אני תוהה האם ג'וי יודעת על הקשר שלי עם גידאון. ויותר מזה, האם היא יודעת שאני עומד להיפגש איתו.
אני עוטה מייד על פניי את מסכת פני הפוקר. אני לא אתן לאף אחד לראות מה הידיעה שהיא כאן מחוללת בתוכי.
אני מחנה את המרצדס וניגש ללובי.
"שמי קרטר ג'ורדן. יש לי פגישה עם גידאון בקהאם בריידר," אני אומר לשומרת יפיפיה שבוחנת אותי יותר מהמקובל. אין ספק שהיא מתרשמת ממה שהיא רואה לפניה. אני כבר לא שם, במקום הזה שמבטים של נשים גורמים לי להגיב.
"אדריאן, אתה יכול ללוות את מר ג'ורדן למזכירות של חדרי העסקאות? יש לו פגישה עם מר בקהאם," היא פונה לגבר שנראה כמו איש בטחון טיפוסי. גובה מעל הממוצע, מדים, עמידה זקופה, ומשקפי שמש, למרות שאנחנו בתוך הבניין.
הוא שולף בתנועה חדה מכיסו כרטיס מגנטי, ומזמין את המעלית. נגיעה אגבית באקדחו שתקוע בחזית מכנסיו, מדגיש בפניי את קיומו של כלי הנשק אותו הוא מוכן לשלוף בכל רגע, לא שאני מרגיש מאויים.
מילה אחת לא נאמרת בינינו בעודנו ממתינים למעלית. גם כאשר אנחנו נכנסים לתוכה, האווירה לא משתנה. לשמחתי זוהי מעלית מהירה והיא מגיעה ליעד תוך זמן קצר מאד.
'ריידר, חדרי העסקאות שתיים,' נשמע קול מתכתי שמכריז על ההגעה לקומה.
איש האבטחה מלווה אותי למזכירות. "מר ג'ורדן למר בקהאם," הוא אומר קצרות.
"תודה אדריאן," אומרת לו המזכירה בטון חביב. גם היא בוחנת אותי, ומראה פניה מראה את הערכתה. היא עצמה לבושה בלבוש מוקפד. מה ששובר את המראה הרציני, הוא זנב הסוס שמקפץ עם כל תנועת ראש שלה, גם הקלה ביותר.
היא מחייגת בטלפון ומודיעה לגידאון שהגעתי.
"אתה מוזמן לשבת. מר בקהאם כבר מגיע," היא אומרת לי.
אני נשאר לעמוד כדי שאוכל לקרוא את שמות סוכני הבורסה שיושבים בקומה. שמה של ג'וי לא נמצא ביניהם.
גידאון הולך לקראתי. הוא לבוש בחליפה יוקרתית, והליכתו כשל אדם רם מעלה. אני לא מכיר אותו ככזה, ותוהה מדוע הוא מנסה להרשים אותי, שמכיר אותו שנים רבות.
"תודיעי למר בורדו שאני בדרך אליו עם מר ג'ורדן," הוא מורה למזכירה בקול מצווה.
"האם נקבעה לכם פגישה?" היא שואלת כשהיא מעיפה מבט במחשב, "כי אני לא רואה כאן שום איזכור על כך."
"האם ביקשתי ממך לחשוב, או לבצע את מה שאני מורה לך?" הוא שואל אותה בטון שחצני, שגורם לי לרצות להעיר לו.
"אני רוצה להכיר לך את הבעלים של ריידר," הוא אומר לי.
"תעצור רגע. ביקשת שאבוא לבקר אותך. לא קבענו פגישה עיסקית," אני אומר לו לא מרוצה מהאופן בו הוא מתנהל.
"הייתי רוצה שתשמע קודם על החברה, ומה המיוחד שבה," הוא מתעלם מדבריי. "אני רק מקווה שהוא לא עם ה… לא משנה, שלו," הוא אומר ופונה לכיוון המעלית.
*
"חברי ילדות," אמר לי פעם אבי, "שייכים לילדות ולנערות. אתם מתבגרים יחד ויש לכם נושאים משותפים, משחקים, בנות, יציאות משותפות.
יום יבוא ותתחיל לראות את השוני ביניכם, ובדרך יאבדו לך כמה שהחשבת כחבריך הטובים ביותר.
זה לא שאתה תעשה משהו לא נכון, זה לא שהם. זה פשוט טבעו של העולם.
כדי להמחיש את דבריו סיפר לי אבא על עמית, חבר שלמד איתו באוניברסיטה.
"בלילות הארוכים כשהיינו מותשים מהלימודים, נהגנו לשתף אחד את השני בעולמנו. עמית סיפר לי ששירת בצבא הישראלי. הוא תיאר את היחסים הקרובים שנוצרו בין הגברים ששרתו יחד שלוש שנים בצבא.
הם ישנו באותו אוהל, נלחמנו זה לצד זה, כל מה שעשו היה יחד. ואז הגיע יום השחרור, וכל אחד הלך לדרכו.
'מה ששומר על הקשר בינינו הן התקופות בהן אנו שבים להתאמן יחד,' הוא סיפר, 'אבל אז כבר ניכר שכל אחד מאיתנו עבר חוויות שונות, ואישיותו עוצבה באופן שונה. אנחנו עדיין החברים הכי טובים, אבל לא כמו שהיינו."
אני מתחיל לראות את המילים של אבא לנגד עיניי, ולהבין את הסיפור של עמית.
שנה לא נפגשתי עם גידאון. נכון ששמחתי לראותו, אבל כבר בפגישה ההיא הרגשתי מעט ריחוק. עכשיו זה רק מתגבר ביתר שאת.
'אז זה מה שאני עבורך, עוד מקור להגדיל את העמלות שלך?'
זה לא עומד לקרות.
ובכל זאת אני שותק והולך בעקבותיו.
*
'ריידר קומת ההנהלה,' מכריזה המעלית בטרם נפתחות דלתותיה לרווחה.
הקומה הזו שונה מהקומה של חדרי העסקאות. יש לה לובי עצום, ומספר חדרים קטן.
גם עמדת המזכירות מרשימה הרבה יותר.
"האם מזכירתי הודיעה לך על בואי?" הוא שואל בטון מתנשא את המזכירה, שבוחנת את שנינו בזריזות.
"אני לא רואה שנקבעה לך פגישה," היא עונה, "הוא בישיבה כעת. אני אברר איתו מתי יוכל לראות אותך."
"אימרי לו שאני רוצה להכיר לו את מר ג'ורדן. הוא לקוח VIP שלנו," הוא ממשיך להתרברב על חשבוני.
גם כאן פניי לא מסגירות את הדחיה שאני מרגיש לנוכח ההתנהגות שלו.
"שלחתי לו הודעה בצ'אט הפרטי. אודיע לך כשהוא ישיב עליה," היא אומרת וממשיכה להתעסק בעניינה.
"הוא עם הילדה?" הוא שואל בלעג.
'הילדה? הילדה שלי?' עוברת המחשבה במוחי.
"אני יודעת, וגם הוא, מה אתם מדברים מאחורי גבו. אין לכם מושג כמה אתם טועים. הפגישה ביניהם היא מקצועית בלבד," היא עונה לו באסרטיביות.
'מה שתגידי,' הוא מסנן בשקט.
עוברות עוד כמה דקות, ואני רואה שהוא מאבד את הסבלנות. אני נותן לו להתבשל במיץ של עצמו, ולא מזכיר לו שמן הראוי היה שידבר איתו קודם.
המחשבות שלי נודדות לג'וי, ואני סקרן לראות מה יקרה.
"תאמרי לגידאון שהוא יכול להכנס, למרות שטרם סיימנו," אני שומע את קולו העמוק של מר בורדו בוקע מהרמקול. שרידים של מבטא צרפתית ניכרים בקולו.
המזכירה קמה ומובילה אותנו במסדרון המוביל לחדרו של מר בורדו.
זוג דלתות עץ כבדות מרשימות ביופיין מקדמות את פנינו. המזכירה נוקשת על הדלת ופותחת אותה.
אני רואה ששפת הגוף של גידאון משתנה. למרות שהוא מנסה לשוות לקולו קלילות, הוא בהחלט מתוח.
החדר הוא אחד החדרים היפים שראיתי. בצד אחד ממוקם שולחן עבודה גדול מעץ מהגוני, ומאחוריו ספריה מרשימה.
בצידו השני של החדר יש שולחן ישיבות גדול. מר בורדו יושב בראש השולחן, ולידו יושבת ג'וי שמקלידה במהירות על המחשב שלה.
על הקיר מולה יש שישה מסכים. מידי פעם היא מרימה את עיניה לעבר אחד המסכים, ומייד ממשיכה להתרכז במחשב. על השולחן לידה יש קלסר עליו רשום אישי, ופנקס בו היא רושמת כל מיני מספרים. סביבת העבודה שלה כל כך מסודרת, ואני לא יכול שלא להתפעל ממנה, ומהאופן בו היא עובדת.
"אני מבקש שתעזבי את החדר מייד," מצווה עליה גידאון." יש לי ישיבה עם מר בורדו."
"פיספסתי משהו מר בורדו? יש לי בוס חדש?"היא שואלת, ולא טורחת להביט לעברו של גידאון. 'האם היא מודעת לכך שהוא לא לבד בחדר?'
"כאחד שעובד תקופה ארוכה בחדר העסקאות, אתה ודאי יודע שיש פעולות שחייבות להעשות בזמן קצוב. ג'וי נשארת כאן עד שנסיים את הפעולות של התיק הזה. אתם מוזמנים לשבת. אנחנו כבר מסיימים."
"נו, מה אתה אומר?" שואלת ג'וי בחיוך, כשאחד המסכים מתחלף במסך המחשב הנייד של ג'וי.
מכירת מניות בסך שלושה מיליון דולר אמריקאי
מחיר למניה ארבע מאות עשרים דולר אמריקאי
מספר חשבון ********
בוצע על ידי סוכן# ארבע שמונה שמונה תשע עשרים
"תאשרי את העיסקה," אומר מר בורדו.
על המסך מופיעות המילים – מאושר על ידי ג'.ג'.
ומייד אחר כך – אישור שהעיסקה בוצעה.
"את קולטת מה עשית?" שואל מר בורדו. ג'וי מחניקה חיוך. "אין מילים בפי."
"אם כך סיימנו," היא אומרת, ולא מגיבה לדבריו, היא עורמת את הניירת בערימה מסודרת, לוקחת את התיק, וניגשת לתייק אותו בתיקיה של מר בורדו.
"תאשרי ללקוח שהעיסקאות אושרו. בסוף היום נדאג לדוח מסודר. כמו תמיד תענוג לעבוד איתך," הוא אומר לה.
"אני לא אפריע לכם יותר," היא אומרת לו ועדיין לא מזכה אותנו במבט.
"אני מבקש שתשארי בסביבה. יתכן שאזקק לשרותייך," הוא אומר לה.
מר בורדו מחייג בטלפון הפנימי למזכירה ומבקש שתכנס.
"מה תשתו?" היא שואלת.
גידאון עונה מייד. אני משתוקק לאמר לו שיש לו דבר או שניים ללמוד על יחסי אנוש, אבל שותק. "מר ג'ורדן מה בשבילך? שואל מר בורדו. "בשבילי את כבר יודעת, ותזמיני גם לג'וי."
"אימך ביקשה להודיע לך שהפגישה הוקדמה לשעה עשר, ואמרה שהיא תמתין לך במקום," אומרת המזכירה לג'וי.
"שכחתי לגמרי שביקשת לצאת. אם כך את יכולה ללכת," הוא אומר לה.
ג'וי יוצאת ומשאירה אותי לתהות האם היא קלטה שאני כאן, כיוון שנראה היה שמחשבותיה נדדו רחוק מכאן.
"אני מבין מר ג'ורדן שאתה מבקש להעביר את תיק ההשקעות שלך לריידר," פונה אליי מר בורדו,"לפני שנדון בשאלה האם אתה רוצה להעביר את התיק כולו, אציג בפניך את חברת ההשקעות הבינלאומית ריידר. אחר כך אשמע מה הן הציפיות שלך מאתנו.
אני חושב גידאון שכדאי שתשאיר אותנו לבד. המסחר בבורסה כבר התחיל, ואני בטוח שיש לך הרבה עבודה. כאשר אסיים את השיחה עם מר ג'ורדן אבקש שיקראו לך."
"אני רק רוצה להיות בטוח שברור שזה התיק שלי," אומר גידאון בחוסר שביעות רצון.
"נראה לי משום מה שאתה מנסה לנהל אותי היום. זה לא עומד לקרות.
אם אתה חושש שג'וי תעשה מחטף ותקח את התיק לניהולה, כבר אמרתי לך שג'וי היא האנליסטית הבכירה של החברה. היא מטפלת בשלושה תיקים בלבד שהטיפול בהם הוא רבעוני, תיקים שהיא הביאה איתה לחברה, והם שייכים רק לה. היא לא מעוניינת לטפל בתיקים נוספים, או לעסוק במסחר יומי. מה שראית היום היה חריג, ונעשה לבקשתי.
אני אבקש מהמזכירה שתשלח לך את כוס הקפה לחדרך. חבל שהוא יתקרר," אומר מר בורדו.
אני מתרשם מבחירת המילים שלו.
מר בורדו מחכה שגידאון יצא, והקפה יוגש לשולחן. "אני יליד צרפת. למרות שאני שנים רבות בניו יורק, אני לא יכול להיגמל מהמנהג לאכול קרואסון יחד עם שתיית הקפה," אומר מר בורדו.
"אני אפתח את השיחה בינינו בבקשה שתוכן השיחה בינינו ישאר חסוי," הוא מפתיע אותי.
"אני מניח שגידאון עדיין לא הציע לך את שרותיו, אלא העמיד אותך בפני עובדה, והיא להיפגש איתי, שכן אני זה שמאשר קבלת לקוחות חדשים.
אם אתה תוהה מדוע אני חושב כך, אסביר לך. אני אוהב לשים דברים על השולחן, לא לשחק משחקים. יושר הוא דבר מאד חשוב בעיניי.
לו היית באמת מעוניין לשוחח על תיק ההשקעות שלך, היית מביא איתך עותק של התיק." אני מחניק חיוך. הוא בהחלט יודע על מה הוא מדבר. "אני מניח שיש לך תיק השקעות מכובד, והיית גאה, ובצדק, להציג אותי בפניי.
אני לא אלאה אותך בסיפורים על ריידר, למרות שאני יודע שהחברה יכולה להזניק את התיק שלך לגבהים שאתה לא חולם עליהם.
אין לי שום עניין לדעת מה ההון שלך.
את המילים האלה לא הייתי אומר לאף לקוח פוטנציאלי, אלא שאני יודע שאתה בעלה של ג'וי, שאת זה אני מניח גידאון אינו יודע.
הוא סיפר לנו על כוונתו 'לצוד' אותך. ג'וי ביקשה לא להיות מעורבת. אין לה שום רצון לדעת כמה שווה התיק שלך.
ישנן דברים שאיש, פרט למיני מזכירת ההנהלה, לא יודע.
רציתי שכולם יתרשמו מהביצועים של ג'וי לפני שאני חושף בפניהם את האמת. יש לזה מחיר. שנינו יודעים שיש דיבורים שהיא מאהבת שלי. כל עוד זה לא פוגע בה מחוץ לחברה, נתתי לזה לקרות. זה די משעשע אותי שיש מי שחושב שאישה כמוה תרצה להיות עם גבר בגילי.
כשנכנסתם לחדרי היינו בסיומן של שש עסקאות. ג'וי הרוויחה עבור לקוחה שלה היום סכום עתק, בזכות עיני הנץ שלה, והניתוח המדהים שלה של החברות. זה מה שרציתי שיראו לפני שאספר מהיכן אני מכיר אותה.
אגב, את התיקים של ג'וי, וביניהם התיק של אלכס רוטשילד, אין לי כוונה לחשוף בפני עובדי החברה. הם שמורים אצלי בכספת.
עכשיו תורך לדבר."
"אני מאד מעריך שאתה מדבר איתי בגלוי. כבר הבנת שכך התנהלו הדברים. לגידאון אין מושג לגבי ההון שלי. הוא בטוח שאני ילד מפונק של אבא ומקבל ממנו כסף ללא הגבלה.
אני עובד קשה מאד עבור הכסף שלי. למעשה, אני זה שהזניק את החברה של אבי לגבהים. לא שהחברה שלו לא הייתה חברה מצליחה לפני שהגעתי אליה, אלא שהזרמתי לתוכה רוח חדשה.
אבא שלי היה חלוץ בעולם המחשבים, אבל מאז עולם המחשבים תפס תאוצה, ודור חדש קם. הצעירים מדברים היום בשפה אחרת, מתנהלים בקצב אחר.
איני יודע מה סיפרה לך ג'וי עליי, אני רק יכול לאמר לך שאם אחליט להעביר את התיק שלי לחברה שלך, אין לי כוונה להסתיר זאת ממנה." אני רואה את ההפתעה על פניו.
"אני מציע לך, ואתה כבר תבין מכך מה שתבין, שתשקול היטב לפני שאתה מניח את התיק בידיו של מישהו שהוא חבר שלך," אומר מר בורדו.
אני יושבת לבצע את העיסקה האחרונה בחדרו של סאם, כאשר מיני שולחת לי הודעה בצ'אט הפנימי.
מיני: גידאון הגיע לפגישה עם מר בורדו. קרטר ג'ורדן נמצא איתו.
מיני היחידה מכולם שיודעת מי אני. עבור אחרים אני רק ג'וי.
ג'וי: תודה על העדכון.
אני מוציאה את הנייד ושולחת הודעה לאימא.
ג'וי ג'ורדן:
תתקשרי למשרד ותבקשי להודיע שהפגישה שלנו הוקדמה לשעה עשר. הסברים אחר כך. אוהבת ג'.
סאם מאשר לגידאון להיכנס למרות שטרם סיימתי את העיסקה. אני יודעת שמאחורי כל מעשה של סאם, יש מחשבה עמוקה, ולכן ממשיכה להתרכז במכירה המניות.
אני המומה מהאופן בו פונה אליי גידאון. אני לא מזכה אותו אפילו במבט. אין לי ספק שסאם יגיב על כך, מה שאכן קורה.
אני עומדת לסיים את העיסקה בהצלחה רבה, ומעלה את הנתונים החלקיים על המסך ממול מתוך מטרה שגידאון יעקוב אחרי מעשיי.
סאם מאשר לי לבצע את העיסקה ואני זוכה לשבחים ממנו. עכשיו כבר ברור לי שזה מה שהוא רצה שגידאון יראה.
מיני מוסרת לי את ההודעה מאימא לגבי הקדמת הפגישה, מה שגורם לי לצאת מייד בלי לזכות את גידאון או קרטר במבט אחד.
רק כאשר אני נמצאת ברחוב, ורוח נעימה מקבלת את פניי, אני מרשה לעצמי ללגום אוויר מלוא ראותיי, ולשחרר את המתח בו הייתי שרויה, הן בגלל העיסקאות, והן בגלל נוכחותו של קרטר שעכשיו יודע היכן אני עובדת.
'מה אני מרגישה בעצם מהעובדה שהוא יודע?' עדיין אין לי מושג.
"ספרי לי מדוע ביקשת שנפגש מוקדם יותר?" שואלת אימא שבאה לקראתי.
"מסתבר שאחד העובדים בחברה, גידאון בקהאם, שחזר משהות בת כשנה בלונדון, הוא חבר טוב של קרטר. לפחות כך הוא טוען.
הוא קבע עם קרטר פגישה בריידר כדי לשכנע אותו להעביר את תיק ההשקעות שלו לחברה. מהמעט שאני מכירה את קרטר, אני לא חושבת שהוא יניח בידיו של גידאון את כל סודותיו.
אבל מספיק לדבר עליו. ספרי לי איך מתקדמת התערוכה?" אני שואלת בעודנו צועדות לעבר בניין המוזיאון לאומנויות.
"זו בדיוק הסיבה שרציתי שתבואי איתי. בסך הכל אני מרוצה מהאופן בו בחרו לתלות את הציורים, למעט קיר אחד. משהו בו לא נראה לי זורם. אני זקוקה לחוות דעתך. יש לי הרגשה שאת תביני, ותתני בידי את הפתרון."
הלב שלי מגביר את פעימותיו כאשר אני רואה את השלט בכניסה למוזיאון-
בקרוב! העולם מעיניה של מיריי.
אני רוצה לעמוד על המדרגות ולצעוק שכל העיר תשמע. היא אימא שלי, אני הבת שלה. מאז ילדותי הרגעים האלה לצידה של אימא הם ששמרו על שפיותי, והאירו לי את העולם באור הנכון.
אני מוצפת אושר, אלא שהרגע הזה מסתיים בחדות עם קבלת המסרון מג'ונתן.
ג'ונתן בדמינטון:
אני צריך לדבר איתך דחוף.
