ישנם ימים
שאת חסרה לי
בטרוף.
את שקדמת לי
בדורותיי.
הייתי רוצה
שנשב,
שתספרי לי
סודותייך,
שתחלקי איתי
את כאבייך,
ואולי,
אולי היה בידי
לעזור.
זו את
שלימדת אותי
לעולם לא
להישבר,
גם אם ראשי
מתחת למים,
ואין לי אוויר
לנשום.
את בטח מתפלאת.
הרי את
לא היית כמוני,
ואני
לא היכרתיך
כלל.
אז איך,
את בטח שואלת,
ועל כך אענה לך
כי את חסרה לי
בטרוף.
ואני מנסה לתקן לך
דרך אחרים
שנפשם מדממת.
כדי שתדעי,
כדי שתראי,
שאת חסרה לי
בטרוף.
ורק למים
אני לוחשת סודותיי.
כי הם מבינים
מהם געגועים,
למה
שאבד.
בר