אני מתעלמת משאלתה של קרן, ויוצאת במהירות לפגוש את פרופסור בלאו.
"תגידי לי אריאנה, מה זה היה הדבר ההזוי הזה?" שואל אותי הפרופסור מייד עם הגיעי.
"השתתפתי פעם במפגשים חברתיים עם קבוצה שהיו לה חוקים מיוחדים. מותר היה להזדהות רק בשם הפרטי, אסור היה לומר את הגיל ואת המקצוע. ההיגיון מאחורי זה הוא שלא תהיה לך דעה קדומה על מי שעומד מולך. רגע, השמטתי פרט חשוב. כל אחד אמור לומר משהו אמיתי על המקצוע שלו," אני מוסיפה.
"מעניין מה את אמרת." הוא מסתכל עליי בסקרנות.
"אמרתי שאני עובדת עם ילדים. הניחוש היה שאני גננת. רק היה משהו שלא היה מובן להם, וזה המשמרות שלי בלילות," אני מחייכת.
"בין אותם חברים הייתה עורכת הדין בייסלין, חברה של היולדת מחדר ארבע, שמהרגע הראשון לא אהבה אותי, לא ברור לי למה. עכשיו הכל ברור?" אני שואלת.
"גם לי אין מושג איך מישהו יכול להיות נגדך. יש לך לב מיוחד במינו. אני רק יכול לשער שזה בגלל שהיא מקנאת בך. בכל מקרה אנחנו נסיים את המצגת ואני אדאג שכולם ידעו שאת היא ד"ר דלתון," הוא אומר.
"היה גם משהו עם חדר שמונה," הוא שואל. כל כך קיוויתי שזה נסתר מעיניו.
"האח של היולדת, גם הוא היה שותף למפגשים ההם, ובייסלין מאוהבת בו," אני מתחמקת מלספר את האמת.
"הוא דווקא נראה מאד מעוניין בך. המבט שלו אומר הכל," אומר הפרופסור וגורם לי להיאנח.
"אולי כדאי שנתקדם עם המצגת? אני רוצה לחזור לעבודה," אני אומרת והוא כבר מבין שבזה תמה השיחה בנוגע לחיי האישיים.
אני מופתעת לראות כמה המצגת מושקעת. בפתיח רואים את התמונות של כולנו יחד תחת הכותרת הצוות של טיפול נמרץ פגים.
אלא שמייד אחר כך מופיע תמונתו של כל איש צוות בנפרד, בתוספת התואר שלו וכמה מילים עליו.
כשתמונותיהם של כולם מסתיימות מופיעה הכותרת היחידה המשולבת
ואז מופיעה תמונתי ולצידה נרשם
מנהלת היחידה המשולבת
ד"ר אריאנה ג'יין דלתון
רופאת ילדים בכירה
אוהבת לרקוד, ספורט ימי, ותינוקות.
"אני לא יכול לחכות לראות את פניהם של חבריך כשיגלו שעובדת הניקיון שלהם היא רופא בכירה," אומר הפרופסור. אמנם הוא לא מחייך, אבל ניכר עליו שהוא בהחלט מרוצה ממה שעתיד לקרות.
"ואותי יותר מעניין איך יגיבו עמיתיי," אני עונה ונאנחת, "אני לא בטוחה שכולם ישמחו לשמוע על הבחירה שלך בי. יהיה עליי להסביר להם שזאת לא הייתה יוזמה שלי, וכי אני מופתעת בדיוק כמותם לשמוע שאכן זה קורה."
"על כך אבשר להם בישיבה, ואסביר להם שההחלטה הייתה של הנהלת בית החולים ושלי, ואת פשוט הועמדת בפני עובדה," הוא עונה. הוא באמת תומך בי.
אנחנו עוברים על המצגת, מעירים את ההערות, אד מלמד אותי איך להפעיל את התוכנה שעוסקת בפרטים אישיים, ומוגנת בעזרת סיסמה, כך שלא כל אחד יוכל לגשת לנתונים.
אני רואה את אנשי היחידה הטכנית מגיעים עם מסכים גדולים. חלקם יותקנו מול תחנת האחיות, אחד לצידם, והשאר על הקיר המוביל לחדרי האשפוז של הפגים.
אני ניגשת לתחנת האחיות לקרוא אם יש תוצאות של בדיקות הדם של הפגים שהגיעו הלילה.
"נו באמת," אני פולטת, "חדר שמונה צריך לערוך בדיקה חוזרת. הדם נקרש. אני לא מבינה איך דבר כזה קורה שוב במעבדה. "קרן את מוכנה לטפל בזה? תתנצלי בפני האם. זה באמת לא באשמתנו, לפי הרישום הבדיקה נלקחה מכאן מייד."
"למה שאת לא תיקחי את הבדיקה בעצמך?" אני שומעת את קולה של לילי.
"את פשוט מדהימה אותי לילי. איך בכל מקום את לוקחת פיקוד על מה שקורה," אני עונה לה.
"זה פתטי איך שאת מנסה להרשים את ברנדון. את לא חושבת שהוא כבר הבין מי את?" היא לועגת לי.
אלא שאז מופיע איאן.
"התגעגעתי אלייך," הוא לוחש לאוזני.
הוא עומד קרוב מידיי, ואני מבקשת ממנו שיתרחק. הכל נאמר בשקט, אין לי צורך בעוד דרמות.
"אתה שוכח שאני מכירה אותך טוב, כדי להאמין לך. מה אתה צריך ממני?" אני שואל.
"אאוץ'," הוא אומר ומניח יד על ליבו כמסמן שהכאבתי לו.
"אני באמצע העבודה, אז גש ישר לעניין," אני לא מתרשמת מהתגובה שלו.
"הכנסתי מישהי להיריון," הוא אומר לי.
"מזל טוב אבא," אני אומרת לו.
"מה מזל טוב?! אני לא רוצה את 'זה.'," הוא אומר בכעס, כאילו אני אשמה בכך.
אני ניגשת לארון הציוד וחוזרת עם קונדום. "זה הגדג'ט האחרון בו משתמשים כשלא רוצים להביא ילדים לעולם," אני אומרת וקורעת את העטיפה. "קוראים להמצאת הזאת קונדום."
"את יודעת שאני שונא את המגע של הגומי על הז… זה גורע מההנאה," הוא מסנן.
"אני ממש מתנצלת, הידע שלי בחינוך מיני מוגבל. אני יותר כזאת שמטפלת בתינוקות שכן רצו בהם. כידוע לך הגדרת תפקידי היא," אבל אז אני נזכרת שאני בעצם 'עובדת ניקיון.' "בכל מקרה אני לא הכתובת."
"את לא יכולה לסדר לי לקבל אישור בוועדה להפסק היריון?" הוא שואל.
"ומה בדיוק אתה רוצה שאומר? שהאקס שלי הכניס מישהי להיריון ואני מחפשת מישהו שיפסיק אותו? אתה מבין שבמחלקה הזאת נלחמים על חיי תינוקות, לא על הפסקת הריונות? חוץ מזה שאני בספק שמישהו יאמין לי שאני לא זאת שהרתה."
"את איומה," הוא פולט לעברי.
"איזה מזל יש לך שאנחנו לא יחד," אני אומרת. איאן עוזב בצעדים מהירים את המקום.
"יש יותר הזוי מזה?" שואלת קים, שרק עכשיו אני מבחינה שהיא כאן. היא מסמנת בראשה לעב הדלת דרכה עזב איאן את היחידה.
"הכל בסדר?" אני שואלת אותה, מתעלמת משאלתה.
"פרופסור בלאו ביקש שכולם יתאספו בחדר הישיבות," היא אומרת, "הגיע רגע האמת."
"זה כולל גם את עובדי הניקיון?" אני שואלת.
"רק את יכולה לשגע כך את המחלקה כולה," אומר ד"ר מקווין ומסמן לי להצטרף אליו לחדר הישיבות.
אנחנו נכנסים לחדר. פרופסור בלאו יושב בראש השולחן, וממתין שכולם ישבו.
"מזה זמן אנחנו עובדים על מסכים חדשים שייקלו עליכם את העבודה. כלפי חוץ הם נראים אותו דבר, אלא שהתוכנה שמחוברת אליהם מפורטת יותר מתמיד.
מעבר לגרפים של המוניטורים, יש אפשרות גם לראות את התינוק או התינוקת, וגם לראות את התיק הרפואי של כל אחד מהם. כמובן שלעיני הציבור המידע הזה נעול, אבל במחשבים שלכם, אפשר לראות הכל. לכל מסך יש בתחתית מצד ימין סימן של מנעול. אם תקישו את מספרכם האישי, במידה ואתם מורשים לקבל את המידע, תוכלו לראות אותו.
זה יופיע על המסך שנמצא מול תחנת האחיות, ויהיה נסתר כך שיהיה קשה לצופה מהצד לצפות בו.
על הקיר לצד התחנה תופיע רשימת הצוות הרפואי שנמצא כעת במחלקה. כאשר אם המשמרת תחרוג מהזמן שהוקצב לה, השעות תסומנה בצבע צהוב.
על הקיר בכניסה ליחידת האשפוז תרוץ מצגת עם תמונותיהם של אנשי הצוות כולם.
לפני שאנחנו מעלים אותה אני רוצה לשתף אתכם בהחלטה של הנהלת בית החולים ושלי, לגבי תהליך הבדיקה והבאת הפג למחלקה. נבחרו מספר רופאים ואחיות שתפקידם יהיה לבצע זאת, כאשר הם ימשיכו לתפקד ביחידה כאשר נוכחותם בחדר הלידה לא תידרש.
ליחידת המשנה קראנו היחידה המשולבת. כשמה כן היא, היא משלבת בין חדרי הלידה ליחידה לטיפול נמרץ פגים.
מי שנבחרה לעמוד בראש היחידה היא ד"ר דלתון, שקיבלה את התואר רופאה בכירה. אני מניח שכולם יודעים שברוב הלידות היא זאת שמגיע לחדר הלידה. הניסיון שרכשה כפרמדיקית עזר לה לפעול במהירות, והיא ביצעה פעולות החייאה בחמישה פגים, רק שבועות האחרונים.
חשוב לי לציין שד"ר דלתון הייתה מופתעת בדיוק כמוכם, מההחלטה למנות אותה לראש היחידה המשולבת.
כפי שציינתי, כל הצוות של היחידה המשולבת ימשיך לפעול כאן אצלנו, בשינוי אחד, שמידי יום יהיה רופא ואחות תורנים ביחידה המשולבת, שבה אין חדרי אשפוז, אלא רק חדרי רופאים.
אני מעריך שזה יקל על תפקוד היחידה לטיפול נמרץ, שפעילותה לא תופרע במקרה של לידה טרם זמנה. שיהיה בהצלחה לכולנו."
עמיתיי מברכים אותי, ואני מרגישה שכולם באמת שמחים עבורי. אני יודעת שהרגע הקשה עוד לפניי, הרגע בו ייוודע לד"ר קימברלי על הקידום שלי, וזאת בדיוק הסיבה שדרשתי שגם היא תקבל קידום לרופאה בכירה.
אד נכנס לחדר הישיבות ומודיע שהמסכים פועלים באופן תקין. "אני מבקש ממך קרן, שתזמני את ההורים שיראו את המצגת," הוא אומר.
קרן יוצאת מחדר הישיבות. והפרופסור שואל אם יש למישהו שאלות.
"אני חושב שעמיתיי חושבים כמוני," אומר ד"ר קווין, "זו הייתה הבחירה הכי נכונה. בכל מקרה זה מה שד"ר דלתון עושה כבר תקופה ארוכה. אני כבר סקרן לראות את התגובות של חדר ארבע ושמונה כשיבינו שעובדת הניקיון שלנו, היא רופאה בכירה."
"אם כך בוא נלך. אני חושב שכולם סקרנים כמוך," אומר הפרופסור.
המצגת מופעלת, וצלילים נעימים ממלאים את חלל הכניסה בו מותקן המסך.
"תראי את אריאנה," אומרת בלעג עורכת הדין ללילי, "איך היא נדחקה לתמונה עם החלוק של עובדת ניקיון."
כאשר מגיע התור של הצגת הרופאים של היחידה המשולבת, מסמן הפרופסור לאד לעצור את המצגת.
"אני מקווה שהמצגת עזרה לכם לערוך היכרות את הרופאים של היחידה לטיפול נמרץ. אבל עדיין לא סיימנו," הוא מסמן בראשו לאד שימשיך, אלא שאז מצלצל הטלפון בתחנת האחיות.
"ד"ר פיצג'רלד ביקש שתגיעי בדחיפות לחדר לידה," אומרת קרן.
"תמשיכו בלעדיי," אני אומרת.
"נו באמת," אומרת עורכת הדין.
אני רוצה לחזור לחדר, כאשר המצגת ממשיכה ותמונתה של אריאנה ממלאת את המסך.
מנהלת היחידה המשולבת, ד"ר אריאנה ג'יין דלתון, רופאת ילדים בכירה…
פתאום הכל מובן לי. אני מחניק חיוך ומסתכל בסיפוק על לילי שעומדת בפה פעור מול מה שמוצג לפנינו על המסך. 'אני לא מאמינה, אריאנה היא ד"ר דלתון,' היא ממלמלת.
"איזה מטומטמת את!" מסננת לעברה עורכת הדין.
"נשבעת לך שלא היה לי מושג," היא אומרת נבוכה.
"מאיפה בא לך הרעיון ההזוי שהיא עובדת ניקיון?" עורכת הדין לא מרפה מלילי.
"סליחה? למה את מתקיפה אותי? את זאת שקראה לבעלה שיביא את הילדה שלך, כדי שד"ר דלתון תטפל בה," אומרת לילי.
היא מביטה עליי. "אתה נהנה לראות אותי מתרסקת," היא אומרת לי בכעס.
"איך אני קשור לעניין לילי לילי?" אני מביט עליה באדישות.
מה שמדהים אותי לא פחות, היא העובדה שחיפשתי את אריאנה בכל מקום, ובעצם ידעתי היכן ד"ר דלתון גרה. אני לא מאמין שהיא נמצאת כל הזמן מרחק כמה פסיעות ממני.
“אז עכשיו כולכם יודעים מיהי אריאנה, אני דורש שתפנו אליה כד"ר דלתון בלבד. היא בהחלט מוכיחה שהיא ראויה לתואר הזה.
באשר לך גברת עורכת הדין. כפי שביקשת, ד"ר דלתון לא תטפל בבן שלך," אומר הפרופסור.
“אבל היא נכנסה לחדר ואספה את שקית האשפה, מה הייתי אמורה לחשוב?" מתגוננת עורכת הדין.
“תרשי לי לתקן אותך," אומרת האחות קרן, זו אני שרוקנתי את הפחים. מה גרם לך לחשוב שעובדת ניקיון תורה לאחות ראשית לעשות זאת, זה באמת נבצר מבינתי ."
“מה גם, " מתערב הפרופסור, "שגם עובדת ניקיון ראויה ליחס מכבד."
“ההצגה נגמרה," אומרת האחות קים. "וונדי הקטנה משתחררת בשעה טובה. אני צריכה שתנקו את החדר, בקרוב תגיע אלינו לנו דיירת חדשה. ד"ר דלתון בודקת אותה ממש ברגעים אלה. ג'ורג' תגיע מייד לחדר לידה שתיים, ותיקח איתך אינקובטור ומחולל החמצן הנייד."
אני כבר לא יכול לחכות שאריאנה תחזור. למרות שהיא עזבה לפני זמן לא רב, אני מודה שאני מתגעגע אליה.
הזמן עובר לאט, ואני מרגיש חוסר שקט. "אני יורד לקומת הכניסה להביא קפה," אני אומר לקאיה, "מה את רוצה שאביא לך?"
"תביא לי משהו מתוק שישמח לי את הלב," היא מבקשת. אני מופתע לשמוע את דבריה. היא אף פעם לא חושפת את הרגשות שלה בפניי. כשהגעתי להיות איתה עשיתי זאת מתוך חובה, וכדי שלא תריב עם אימא. זאת הפעם הראשונה שאני מרגיש שנוכחותי באמת עוזרת לה, מה גם שהיא עזרה לי למצוא אריאנה.
אני יורד לאזור בתי הקפה, ומעיף מבט מהיר איזה חברות נמצאות כאן. אין לי מושג מה קאיה אוהבת, ולכן אני בוחר לה דברים שאני אוהב לאכול.
בחנות הסמוכה יש מתנות לילדים, וביניהם אני רואה בובת דובי עם שמלה אדום מעוטרת בפרפרים לבנים. יש משהו בה שגורם לי לקנות אותה לתינוקת הקטנה. כאשר אני פונה לכיוון המעליות אני רואה מרחוק דמות נכנסת למעלית שמאד מזכירה לי את אמילי. אני תוהה מדוע דווקא היא עולה בזיכרוני כעת, למרות שאינני מעוניין בה בכלל.
אני מחכה למעלית כשידיי עמוסות בקפה עבורי, שוקו מתוק עבור קאיה, שקית מלאה במאפים, והדובונת.
"מזל טוב," אומרת אישה זרה שעומדת לידי. אני מביט בה בפליאה. "בדרך כלל גבר לא הולך עם דובונת ביד אלא אם כן מדובר בתינוקת," היא מסבירה לי.
"ואולי מדובר באהובה שלו?" מתערבת בשיחה אישה אחרת.
"לא חשבתי על זה," עונה זאת שברכה אותי. שתיהן מסתכלות עליי כדי שאגלה להן מי מהן צדקה. אני לא מגיב.
כאשר אני יוצא מהמעלית בקומה שש, כבר ברור להן. שמדובר בתינוקת. "רואה שצדקתי?" אומרת האחת בתחושת ניצחון. רק כשאני מתרחק מהן, אני מרשה לעצמי לחייך.
אני חוזר למחלקה. שקט שורר מסביב, כל אחד חזר לחדר שלו, ורק המצגת על הקיר משמשת כעדות למה שקרה כאן לפני זמן לא רב.
אני מגיע לחדר ומגיש לקאיה את מה שהבאתי עבורה. "אין לך מושג כמה בחרת נכון," היא אומרת, עוצמת עיניים ולוגמת מהשוקו החם. "מושלם, בדיוק מה שהייתי צריכה." אני מודה שאני מופתע, אבל שמח שגרמתי לה סוף סוף לחייך.
באחת השקט מופר, וגלגליה של עגלת האינקובטור נשמעים בפרוזדור.
"החדר מוכן עבורך ד"ר דלתון," אני שומע את קולה של האחות קרן, "הוא עבר חיטוי, המוניטורים מוכנים, וגם מכונת החמצן."
"האם נשארה להשגחה, האב יגיע לכאן לשהות לידה. היא תינוקת ממש מתוקה," אומרת אריאנה ומביטה באהבה על התינוקת ששוכבת באינקובטור, ואין לה מושג איזו מהומה מתחוללת סביבה.
"הייתה לידה מדהימה. אי אפשר היה לעצור אותה, והיא הספיקה לקבל רק מנה אחת להבשלת ריאות. ולמרות זאת תראי אותה, היא משולמת," ממשיכה אריאנה לספר, בזמן שהיא מכניסה את התינוקת לחדר.
אחרי דקות שנדמות לי כנצח היא יוצאת מהחדר. "אני מודה שלא ידענו איך תגמר הלידה. הייתה ירידת מים גדולה, והצירים באו מייד. השתדלנו ליצור אווירה רגועה, אבל אני מודה שגם ד"ר פיצג'רלד וגם אני היינו מתוחים."
"ועדיין, את תפקדת באופן מעורר הערצה," אומר הרופא שנכנס למחלקה. "על זה בדיוק דיברתי כשנפגשנו בלילה. יש בך משהו שגורם לאווירה להיות רגועה, גם במצבי חירום. לא כמו… את יודעת מי."
"ספר לנו," מתערבת האחות קרן.
"מה שלום הגבר שהיית איתו בחדר המיון," הוא מתעניין, "זה שבגללו לא הסכמת לבוא לחדר הלידה?"
"הוא השתחרר, שמח ועליז. האם למד לקח? אני בספק," היא עונה לו.
"איך שהיפיפיה הקטנה?" הוא שואל ונכנס לחדר של התינוקת שהגיעה. את המשך השיחה אני לא שומע, ומחכה שהיא תצא שוב כדי שאוכל לדבר איתה.
כשאריאנה יוצאת סוף סוף, נכנסת למחלקה לא אחרת מאשר אמילי. "היי מותק!" היא קוראת לעברי בקול רם, שגורם לכולם להביט בה, וממהרת לעברי בצעדים מהירים, כאשר טפוף נעלי העקב הגבוהות שלה נשמע לאורך הפרוזדור.
"ששש…" גוערת בה האחות קרן, "אני מבקשת לשמור על השקט."
"מה את עושה פה?!" אני מסנן לעברה.
"אני באה להיות עם…"
את המשך המשפט אני לא שומעת. אני שמחה לראות שהדלת המחברת בין שתי היחידות כבר פתוחה, ונכנסת דרכה ליחידה שלי.
מותק? כמה שאני לא מכירה אותו. 'תשכחי ממנו,' אני מורה לעצמי, כאילו שזה יעזור. הלב שלי כולו שלו.
'לפחות הוא יודע מי את כעת. הוא, ולילי והחברה שלה,' אני מזכירה לעצמי.
אני לא מספיקה להיכנס למשרד שלי, כשקים מודיעה לי שעליי לחזור מייד למחלקה.
"מה זאת הבדיחה הזאת, את רופאה בכירה??" ד"ר קימברלי מונעת ממני לגשת לחדרה של התינוקת.
"את מבינה שאנחנו כעת במצב חירום? אני אומרת לה, "זה מה שמעניין אותך כעת?" אני עונה לה בכעס.
"קרן תבקשי מד"ר קווין שיצטרף אליי, יתכן שאזדקק לעזרה, ותכנסי גם את."
אני נכנסת לחדר של התינוקת, ומביטה מייד על המדדים. אני נושמת לרווחה. אני מתקנת מייד את החיבורים ומחפשת בעיניי את האחות שהייתה אמורה לעקוב אחרי המדדים. היא לא נמצאת במקומה. "תמצאי את מגדה," אני מבקשת.
"לא תאמיני עם מי היא מדברת כעת," אומרת קרן, ואני רואה את הכעס בעיניה.
