצה שלי," אני עונה.
"אם אתה מחפש לשמוע סיפור של סטודנטית שהתאהבה בי, אני מצטער לאכזב אותך," מתערב ליאו, "הגורל הוא שהפגיש בינינו, שכן נועדנו להיות יחד לנצח."
"אתה לא רוצה לומר לי שתהיה מוכן לוותר על תואר הרווק הנחשק למענה," הוא אומר לליאו בזלזול.
"בעוד שבועיים אן עומדת להפוך לאישתי. אז מסתבר שאני כבר ויתרתי על התואר," אומר ליאו. כולם מחכים לשמוע מה יש לו להוסיף, אבל ליאו שותק.
כעבור כמה דקות הוא ניגש אליי. "את צדקת, יש מי שלא יכול לחכות, ושולח כבר כעת הודעות עם הבשורה. נראה תוך כמה זמן נופיע במדורי הרכילות. שנספק להם את הסחורה?"
ליאו מצמיד אותי אליו ונושק לי בלהט. "רק שתדעי," הוא לוחש לי, "הנשיקה הזו היא רק שלך, אבל אין ספק שהיא מצטלמת יפה."
אני מחניקה חיוך ובקושי מתאפקת לא לפרוץ בצחוק.
"איך אמרת שקוראים לך?" פונה אליי אישה לבושה בשמלה שחורה צמודה, שלא מחמיאה לגזרה המלאה שלה, כשצפורניה הארוכות הצבועות בצבע אדום לוהט, מונחות בלי בושה על הטלפון הנייד.
"אני אן לואיז מגריי, בתם של פרופסור בריאן ופרופסור קלי מגריי," אני אומרת ורואה את שמותינו מוקלדים במהירות לתוך הטלפון שלה.
"אני לא יודעת איך את עושה זאת," אני עוקצת אותה.
"אני לא יודעת על מה את מדברת," היא עונה לי נבוכה.
"שלא תביני אותי לא נכון, הצפורניים שלך מעלפות, אבל אני לא יכולה לדמיין את עצמי מתפקדת איתן," אני עונה לה לרווחתה.
עכשיו זה ליאו שנאלץ להפנות את גבו אלינו כדי שלא יתפרת בצחוק.
"זה עניין של הרגל. זה ממש פשוט," היא עונה לי.
"אני מעריצה אותך," אני מלטפת לה את האגו, כדי שלא תבין שאני יודעת שהיא המקור לרכילות. עכשיו רק נשאר לנו לגלות עם מי היא מתכתבת.
"מי היפיפה הזו?" אני שואלת את ליאו ברגע נדיר שאנחנו לבד.
"היא המאהבת של פרופסור קלריס. היא כנראה יודעת לענג אותו במיטה, אחרת אין לי הסבר איך גבר מבריק כמוהו נמצא עם אחת כזו רדודה," הוא עונה לי.
"אני לא מאמינה!" היא קוראת בקול, "תראו איזו כתבה יש עליכם במדור הרכילות."
"תגיד לי את מטומטמת?" מסנן פרופסור קלריס לעברה של המאהבת, "באיזו רשות שלחת תמונה מתוך מסיבה פרטית."
כשאני מסתכלת על התמונה אני מבינה שהכעס שלו נובע לא בגלל התמונה האינטימית שלנו, אלא כי גם הוא מופיע בה.
"אני לא מקנא בו," אומר לי ליאו, "הוא כנראה יישן בחוץ הלילה."
את הטלפון הנייד שלי השארתי לטעינה במשרדו של ליאו. הוא מתחיל לצפצף ללא הפסקה, מתריע על כך שנכנסות הודעות לווצאפ שלי.
אני מסמנת בראשי לליאו שיבוא איתי.
"איזו נשיקה לוהטת!" כותבת לי בריט שמבקשת עוד פרטים.
אני ממשיכה לקרוא את התגובות של חברותיי, ומופתעת לראות שכולן מפרגנות לי.
שוב נכנסת הודעה מבריט. "אין ספק שליליאנה מאושרת לראות אתכם יחד."
אני לא מצליחה לעצור את הדמעות. "אני כל כך אוהבת אותך," אני אומרת לליאו שאמץ אותי אל חזהו ומלטף את שיערי. "גם אני אותך."
