מלחמת צבעים

היא מדברת אליי בשחור,
ואני עונה לה בלבן.

"את מעצבנת,"

היא רוטנת לעברי
וזורקת עליי מכתמי שחור

החשוך שבה.

אני לא מגיבה,

מה שמרתיח אותה.

"את עיוורת?!"

היא צועקת

אבל מניחה את המכחול.

אני מנקה את הלבן ממכחולי

ומוסיפה צבעי פסטל רכים.

היא מזעיפה מולי פנים,

אבל אחרי רגע מציצה בגניבה.

מילים שלי מול שלה.

אני יודעת שזה יקח זמן

ויודעת שזו לא אני שאשבר.
הצבעים שלי לא בועטים ולכן…

הרבה מילים צריך

כדי לקלף את השכבות.
שלל צבעי הקשת.

כשהיא מותשת,

היא נכנעת בסוף
לאור שבקצה המנהרה.

בר?

travelden.co.uk