"רייצ'ל, קיבלת 85. כל הכבוד," אומרת מיס פולק, "אני מניחה שלמדת עם ג'ורג'ינה כפי שיעצתי לך."
"כן, מיס פולק," היא עונה לה.
"ג'ייקוב, הו ג'ייקוב, מה אני אעשה אתך. עוד פעם 75. מתי תתחיל ללמוד?" אומרת מיס פולק.
ג'ייקוב שותק. מה יש לו כבר לומר. הרי גם הוא וגם מיס פולק יודעים שהוא לא משקיע בלימודים.
"רוזלי, אני גאה בך, קיבלת 70," אומרת מיס פולק.
"תודה מיס פולק," אומרת רוזלי מאושרת.
"ג'ורג'ינה, אין לי מה להוסיף. הרי ברור שקיבלת 100. רגע איפה ג'ורג'ינה, היא הייתה פה בשיעור הקודם אני רואה שהספרים שלה על השולחן." אומרת מיס פולק.
"היא הלכה לשירותים, היא לא הרגישה טוב," עונה רייצ'ל.
"לכי לבדוק מה קורה אתה," מורה לה מיס פולק, "עברו כבר עשרים דקות."
ר'ייצל יוצאת לחפש את ג'ורג'ינה, וכשהיא לא חוזרת מיד יוצאת בעקבותיה מיס פולק.
היא מוצאת את רייצ'ל כורעת על הרצפה ומנסה לדבר עם ג'ורג'ינה. "היא לא כל כך עונה לי," היא בוכה.
"אני אטפל בה, חזרי לכיתה," אומרת מיס וילסון.
תוך דקות ספורות נשמעות יללות הצופרים של האמבולנס שעוצר בחריקה. התלמידים עוזבים את מקומם ומצטופפים ליד החלון. איש אינו יודע מה בדיוק קרה.
לכתתה של מיס וילסון נכנס מר מורדוק: "מיס וילסון נאלצה לעזוב, בואי נמשיך בשעור."
"מה קרה לג'ורג'ינה?" נשמעות קריאות מכל עבר.
"שיהיה שקט בכיתה," הוא גוער בהם.
**
"בת כמה את ג'ורג'ינה?" שואל ד"ר מיין, למרות שהוא יודע את גילה, הרי הוא הרופא המיילד שלה.
"בת שבע עשרה," היא עונה לו.
"מתי היה המחזור האחרון שלך?" שואל הרופא.
"לפני שלושה חודשים אני חושבת," עונה ג'ורג'ינה, "המחזור שלי לא סדיר."
"יש לך חבר, נכון?" הוא שואל.
"כן, גו' ג'ונסון," היא עונה.
"הבן של ראש העיר," אומר ד"ר מיין.
"כן," עונה ג'ורג'ינה.
"את יודעת שאת בהריון?" שואל ד"ר מיין.
"זה לא יכול להיות," אומרת ג'ורג'ינה, "הוא תמיד נזהר. הוא הבטיח לי." היא מפסיקה את דבריה, כיוון שהיא נזכרת בפעם ההיא שהוא ביקש להרגיש אותה ממש, בלי מחיצות. כמה התחננה בפני שיזהר, והוא הבטיח שיצא בזמן.
"ובכן ג'ורג'ינה, מבדיקות הדם עולה שאת בהריון. עכשיו אני צריך לבדוק מה בדיוק קורה, כיוון שדימום כזה הוא לא סימן טוב. יש סיכוי שזו הפלה."
ד"ר מיין מורח את הג'ל על בטנה של ג'ורג'ינה, ומדליק את המסך. "מתברר ג'ורג'ינה שהיו לך תאומים. אחד מהם נפל, והשני נשאר. אני רוצה שתדעי שאת כבר בסוף החודש רביעי, וזה כבר לא זמן לבצע הפלה. אני אשאיר אותך להשגחה בבית החולים ונראה מה קורה עם התאום שנשאר."
ג'ורג'ינה עוצמת עיניה. הדמעות זולגות מעיניה. "נדפקתי," היא ממלמלת לעצמה.
מיס פולק נכנסת לחדר ובכיה של ג'ורג'ינה מתגבר. "מה אני אעשה מיס פולק, ההורים שלי יהרגו אותי."
היא לא רחוקה מהאמת. אביה רותח עליה וקורא לה "מופקרת," היא רוצה לענות לו שאם מישהו מופקר במשפחה, זה הוא. הרי הוא ידוע כחובב נשים מובהק.
אמה רק אומרת לה: "טיפשה, במו ידייך הרסת את חייך. לכי תפתרי את הבעיות שלך לבד, לבית שלי אין לך מה לחזור."
שניהם עוזבים את בית החולים באותה מהירות שבאו, משאירים את ג'ורג'ינה להתמודד לבד עם המציאות החדשה אליה נקלעה.
**
"בעיה שלך," אומר לה ג'ו, "היית צריכה לחשוב על זה לפני ששכבת איתי."
"אתה לא רציני ג'ו, אתה היית שם איתי. אתה זה שרצית את זה, יותר ממני," היא עונה לו בכעס, "אתה הבטחת שתזהר."
"אני לא יודע על מה את מדברת," הוא עונה לה בקור, "אני בכלל לא בטוח שזה ממני."
"אין לי מה לדבר אתך יותר," היא עונה לו, "אתה צודק, התינוק הזה רק שלי. אני מבקשת שתסתלק מכאן."
"ומה חשבת, שאני מתכוון להישאר?" הוא אומר בלעג ועוזב בטריקה את החדר.
טריקת הדלת מהדהדת באזניה של ג'ורג'י דקות ארוכות אחרי שג'ו עוזב. היא שוכבת בעיניים עצומות ונותנת למילים שלו להעלם. היא פותחת את המחשב שלה ומתחילה לכתוב.
"בייבי שלי,
עכשיו זה רק אתה ואני בעולם. ואולי זו את תינוקת קטנה שלי.
היום מתחיל היום הראשון שלי בתור אמא.
אני לא אתן לך להעלם מהעולם, ומתחייבת לשמור עליך מכל משמר.
באהבה, אמא."
**
"היי רוזלי, אפשר לקבל שתי כוסות שוקו קר ומיני דונטס?"
"ג'ורג'י! לא ידעתי שחזרת," קוראת לעברה בשמחה רוזלי.
"רק עכשיו הגעתי," עונה לה ג'ורגי'. היא לא מספרת לה שסיימה את לימודיה, והיא חוזרת לכאן אחרי שקיבלה את התפקיד הראשי בלהקת הבלט המקומית. היא כבר מבינה שרוזלי לא המשיכה ללמוד, אחרת לא הייתה נאלצת לעבוד בבית הקפה במרכז העיר.
היא לוקחת איתה את כוסות הקפה ומגש הדונטס ביד אחת, ובשניה אוחזת בידה של שרה לי הקטנה ומובילה אותה לעבר השולחנות ליד החלון. "איפה בא לך לשבת חמודה שלי?". שרה לי בוחרת מקום המשקיף על הרחוב, והן מתיישבות.
"תראו תראו מי פה?" קורא בקול ג'ייקוב, מושך את תשומת לב כל הנוכחים. "מי אם לא הזנזונת והממזרה שלה."
"אין לך במה להתעסק? עזוב אותה," אומר ג'ו שנכנס מחובק עם מישהי שג'ורגי' לא מכירה.
הוא מעיף מבט מהיר לעברה ורואה את שרה לי. הוא קופא מיד. כמה שינסה להכחיש זאת, שרה לי היא העתק מדויק שלו. אותן עיני שקד בהירות, אותו שיער שטיני חלק שנופל מעט על עיניה, כה שונה משערה השחור והמתולתל ועיניה הכחולות של ג'ורג'ינה.
ג'ו לא מצליח להסיט מבטו מהשתיים. הוא שומע אותה עונה לג'ייקוב: "תגיד לי ג'ייק עם כמה נשים שכבת בחייך?"
ג'ייק צוחק: "את רצינית? מי סופר מאה, מאתיים."
"ואני", היא עונה לו ,"שכבתי כל חיי רק עם אחד. וזה אחרי ששלוש שנים הייתי חברה שלו. אני מניחה שאתה וחבריך שאלתם אותו כל הזמן אם עשינו את זה, עד שבא וביקש ממני לעשות את זה."
ג'ייק שותק.
"אז מי ביננו הזנזונת?" היא אומרת, "יש לך מושג בכלל כמה ילדים זרעת בעולם הזה?"
"תעזבי אותו," אומר לה ג'ו, "הוא לא אשם שנכנסת להריון."
"ברור שלא," עונה ג'ורג'ינה בלי להעיף בו אפילו מבט אחד, "מעולם לא שכבתי אתו." היא אורזת את הדונטס שנשארו ואומרת לשרה לי: "בואי חמודה, לאמא יש חזרה."
"חזרה?" ממלמל ג'ו, "את רוקדת?"
**
"תבטלי את כל הפגישות," מורה ג'ו למזכירתו.
"אבל יש לך דיון בבית משפט," היא עונה לו.
"לא מעניין אותי. תשלחי מישהו אחר במקומי," הוא עונה לה חסר סבלנות. רק דבר אחד מעניין אותו כעת. לגלות כמה שיותר פרטים על ג'ורג'י, והחשוב מבניהם אם היא נשואה.
הוא לא צריך לחפש הרבה. כל מה שהוא מחפש נמצא באתר של להקת הריקוד. הוא לומד שסיימה בהצטיינות את הלימודים באוניברסיטה במגמת אומנויות לאחר שזכתה במלגות. הוא לומד שקיבלה תפקיד ראשי כיוליה בבלט "רומיאו ויוליה" שנכתב למוסיקה של פרוקופייב. הוא כל כך גאה בה. אבל יותר מכל הוא שמח לראות שהיא לא שינתה את שם משפחתה, מה שנותן לו תקוה שהיא לא נשואה.
הוא לובש את הז'קט ויוצא ממשרדו. "ג'ו ג'ונסון, מה עם בית המשפט?" צועקת אחריו הפקידה.
הוא מסתובב אליה ואומר לה בקור: "אני חושב שהבהרתי לך נטלי, אני לא הולך לשום בית משפט. אני הולך לסדר את הבלגן שהשארתי לפני זמן רב בחיי הפרטיים."
הוא ממהר ברגל למרכז התרבות וחומק מבעד לדלת לאולם החזרות של הבלט. הוא מביט עליה מוקסם, זוכר בדיוק מה גרם לו להתאהב בה. עכשיו הוא מרגיש יותר אשם מתמיד על כך שלא עמד לצידה. האם היא תסכים בכלל לדבר אתו?
**
שמונה שנים עברו מאז….
"שרה לי, ג'ורדן ובן," אומר ג'ו, "תזדרזו בבקשה, אנחנו מאחרים."
"אבא תירגע," אומרת לו שרה לי, "אמא עולה לבמה עוד שעתיים."
"אני יודע, אבל אני רוצה לנשק אותה לפני, ולומר לה שאני אוהב אותה יותר מכל אשה בעולם," הוא מסביר ברצינות רבה.
"שוב?" אומר בן הקטן, "הרי אמרת לה את זה בבוקר לפני שיצאת לעבודה, ואפילו איחלת לה בהצלחה."
"נכון, אבל זה היה בבוקר," עונה לו ג'ו, "אתם באים?"
השלושה ממהרים לעשות כמצוות אביהם ונכנסים לרכב. כשהם מגיעים מנסה ג'ו לשלוט בחוסר סבלנותו.
"לך אליה אבא," אומר ג'ורדן, "סבא וסבתא כאן, אנחנו נכנס איתם."
ג'ו לא ממתין דקה ועולה בריצה את המדרגות בכניסה, לא רואה אף אחד בדרך.
הוא מגיע חסר נשימה לחדרה, מייצב את נשימתו ומקיש על הדלת. ג'ורג'י פותחת לו את הדלת, והוא רואה את הדמעות בעיניה.
"אל תבכי אהובה שלי, אני כאן, הבטחתי לך. לעולם לא אאכזב אותך יותר."
"אני בוכה מאושר," היא עונה לו, "אני מאושרת שאתה כאן."
הוא אוסף אותה לזרועותיו ונושק לה נשיקה ארוכה. "לכי תכבשי את כולם, בדיוק כמו שכבשת אותי," הוא אומר לה, "אבל כמובן רק לכמה שעות. כי את שלי ואינני מוכן לחלוק אותך עם אף אחד."
בר אבידן
מאמינה באהבה
***
Photo by Hudson Hintze on Unsplash