שבת בבוקר. אני קם בעצלתיים, הרי איני ממהר לשום מקום, ויורד למטבח כדי להכין כוס קפה. אני שולח יד לארון להוציא ספל, כאשר הטלפון הנייד שלי מצלצל.
"תבוא אלינו לבראנץ'," אומר לי חברי סקוט וינסטון, המהנדס של שלישיית המגדלים, ממנו רכשתי את דירת הגג שלי במגדל היהלום. סקוט ויסמין גרים לידי במגדל הבלו ספייר. "הזמנתי כמה חברים, רובם רווקים, וכמובן רווקות."
"שאני אבין, אתה מנסה לשדך לי מישהי?" אני מגחך.
"נו באמת ברנדון, אני צריך להכיר לך מישהי? אלפא כמוך לא צריך עזרה מאף אחד," הוא עונה מייד, "אמרתי זאת רק כדי לציין שאנחנו לא רק זוגות."
"אם כך שכנעת אותי. להביא משהו?" אני שואל.
"רק אותך," הוא עונה, "אתה מכיר את יסמין, השולחנות כבר מלאים בכל טוב."
אני מחליף לג'ינס, כזה שנופל מעט וחושף את הבוקסר שמתחתיו, וסוודר, שכן הטמפרטורות צונחות.
אני יורד מהמגדל שלי, נכנס ללובי של הבלו ספייר, ניגש לשומר, ורואה שליח עם חבילה בידו.
"אני כבר איתך," אומר לי השומר, ומפנה מבטו שוב לשליח. "אני מבקש שתודיע לממונים שלך, כיוון שאין זאת הפעם הראשונה שזה קורה, שיעדכנו שזאת הכתובת הפרטית של ד"ר דלתון. היא נתנה לכם אותה כיוון שזאת הכתובת שמקושרת לכרטיס האשראי הפרטי שלה, איתו היא משלמת עבור הרכישה. ד"ר דלתון ציינה במפורש שיש להביא את החבילה לבית החולים הר סיני."
השליח זז הצידה, ואני מבקש לקבל אישור לעלות לדירתו של סקוט.
אני אוהב את הארוחות אצל סקוט. מלבד האוכל המשובח, הוא תמיד אוסף סביבו אנשים איכותיים שנעים לשוחח איתם.
כיוון שאני לא מחפש קשר עם אף אחת, אני מרבה לדבר עם הגברים. "הבלונדינית לא מורידה את עיניה ממך," אומר לי ג'ון.
"שתהנה לה," אני עונה באדישות.
"לא נראה לי שהיא תניח לך. היא ממש בולעת אותך במבטיה," הוא לא מרפה.
"אני לא מחפש קשר," אני אומר לו.
"כי…?" הוא שואל.
"כיוון שהלב שלי שייך למישהי," אני עונה בטבעיות.
"ולמה היא לא פה איתך?" הוא שואל.
"כי היא עובדת," אני עונה.
"נו באמת ברנדון. אתה באמת קונה את זה? מה היא עושה שהיא עובדת בסוף שבוע?" אומר ג'ון.
"אז בעצם אתה אומר לי שאני משקר," אני אומר לו באיפוק.
"זה לא מה שאמרתי. אמרתי שהיא משקרת," הוא עונה ונד בראשו.
"בתור אחד שלא מכיר אותה, הייתי אומר שההערה שלך לא לעניין," אני אומר, והולך לקחת משהו לאכול.
הבלונדינית מנצלת את העובדה שאני לבד, ומתקרבת אליי. אני מסתכל עליה במבט זועף. "אתה כבר רב איתי?" היא שואלת.
"את מדברת אליי?" אני אומר ומביט בה במבט קשוח.
"אתה יודע איזה מהפיכה בבטן עושה לי המבט הקשוח שלך?" היא שואלת.
"שמעתי שיש כאן לא מעט רווקים. לכי תמצאי את האחד שלך," אני אומר, "אני לא הכתובת."
“אני לא יפה בעיניך?" היא שואלת נעלבת.
“את יפה," אני עונה. היא בהחלט יפיפיה, אבל זה לא משנה את העובדה שאני לא מעוניין בה.
“אתה חושב שאני סקסית?" היא לא מרפה ממני.
אני נד בראשי לעבר חבורת הגברים שיושבת ליד ג'ון. "את רואה את הגברים האלה?" אני שואל, "כולם רווקים, ומחפשים קשרים."
“ואתה?" היא שואלת.
“אין לי מה לתת, יש מי שאוחזת בליבי," אני עונה לה.
אני מתרחק ממנה, כדי שהיא לא תשאל איפה היא, ואזכה שוב ל'נאום' איך זה שהיא עובדת היום.
מה אני כבר יכול לענות להם? שאני מת מגעגועים אליה, אבל היא לא עונה לטלפון כשאני מתקשר, ואין לי מושג איך למצוא אותה?
אני ניגש לדבר עם סקוט כשלוקס ניגש אליי. "ניפגש מחר בחתונה?"
*
חברי הטוב סבסטיאן רוזוולט מתחתן מחר. הוא גרר אותי לא מעט לסידורים לקראת החתונה שלו.
"אני במלכוד," הוא אמר לי, " מצד אחד האימא הלטינית שלי מצפה לחגוג לבן הזקונים שלה כמיטב המסורת, הכי לא מי שאני, ולא אשתי לעתיד. היא רק שוכחת שהיא בחרה להינשא לאמריקאי שגדל בתרבות כל כך שונה משלה.
מצד שני ישנה אישתי לעתיד הרומנטית ללא תקנה, שרוצה התאמת צבעים בין המפות לצלחות, וחתימת ראשי התיבות של שמנו. אני לא מבין את זה, אבל אעשה הכל כדי לעשותה מאושרת.
וכך מצאתי עצמי משוטט איתו במקומות שלא חשבתי שאי פעם אלך.
למרות שאנחנו חברים טובים, עדיין לא פגשתי את אישתו המיועדת, ואחרי כל הסיפורים ששמעתי עליה, אני סקרן לראות במי הוא התאהב.
'ואת אריאנה? גם לך יש חלומות כאלה שמתוייקים בקלסר מיום שהיית קטנה?' אני מאמין שהתשובה היא לא.
*
"זאת בכלל שאלה? ברור שכן," אני עונה לו. אני די מתפלא כל השאלה.
השיחה עם לוקס מזכירה לי שאני צריך לקחת את הטוקסידו שהזמנתי ממיו מילאן.
*
"אני עייף מכל ההכנות," נאנח סבסטיאן, "כל החוקים הנוקשים של הלבוש ממש לא לרוחי. אני יודע שאנשים הרימו גבה כשויתרתי על מסיבת הרווקים. זה פשוט לא נראה לי הגיוני שאני צריך להתרחק ממנה לאיזה אי בודד, מוקף בנשים בעלות שדים גדולים, כי כך אוהבים חבריי, ולגרום לכל אחד מהם להוציא אלפי דולרים כדי לחגוג לי.
גם הפמליה הזאת של שושבינים, נראית לי מוגזמת. אם זה היה תלוי בי, הייתי טס ללאס וגאס ומתחתן בכנסיה הראשונה שהייתי מוצא. כמובן שזה לא ריאלי איתה. אני מתנצל בפניך, אבל אני נאלץ להכתיב לך מה ללבוש."
"תסיר דאגה מלבך. זה באמת לא מטריד אותי. בכל מקרה הייתי לובש חליפה, אז אין לי בעיה ללבוש טוקסידו.
אני מודה שאני סקרן כבר להכיר את המיועדת שלך, זו שגורמת לך לצאת מגדרך למענה."
"בן, חשוב לי לאמר לך שאני באמת אוהב אותה. אני לא מתחתן איתה רק בגלל שהיא בהיריון, רק שזה מאלץ אותי לעשות הכל באופן מואץ, וזה מה שאני חושב שמלחיץ אותי," אמר סבסטיאן.
*
"זאת הייתה שאלה מטופשת. אני יודע שהוא מחשיב אותך בתור חברו הטוב ביותר," אומר לוקס, "עובדה שהוא ביקש ממך כל פעם ללכת איתו לסידורים לקראת היום הגדול."
אני מרגיש באופן שהוא מדבר על העניין, כאילו הוא בתחרות סמויה איתי, ולכן אני מציע ללוקס לבוא איתי לאסוף את הטוקסידו לחתונה.
אני נפרד מסקוט והחברים. הבלונדינית מגישה לי פיסת נייר. "זה מה שביקשת," היא אומרת.
אני מעיף מבט על הפתק. אמילי מספר טלפון נייד ….
"את מתבלבלת, אני לא ביקשת ממך דבר," אני אומר לה ורוצה להחזיר לה את הפתק, אבל היא מסתלקת לפני שאני מספיק. אני מושך בכתפיי ועוזב את המקום.
"היא לא הורידה ממך את העיניים כל הבוקר," אומר לי לוקס.
"אמרתי לה שאני לא מעוניין," אני נאנח.
"אני לא מבין למה. אני לא הייתי מתנגד לעשות אותה," הוא אומר. אני מגיש לו את הפתק. "הנה, היא שלך."
"אתה לא אוהב בלונדיניות?" הוא שואל, "בעיניי הן…איך אומר זאת? אני מת על בלונדיניות."
"הלב שלי תפוס," אני עונה לו ומקווה בליבי שהוא לא יתחיל לחקור אותי לגביה.
"אני מבין," הוא עונה לשמחתי. למזלי הוא נזהר מאד לא לעבור איתי את הגבול. הפעם זה משמח אותי במיוחד.
אנחנו מסיימים ולוקס מציע שנשב בבית הקפה אצל בן. כיוון שאין לי מה לעשות אני נענה לו.
לוקס מפלרטט עם המלצרית שבאה לקחת את ההזמנה מאתנו. מה הפלא? היא בלונדינית.
"יש לי רומן עם אישה נשואה," הוא אומר ונושם עמוק, "כל כך הרבה זמן אני מסתיר את זה." אני רוצה לשאול אותו האם היא בלונדינית, אבל מראה פניו המיוסר מעיד על כך שזה לא הזמן.
"אני פשוט מטורף עליה," הוא ממשיך.
"אני לא יכול לדמיין את עצמי עושה זאת. זה נראה לי קשה ומסובך. מה אתה עושה כשאתה מתגעגע אליה ורוצה לראות אותה? או שזה קשר שמבוסס על זיונים בלבד?"
"אני ממש מאוהב בה," הוא נאנח, "אני מסובך איתה, ולא יודע איך לצאת מזה."
"אולי הבלונדינית תעזור לך," אני מציע, "אתה מבין שאין לזה עתיד, נכון?"
"אני מסכים איתך שכשגבר רוצה אישה, וזה בלתי אפשרי להיות איתה, הוא צריך למצוא מישהי אחרת, אפילו כדי שרק תמחק את האהובה שלו מהלב שלו," הוא מפתיע אותי. אבל יותר מזה, אני מרגיש שהוא שם מראה מול פניי. זה בדיוק היכן שאני נמצא.
אני מזכיר לו את הפתק ובו מספר הטלפון של אמילי. "אולי זאת ההזדמנות שלך."
"את יודעת שכל יום אחר הייתי שותקת," אני אומרת לד"ר קימברלי, "הזכרתי לך את זה אתמול. הייתי כאן כל סוף השבוע כמעט בלי הפסקה. הלילה חברה טובה שלי מתחתנת, אני השושבינית שלה, ואני אהיה שם. אם את לא יכולה להגיע, תדאגי את למחליפה."
אני ממש רותחת עליה. יש לה תכונה כזאת, שהיא מרשה לעצמה לאחר או לא להגיע. 'שאריאנה תעשה את המשמרת,' היא תמיד אומרת, כאילו אני לא מספיק ממוטטת מהמשמרות הכפולות שאני עושה במשך שבועות. ההבטחה שבית החולים המתארח עוזב בקרוב, עדיין לא התממשה.
"זאת בעיה שלך," היא אומרת לי.
"סליחה??" אני מגיבה בכעס, "אני חושבת שאת מתבלבלת. אני לא אחראית על המשמרות שלך. אני רק מודיעה לך שאני מתכוננת לעזוב בשלוש, אם תהיי כאן או לא."
הידיעה על הקמת היחידה המשולבת עדיין לא פורסמה, למרות שהיא כבר פעילה. נראה איך ד"ר קימברלי תגיב כשיוודע לה שאני כעת מנהלת היחידה.
אני עוברת על כל התיקים, רושמת הוראות לגבי כל אחד מהתינוקות, כך שרופא שיקרא את התיק יהיה מעודכן בטיפול העתידי לשארית היום, בדיוק כפי שנעשה בהחלפת משמרות. אני מרגישה בנוח לעזוב, כיוון שבמחלקה יש כעת ארבעה רופאים.
אני עוזבת בשעה שלוש בדיוק ונוסעת לבית המלון אורכידאה ניו יורק בו מחכה לי נינה. "הגעת!" קוראת נינה בשמחה וממהרת לחבק אותי, "עכשיו סוף סוף אני יכולה לנשום."
"אל תאמרי לי שהיה לך ספק שאגיע," אני נוזפת בה.
"הצילומים עוד שעה," היא אומרת, ואני קולטת כמה היא לחוצה.
"אני פה. את מוכנה לנשום?" אני אומרת ומוציאה את סט האיפור מהתיק שלי.
נינה התעקשה שאני אאפר אותה, למרות שאמרתי לה שאממן לה את המאפרת, כשם ששילמתי לה ולשלוש חברות את הביקור בספא הבוקר.
מאחר שכבר סיכמנו על הגוונים שהיא רוצה, מלאכת האיפור לא אורכת זמן רב. כשאני מסיימת אני מאפרת את עצמי, ומוכנה לעזור לה להתלבש.
"אני לא מאמינה שאנחנו כבר מוכנות. שנפתח את השמפניה?" היא שואלת נרגשת, ואוחזת בידיה את הבקבוק, "אני לא יודעת איך פותחים אותו."
"דיברנו על זה נינה. את לא אחת שיודעת לשתות. יותר מתמיד, את חייבת להשאר צלולה היום," אני מזכירה לה. כבר ראיתי אותה שטופת אלכוהול, וזה לא מראה שהייתי רוצה שאחרים יראו.
"תודה שבאת איתי לבחור את השמלה," היא אומרת משום מקום, כשהיא מביטה על עצמה במראה, "זו בדיוק שמלת החלומות שלי. אני יודעת שלא הייתי מסוגלת לבחור אותה עם חברה אחרת. את יודעת שאני רומנטית ללא תקנה, אבל את מקבלת אותי כפי שאני. את גם עזרת לסבסטיאן לראות מי אני באמת."
אני לא בטוחה אם זה ההורמונים של ההריון שגורמים לה להשתפך כך, או ההתרגשות מהחתונה.
אני עוזרת לה לשים את ההינומה. "את פשוט מעלפת," אני אומרת לה וגורמת לה להסמיק.
"כייף לי שאת איתי," היא אומרת, "את משקיטה אותי."
כאשר מגיעה המשפחה של נינה אני נכנסת לאחד החדרים. אני זקוקה לשקט שלפני הסערה.
אני מחייכת כשעל הצג מופיע שמו של סבסטיאן. "איך היא?" הוא לוחש לטלפון.
"אתה לא צריך ללחוש, אני בחדר אחר כעת. הוריה הגיעו והתרחקתי קצת," אני עונה לו, "היא נראית כמו נסיכה מהאגדות ומאושרת עד הגג. הכל קורה בדיוק כפי שהיא חלמה."
"לא הייתי לבד, לכן דיברתי בשקט. עשיתי כמוך והתרחקתי לחדר אחר. תספרי לה שאני אוהב אותה וכבר לא יכול לחכות לראות אותה," הוא מבקש.
"אולי תשלח לי טקסט עם מה שאתה רוצה לומר לה, ואתן לה לקרוא?" אני מציעה, "אני מבטיחה לא לקרוא."
"בטח! אני כבר שולח לך," הוא אומר.
אני חוזרת לחדר בו נמצאת נינה וממתינה. כאשר נשמעת התראת הודעה אני מגישה לה את הנייד שלי, לאחר שאני מבטלת את הנעילה שלה. "זה שלך ממנו."
נינה לוקחת את הטלפון והולכת לחדר השני, זה שהיה לי מקום המסתור.
כשהיא חוזרת אני רואה שהיא מוטרדת. "אני רוצה להבין, חזרת לאייק?" היא שואלת אותי בשקט.
אני נושמת לרווחה. עברה בי לרגע המחשבה שזה קשור למילים ששלח לה סבסטיאן. "הוא שוב שלח לי הודעה שהוא מתגעגע? זאת הפעם הראשונה שאת רואה את ההודעות ההזויות שלו? 'נשמות טובות' חושבות שהן צריכות לשתף אותי מה קורה איתו. סופר לי שיש לו רומן עם רופאה. עכשיו נרגעת?"
הרגע הגדול מגיע ואנחנו יוצאות לאולם האירוע בבית המלון.
אני עומדת מול דלתות העץ הגדולות, ונושמת עמוק. "את קולטת?" אני שואלת את נינה ומחבקת אותה, "עוד רגע זה קורה."
הדלתות נפתחות והשושבניות ואני בראשן, צועדות לעבר החופה. אני לא מסתכלת על השושבנים אלא רק על סבסטיאן שעומד נרגש ונד בראשו לקראתי בחיוך. "תודה," הוא לוחש לי כשאני נעמדת במקום שמורים לי, כיוון שנעדרתי מהחזרה הגנרלית אתמול.
התרגשות גדולה אוחזת כשבאולם כשנינה נכנסת. היא באמת נראית כמו נסיכה קסומה. היא זוהרת מאושר, ועיניה נוצצות מדמעות.
אני מקשיבה לנדרים, אבל עיניי מביטות קדימה על חבריי לקבוצת הריקוד.
לא רבים יודעים כמה נינה ביישנית, וכשמגיע רגע הנשיקה היא נבוכה, אבל נענית לסבסטיאן.
אנחנו מוזמנים לשבת ליד השולחנות ואני נעמדת לא רחוק מהשולחן של סבסטיאן ונינה.
"סיפור האהבה של נינה ושלי הוא מיוחד במינו," אומר סבסטיאן, "כשרק הכרנו נינה אמרה לי שיהיה לי ברור שהחברים שלה באים איתה כעיסקת חבילה. אני מודה שלא התלהבתי.
רק אחרי שסיפרה לי שילדותה עברה עליה בארצות שונות בשל העובדה שאביה משמש כשגריר, וכי חזרה בגיל שמונה עשרה לבד לניו יורק כדי ללמוד באוניברסיטה, הבנתי מדוע, ובכל זאת קצת חששתי. "אני מבטיחה לך שכשתכיר אותם תתאהב בהם, בעיקר באריאנה," היא אמרה, ואני חשבתי לעצמי למה אני מכניס את עצמי. בסך הכל אני חיפשתי מערכת יחסים עם אישה אחת."
"ביקשתי מאריאנה לספר לכם את הסיפור שלנו," הוא אומר ומסתכל עליי בחיוך.
"איפה החברים שלך יושבים?" אני שואלת את סבסטיאן. הוא מצביע על האגף השמאלי.
אני ממלאת כוס שמפניה ומתחילה לדבר. "אני רוצה לספר לכם על נינה שלנו. את נינה הכרתי בגלל האהבה המשותפת שלנו לרקוד. יש לנו בקבוצת הריקוד אנשי מדעים. ד"ר לכימיה, ד"ר לפיזיקה, ד"ר למתמטיקה, ד"ר לביולוגיה, ד"ר למדעי החלל…ונינה. נינה היא ד"ר לספרות אנגלית, כל כך שונה מכולם."
"ומי מהם את?" קורא לעברי אחד עורכי הדין.
"זה לא ברור?" אני שואלת, "אני המספרת."
"אני מודה שנינה הצליחה לסחוף אותנו לעולמה הקסום של ג'יין אוסטין, ולמדנו לקבל אותה באהבה עם כל ענני הרומנטיקה שאופפים אותה.
יום אחד היא הלכה כהרגלה לחנות ספרים, כדי לראות מה חדש על המדפים. כשהרימה את עיניה, ראתה גבר אלפא מעלף. היא יכלה לדמיין אותו עם מגפי עור, טייץ ומעיל בעל כנפיים ארוכות, בדיוק כמו גבוריה של ג'יין אוסטין.
אמנם נינה שלנו מאד ביישנית, אבל כשהגבר הזר שאל אותה האם קראה את הספר שאחז בידו, היה לה הרבה מה לאמר לו.
הגבר, שהציג את עצמו כסבסטיאן, הציע לנינה לשתות קפה בקפיטריה של החנות. הם דיברו ודיברו, עד שהרעב תקף את שניהם , והם המשיכו למסעדה.
אני לא הייתי שם, כך שאינני יכולה לספר לכם על מה הם דיברו כל הלילה. מה אני כן יכולה לספר על השיחה עם עלות השחר, כשנינה התקשרה אליי וסיפרה לי שהיא פגשה גבר אלפא מעלף, בדיוק כזה שהיא נמשכת אליו. 'אבל יש רק בעיה אחת, ' היא אמרה.
התחלתי לנחש בראשי מה כבר יכול היה לקרות, הרי הם דיברו כל הלילה.
'הוא עורך דין,' היא אמרה ונאנחה, 'את מכירה אותי, ואת הנפש הרומנטית שלי. מה יש לי לדבר עם עורך דין?'
אתם ודאי תגידו שהרי היא דיברה איתו כל הלילה, כך לפחות היו עונים חבריי בוגרי הפקולטה למדעים, אבל אני בהכירי את נינה חיפשתי תשובה. אלא שאז נינה סיפרה לי שהם קבעו להיפגש לארוחת צהריים.
את המילים 'מה יש לי לדבר עם עורך דין' שמעתי מידי יום אחרי שנפגשה איתו והם דיברו שעות. קשה לי להסביר זאת, שכן נינה שלנו אישה מבריקה, זה רק הג'יין אוסטין שנתקעה לה בראש ודיברה מגרונה.
לא הייתה מאושרת ממני כשנינה בישרה לי שהם עוברים לגור יחד. והנה אנחנו כאן מרימים כוסית לחיי הזוג הצעיר שלנו."
"אריאנה," אומר סבסטיאן, "ועליי את לא מספרת?"
"אתה בטוח?" אני שואלת.
"ספרי הכל, החל מזה שביקשתי ממך את מספר הטלפון שלך."
