ביחס לקשר ביננו, אני מוכן להשתמש, בזהירות רבה, במילה ההיא הגורלית גם בעיני:
כן-הלוואי שאדע לפחות להיות אומן אמיתי של היחסים איתך, יותר מזה אני לא מעז לבקש.
זוכרת שלא מזמן אמרת ,שמרוב שאני מתאמץ להמציא אותך ,אולי כבר לא אוכל למצוא אותך?….
טוב, נדמה לי שכבר הבנת שאני, כדי למצוא,
מוכרח בכל זאת גם להמציא קצת.
הנה, תקשיבי:
זה היה ככה – שנינו היינו על המדשאה הענקית ההיא מול המדבר, והכל מסביב היה ירוק,
כל גוני הירוק היו שם,
מותר לך לגשת לשם ולראות, תשקיעי בי קצת מאמץ.
מה יש?
כי אני נסעתי לשם אתמול אחרי שקיבלתי את המכתב שלך.
קראתי אותו מול המדבר. קראתי בעיניים ובקול רם.
ניסיתי לשמוע את הקול שלך ואת המנגינה.
אני חושב שאת מדברת לאט, בכתב אני יכול לשמוע אותך משתהה על כל מילה ומילה. יש משהו בשל ומלא בדיבור שלך, ואני מרגיש איך הוא ממקד אותי ,וכאילו מגלף בי משהו, הלוואי וידעתי מהו
, ולפעמים אני מרגיש שאת יודעת בדיוק, הרבה יותר ממני, אל מה את חותרת שם כשאת אומרת, למשל, שנדמה לך שיש בתוכי מעין 'גיס חמישי' ושאני מתעקש משום מה להיות נאמן דווקא לו…
את כבר מבינה ממה אני בורא לי אותך?
ובזכות לטיפות קלות כאלה
התמכרתי לנו אתמול על הדשא מול המדבר,
וראיתי שם ממש אותך ואותי
, ואיך לאט לאט כבר לא יכולנו להתרכז בכתוב,
רוח קלה נשבה והעיתון שלי רישרש והספר שלך התחיל לדפדף את עצמו במהירות,
אני מדבר על חמש לפנות-ערב, והשמש עדיין האירה,
ושנינו הרגשנו בהירים כל כך באור, כמעט שקופים :
ואילו היה עובר שם אדם אחד נוסף, היה הקסם פוקע.
אבל רק שנינו היינו, ועוד לפני שהחלפנו מילה אחת, כבר היינו מלופפים בקורים של הסיפורים הנבדלים שלנו, לך יש סיפור משלך וגם לי, ומפליא להרגיש איך הם כבר נארגים יחד בזריזות, כמו שסיפורים עושים תמיד.
הרי לפעמים בתוך רגע רגיל ברחוב,
אפשר להרגיש איך הנשמה נקרעת
מרוב שהיא נמתחת לתוך סיפור של מישהי שרק עברה ,
ולרוב הם גם נתלשים מייד ומתים ,הסיפורים,
בלי שהנוגעים בדבר ידעו בכלל מה איבדו, ונשאר רק כאב לב קל מאוד, שתיכף נמוג.(שאצלי הוא יכול להימשך לפעמים עוד כמה שעות,
כאילו עברתי איזו הפלה נפשית קטנה, מן דכדוך כזה, מות הסיפור.)
את איתי?
לרגע הרגשתי שאני מאבד אותך ,
דווקא בשיא הקרבה התכווצת ונרתעת, אולי שוב הצפתי? או שאמרתי משהו לא נכון
אבל די עם הכובד הזה, בואי ונתחבק כבר .
הרי את כל כך בחיים בעיני, השפע שפורץ מהגוף שלך, ובכלל-המלאות שלך, של המגע שלך בכל דבר, ואיך שאת רוקמת אותי בשקט ,חוט אחרי חוט, לתוך היומיום שלך .