אל תשפטי אותי

אל תשפוט אדם,
גם אם היית בנעליו,
אך בעיקר
אם לא.

*
"אל תשפטי אותי,"
היא אמרה לי כשהיינו בנות עשרים,
והיא הייתה נשואה טרייה.

"אל תשפטי אותי.
חסרה לי האינטימיות,"
היא אמרה לי,
סיפרה שיש לה מאהב,
וביקשה שאתן לה את המפתח לביתי.

גם אני הייתי נשואה טרייה,
וגרנו בדירה קטנה,
בעלת חדר שינה אחד.
לא יכולתי לדמיין אותה
עם המאהב שלה במיטה שלנו,
ואמרתי לה שלא.

"אז את שופטת אותי,"
היא אמרה לי בעצב.

"אני לא,"
עניתי.

זמן קצר אחר כך הרתה,
ונולד לה בן.
אחרי חודשים של חרדה,
היא נשמה לרווחה כשראתה
כמה הוא דומה לבעלה.

"לא הייתי צריכה לשים אותך
במקום הזה,
לא הייתי צריכה לבקש,"
היא אמרה,
ולשתינו היה ברור
למה היא מתכוונת.

"אל תשפטי אותי,"
היא אמרה לי,
לאחר שכמה חודשים אחרי הלידה,
היא נכנסה שוב להריון.

"אם אני בבית אז זה כבר לא משנה,"
היא הסבירה לי.

"אלה הם חייך.
אני לא שופטת אותך,"
עניתי לה.

שנים עברו מאז,
ולא פעם היא התחילה לספר לי משהו
עם המשפט המקדים,
"אל תשפטי אותי,"
כאילו שפעם קרה, שאני כן.

"אל תשפטי אותי,"
היא אמרה לי,
וסיפרה שהגיעה לביתה מוקדם מהרגיל
ומצאה את בעלה במיטה,
כשגבר גוהר מעליו.
"אני בוחרת להישאר איתו."

לא ידעתי מה לענות לה.
ואחרי מחשבה ארוכה אמרתי
שאני אתמוך בה בכל מה שתחליט.

אלא שזו היא ששפטה את עצמה,
לא יכלה להסתכל לעצמה בראי.

אז הם מכרו את הבית הגדול והיפה,
ועברו לגור בדירת קטנה.
כאילו שיש במימדיו הקטנים של הבית,
להעלים את השבר של חייה.

"אל תשפטי אותי,"
היא אמרה לי לפני כמה ימים.
"אחרי שנים של ריחוק,
כשחיינו בשני חדרים נפרדים,
שני זרים בבית אחד,
בית שכבר התרוקן מהילדים,
אני בוחרת לתמוך בו."

"לכי אחרי הלב שלך,"
אמרתי לה ללא היסוס.

ואז היא סיפרה לי
שהוא חולה,
וימיו ספורים.

"זה לא שאני מאוהבת בו פתאום,"
היא אמרה לי בקול חסר רגש,
"אלא שעכשיו
יש לי הרבה מה להפסיד,
אם אעזוב אותו."

ואני הבטחתי לה,
שאני לא שופטת אותה.

מוקדש…

בר💗

Image by Çiğdem Onur from Pixabay