אני מחליט להמתין עם השאלות. אני רוצה לבחון את הקבוצה.
המשחק מתחיל והבקבוק מראה שכובש הפסגות מתחיל ראשון. עכשיו תורו לסובב את הבקבוק הוירטואלי, והוא מצביע על הפרפרית הביישנית.
כובש הפסגות: מי הוא הגבר האידאלי בעינייך?
הפרפרית הביישנית: תן לי לחשוב…הגבר האידאלי… בלונדיני, עיניים מדהימות.
כובש הפסגות: ומה לגבי האופי? איזה תכונות אופי מושכות אותך אצל גבר?
הפרפרית הביישנית: שיהיה מאהב טוב.
כובש הפסגות: אני מבין שכל מה שמעניין אותך זה זיונים.
הפרפרית הביישנית: יכולת הניתוח שלך מדהימה. דווקא נראה לי שזה מה שמעניין אותך.
הפרפרית הביישנית: אני לא מאמינה שיש דבר כזה גבר אידאלי. כל אדם עומד בזכות עצמו.
קארין: אני מבקשת להזכיר שכללי המשחק הם שעונים על שאלה אחת בלבד,.
קארין: פרפרית ביישנית, עכשיו תורך לסובב את הבקבוק.
הבקבוק מסתובב ומצביע על דרקונית האש.
כיוון שהמשחק מתנהל באמצעות הודעות בצ'אט, ולא בשיחת וידאו, ניתן לראות שהפרפרית הביישנית מקלידה משהו, ומתחרטת, ושוב מקלידה.
הפרפרית הביישנית: ראיתי שאת בת גילי. האם את חושבת שאהבה בגיל שלנו יכולה כבר להיות אהבה בוגרת, ולא סתם אהבת נעורים?
'אני בטוח שזו את,' אני מחייך לעצמי. גם כי התשובות שלך מאד מתוחכמות, ובעיקר בגלל השאלה ששאלת.
אני מופתע לקרוא את התשובה של הדרקונית.
דרקונית האש: אני חושבת שאני מבינה מאיפה באה השאלה שלך. אני בהחלט מאמינה שיכולה להיות אהבה אמיתית גם בגילינו. כמובן שזה תלוי בגבר איתו את נמצאת בקשר. אני חושבת שאנחנו מחפשות אהבה כזאת בשלב מוקדם יותר מהגברים. אומרים שזה בגלל השעון המתקתק, אבל לדעתי זה לא נכון.
הדרקונית מסובבת את הבקבוק והוא מצביע עליי.
דרקונית האש: כידוע גברים מחפשים להשתעשע. מתי אתה חושב שחל המהפך הזה, שגבר רוצה רק אישה אחת? אם בכלל, כמובן.
M&M: התשובה היא פשוטה מאד. כשהוא פוגש את האחת המסוימת שגורמת ללב שלו להשתולל, ולראש לו לא לפחד לחשוב עליה.
קרן: אני רואה שהשיחות היום מאד רציניות. בדרך כלל אנשים בגילכם נוהגים לשאול שאלות בעלות גוון רכילותי. זה בהחלט שינוי מרענן. M&M הבקבוק שלך.
ההערה של קרן מנהלת הקבוצה, גורמת לשיחה להיות קלילה יותר, פחות אישית.
אני מחליט לשלוח הודעה לפרפרית הביישנית, ומזמין אותה לשיחה פרטית.
M&M: את מסקרנת אותי. למה בחרת בפרפרית?
הפרפרית הביישנית: זוהי חיה קסומה בעיני. יש לי את הכשרון להוולד כל פעם מחדש.
הפרפרית הביישנית: ואתה, אתה אוהב שוקולד?
M&M: איך ידעת?
הפרפרית הביישנית: ממש קשה לדעת מהשם שבחרת. איזה צבע אתה הכי אוהב מבין כולם?
M&M: חום ועיניים כחולות.
הפרפרית הביישנית: אתה מצחיק! לעדשי שוקולד אין עיניים.
M&M: תשובתי לא השתנתה.
הפרפרית הביישנית: אתה מאתגר אותי. מחר אחפש.
אני מתחיל לענות לה כשבדיוק מתקבלת ההודעה – יש לכם דקה בלבד.
אני מוחק במהירות את מה שכתבתי
M&M: מחכה לפגוש אותך במשחק הבא.
היא לא מספיקה לענות לי. גם המשחק מסתיים. קרן כותבת כמה מיליות סיום, ובזה תם המשחק של היום.
אני מקווה שהיא הספיקה לקרוא את ההודעה האחרונה שלי.
אני מלא תקווה. הלב שלי מרגיש שזאת היא, אבל ההיגיון מבקש שאמתין. אני נרדם מייד עם חיוך על השפתיים, רגע אחרי שאני מזמין אותה לחלומי, כפי שאני עושה מידי ערב.
כאשר אני מתעורר בבוקר, שרידי החלום עדיין נמצאים איתי. מדיסון מחייכת אליי. "מצאת אותי," היא אומרת, מתיישבת לידי, ומניחה את ראשה עליי. אני מביט עליה ורואה את כנפי הפרפר הכחול רועדים מהתרגשות על גבה.
אני ניגש להתרענן במקלחת, ומביט על דמותי בזמן שאני מתגלח. החיוך לא יורד מעל פניי. אני חייב להשתלט על החיוך. אין לי ספק שהוריי יסתקרנו לשמוע מה גורם לו.
אנחנו אוכלים את ארוחת הבוקר כמדי יום, ואני יוצא עם אבא לחניה. "אני חושב שאסע היום עם הרכב שלי," אני אומר לו, והוא מביט עליי מופתע.
"חשבתי אולי להישאר היום בעיר אחרי העבודה," אני מסביר לו, והוא מהנהן בראשו בהבנה.
מזמן זמן לא נסעתי לבד. אני דווקא אוהב את הנסיעות עם אבא. למרות שלא פעם אנחנו משוחחים על העבודה, יש חלקים רבים בנסיעה שהן זמן איכות של אבא ובן.
אני חושב על מדיסון, ועל השיחה עם הפרפרית. אני כל כך רוצה להאמין שזאת היא, לא בגלל שהפרפרית צדה את עיני, אלא כי אני רוצה למצוא סוף סוף את הדרך אליה.
כאשר אתה מוצף מחשבות, אינך שם לב לדרך שאתה עובר, ואתה מוצא עצמך מתפלא כאשר אתה מגיע ליעדך. כך בדיוק קורה איתי.
אני שמח שאני מרכיב משקפי שמש כהים, והשומר בחניון לא רואה את הפליאה בעיני. "בוקר טוב מר מ'קמילן," הוא אומר לי בחיוך.
"בוקר נפלא גם לך מר אורלנדו," אני עונה לו, ורואה את החיוך על פניו כשהוא רואה שאני מכיר אותו.
אני מחנה את הרכב בחניה השמורה שלי. במראה הצדדית אני רואה את איבי יוצאת מהמרצדס הלבנה שלה. אני מרוצה לראות שהלבוש שלה מהוגן יתר, ואינו חושף יותר מידי.
"בוקר טוב מר מק'מילן," היא אומרת לי כשהיא מבינה שראיתי אותה.
"מיילו," אני אומר שלא כהרגלי, "בוקר טוב גם לך איבי."
"שמעתי שהיחידה שלך נוחלת הצלחה מסחררת," היא אומרת ומגניבה לעברי מבט, בזמן שאנחנו עולים במעלית.
"אין ספק שהצלחתי לגייס אנשים מאד מוכשרים ליחידה, שמכירים היטב את העבודה. הם גורמים לסביבת העבודה שלי להיות מאד נעימה, למרות שאנחנו כל הזמן על הקצה מבחינת התכנים," אני משתף אותה. אני יודע שאני מדבר בשפה שהיא מבינה, ומראה לה שאני לא הילד הקטן שחשבה שאני.
"כך שמעתי," היא מסכמת את דבריה, ויורדת בקומה שלה, בעודי ממשיך לקומה שלי.
"יש הודעות?" אני שואל את מילי מזכירתי.
"שלחתי לך בצ'אט הפנימי הודעה מחברת הספנות שמבקשת שתתן להם הצעה על השרות שלנו. והבוס ביקש שתכנס אליו כשתתפנה, יש לו משימה עבורך. אתה רוצה שאכין לך קפה?" היא שואלת.
"תודה, אין צורך," אני עונה לה. היא מסתכלת עליי בשאלה, מנסה להבין האם הסירוב שלי הוא כי איני רוצה שתכין לי קפה בכלל, או רק כעת. אני משאיר אותה לתהות.
אני נכנס ליחידה. אנחנו מתחילם לעבוד בתשע וחצי. עד אז עובדים תורני הלילה, שאינם יושבים ביחידה עצמה. אני נכנס לראות את יומן הפעילויות, ושמח לראות שעבר עליהם לילה שקט. לא שזה מפתיע אותי, כיוון שהוספתי את עצמי לרשימת ההתראות במקרה חירום.
*
כשרק הקמתי את היחידה , הבנתי את כובד המשקל בלהיות מנהל. גם כשהיום מסתיים, אתה לא מפסיק לנהל אותה. אז נכון שאבא אמר לי שאני צריך לדעת להפריד בין העבודה לחיי הפרטיים, אבל זה טוב בתיאוריה.
נכנסתי לבדוק מי רשום ברשימת התראות החירום, וחייכתי כשראיתי שאבא מופיע שם בה. עצות לחוד, ומעשים לחוד.
*
אני נכנס לצ'אט של היחידה.
מ. מק'ליין: בוקר טוב ליחידת הסוקרים. מאחל לכולנו שיהיה יום שקט.
אני מפעיל את המחשב, והמסכים מסביב מתעוררים לחיים, ממשיכים בפעולות סריקה.
תוך זמן קצר אני מקבל דו"ח ראשוני, שכל האתרים פועלים כסדרם. אני נותן פקודה למחשב לעקוב אחרי קיני סייבר שזיהינו. גם שם הפעילות די רדומה. כבר למדתי שאסור להישאר שאננים. ההתקפה יכולה לפרוץ מאפס למאה.
כאשר אני נותן פקודה למחשב להשאר במעקב אחרי מתקפות סייבר עתידיות, החדר מתמלא במהירות על ידי המתכנתים. אני חייך כשאני רואה שכל אחד מהם נושא כוס קפה מבית הקפה הסמוך לעובדה, וחושב לעצמי איזה בר מזל אני, שהוריי הנהיגו את ארוחת הבוקר המשותפת, ואני מספיק לשתות את כוס הקפה הראשונה מוקדם יותר.
*
לא פעם תהיתי מדוע הם אינם מכינים לעצמם את כוס הקפה הראשונה במשרד, שכן יש לנו מכונת קפה מאד משוכללת, וקפסולת קפה בכל הטעמים שרק אפשר לחשוב עליהם.
"זה בדיוק כמו שאנשים מעדיפים לקנות בקבוקי מים, במקום לשתות מים ממתקן המים במשרד, או מהברז בבית," הסביר לי אבא.
אתה גדלת בבית שבו אימך מבשלת. לא כל אחד זוכה לפינוק הזה, ולכן יבחר במקומות של מזון מהיר.
אני מניח שמדיסון לא גדלה עם אימא שמבשלת, מה שמסביר את משקלה העודף, אם כי היא איננה שמנה בעיניי.
אחד הדברים שאני מתחרט עליהם, זה שלא אמרתי לה שאינני מבין למה היא מתחבאת מאחורי בגדים כל כך לא מחמיאים, שמאפשרים לכולם לקרוא לה שמנה.
*
כל דבר מחזיר אותי אליה. אני ניזכר בסט התחרה העדין שלבשה, ובכך שהפרפרית אמרה שהיא בתחום האופנה. 'האם זו את?' אני כבר לא יכול לחכות למשחק הבא. לשמחתי נאמר שהוא יערך בקרוב.
אני מכנס את כולם לישיבת בוקר. "הדוחות מראים שהכל שקט. האם פסק הזמן מהתקפות ההאקרים אומר שהם נסוגו לעת עתה, או מנסים להרדים אותנו שנחשוב כך? אל תתנו לשקט לשטות בכם. יש סיכוי שהוא רק השקט שלפני הסערה," אני אומר להם, "שיהיה לכולנו יום שקט."
"שיהיה יום משעמם," אומרת ניקי וגורמת לי להחניק חיוך.
למרות שהיא מבוגרת ממני בעשור, היא פוזלת לעברי לא מעט. לשמחתי, אין לי צורך להסביר לה שהלב שלי שבוי בידי אחרת, מהטעם הפשוט שאני המנהל שלה. מהיום הראשון של העובדים במחלקה הם הבינו שאני כאן בזכות כישוריי ולא בזכות ייחוסי המשפחתי.
"הבוס קרא לי לישיבה. אם אתם צריכה אותי תבקשו ממילי שתודיעי לי. אין לי מושג על מה הישיבה , כך שאין לי הערכה כמה זמן זה ייקח," אני אומר ויוצא מהיחידה.
"אני בישיבה אצל הבוס," אני אומר למילי ועולה לקומת ההנהלה.
"הוא מחכה לך," אומרת לי המזכירה עוד לפני שאני מספיק לומר מילה. "מר מק'מילן נמצא כאן," היא מודיעה לו.
אני עומד להקיש על הדלת, אבל אבא מקדים אותי ופותח אותה. הוא זז הצידה ונותן לי להיכנס. "חסרת לי הבוקר," הוא אומר ומניח את ידו על כתפי, "כבר התרגלתי שיש לי עם מי לדבר בבוקר," הוא אומר, "זה בהחלט עדיף על להקשיב לחדשות.
קיבלתי היום הצעה לעיצוב אתר, והייתי רוצה לדעת אם מעניין אותך להתנסות בזה. הלקוחה היא חברת האופנה מיו מילאן והאתר הוא עבור מעצבת צעירה שהופכת להיות חלק מבית האופנה."
אני מרגיש שאני לא נושם.
*
לפעמים מניחים לפניך אבני דרך, שלא תמיד אתה מבחין בהם. רק כשאתה מתקרב לסיום הדרך, אתה רואה שהם היו שם כל הזמן.
אני, שמחפש אתה הדרך אליה, מנסה לקרוא את הסימנים, ומרגיש שהם מובילים אותי אליה.
לפני שאני שואל לשמה של המעצבת, אני צריך להשקיט את פעימות ליבי הדוהר. האם סוף סוף מצאתי אותה?
*
"הכל בסדר בן?" הוא שואל, אתה נראה קצת חיוור. אבא מצלצל בטלפון הפנימי ומבקש ממזכירתו שתביא לי בקבוק מים קרים.
"אני בסדר אבא, בוא נמשיך." אני אומר, "מי זאת המעצבת הצעירה, מישהי מוכרת?" אני מנסה להשמע ענייני. אני מקווה שכך אני נראה.
"זהו, שהמעצבת לא תעבוד איתך ישירות," הוא קובע.
"אני מבין שאתה כבר החלטת שאני אקים את האתר," אני אומר.
"ליאה רוטשילד, הבעלים של מיו מילאן חשובה לי, ולכן אני מעדיף שאתה תעבוד על האתר," מסביר אבא את החלטתו.
"אתה יכול להסביר לי למה המעצבת לא תעבוד איתי?" שוב אני מנסה להשמע אדיש.
"כך נאמר לי. היא מבקשת לשמור על אלמוניותה, זה לא קשור אלינו, אלא שהיא עדיין לא רוצה להחשף." זה ממש לא עוזר לי.
"הייתי מעוניין לראות מספר עיצובים, או לדעת לאיזה קבוצת גיל היא מכוונת. איך אם כך אני יכול לתקשר איתה?"
"הפקדתי את עיצוב האתר בידיו של חבר טוב, אד, שעוסק בעיקר בהגנות מפני מתקפות סייבר, אבל המקצוע שלו הוא תכנות," ליאה כשאנחנו יושבות לישיבת עבודה ראשונה.
"חשבתי על השיחה שלנו. יש למיו מילאן מחלקות המתאימות לכל סוגי הבגדים. לא נראה לי שמישהי שנכנסת לחנות, תצא בידיים ריקות.
אני מעדיפה שאת תקבעי מה את רוצה שאעצב. אני מבטיחה לך שלא ארגיש שאת מתערבת לי בעיצוב," אני משתפת את ליאה במחשבות שעברו לי בראש, "ואולי תרגישי שאין לי מה להציע."
"את מבינה שהייתי צריכה לתת לך להתבשל ולהחליט מה את רוצה? עכשיו כשאת יודעת, נוכל להתקדם," אומרת ליאה. טון הדיבור שלה משרה עליי שלווה. אני יודעת שהיא אישה עוצמתית, ובעלת השפעה, ועדיין היא קשובה אליי.
"מה דעתך אם כך שנגדיר את הגילאים בין עשרים לשלושים ומשהו?" אני שואלת.
"זה בדיוק מה שחשבתי שמתאים לך, כשראיתי את העיצובים שלך. יש לך קו צעיר וקליל. כאשר העיצובים באים ממעצבת צעירה, אין לי ספק שהם יקלעו יותר לטעמן של נשים בשנות העשרים.
למרות שאני חייבת להודות שאני אלבש בשמחה את הבגדים שאת מעצבת. יש לך יכולת נדירה להתאים בין הבדים והתדפיסים, כך שזה יוצר רושם של תנועתיות. האם הגדרתי זאת נכון? למשל, הבד עם ההדפס של האוקיינוס נותן לך תחושה שהגלים נעים לכיוון החוף, ולא עומדים במקומם," אומרת ליאה ואני מבינה בדיוק למה היא מתכוונת.
"זוהי בדיוק הבחירה שלי בבד מסויים. תסתכלי על הבד עם הפרחים, כל אחד נוטה לכיוון אחר. זה הרגיש לי כאילו הרוח נושבת ביניהם. לפעמים אני רואה בד ויודעת מייד שזה מה שאני מחפשת, אבל אם יש לי כבר את הדגם בראש, כאן מתחילה עבודה סיזיפית של חיפוש אחרי ההדפס המתאים," אני מסבירה לליאה את האופן בו אני בוחרת את הבדים.
"זה חלק מהקסם שלך, ולכן אני רוצה אותך בצוות שלנו. יש באפשרותי להכיר לך מבחר הרבה יותר גדול ממה שאת מכירה של בדים, ואני בטוחה שיחד נוכל לעוף גבוה. אני כבר יכולה לדמיין את ההשקה של הפרפר במיו מילאן.
בדרך כלל אני נוהגת לעשות תצוגת אופנה. הפעם החלטתי להציג את הדגמים שלך בשקט. אנשים פתאום יגלו אותך, ואין לי ספק שידברו עלייך מפה לאוזן, ויסתקרנו לראות במה מדובר.
הבטחתי לך שלא אחשוף אותך. גם מי שעתיד להקים עבורך את האתר, לא יידע מי את. האם את רוצה להיות שותפה בהכנת הלוגו, או שכבר יש לך רעיון איך את רוצה שהוא יראה?" אני לא מאמינה שליאה באמת נותנת לי לבחור.
"אני מבקשת שתראי מה הלוגו שבחרתי עבור החנות הווירטואלית שלי. כמובן שהשם היה קצת שונה, ושיניתי אותו בהתאם." אני מוציאה את הטלפון הנייד שלי, נושמת רגע עמוק, ומבקשת בליבי שליאה תאהב את מה שעיצבתי.
"השילוב הבין הפרפר הכחול, והלב, פשוט מדהים, והרקע של העץ… כל כך מדייק את מי שאת. היכולת שלך לשלב בין הצבעים והחומרים, בדיוק כמו בעיצובים שלך, מדהימה. אומר לך זאת שוב, אני לא מאמינה שאת רק בת שמונה עשרה."
ליאה מבקשת שאשלח לה את התמונה, שומרת אותה אצלה, ושולחת אותה לאד.
מייד נשמעת התראת הודעה, וליאה מחייכת.
"אד אמר שהלוגו שלך מדהים, וכי כבר קבע מי יעצב לך את האתר."
אמצע היום. אני עסוק כל היום בסריקות. השקט של המערכות מרגיש לי מאד לא נוח. אני מרגיש שמשהו לא טוב עומד לקרות. אני מקווה שאני טועה. אני מחליט לפרוץ מערכת מסויימת שנראית לי השקטה ביותר. כמה שאני שונא להיות צודק.
"אלברט, תצטרף אליי לקזחסטן," אני מבקש. אלברט נענה מייד לאתגר. שנינו נכנסים בשקט ללב המערכת של ההאקר המופתע, שמנסה להבין מי מתקיף אותו. ומשמידים אותו. אנחנו נסוגים מייד בלי להשאיר עקבות. אני מודה על כך שלימדו אותי איך חוסמים את הזהות, תוך שמשתמשים בשרתים שאינם קשורים אלינו.
עכשיו אני מתחיל להירגע. הקינים האחרים של התקפות הסייבר לא מראים שום סימן. אלה מסוג המקומות שההאקרים שלהם הם בעלי אגו גבוה, וחושבים שאיש לא יכול לפגוע בהם, ולכן הם לא זהירים, מה שפועל לטובתינו.
"מר מ'קמילן ביקש שתגיע למשרדו כשתוכל," אומרת לי מילי.
"תמשיכו בלעדיי, אני מניח שזאת תהיה ישיבה קצרה," אני אומר לסורקים.
מייד כשאני מגיע לחדרו של אבא הוא מפנה אליי את צג המחשב . "קיבלתי כעת את הלוגו מליאה," אומר אבא וחושף אותו לפניי.
אם לפני כן עוד התלבטתי, עכשיו אני יודע שאני רוצה לעצב את האתר. יש לי הרגשה שהוא שייך לפרפרית הביישנית. אני כבר לא יכול לחכות למשחק הבא. אני חייב לדעת אם היא מדיסון. כמובן שלא אגלה לה מי אני, רק אספר לה שהלב שלי בידיה של ילדה אהובה.
"מדובר באתר שמציג את העיצובים של המעצבת, ולמרות שהוא חלק מקבוצת מיו מילאן, ליאה ביקשה לעצב לו אתר עצמאי עם קישור למיו מילאן," מסביר לי אבא, "מדובר באופנה לצעירות בשנות העשרים."
"תבקש ממנה כמה דוגמאות, כדי שאבין באיזה סגנון מדובר. זה יעזור לי להחליט איך לעצב את האתר," אני מבקש, אבל לא מספר לו למה זה חשוב לי.
יש לי הרגשה שאדע אם זאת היא כשאראה אותן. אני כבר חסר סבלנות לגלות אם אני צודק.
