"מי אתה עשרים ושבע?" שואל אותי המאמן, "אני ממש לא מכיר אותך. כמה רגש יוצא ממך."
"כשאתה יודע, אתה יודע," אני אומר לו, "אין טעם שאסתיר את העובדה שכולי שבוי בקסמיה. היא האחת שלי לנצח."
"ומי את?" הוא פונה לאריאנה, "ספרי לי עלייך."
היא מסתכלת עליי לרגע, ומסתכלת שוב על המאמן. "שמי אריאנה, ואני לגמרי מאוהבת בבן."
"את זה את לא צריכה לספר לי, זה לגמרי ברור. העובדה שהתנשקת איתו כך לעיני חבריו לקבוצה, קהל שלם, ומצלמות שלא מפסיקות לתקתק, מלמדת שני דברים. האחד שבן הוא רווק מאד מבוקש, והשני הוא שמה שקורה ביניכם הוא בהחלט סיפור לוהט שימלא בקרוב את כל מדורי הרכילות. אז מי את?"
"אני רופאה ביחידה המשולבת של היחידה לטיפול נמרץ פגים, וחדרי לידה," היא עונה.
"את מתכוונת שאת סטודנטית לרפואה," הוא אומר.
"אישתי היא רופאה בכירה שמנהלת את היחידה המשולבת," אני אומר בגאווה.
"אבל היא ילדה," אומר המאמן שלא מאמין לדבריי.
"אל תתן למראה עינים להטעות אותך, היא בהחלט אישה," אני אומר ומחניק חיוך.
"אני מודה שלא הייתי מאמין," עונה המאמן, "אם כך פרט לנצחון המוחץ היום, יש לנו עוד סיבה לחגוג. אני מזמין את כולכם הערב למסעדה. אני מקווה שגם אתם תגיעו."
"אנחנו נוסעים כעת לספר למשפחות שלנו שאנחנו עומדים להינשא, ולקבוע את התאריך. אנחנו נשתדל להגיע," אני אומר.
"אני רוצה להיות איתך לבד,'" אני אומר לה כשאנחנו יוצאים מהמגרש, "לממש את האהבה שלנו. אני רעב למגע שלך, לחום שלך. אבל לפני הכל אני רוצה להכיר לך את הוריי."
המבט בעיניה משתנה, היא נראית עצובה. "אני רוצה גם ללכת להורייך ולספר להם כמה אני מאוהב בך, ולהבטיח להם שאשמור עלייך תמיד, אהיה נאמן לך, ואדאג שתמיד תמשיכי לחייך.
אני רוצה שתדעי שחסרת לי. אין לך מושג כמה עצם הנוכחות שלך לידי מרגיעה אותי. את באמת חושבת שבאתי כל הזמן בגלל קאיה? האמת היא שהתגעגעתי אלייך כל הזמן."
אריאנה מקיפה בזרועותיה את מתניי ומניחה את ראשה על החזה שלי. "אני מצטערת שלקח לי זמן להבין שזה אמיתי ."
"אנחנו יחד, וזה כל מה שחשוב," אני אומר.
"נכון. אין טעם לדון במה שהיה," היא עונה ומחייכת. אני לא מתאפק ושוב מנשק אותה נשיקה מלאת תשוקה.
"אני חייב להכנס להתקלח, ולהחליף בגדים. תחכי לי?" אני שואל.
"אני פה עם הרכב שלי. אולי כדאי שאחנה אותו במגדל ותבוא לאסוף אותי?" היא שואלת.
אני מושיטה את ידי לשפתיי ונוגעת בהם, כאילו יש בכך לגעת בשפתיו. הנשיקות שלו מסעירות אותי. כל ספק שהיה בי לגבי אהבתו כלפיי, נעלם. המחשבה שאלה שהשפתיים שתנשקנה אותי מעתה ועד הנצח, גורמת לי להתרגשות גדולה.
יותר מכל, אני לא יכולה להפסיק לחשוב על כך שברנדון ביקש ללכת להוריי ולספר להם עלינו. העובדה שהוא מבין כמה הם חשובים לי, למרות שאינם עוד בחיים כבר שנים ארוכות, מראה כמה הוא רגיש אליי.
בדרכי לדירה, אני מתקשרת לסבתא בשיחת וידאו. "סבתא! ברנדון הציע לי נישואין." אני אומרת לה בהתרגשות ומראה לה את הטבעת. מעולם לא חשבתי שאני אעשה כזה סיפור מטבעת.
"אני כל כך מתרגשת!" אומרת סבתא בעיניים דומעות.
"גם אני. הוא באמת אוהב אותי. הוא ביקש שאקח אותו להורים. סבתא אני כל כך מאוהבת!" אני אומרת.
"עכשיו כשסיימת לספר לי, אני אשמח לשמוע מדוע רק היום אני שומעת עליו," אומרת סבתא.
"הסיפור בינינו נמשך כבר חודשים, אבל כל פעם אני רבה איתו. הייתי כל כך חסרת בטחון, שלא האמנתי שהוא באמת רוצה אותי," אני מסבירה לה.
"הייתי היום במשחק בייסבול שלו, והוא הציע לי נישואין על המגרש לעיניי כולם. היו שם צלמים, ובטח זה יתפרסם בקרוב.
"תגידי לי איפה לחפש את הידיעה עליכם?" שואלת סבתא.
"נו באמת, את חושבת שאני מתמצאת בדברים האלה?" אני שואלת. אני לא מעמידה פנים, אני באמת לא יודעת.
*
זו נינה שהייתה מכורה למדורי הרכילות. היא הסבירה זאת בכך שהיא טיפוס רומנטי, וברכילות יש הרבה רומנטיקה.
"מה את חושבת שהיה בימיה של ג'יין אוסטין, אם לא העברת רכילות מאחת לשניה?" היא שאלה אותי.
אלא שנינה הייתה אובססיבית, וידעה כל פרט על כל ידוען שעניין אותה, עד לרמה כזאת של איזה דגני בוקר הוא אוהב לאכול.
למרות שלא כולם עניינו אותה, אלא שכן עניינו, סיפקו לה התעסקות במדורי הרכילות במשך שעות.
"אני לא מבינה אותך אריאנה ג'יין," היא אמרה, תוך שהיא מדגישה את שמי השניה שהיה אהוב עליה במיוחד, "איך תמצאי חתן, אם לא תהיי מעורה בחייהם של רווקי ניו יורק."
"את מתכוונת לרווקים העשירים והמנופחים, שחושבים שהשמש זורחת להם… את כבר מבינה," עניתי לה בשעשוע.
"אדריאנה ג'יין, את כזו מעצבנת!" היא אמרה ופנתה ממני בהפגנתיות.
אני מניחה שזה מה שגרם לי לעולם לא להשאב למדורי הרכילות.
*
"אנחנו נבוא יחד אלייך סבתא," אני אומרת לה, "הוא בדרך לכאן, ואני אודיע לך מתי."
אני עולה לדירה שלי ומופתעת לראות ליד הדלת זר וורדים אדום גדול.
לאהבת חיי, אוהב לנצח, בן
מעולם לא התרגשתי ממחוות כמו מזר הפרחים הזה. העובדה שהוא טרח להזמין לי זר שיגיע כשאגיע לדירה שלי, גורמת לדמעות להציף את עיניי.
אני נכנסת לדירה, מניחה את זר הפרחים על האי במטבח, ומתיישבת. אני שולחת הודעה לאריק וג'ון . "אני מתחתנת! שמו ברנדון קנדי, ואני לגמרי מאוהבת בו."
אריק מתקשר מייד, ומעלה לשיחה גם את ג'ון. "היה לי ברור שזה יגיע. ראו עליו שהוא לגמרי מאוהב בך. אני כל כך שמח בשבילך ילדה."
"אני חייב להתוודות בפנייך, שידעתי שזה עומד לקרות," אומר ג'ון.
"באמת?" אני מתפלאת.
"אני מקווה שהוא לא יכעס עליי שאני מספר לך. הוא היה לפני כמה ימים בסניף. הוא שמע שיש לך חוב גדול, וביקש לסגור לך אותו. כמובן שהוא לא נקט במפורש בשמך, רק קרא לך אהבת חיי, אבל הפרטים שמסר והשאלות ששאל לגבי איך זה בר ביצוע, גרמו לי להבין שזו את. אמנם הובלתי אותו בשאלותיי להודות שזו את, אבל הוא העמיד פנים שהוא לא מבין על מה אני מדבר.
אני ממש מאושר מהבחירה שלך בו. הוא גבר מדהים. יש לו לב ענק, ולמרות שהוא יכול לחיות חיי פאר, הוא ממש לא כזה."
"אני יודעת. הוא מדהים בעיניי. אני עוברת לגור איתו, והפעם אני יודעת שזה הדבר האמיתי."
בזמן שאנחנו מדברים ברנדון מתקשר. "אני חייבת לסיים, ברנדון בטלפון," אני אומרת ועוברת לשיחה עם בן.
"הגעתי הביתה. תבואי אליי?" הוא שואל.
"אני כבר מגיעה," אני אומרת לו.
אני לוקחת את זר הוורדים שהגיע בתוך אגרטל, ויוצאת מהדירה. אני מופתעת לראות שהוא מחכה לי ביציאה מהמעלית.
"אהבת?" הוא שואל כשהוא רואה אותי אוחזת באגרטל ובו הפרחים.
"מאד התרגשתי, ובעיקר מהמחשבה שחשבת להפתיע אותי כשאגיע הביתה," אני עונה לו ואוחזת בידו המושטת לעברי.
"אמרתי לך שאני מחזר אחרייך. העובדה שנענית להצעת הנישואין שלי, לא אומרת שאפסיק," הוא אומר בזמן שאנחנו עוברים מהמגדל שלי לשלו.
"אני שמח שהבאת איתך את הפרחים הביתה. זה מראה לי שזה באמת קורה," הוא אומר לי, "ואני ממש מתרגש."
"אני יודעת שהקשתי עליך. פחדתי שאין לך כוונות רציניות כלפיי. כל זה מאחורינו," אני אומרת לו.
"סיפרת כבר למישהו?" הוא שואל.
"סיפרתי לסבתא שלי ולאריק וג'ון שגילה לי שביקשת לסגור לי את החוב," אני אומרת, "יש לי משהו לספר לך. שניהם היו אצלי הבוקר, ולכן איחרתי למשחק. התקשרתי אליך כשהם עזבו, אבל הנייד שלך כבר היה מכובה.
התברר שלאחר שהתקבלו פיצויים מחברת הביטוח עבור התאונה בה נהרגו הוריי, הם הופקדו בקרן על שמי. סבתי לא רצה שאחיו של אבי ידע מכך, ולכן ביקשה שלא ישלח אליה דואר לגבי הקרן. מסתבר שהצטברו בקרן הרבה מאד כספים, שלא רק שמכסים את החוב שלי, אלא יש יתרה מאד גדולה. עדיין איני יודעת באיזה סכום מדובר."
"האם זאת הסיבה שנענית לי בחיוב? אני זוכר שאמרת שאת לא רוצה להיות עם גבר אמיד. אני מודה שהשארת אותי המום. לשם מה לדעתך אני דואג שיהיה לי כסף, אם לא עבור אישתי וילדיי?" הוא שואל.
"נענית לך כי אני מאוהבת בך כל כך. עוד קודם הבנתי שלא היגבתי נכון. העובדה שישנם אנשים עשירים שאורח חייהם לא לטעמי, לא אומר שאתה כזה. כאשר חשבתי על כך ברוגע, ידעתי שאתה שונה מהם," אני אומרת.
"לא יכולתי לחכות לראותך שוב, ולכן לא התקלחתי בחדר ההלבשה. תהיי איתי כשאני מתקלח ומתארגן?" הוא שואל ואני מחייכת.
"ברור שכן," אני עונה.
אנחנו עולים לחדר השינה שלו, זה שהופך להיות גם שלי. הוא מתפשט בטבעיות לידי, כאילו שהוא עושה זאת תמיד, ונכנס להתקלח.
אני ניגשת לחלון המשקיף על ההדסון, וגומעת את המראות. אני כל כך אוהבת את האוקיינוס, ומתגעגעת לדהור בו עם אופנוע הים שלי.
ברנדון מסיים להתקלח, ויוצא מהמקלחת כשרק מגבת סביב מותניו. "את זוכרת את היום הזה בו נפגשנו לראשונה? את היית עם בגד ים מזערי, וכעסתי עלייך שאת מסתובבת כל כך חשופה לידי," הוא מזכיר לי את הפגישה הראשונה שלנו.
"הרגשתי כל כך נבוכה. בחיים לא הייתי מעזה להתלבש כך. מי היה מאמין שדווקא אז כשנאלצתי להיכנס למים פעם אחר פעם, יהיה מישהו שישב על הרציף ויסתכל עליי."
"האמת היא שנמשכתי אלייך בטירוף, אבל כמובן אלה לא היו נסיבות לפנות אליך. אני מניח שזה מה שהטריף אותי יותר מכל. הרגשתי שהשמים מהתלים בי. הם שולחים לי אישה מדהימה כמוך, אבל אומרים לי שאסור לי לגעת בך.
למרות שבאופיי אני גבר של אישה אחת, זה לא אומר שלא השתעשעתי כשהייתי פנוי.
התחלתי לשחק במשחקי הבקבוק. כבר הייתי מספר פעמים במשחק, ולילי לא חסכה בניסיונות לתפוס את תשומת ליבי, שלא לדבר על האחרות. ידעתי שאם רק ארצה, היא תעשה כל מה שאצווה אליה, אבל בתוך תוכי האמנתי שמחכה לי משהו טוב יותר, ואז את באת, וגנבת את ליבי."
"אני העמדתי פנים שאתה כמו כולם עבורי, אבל מרגע ששיחקנו את המשחק של נגיעות בזרועות, ידעתי שאלה הזרועות שיעניקו לי בטחון," אני אומרת לו את מה שהוא כבר יודע. "אני מבטיחה לך שאשמור על הלב שלך, ואדאג שהוא תמיד מלא אהבה."
"אני יודע, לכן ביקשתי ממך שתתני לי להקים לך בית ומשפחה," הוא אומר.
אני מקיפה את צווארו בזרועותיי, ועולה על קצות אצבעותיי כדי לנשק אותו.
"אני מבין נכון?" הוא שואל אותי, "כי אני מאד רוצה."
אני מתנתקת ממנו ומרימה את ידיי, מסמנת לו שיוריד את החולצה שלי.
"אוחחח… כמה חיכית לך," הוא אומר ובתנועה מיומנת מוריד את החולצה, ומסיר את החזיה שלי. המבט שלו בוער לתוכי, ומבעיר בי מייד את האש.
הוא משכיב אותי על המיטה, ממשיך להפשיט אותי תוך שהוא זורע נשיקות על עורי. רק כשאני שוכבת ערומה מתחתיו הוא מתרומם לעבר שפתיו ומנשק אותי בפראות. "ככה אני אוהב אותך," הוא לוחש לי, ושב לנשק אותי מצווארי כלפי מטה. הוא מתעכב על כל פיטמה, משחק איתה בלשונו, ומשמיע גרגור של הנאה. ידו חופנת את השד השני, ואני כבר לא יכולה לחכות.
אני מנסה למשוך אותו אליי. "סבלנות מתוקה," הוא אומר וממשיך באיטיות מטריפה במסע הנשיקות.
"איך אתה חושב שאני…" אני מתחילה לומר.
הוא מתרומם מעט, ומנשק שוב את שפתיי. "זה מה שרצית?" הוא שואל.
"תמיד," אני עונה לו.
"כמה שתירצי," הוא עונה, ומפסק ברגלו האחת את רגליי. כבר ברור לו שהוא לא צריך לבדוק אם אני מוכנה. אני מרגישה את זיקפתו ממלאת אותי ואני לא מתאפקת וגונחת מהנאה.
"ככה את אוהבת?" הוא שואל, אבל לא באמת מחכה לתשובה. הוא מתחיל לנוע בתוכי בקצב מתגבר. עיניו נעצמות מרוב עונג, וכך גם שלי, עד שאני ;מרגישה שאני מתפרקת לאלפי חלקים. הוא גומר מייד אחריי.
הוא משתהה רגע, ואז נשכב לידי. "הייתי כל כך רעב. אף אחת לא מסוגלת להשביע אותי כמוך." הוא פוקח את עיניו, מביט עליי, ועיניו נוצצות מרגש.
שנינו נכנסים למקלחת לשטוף את מעשה האהבה מעלינו, וכשאנחנו מסיימים, מסמן לי ברנדון בראשו לבוא אחריו לחדר הארונות שלו. "בואי," הוא אומר כשהוא שם לב שאני לא הולכת אחריו.
אני נכנסת אחריו ונשארת לעמוד המומה. "הבנת נכון, אלה הבגדים שלך. שלא יהיה לך ספק, רכשתי אותם למענך," הוא אומר, "רציתי להיות בטוח שלעולם לא יהיה לך תרוץ לא להשאר כאן. למרות שעכשיו אני בטוח שכבר לא תעזבי."
"אם כך, תבחר לי אתה מה אתה רוצה שאלבש. אני רוצה להרשים את הוריך," אני אומרת ומחכה שיבחר אותם עבורי.
"כל מה שתלבשי ירשים אותם. אימא שלי כל כך מתרגשת. היא תמיד רצתה לראות את הטעם שלי בנשים. את יודעת שהייתה לי מערכות יחסים קודמות, אבל לא הבאתי אף אחת לפגוש את הוריי.
אימי נכה. אני מאמין שהפגיעה שלה היא בעיקר נפשית, ולא פיזית. היא הפסיקה יום אחד ללכת בגלל טראומה שקרתה לה בעבודה. ילד קטן נפטר במשמרת שלה, והיא החליטה שהיא אשמה במותו. כאשר אמרו לה שהיא לא אשמה, היא האמינה שאמרו זאת בגלל אי היכולת שלה ללכת. 'אני לא צריכה שירחמו עליי,' היא אמרה בכעס והמשיכה להתייסר."
"האופן שבו אתה מדבר עליה, מראה שאתה מאד אוהב אותה," אני אומרת את מה שאני מרגישה מטון הדיבור מלא הרגש כשהוא מספרת לי עליה.
"אני מסרב לראות בה נכה. התחלתי לגרום לה לעשות דברים שהיא לא העזה לעשות שנים, כמו לצאת מהבית. את קולטת שהיא לא הייתה שנים בחנות? היא עורכת את הקניות שלה אונליין. לפני זמן מה לקחתי אותה לקניות. היא היססה אבל נסעה איתי, וממש פרחה.
הבטתי בה מהצד, והבנתי שהשנים קפאו מבחינתה. הייתי צריך להסביר לה איך להשתמש בכרטיס האשראי.
המקום שהיא הכי התלהבה ממנו זאת המאפיה. את יודעת כמה סוגי לחם יש היום, בשבילך זה דבר שבשיגרה, מבחינתה זה כאילו גילתה את העולם מחדש."
"אם כך עלינו לעשות זאת לעיתים יותר קרובות," אני אומרת, "זה יהיה בסדר אם נעבור קודם אצל סבתא שלי?"
"ברור. אני אעשה כל מה שתבקשי," אומר ברנדון.
כעבור שעה וחצי
אנחנו מגיעים לביתה של סבתא. אני רואה ג'יפ גדול, לא מוכר, חונה בשביל הגישה.
אנחנו נכנסים לבית, וסבתא מקבלת את פנינו בשמחה. "תכירי את ברנדון קנדי, בעלי לעתיד," אני אומרת.
"קנדי, שם משפחה מכובד," היא אומרת. מבטה נודד הצידה, ונראה שהיא נמצאת בעולם אחר. לבסוף היא מתעשתת ומזמינה אותנו לבוא אחריה למטבח.
"ביקשתי מעורך הדין כריס ברוקלין (משחקי הבקבוק -אישה יפה ב.א.) לדבר איתי בקשר למכירת הבית. אני רוצה להבטיח שהמכירה תעשה ללא הפרעות. את יודעת ששון בסכסוך איתי כעת," אומרת סבתא ומגניבה מבט לעברו של ברנדון.
"מעבר לעובדה שהוא עומד להיות בעלי, הוא היה נוכח כששון הגיע למחלקה בבית החולים לומר לי את דעתו עליי. את יכולה לדבר לידו באופן חופשי,
השאלה שמטרידה אותי סבתא, היא האם את באמת רוצה לוותר על הבית שאת כל כך אוהבת," אני אומרת לה.
"אני רוצה לממש את ערכו בכסף. יש לי תוכניות לגביו, את כבר יודעת," היא עונה, "אני גם רוצה להיות קרובה אלייך."
"אני יכול לשאול משהו?" מתערב ברנדון בשיחה. אני מביטה עליו, והמבט שלו מאד רציני.
"כמה לדעתך את יכולה לקבל על הבית?" הוא שואל.
"בדקתי את המחירים בסביבה, ואפשר לקבל עליו שישה מיליון דולר," עונה כריס.
"ונאמר שהיית מקבלת כעת שישה מיליון דולר ממקור אחר, עדיין היית רוצה למכור אותו?" הוא שואל.
"אני לא מוכנה לקחת מאריאנה את הכסף שלה!" אומרת סבתא נחרצות.
"זה לא מה שאני אומר," ממשיך ברנדון, "נאמר באופן תיאורטי שהיית מקבלת את הכסף הזה, עדיין היית מוכרת?"
"אני מודה שהייתי רוצה שהוא יישאר ברשותי," אומרת סבתא, אבל ממהרת להוסיף שזה לא ריאלי, "כבר הסברתי לכם שברצוני לרכוש דירה בעיר, כדי להיות קרובה לאריאנה. אני לא מוכנה שהיא תבזבז כמה שעות על הכביש רק כדי לאכול איתי ארוחת ערב, או לבלות איתי מעט."
"הבנתי," אומר ברנדון, "ובכן זה מה שאני מציע, ותאמר לי בבקשה את דעתך כריס. אני אתן לך שישה מיליון דולר מכספי, הבית ירשם על שמי, כך ששון לא יוכל לתבוע דבר בקשר אליו, אבל בעצם הוא ישאר שלך.
אריאנה עוברת לגור איתי, במגדל הסמוך למגדל מגוריה, כך שאת תוכלי להתגורר בדירה שלה, ותהיה קרובה אליה."
"ולמה שתעשה את זה?" היא שואלת מופתעת.
"זה לא ברור? כי אני מאוהב באריאנה עד כלותי," הוא עונה לה.
