לפעמים
כמה מילים
מאירות לך את היום,
יותר מליטוף
בידי אוהב,
והעדרן
כאילו משך ידיו
ממך.
יש מילים שגורמות לך
לצפות,
כמו לקראת פגישה
בטרם התרחשה,
ובהעדרן
את נעצבת,
כאילו
הוא לא בא.
וישנן מילים
שגורמות לגעגוע,
למה שעוד לא היה,
והעדרן
להבנה
שלא יהיה עוד.
ולפעמים
המילים שאינן,
גורמות לך
לבנות חומות,
ואז צריכה לבוא היד
שתדע להסיר
אבן אחר אבן.
ואני
כותבת את המילים,
כמו לטיפה,
כמו יד מחבקת,
כדי שלא תעדרנה,
כדי שתארנה
את מה שעוד לא היה,
כדי שלא תבנה החומה,
כדי שהמילים
תגענה
עוד בטרם ליטוף,
בטרם נגעה
היד המחבקת.
*,
בר?