אתה עומד מולי.
חליפה שחורה,
חולצת בד לבנה,
כפתור עליון פתוח.
רק אחר כך אבין
כי היה נחוץ לך לפותחו
כדי לנשום.
אתה ממגנט אותי
במבט החודר בעיניך.
אבל מבטי נודד
לשפתיך
שפתיים המזמינות
נשיקה.
עמידתך זקופה.
ידיים משולבות
על החזה.
אני אוחזת בידיך
ומשחררת
את אחיזתן,
מניחה אותן
לצידי גופך.
אתה עוקב אחרי מעשיי.
מניח לי להוריד
את הז'קט מעליך,
בשעה שאינך
מסיר את עינייך
מעליי.
אתה כבר מבין
שאני כבר יודעת.
ועדיין,
עומד מולי
זקוף.
אני פותחת
כפתור אחר כפתור,
ומגלה
את הלב המדמם
שלך.
אני מצמצמת
את המרווח ביננו,
ונושקת לך
על צלקותיך.
ב.א.