דמעותיה של דריה- מילים של דריה

מחזרים לא חסרו לי בימי בתיכון,

אבל האמנתי שיבוא יום

ואפגוש את האחד,

שיגרום ללב שלי לרקוד.

החברות שלי צחקו ממני,

ואמרו שאני סתם שוגה בחלומות,

ואהבה כזאת רומנטית,

כמו שחיה בדימיוני,

פשוט לא קיימת.

 זה לא שלא נפגשתי עם בנים

והחלפתי איתם נשיקות חטופות,

נגיעות אקראיות,

אבל לא יותר מזה.

עמדתי על שלי,

ולא הסכמתי להתמסר

לאף אחד.

הייתי בת שמונה עשרה,

כשגבר זר התיישב לידי על החול

והישיר מבטו לתוך עיניי.

"הים מחזר אחרייך.

הוא מלטף את בהונות רגלייך,

מנשקם ונסוג.

אני קצת מקנא בו.

הייתי רוצה…"

הוא אמר והשתתק.

הוא הביט בי מהופנט,

פישק מעט את שפתיו,

אבל סגר אותן מייד

והיפנה מבטו ממני.

"אני מקווה שכשם שאת

אוהבת את הים,"

הוא אמר לי,

"תאהבי יום אחד אותי."

אני חושבת ששנינו ידענו

שכך יקרה,

שנהיה שייכים זה לזו

לעד.

דריה רוזנטל-ליר

#דמעותיה_של_דריה

#סיפור בהמשכים

#בר_אבידן

#מאמינה_באהבה