קפטן תיאו או'הרה
היא הולכת להביא את הקפה ואני שם לב שהיא השאירה על השולחן את רשיון הנהיגה שלה.
אמיליה קנדי, זה שמה.
אני קורא במהירות את הפרטים ורואה שהיא ילידת 98' מה שאומר שהיא בת עשרים ושלוש.
היא מגניבה אליי מבט ומחייכת כשהיא רואה שקלטתי את הרישיון שהשאירה על השולחן.
"אתה יכול לקרוא לי מילה," היא אומרת כשהיא חוזרת עם הקפה וכריכי ארוחת בוקר, ומחזירה את התעודה לארנק שלה, "וכן, זו אני באמת."
"תודה," אני אומר לה.
"על מה?" היא מתפלאת.
"על שנתת בי אמון," אני מסביר לה, "זה לא מובן מאליו."
"אני חושבת שחשוב שתדע את מי אתה מכניס לדירתך, בהנחה שתזמין אותי אליך," היא אומרת ומביטה בי בשאלה.
"אני רוצה מאד," אני עונה לה.
"אני מבינה. אתה רוצה אבל לא יכול כי יש לך אישה," היא בהחלט מאוכזבת.
"אני רוצה ואני יכול," אני עונה לה, "אין לך מתחרות."
" אני יודעת שזה לא יהיה פשוט. לך אסור לדבר על העבודה שלך ב'מיוחדת' ולי אסור לחשוף בפניך מי אני. בכל זאת הייתי רוצה לנסות שנהיה יחד.
"את רוצה לנסוע לאיזה מקום? מחוץ לעיר אולי?" אני שואל.
"זה בסדר קפטן, אנחנו לא צריכים ללכת לדירה שלך. יש לך את המספר שלי. אתה יכול להתקשר אליי אם תתגעגע," היא אומרת לי. המבט על פניה לא מפוענח. היא יודעת לשחק אותה היטב, להסתיר את הרגשות שלה.
היא לא מכירה אותי. אני חדור מטרה. כעת מה שאני רוצה זה רק דבר אחד, להיות איתה.
"את פה עם האופנוע שלך?" אני שואל ומחפש אותו מבעד לחלון.
"האופנוע הוא מבצעי, בשאר הזמן אני נוסעת ברכבת התחתית. תתפלא כמה דברים לומדים על מה שנעשה שם למעלה כשנוסעים ברכבת התחתית," היא עונה .
"את עובדת כאן בסטארבקס?" אני מנסה להרכיב את הפאזל שלה.
"עבדתי פה כשלמדתי באוניברסיטה," היא עונה קצרות.
"מותר לשאול מה למדת?" היא לא מתמסרת בקלות הילדה הזו.
"מתמטיקה ומדעי המחשב," היא עונה, "נו די עם השאלות האלה. אימא שלי חשבה שאהיה עורכת דין כמוה. אני אכזבה גדולה בשבילה. לפחות אחי המוצלח עובד איתה במשרד."
"היא לא יודעת באמת מה את עושה, נכון?" אני שואל למרות שאני יודע את התשובה.
"למעט שרלוט והחברים שלי לעבודה, איש לא יודע. לא עליי ולא עליהם. תאמין לי שכל הזמן יש בדיקות בטחוניות עלינו. איש לא מעז לפטפט," היא אומרת.
אני שם לב שהיא לא בודקת את הסביבה, מה שמפליא אותי שכן לפי דבריה בכל מקום יכול להיות אחריה מעקב גם בשעות היום.
פתאום היא חסרת סבלנות. היא קמה ומתמתחת. "אני חושבת שעדיף שאלך ואתה תלך לעניינך."
"ומה הם ענייני?" אני שואל אותה ומחייך.
"אמרתי לך. אתה לא מטרה שלי, ואינני יודעת עלייך דבר פרט לדרגתך," היא עונה לי.
"את יודעת איפה אני עובד, ומניח שגם את תוכן המחשב שלי," אני מדייק לה את האמת.
"אני לא יושבת לך על המחשב. לא בודקת מתי אתה גולש באתרי פורנו," היא אומרת לי כעוסה מעט.
"ונאמר שאני גולש, זה מפריע לך?" אני מרים גבה מולה.
"אתה הבנת יפה מאד למה התכוונתי. החיים שלך זה לא ענייני," היא יורה מייד.
"אז הגיע הזמן שהם יהיו. ולא, אני לא גולש באתרים כאלה. וגם אם הייתי לא הייתי עושה זאת בעבודה. אמרתי לך שאין לך מתחרות. בואי נלך מפה," אני מסמן למלצרית שאני רוצה חשבון.
"מילה שילמה," היא עונה לי.
"שקרנית," היא מסננת, "היא לא הרשתה לי לשלם."
"בואי," אני אומר לה ומושיט לה את ידי. היא מביטה בה מהססת אבל לבסוף נעתרת ואוחזת בה.
אני מוביל אותה לאופנוע שלי. היא מתיישבת בשתיקה מאחור אבל האחיזה שלה בי כמעט לא מורגשת.
"את רוצה לבוא איתי לדירתי?" אני שואל אותה, "או מעדיפה ללכת למקום אחר."
"האמת שבא לי ללכת לסרט, אבל מה שאתה רוצה." היא עונה.
"כנסי לרשת ותבחרי מה בא לך לראות," אני אומר לה. היא משתנה לי מול העיניים וכמה שאני רוצה להיות איתה לבד, אני מבין שעליי לשלוט בעצמי.
"אני לא מוצאת כלום," היא אומרת אחרי דקות ארוכות, "אני עייפה."
"תאמרי לי לאן לקחת אותך," אני אומר לה ומבין שבזה תם זמני איתה.
"אתה לא עייף? גם אתה היית ער כל הלילה," היא אומרת לי. אני מנסה לעקוב אחרי קו המחשבה שלה ומתקשה.
"קח אותי לישון," היא אומר ומחזקת את אחיזתה בי, נאנחת אנחה אחת ארוכה ומשתתקת.
האם נדמה לי או שהיא באמת נרדמה?
"מילה?" אני קורא בשמה אבל היא לא עונה.
אני לא יודע להיכן לנסוע. אני מצטער שלא קראתי את כתובתה מרשיון הנהיגה. אין לי ברירה אלא לקחת אותה לדירתי.
אני נכנס לחניון, מחנה את האופנוע, ומדומם את המנוע.
"מילה?" אני נוגע בזרועה המחבקת אותי.
"מממ.." היא ממלמלת.
"הגענו לדירה שלי," אני אומר ומנסה להסתובב אליה, אבל היא רק תופסת אותי חזק יותר.
"מילה?" אני חוזר שוב על שמה.
"מה אהוב?" היא אומרת ולא מרפה מאחיזתה בי.
"את יודעת איפה את נמצאת?" אני שואל, למרות שמה שבאמת מעניין אותי לשאול אותה הוא מי הוא האהוב שלה.
"אמרת לי. אנחנו בדירה שלך תיאו. אני כל כך מותשת. הדאגה לך רוקנה אותי מכוחותיי."
היא גורמת לי לחייך.
"כדי שאקח אותך למיטה," אני אומר לה, "את צריכה להרפות את אחיזתך בי."
"אבל נעים לי כל כך," היא אומרת, "הקירבה אלייך כל כך מרגיעה אותי. אני אף פעם לא נרדמת ליד גבר זר. אתה לא מרגיש לי זר."
"תאפשרי לי לשאת אותך לדירה שלי רק אם תרפי מעט," אני אומר לה.
"לשאת אותי?" היא מתעוררת פתאום. היא יורדת מהאופנוע ומאפשרת גם לי, אבל אז היא מפתיעה אותי וקופצת לי על הגב, כורכת את זרועותיה סביבי וגם את רגליה.
"את לא שוקלת כלום," אני צוחק.
"אני כן!" היא עונה לי ברוגז, אם כי מעושה, "זה כי אתה חזק."
"את חושבת שאני חזק?" אני צוחק.
"אני יודעת," היא קובעת בנחרצות, "לא הייתי נמשכת לגבר שהוא חלשלוש."
"אז את נמשכת אליי?" אני שואל מרוצה.
"מה אני עושה פה? באתי לשחק איתך שח? אם כי תדע לך שאני טובה בזה," היא אומרת.
"במקרה גם אני," אני עונה לה.
"טוב, אתה חכם," היא אומרת.
"חשבתי שאת לא יודעת עליי כלום," אני אומר בזמן שאני פותח את דלת הדירה.
"אני יודעת על התיפקוד שלך כקפטן. עלייך באופן אישי לא חקרתי. יכולתי לדעת עלייך הכל, אבל איתך יהיה לי כייף לגלות הכל לבד," היא אומרת ויורדת מהגב שלי.
היא עושה תנועה עם היד באוויר, כאילו היא מנפנפת בידה לחבר דמיוני, ניגשת לחלון הגדול המוביל למרפסת וחוזרת על אותה תנועה.
רק אחר כך היא חוזרת אליי ומראה לי את ידה ועליה קעקוע של דרקונה קטנטנה וחמודה.
"אני מושתלת," היא אומרת לי.
אני מביט בה בחוסר הבנה.
"איך הקעקוע שלי?" היא שואלת בלי קשר, "אני בחרתי אותו."
"מה זאת אומרת את מושתלת?" אני שואל. הפעם אני לא מתכוון להמתין לגלות זאת בעצמי.
"יש לי מתחת לעור צ'יפ ובעזרתו אני יכולה, בין היתר, לדעת אם יש אחריי מעקב. יש לי אפשרות לנטרל אותו. הוא מופעל על ידי תנועות מסוימות של כף היד," היא מסבירה לי.
"ואיך את מקבלת את התשובה אם יש מעקב אחרייך?"
"יש לי קוד התרעה מוצפן בנייד," היא עונה, "הדירה שלך נקיה.
"אתה יכול לשאול אותי מה שאתה רוצה. אני לא מבטיחה שעל הכל אוכל לענות."
אמיליה
"יש לי שאלה אחת," הוא אומר לי ומישיר מבט אליי.
אני נדרכת. לא יודעת למה לצפות.
המבט שלו נודד מעיניי לשפתיי ושב לעיניי.
"אני עומד לנשק אותך. את מרשה לי?"
אני נושפת את האוויר מתוכי. כל כך פחדתי ממה שישאל ובעצם הוא שאל שאלה ממש גדולה.
"כשהייתי נערה, כמעט אישה, חברה שלי הותקפה. אני הסתתרתי בין השיחים והוא לא ידע על קיומי. לכן אני אוחזת באקדח, שזה לא יקרה יותר שאהיה חסרת הגנה. אני מקווה שלעולם לא אזדקק לו.
אין לי הרבה ניסיון עם גברים. אני חוששת מפניהם."
אני רואה שהוא מנסה לעקוב אחרי חוט המחשבה שלי. הפנים שלו מסגירות את הנסיון להתרכז בדבריי.
כזאת אני כשאני מותשת מעייפות. אני לא מצליחה לחבר את המחשבות כמו שצריך.
"ומפניי?" הוא שואל והמבט שלו מתרכך.
"אני לא יכולה להסביר לך מה היה שם במטווח שגרם לי להחסיר פעימה, יותר מאחת. הנוכחות שלך כל כך עוצמתית שלא יכולתי להתעלם ממך. מצאתי עצמי חושבת עלייך כל הזמן.
כאשר גיליתי מי אתה, התחלתי לבדוק שאתה לא מסתכן יתר על המידה. התחלתי לדאוג לך. למה? אני לא יכולה להסביר. אני מתחילה לחזור על עצמי.
כשאני נבוכה אני מפטפטת. זה לא מה ששאלת.
אני לא יכולה להסביר לך למה, שוב אני חוזרת על עצמי, אבל אני לא חוששת ממך."
הוא שוב מוריד את עינייו לעבר שפתיי, מושיט יד ומצייר באצבעו את המתאר שלהן בעוד לשונו מלקקת את שפתיו.
"יש לך שפתיים כל כך יפות. רציתי לנשק אותן כבר אז במטווח. אני שמח שלא עשיתי זאת. הצפייה שווה את זה."
הוא מעביר את לשונו על שפתיי, מלקק אותן באיטיות רבה.
אני מביטה על שפתיו. התחתונה בשרנית וכהה, ובא לי כל כך לטעום אותה. אני מחכה. לא רוצה להראות נמהרת וחסרת סבלנות, ונותנת לו להכתיב את הקצב.
"כמה אני לא מופתע שהן כל כך רכות למגע, שבא לי ללקק אותן ולא להפסיק לעולם," הוא לוחש.
ואז הוא מניח את שפתיו היפות על שלי. תחילה ברכות, אחר כך הוא הוא מסתער עליהן, סוחף אותי איתו, כאילו דחוף לנו לטבוע בנשיקה הזו.
הוא נושם אותו לתוכי, בעצם לא, הוא נושם אותי אליו. הוא שואב את החמצן מריאותיי, אבל לא מפסיק, הוא שואב את כל הפרפרים שמשתוללים בי ממני ומשחרר אותם לחופשי בחדר.
אני לא שבעה ממנו, אני רוצה עוד ועוד. סוף סוף למדתי מהי נשיקה אמיתית של גבר.
אחרי דקות ארוכות בהן הוא מנשק אותי, הוא נושך קלות את שפתי התחתונה.
"את שלי," הוא אומר, "כעת את שלי."
אני נותרת המומה ממה שקרה פה. מעולם לא נושקתי כך. כמה רגש היה בנשיקה הזאת.
אני מישירה אליו מבט ורואה בעיניו גלים סוערים של רגש.
"לקחת לי את כל החמצן מהגוף," אני לוחשת לו.
"את טועה. החזרתי לי אותו. מיום שנפגשנו אני לא נושם טוב. הייתי חייב לקחת ממך קצת חזרה. את האוויר שלי.
אף פעם לא הכרתי מישהי שדאגה לי כך. אני יודע שזה בגלל מה שקורה בלילות, אבל אני יודע שאת דואגת לי כגבר וזה מרגש אותי."
"מאז המקרה שקרה עם החברה שלי אני מחפשת גבר שלא אחשוש ממנו, שארגיש בטוחה לידו. אני לא מדברת על העבודה. שם אתה יודע שאין לי גבולות, אין בי פחד. אני זהירה מאד, אבל לא פחדנית.
האופן שדיברת אליי בלילה ההוא גרם לי לדעת שאותך אני רוצה."
הוא מלטף את לחיי ולא מסיר עיניו ממני.
"עכשיו תורי," אני לוחשת לו ואוחזת לרגע בראשו בכפות ידיי, מתנתקת ומלטפת את לחיו. אני רוצה ללמוד כל תו מתווי פניו היפים.
לבסוף אני מצמידה את שפתיי לשלו. רואה אותו עוצם עינייו רגע לפני שאני עוצמת את שלי ומתחילה לנשק אותו כאילו חיי תלויים בכך.
"וואו," הוא אומר לי , "הילדה שלי יודעת לנשק."
"היה לי מורה מעולה," אני עונה לו מבויישת ומחניקה פיהוק.
"אני חייבת לישון. מי יודע מה צפוי הלילה. להזכירך, יש לנו אריה משוחרר. אמנם אני שייכת לצוות לילה, אבל העבודה היא סביב לשעון. אני יכולה להתקלח?" אני שואלת, "אני תמיד מרגישה מטונפת אחרי עבודת לילה, גם אם ישבתי כל הלילה בחדר ממוזג."
תיאו
"את מוזמנת להתקלח ביחידת השינה שלי. אני אתקלח במקלחת השניה," אני אומר לה.
אני יודע שלא אוכל לעמוד בפיתוי אם לא אתרחק ממנה בשעה שהיא מתקלחת.
בכל מקרה אחר, לא שהבאתי אי פעם מישהי לדירה שלי, הייתי חושב להצטרף אליה. אני כל כך נמשך אליה. זו בדיוק הסיבה מדוע אני נמנע מללכת בעקבותיה לחדר המקלחת.
"המגבות בארון ליד הכיור," אני אומר לה.
אני יוצא מחדר השינה מייד. רק המחשבה עליה פושטת את בגדיה מעבר לקיר מעוררת אותי.
'תשלוט בעצמך מיד' אני מדבר אל עצמי ומסיט את המחשבות שלי כדי להרגיע את הזין שלי שמתחיל להתעורר.
אני מתקלח במים קרים מה שעוזר לי להתרכז במקלחת ולנטרל את המחשבות.
רק כאשר אני מסיים להתקלח אני נזכר שלא הבאתי אפילו את הבוקסר שלי. אני עוטף את פלג גופי התחתון עם המגבת הגדולה.
'מה שיהיה יהיה,' אני ממלמל .
אני נכנס לחדר ורואה אותה במיטה, מכוסה באופן חלקי, לבושה עם חולצת טריקו שנראית גדולה ממידותיה.
היא שוכבת על הצד וחובקת בידה את הכרית שלי. היא מריחה כל כך טוב. מסתבר שהיא לא השתמשה בסבון שלי אלא הביאה את שלה.
האם תכננה את המפגש שלה איתי?
בעצם זה לא משנה. העיקר שהיא פה.
אני מסיר את המגבת מעליי, וניגש ללבוש את הבוקסר שלי.
אני מעיף מבט לאחור מבעד לכתפי ורואה אותה שוכבת עם עיניים פקוחות ומחייכת למראה גופי הערום.
"מה ילדה?" אני מתגרה בה, "את אוהבת מה שאת רואה?"
"יכולתי לאמר לך שאתה מושלם כבר ברגע הראשון שנשפת בעורפי. אני לא צריכה לראות אותך ללא בגדים כדי לדעת," היא מחייכת אליי ונושכת את שפתייה.
"אני נלחם בעצמי מרגע שנכנסת להתקלח. רק המחשבה עלייך ערומה בדירה איתי…" אני משתתק לרגע.
"רק את תחליטי לאיפה זה ייקח אותנו היום.
רק שתדעי שאני מוכן לחכות. את שווה את זה."
ואז בשנייה אחת הכל מתהפך.
