כבר שבועיים שקיידן בבית. מסתבר שהייתה ביקורת בגן בעקבות האירוע עם הילדים, ומשרד הבריאות קבע שהמטבח לא ראוי לשימוש. לא התעמקתי בפרטים, רק נודע לי שהגננות פוטרו, וכעת מחפשים פתרון חילופי לילדי הרופאים.
אמנם קיידן התאושש יפה, אבל אני עדיין מעדיפה שהוא יאיט את הקצב.
זה מה שהייתי מייעצת לאימא שבנה עבר את אותו אירוע, ולכן אני לא מרגישה אשמה להשאיר אותו עם בת דודתי אליזבת שסיימה את לימודיה וממתינה לפתיחת הסמסטר הבא, מה גם שאני משלמת לה ביד רחבה.
הקייטרינג של הוריי תפס תאוצה, וההזמנות זורמות ללא הפסק. אבא ביקש לכנס אסיפה משפחתית הלילה. "כשהקמנו את הקייטרינג, הוא היה חברת בת קטנה של בית הקפה חלומות.
היום התקבלה הזמנה לאירוע של עשרת אלפים איש. בנו של אחד הסנטורים עומד לשאת את בתו של ראש העיר. אני מאד שמח שרכשנו לנו מוניטין כל כך טוב, אבל אני חושב שעלינו לקבוע גבולות.
חשבתי על הנושא רבות. אין לנו בעיה להעמיד את האירוע על הרגליים, אבל תמורת זה עלינו לוותר על אחרים. לא יתכן שנעבוד ללא הפסקה. נכון שאת אווה, מסוגלת לעשות הכל, אבל אני לא רוצה שתגיעי לאפיסת כוחות."
"אני שמחה שאתה חושב כמוני מרק, אני מרגישה שהעסק גדל מעבר לכל פרופורציה. הייתי רוצה לחזור לאירועים של עד מאה איש, כך אני אהנה יותר. אל תשכח שגם ריילי עוזרת לי כעת מאז שחזרה לפה, זאת בנוסף לעבודתה בבית החולים.
אתה יודע שהפסקתי לעבוד כשילדתי, ולכן אני לא חושבת שזה הוגן כלפי ריילי שהיא תעבוד כרופאה, ותעזור ככל יכולתה בעסק, על חשבון הזמן שלה עם קיידן."
אני אסירת תודה לאימא על הזמן שהיא הייתה איתי אחרי הלידה, ולכן מוכנה לעשות הכל כדי לעזור לה עם הקייטרינג. זה משמח אותי לראות שהיא מבינה שזה לא פשוט עבורי בהיותי אם חד הורית.
הוריי מחליטים לאשר את ההזמנה של חתונת הסנטור, אבל קובעים שלא יקחו יותר אירועים מעל מאה איש.
קאי הוא זה שמתחזק את האתר של בית הקפה והקייטרינג, והוא מעדכן מייד את מה שסוכם. כשהוא מסיים הוא מראה לאבא את המסך של המחשב בו מצויין שחברת טעמים מבצעת אירועים עד מאה איש.
מאז שאימא עזבה את עבודתה כעורכת דין, היא מעדיפה לעשות כל עבודה, כל עוד היא לא כרוכה בעבודה במחשב, ולכן היא משאירה לי את החומר שאעבור עליו. אני עוברת עליו בבית מידי לילה אחרי שקיידן הולך לישון, וביום שלישי אני מגיעה למשרד של טעמים.
שוב יום שלישי.
אני מגיעה הביתה, לוקחת את קיידן איתי, ונוסעת למשרד.
"יש לי הפתעה בשבילך." אני לוקחת את החבילה שהגיעה עבורו עם שליח, פותחת אותה, ונותנת לו להוציא משם את הלגו וסט המכוניות שקניתי עבורו.
הוא עסוק עם הצעצועים החדשים, ואני פנויה לעבור על הניירת. אני בודקת שכל החשבונות שולמו על ידי הלקוחות, ומניחה אותם בתיק המיועד למנהל החשבונות.
עכשיו כשהשולחן שלי נקי, אני נכנסת לתיבת האימייל לראות אם יש הזמנות חדשות.
כשאני מגיעה למייל העשירי אני מרגישה שאני לא נושמת.
הנדון: מסיבת אירוסין של ד"ר סקיילר סינקלייר – מרגו רוקלנד
אני מסתכלת לראות מי השולח, ורואה ששולחת היא מרגו רוקלנד, מי שאני מבינה שהיא אשתו לעתיד של סקיילר.
'אולי עדיף כך,' אני חושבת בליבי. הוא בטח שכח מזמן מקיומי. אני מתנחמת בעובדה שהוא לא ידע למי הוא תורם דם. אני לא בטוחה שהיה מסכים לעזור לבן שלי.
כיוון שהפניה באה ממנה, ברור לי שהבחירה בחברה לא נעשתה מתוך כוונה לפגוע בי.
אני מתקשרת לטלפון שמופיע בתחתית המייל.
"אני מדברת מחברת טעמים," אני נמנעת בכוונה לא לומר את שמי, "האם אני מדברת עם מיס מרגו רוקלנד?"
"מיסיס סינקלייר," היא עונה לי בהתנשאות.
"אני מתנצלת, טעות שלי, חשבתי שעדיין לא נישאתם. אני מתקשרת בקשר למסיבה שלכם," אני מתחילה לומר לה.
"אני מאד עסוקה. תשלחי לי פרטים במייל," עונה מרגו בחוסר סבלנות.
"אני כבר שולחת לך," אני אומרת, ושומעת שהיא מנתקת מיד בלי לתת לי לסיים את המשפט. אני מביטה רגע על הטלפון בפליאה. דבר כזה עדיין לא קרה לי. 'אז אולי היא כן יודעת מי אני.'
אני מעלה מהתיקייה את השאלון, ומצרפת אותו למייל כתשובה לפניה.
לכבוד: מיסיס סינקלייר
הנדון: מסיבת אירוסין ד"ר סקיילר סינקליר – מרגו רוקלנד
תודה שפנית לחברת טעמים.
אבקשכם לענות על השאלות הנוגעות לאירוע:
תאריך:______________
מקום האירוע: גן אירועים / מסעדה / בית הלקוח
הכנת האוכל: במטבח החברה / בית הלקוח
אופן ההגשה: מזנון שירות עצמי / הגשה לשולחנות
כמות: הערכת כמויות / לפי מספר מנות קבוע
משקאות: קלים / אלכוהול / הכל
מלצרים: על ידי החברה / על ידי הלקוח
סידור המקום: על ידי החברה / על ידי הלקוח
אספקת ציוד: על ידי החברה / על ידי הלקוח
פרחים: על ידי החברה / על ידי הלקוח
ניקיון בסוף האירוע: על ידי החברה / על ידי הלקוח
דרישות מיוחדות:
אודה לקבלת התשובות בהקדם.
בברכה,
חברת טעמים
אני עוברת על המייל, ושולחת אותו.
התשובה מתקבלת רק אחרי יומיים, אחרי שאני בטוחה שזה היה סתם רצון להטריד אותי.
לכבוד} חברת טעמים
הנדון: מסיבת אירוסין ד"ר סקיילר סינקלייר – מרגו רוקלנד
מקום האירוע: בית הלקוח.
הכנת האוכל: בבית הלקוח
אופן ההגשה: מזנון שירות עצמי
כמות: חמישים מנות
משקאות: הלקוח ידאג
מלצרים: אין צורך
סידור המקום: הלקוח ידאג
אספקת ציוד: הלקוח ידאג
פרחים: על ידי הלקוח
ניקיון בסוף האירוע: אין צורך
דרישות מיוחדות:
- מנהלת החברה תבשל בעצמה את האוכל.
- חל איסור מוחלט על העובדים להסתובב מהבית, למעט המטבח.
מרגו רוקלנד-סינקלייר
'אז את משחקת איתי. את לא מכירה אותי, אני…' אני מחייכת מול המילים שלה.
אני מעבירה את המייל למילי.
מילי,
תאשרי לגברת רוקלנד-סינקלייר את קבלת המייל ותשלחי לה חוזה שתחתום.
תאשרי לה שאהיה נוכחת, ותוסיפי שהחברה מתחייבת להימצא במטבח בלבד, וכי בשעות האלה יהיה המטבח באחריות הבלעדית של עובדי החברה, ואין אישור מטעמי בטיחות, לאיש להכנס אליו.
תשלחי לה את התפריטים שלנו שתבחר, ותצייני שאם היא רוצה, היא יכולה לתאם תאריך לטעימות. כמובן שזה בכפוף לאירועים שיש לנו.
אם היא תחתום על החוזה, תיידעי את כולם לגבי תאריך האירוע.
שלך,
ריילי
"קיבלתי המלצה על חברה בשם טעמים שתבשל לנו את הארוחה לכבוד המסיבה. שמעת פעם על החברה הזאת?" שואלת אותי מרגו.
הדבר האחרון שמטריד אותי הוא המסיבה המיותרת הזאת, נראה לי מגוחך שאישה בגילה חוגגת מסיבה כל כך גרנדיוזית.
"מה אני מבין בחברות קייטרינג?" אני שואל אותה בהיסח הדעת בזמן שאני קורא את ההודעה שנשלחה אליי מבית החולים.
"אתה בכלל מקשיב לי?" היא מרימה את קולה.
"תעשי מה שאת רוצה מתוקה," אני עונה לה. אילו רק ידעה לאן נודדות המחשבות שלי. אני רוצה כבר להיות אחרי הכל, ולהמשיך בחיים שלי.
הלוואי ורק הייתי יכול למחוק את העבר שרודף אותי.
לפעמים אני תוהה אם מרגו באמת לא מבינה, או שהיא רק מעמידה פנים. האם היא מבינה שבפעמים הנדירות שאני רוצה לזיין אותה, אני עושה זאת כי אני מפנטז על האחת שאוחזת לי בלב, ולכן היא מסרבת לי תמיד.
היא לא יכולה לבוא אליי בטענות. כל העניין של הקשר בינינו בנוי על שקר, על
העמדת פנים, כיוון ש'כך זה נכון לעשות.'
"אז באמת לא שמעת על חברת טעמים?" היא שואלת.
"אני לא מבין אותך. ממתי אני מזמין חברת קייטרינג כשאני מארח?" אני שואל אותה.
"השפית שלהם תבוא לבשל לנו במיוחד," היא אומרת.
"אני לא מבין מה את רוצה ממני, זה לא מה ששף אמור לעשות? באמת מרגו, השיחה הזאת לא מובילה לשום מקום," אני אומר לה, "אני צריך להתכונן למשמרת שלי. יש לי היום ניתוח מסובך, ולא אהיה זמין, תעשי מה שאת רוצה."
"אני אצטרך את החתימה שלך," היא אומרת לי כשאנחנו יוצאים מהדירה.
"תשלחי את המסמכים ואחתום עליהם כשאסיים," אני אומר לה. אני רוצה לשאול אותה מה הבעיה שלה לחתום, הרי היא יודעת שהתשלום ישולם מכרטיס האשראי שלי.
אנחנו יורדים יחד לחניון. אני עולה על האופנוע והיא מסתכלת עליי בכעס. "אל תגיד לי ששוב אתה נוסע על…הדבר הזה."
"ביקשתי ממך להצטרף אליי? לא. אז אני לא מבין מה הבעיה שלך. שהעניין של המסיבה לא יעלה לך לראש. אם את חושבת שאת את תשני אותי, את טועה," אני אומר לה בטון קר, "בואי נשים דברים על דיוקם, אנחנו לא במערכת יחסים." אני לוחץ על הגז, ויוצא מהחניון בדהרה מהירה.
אני חוזר הביתה קרוב לחצות, אני מספיק להתפשט, אבל עוד לא מספיק להיכנס למקלחת, כשהטלפון הנייד מצלצל. אני ניגש לענות מיד, ומקווה שמצבו של המנותח שלי לא התדרדר. "אני לא מבינה מה כל כך קשה לך לחתום על חוזה," נובחת מרגו בטלפון.
"הרגע נכנסתי הביתה," אני אומר לה, "אני לא מבין למה את לא חתמת עליו," אני רוטן.
"כי רציתי שאתה תחתום עליו. זה כל כך הרבה לבקש?" היא אומרת בטון מתחנחן.
אני פותח את המייל, פותח את המסמך המצורף, וחותם בעמוד האחרון. לא מעניין אותי לקרוא מה כתוב בו. המסיבה הזאת אמנם תתרחש בביתי אבל אין לי כל עניין בה.
אני מעיף מבט נוסף, ומגלה לתדהמתי שהסכום המבוקש עבור האירוע הוא שלושים אלף. 'את לא נורמלית,' אני ממלמל, 'מי עורך לעצמו מסיבת יום הולדת במחיר כזה?' ובכל זאת אני שולח לה את המסמך החתום, העיקר לא לשמוע ממנה יותר, לפחות בנושא הזה.
בימים שלפני האירוע אני משתדל לא להיות זמין. ״מה את לא מבינה?״ אני שואל אותה באחת הפעמים הבודדות שאני כן עונה לה, ״אני מנתח בכיר בבית חולים. את מבינה במה כרוך התפקיד שלי? את מבינה שלא תמיד יש לי זמן לצאת להפסקת צהריים. ניתוח ראש הוא ניתוח מאד מורכב, ומצריך עמידה על הרגליים במשך שעות. את באמת חושבת שהמסיבה שלך בראש שלי?״
״אתה בלתי נסבל!״ היא בהחלט נעלבה ממני, אני חושב לעצמי מרוצה.
הימים עוברים ומרגו כבר לא מציקה לי. בלילה לפני המסיבה היא שולחת לי מסרון.
מרגו רוקלנד:
תשאיר לי מפתח של הדירה שלך אצל השומר בכניסה.
אני אגיע עם חברות להתארגן.
אני מבקשת שלא תהיה בבית בבוקר.
המסיבה מתחילה בשלוש בדיוק,
אני מצפה שתהיה ברבע לשלוש, ואל תאחר.
קוד לבוש חליפה ועניבה.
'מה את אומרת,' אני מגחך, 'אני מודה לך מקרב ליבי שאת לא דורשת ממני להיות חלק מהקרקס שלך. אני מבטיח לך שאשמע לכל הכללים.'
סקיילר סינקלייר:
מאשר קבלת ההודעה.
אנהג כבקשתך.
"את בטוחה שאת בסדר?" שואלת אותי אימא.
"אין בינינו כלום. הוא לא רוצה קשר איתי, אני בטוחה שהוא יתעלם ממני אם נפגש, מה גם שאני מתכוונת לסגור את המטבח בזמן שאנחנו עובדים," אני עונה לאימא.
"מטעמי בטיחות," היא צוחקת. היא חשה הקלה כשהיא רואה שאני רגועה לגמרי.
בשעה עשר בדיוק אני מגיעה עם הצוות שלי לדירה. את הדלת פותח לי גבר שאיני מכירה. "אנחנו מטעמים," אני אומרת, "באנו לבשל לאירוע."
"מי את?" הוא יורה לעברי בכעס.
"אמרתי לך, אני מחברת טעמים," אני משחקת איתו.
"מה השם שלך?" הוא שואל.
"שמי ריילי," אני עונה, משמיטה את התואר דוקטור שאינו קשור לעבודה שאני עומדת לבצע פה היום.
"אז זו את," הוא אומר ובוחן אותי מלמעלה עד מטה.
"אני מבטיחה לך שהתקלחתי הבוקר, והבגדים שלי נקיים," אני ממשיכה להתגרות בו.
"מטומטמת," הוא אומר ומנסה לגחך, מה שנשמע יותר כמו נעירה של חמור.
"ברשותך אתחיל בהכנה," אני אומרת, וניגשת למטבח, בלי להעיף מבט לצדדים. הדירה הזאת לא מעניינת אותי יותר. אני מבקשת מגיא שיניח את השלט העומד שעליו מצויין שהכניסה אסורה, מוציאה מהתיק של האירוע עותק של החוזה והתפריט, ומצמידה אותו עם מגנט למקרר.
אנחנו מתחילים לפרק את התוכן של הארגזים, ואני מחלקת את התפקידים בין העובדים. הכיור מלא כלים מלוכלכים, והפח עולה על גדותיו עם קרטונים ריקים של פיצה.
"תתעד את זה," אני אומרת לגיא, "ואחר כך תאסוף את הכל. מריאנה תתחילי עם הכנת הסלטים, בזמן שאני אשטוף את הכלים."
'למה הפכת? מעולם לא ראיתי אותך כל כך מבולגן. גם לא חשבתי שאתה אוכל כמויות כאלה של פיצה, הרי תמיד היה לך טעם אנין באוכל,' אני מדבר אליו בליבי. המראה הזה דווקא עוזר לי לחוש דחייה ממנו. הרגש שהיה לי כלפיו התפוגג.
במשך שעות אנחנו שוקדים על הכנת האוכל, ומבט על השעון מראה שאנחנו עומדים יפה בלוח הזמנים. אין ספק שנסיים את ההכנה הרבה לפני הזמן שהתחייבנו לו. "אני חושב על האירוע שהפקנו לפני יומיים," אומר גיא, "זה נראה לעומתו משחק ילדים."
"אבל תודה שאיכות האוכל היא באותה רמה בדיוק," אני מביעה את דעתי.
"את שותקת," אומרת לי בשקט סנדרה, ומביטה עליי בשאלה.
"אני לא מרגישה כלום כלפי המקום הזה. דווקא קבלת הפנים עם הכיור המפוצץ בכלים, והפח הגולש, תרמה לכך לא מעט. אני לא יכולה לדמיין אותי חיה בדירה הזאת," אני עונה לה.
לסנדרה אין מושג מדוע נפרדנו. היא משוכנעת שזאת אני שבחרה לסיים את מערכת היחסים, שזה נכון, אבל לא בדיוק.
השעה שתיים. כל התחנות כבר סיימו את ההכנות, ואנחנו מתחילים להכניס הכל לכלי ההגשה שהבאנו איתנו, למרות שלא נתבקשנו. אני מנצלת את ההפסקה להתקשר לאימא ולדווח לה שבעצם המלאכה הסתיימה.
"מה שלום האהוב הקטן שלי?" אני שואלת.
"שואל מתי אימא כבר תחזור," עונה אימא ופותחת את המצלמה.
"אני כבר מסיימת אהוב שלי," אני אומרת ושולחת לו נשיקה.
"גיא תתחיל לצלם את המנות," אני אומרת, וניגשת לרחוץ ידיים. "אני מבקשת שהמטבח ישאר נקי ומצוחצח."
"מה זה אמור להביע?!" מתפרצת אישה למטבח, לאחר שהיא בועטת בשלט שאסר על הכניסה אליו.
"סליחה, אבל אני מבקשת לא להכנס למטבח עד שנסיים," אני אומרת לה בנימוס.
"את אוסרת עליי להיכנס למטבח שלי, בדירה שלי?" היא יורה לעברי בכעס.
"זה חלק מתנאי החוזה," אני עונה לה בשלווה. 'אז את גברת מרגו רוקלנד- סינקלייר,' אני חושבת לעצמי. היא כל כך שונה ממה שחשבתי שהטעם של סקיילר, אבל הרי לא היכרתי אותו באמת.
"על איזה חוזה את מדברת?" היא לועגת.
"החוזה הזה שחתמת עליו, זה שהבטחת לשלם לי דמי קדימה של עשרת אלפים דולר, מה שלא קרה," אני אומרת לה.
"אני לא חתמתי איתך על שום חוזה," היא אומרת.
אני מורידה את החוזה מהמקרר. "ומה זה?" אני שואלת, בזמן שאני מוודאת שהעובדים מדליקים את המבערים מתחת לכלי ההגשה כדי לשמור על החום של התבשילים.
מרגו חוטפת מידי את החוזה, קורעת אותו לגזרים ודורכת עליו עם עקב נעלה.
"את באמת חושבת שזה העותק היחיד של החוזה? יש לי עותק ממנו במשרד, ואחד אצל עורך הדין ארן רוטשילד, שמייצג את החברה." אני נמנעת במכוון לציין זאת ליאה שמטפלת בעניינם של הוריי.
אני מצלם את המנות לבקשתה של ריילי, אבל כשאני מבין שמשהו קורה בינה לבין מרגו, בעלת הארוע, אני מתמקד בשתיהן.
מרגו ניגשת לכלי בו מונח רוטב עגבניות ובתוכו מיני כדורי בשר. היא אוחזת בו, מטה אותו, ולפני שאני מספיק להגיב, היא שופכת את תוכנו על ריילי. ריילי עדיין לובשת את הסינר, וזה מה שמונע מהרוטב הרותח לגעת בעורה, ולגרום לה כוויה.
אבל מרגו לא מסתפקת בכך. היא דוחפת בכוח את ריילי למול עינינו הנדהמות, ומטיחה את ראשה בשיש. אני רואה את הרוע בעיניה, אין ספק שזאת לא הייתה טעות, אלא מעשה שנעשה בכוונה.
זרם של דם פורץ מראשה של ריילי והיא מתמוטטת על הרצפה. "תשמרו על קיידן," היא ממלמלת ומתעלפת.
"מה יש לה חפש פה?" אומרת אישה שמביטה על ריילי בשינאה.
אני מתעשת מייד, ומתקשר למוקד תשע אחת אחת, תוך שאני רוכן לידה, מוציא מערכת העזרה הראשונה שתמיד מצויה איתנו חוסם עורקים, ולוחץ על הפצע הפתוח בראשה במטרה לעצור את זרימת הדם. הדופק שלה מאט את הקצב, ואני מתפלל שכוחות ההצלה יגיעו כבר.
תוך דקות ספורות נשמעים צופרי הסירנה של כוחות ההצלה המתקרבים לבניין.
"תאספו את הציוד, ובואו נסתלק מפה," אני אומר לצוות ההמום.
"אני אתבע אתכם," מסננת לעברי מרגו.
"אני אשמח להפגש איתך בבית משפט," אני עונה לה מייד, "רק שתדעי שהכל תועד, והסרטון כבר נשלח כבר למשרד."
צוות הפרמדיקים מתפרצים למטבח. "אנחנו מאבדים אותה," אומר אחד מהם,
ומתחיל לחבוש את ראשה.
"אני אבוא איתכם," אני אומר לו.
"נדרשנו במפורש לא להביאה לבית החולים הר סיני," הוא אומר לי, בעוד הוא והפרמדיק השני משכיבים את ריילי על האלונקה.
"אני לא מבין," אני אומר לו
"התקשרתי לאימא של ריילי, היא נתנה הוראה שלא יביאו אותה לבית החולים במנהטן בו האקס שלה עובד כמנתח ראש," אומרת סנדרה, "תשאר לארגן כאן את כולם, ואני אסע איתה."
