אני יושב עם אבא בחדר האירוח. העצים מפצפצים באח, מפיצים חום בהישרפם, יוצרים אווירה מיוחדת. אני מרגיש שאיתם נמסים שרידי הכעס שלי כלפי אבא.
"ועדיין אני אומר לך, שטעית כשאמרת שאודה לך על השידוך בינינו," אני אומר לו והוא מקמט את מצחו בחוסר הבנה.
"כן. אני צריך להודות לג'וי שהפכה את זה לסיפור אהבה שסוחף את שנינו. אני לא יכול לדמיין אישה אחרת שהייתה מסוגלת לגרום לי להיות כרוך אחריה בטירוף, פרט לה."
"אני חושב שהייתה לך דוגמה טובה בבית," אומר אבא, "לפני שהיכרתי את אימך, הייתי גבר בטוח בעצמו, הקרנתי עוצמה מסביבי. מיום שהיכרתי אותה הבנתי שזה כלום לעומת הפסגות שעוד אוכל להשיג, כשהיא תומכת בי. פתאום הכח שלי, הבטחון שלי, באו ממנה, היו תלוי בה.
כשנכשלתי איתך, זה היה בגלל שהתמודדתי עם זה לבד. לו הייתי משתף אותה זה לא היה קורה, והייתי עומד איתן מול הסחיטה שעברתי," אומר אבא ונאנח, "אין לך מושג כמה אני אכול חרטה."
"אני מרגיש זאת, אחרת לא הייתי יושב איתך כאן בביתי אחרי שנשבעתי שלא אפגש איתך לעולם," אני אומר לו.
אני מרגיש את המתח באוויר. זה הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה. "אני רוצה לשתף אותך ברעיון שנרקם לי. אני חושב שתאהב אותו," אני אומר וקם להביא את המחשב שלי. "אשמח לשמוע את דעתך. אני חושב שזה יכול לתרום הרבה לחברה."
"האם אני מבין נכון?" שואל אבא, עוד לפני שהוא מביט על המסך.
"לא קל לאדם לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפס, לא קל לבקש סליחה. אתה אבא שלי, ואם לך אני לא מסוגל לסלוח, מה זה אומר עליי?
ג'וי על אף גילה הצעיר, לימדה אותי המון על החיים. היא הראתה לי כמה חשוב להקשיב לאחר, גם אם אתה משוכנע בצדקתך.
אתה מבין אבא, יש לה דירה שקנה לה סבה, ומשכורת גבוה. היא לא זקוקה לי כדי להתקיים. אבל הנפש שלה, לא יכולה לנשום בלעדיי, כשם שאני לא יכול בלעדיה.
היא מחפשת בי את הבטחון, את הזרועות המגוננות. אבל אני יודע היום שזה לא יכול לקרות אם היא לא הייתה לצידי. בדיוק כפי שאתה אמרת.
היא תאומת הלב שלי. בזה היא שונה מכל אחת אחרת שהיכרתי."
"זה פשוט לא יאומן," אומרת ג'וי שמצטרפת אלינו, "פתאום הגשם פסק לגמרי. כאילו לא היה כאן מעולם. תראו איזה שמים בהירים מעלינו."
"אני אתקשר לאימא ונחליט מה לעשות," אומר אבא.
"הגשם פסק, ואני יכול להגיע אלייך כעת. רציתי לשמוע מה תוכניותייך,"אומר אבא כשאימא עונה לו.
אני יוצא עם ג'וי מהחדר, ומאפשר לו לדבר איתה לבד. חשוב לי שהוא ימצא את הדרך חזרה אליה. זה מזכיר לי אותי במסעי חזרה לג'וי.
"את קצת חיוורת, את לא מרגישה טוב?" אני שואל את ג'וי בדאגה.
"קיבלתי מחזור, ויש לי כאבים. אני אלך לקחת כדור להפגת הכאב," היא עונה ומתחילה לעלות במדרגות.
אני ממהר לעלות איתה. "מה דעתך להפסיק ליטול גלולות?" אני שואל אותה.
"אני לא צרכנית גדולה של תרופות, אבל הכדור הזה משכך את הכאב, ולכן כשאני באמת סובלת מכאבים חזקים, אני לוקחת אותו. אל תדאג, זה לא ממכר," היא מנסה להרגיע אותי.
"ברור שתקחי אותו, אין טעם שתסבלי. אני התכוונתי לגלולות למניעת היריון. אני מת לילד ממך," אני אומר לה.
"דיברנו על זה, אמרתי לך שגם אני רוצה," היא אומרת וכורכת את זרועותיה סביבי. היא מרפרפת בלשונה על שפתיי. אני מתעורר מייד, וכובש את שפתיה בנשיקה סוערת.
"הנשיקות שלך מרפאות כל כאב," היא אומרת, "אני חושבת שאהיה בסדר בלי הכדור."
אנחנו חוזרים לחדר האירוח. "אני אשמח לשמוע על הפרוייקט החדש שלך," אומר אבא.
"שלנו," אני קוטע אותו.
"שלנו," הוא מניח ידו על כתפי, "אבל אני משתוקק כבר לחבק את אימא. היא בבית בורדו, ועוזרת למיריי להכין לנו ארוחה חמה.
היא סיפרה שמשפחת בורדו קיבלו אותה בחיבוק חם, וכי היא מרגישה מאד בנוח בחברתם.
כמובן שהם הירבו לדבר עלייך ג'וי, ואימא אמרה שזה שימח אותה, וכי היא מרגישה שהיא קרובה אלייך יותר, ומכירה אותך הרבה יותר טוב.
כמובן שהיו להם, למיריי וגם לסמואל, לומר מילים טובות עליך קרטר. הם ממש אוהבים אותך, וזה מילא את ליבה של אימא שמחה."
"את רוצה לחזור כעת לעיר, או להישאר לנוח כאן?" אני שואל את ג'וי.
"נראה לך שאני אוותר על הארוחה שאימא בישלה?" אני שואלת, "אל תשכח שהיא משלימה לי כעת את החסרים של העדרה מחיי בילדותי."
ג'וי יוצאת מהחדר ואני שומע אותה אומרת לדזירה שאנחנו חוזרים לעיר. "חמותי מחכה לנו בדירה בעיר," היא אומרת לה, וליבי מתרחב כשאני שומע באיזו טבעיות היא מכנה כך את אימא.
"נפגש בדירה," אני אומר לאבא כשאנחנו עומדים לצאת מהבית, "אני בטוח שתאהב אותה, הנוף הניבט מהחלונות עוצר נשימה, למרות שהיא לא בקומה העליונה."
"אני בטוח שכל מקום יהיה עוצר נשימה, כשהאישה שאני אוהב נמצאת בו. אני כל כך מעריך שנלחמת למענה. אומרים שקשר בין אם לבנה הוא מאד חזק," אומר אבא.
"אני חושב שאני לא צריך לספר לך מה אתה עבורי. זאת בדיוק הסיבה שהגבתי כל כך קשה כלפיך. אני שמח שהעניין הזה אחרינו. אני מודה שהיה לי מאד קשה, בעיקר כשנלחמתי באותו זמן על הלב של ג'וי," אני אומר לאבא. אני מרגיש שמשא כבד הוסר מעל כתפיי.
"אני מבינה שאתה חוזר לעבודה," אומרת ג'וי.
"את חושבת שאני עושה טעות?" אני שואל אותה באיפוק.
"ממש לא. אני מאושרת שהסרתם את החומה הגדולה שעמדה ביניכם. אני יודעת כמה אהבת לעבוד איתו. העובדה ששיתפת אותו ברעיון החדש שלך, רק מוכיחה שאתה מוכן שוב לחזור לחברה במלוא המרץ" היא אומרת לי.
"כשלא היית בחדר דיברנו על כך," אני אומר לה.
*
"האם אני יכול לבקש שתשקול לחזור לעבוד איתי?" שאל אבא והביט עליי במבט מרוכך.
"זה בדיוק מה שאני אומר לך. יש לי מלא רעיונות שאני יכול ליישם לבד, אבל אני רוצה לעשות זאת איתך. אני רוצה שנחזור להיות כמו שהיינו. איזה דוגמא אני אתן לבן שלי, אם אהיה מנותק ממך?" אני שואל.
"ג'וי בהיריון?" הוא אומר ועיניו נוצצות מתהרגשות.
"עדיין לא אבא, אנחנו עובדים על זה. עברנו דרך לא פשוטה במסענו אחד לקראת השניה. הרי לא בחרו בדרך הזאת, היא נכפתה עלינו. אבל כל זה מאחרינו. היינו צריך להיות מוכנים להקים יחד משפחה, להצהיר אחד פני השנייה שאנחנו באמת יחד לנצח," אני עונה לו.
"וגם אנחנו עברנו דרך. רק שבמקרה שלנו האשמה הייתה רק בי. אני אמתין בסבלנות לחזרתך. העיקר שאנחנו שוב יחד כמשפחה," אומר אבא.
"אתה לא מבין? אני מתכוון לחזור כבר מחר לעבודה," אני אומר לו, "רק תבטיח לי דבר אחד."
"מה שתבקש בני," אומר אבא ומסתכל עליי בציפייה.
"תקבל את זה שאני רוצה שעות עבודה מסודרות, ובחמש אני רוצה לעזוב. לא עוד פגישות ליליות. אני רוצה לבלות כמה שיותר עם ג'וי. היא העוגן שלי בחיים, אני שואב ממנה המון כח. אני תמיד יכול לסיים בערבים משימות בחדר העבודה בביתי, אבל אז ג'וי לפחות תהיה קרובה אליי."
"כך בדיוק אני רוצה," הוא מאשר לי.
*
"אני מתחייב בפנייך שלא אעבוד שעות נוספות. אני רוצה לאכול איתך כל יום ארוחת ערב, ולבלות איתך את שארית הערב, בדרך שתבחרי," אני אומר לג'וי.
"אם כך, אני חושבת שכדאי שאארוז לך כמה חליפות, שיהיה בדירה למקרה שתחליט להשאר בלילה בעיר," היא אומרת.
"את מבינה שההחלטה הסופית שלי תלויה בך?" אני אומר לה.
"אני רוצה שתהיה מאושר. אני מאמינה שתהיה מאושר לחזור לעבוד עם אביך. הבטתי עליכם, ונראיתם קרובים," היא עונה לי ופונה לעבר חדר השינה לקחת כמה חליפות עבורי. אני נכנס אחריה, ומביט בה בזמן שהיא בוחרת את הבגדים.
היא מרפרפת בידה על בדי החליפות. נראה כאילו היא מלטפת אותם. על פניה חיוך שאני מנסה להבין את פישרו.
היא בוחרת ארבע חליפות מקפלת אותן בעדינות ומכניסה אותן למזוודה קטנה. "אתה לא יודע מה זה עושה לי לדמיין אותך בחליפה," היא אומרת ומעבירה את אצבעותיה בשיערה כדי להסיטו מעיניה. בדיוק באותו זמן אני עושה את אותה תנועה עם השיער הרטוב שלי שמכסה כעת את עיניי. אני פורץ בצחוק, וגם היא.
"אני אוהבת את הצחוק שלך, הוא כל כך משוחרר," היא אומרת כשהיא נרגעת.
אני מושיט יד ומלטף את לחיה, והיא נצמד לכף ידי המלטפת. "אני יודעת שיהיו לנו חיים מאושרים יחד, שסוף סוף אני יכולה להרפות, ולדעת שיש מי ששם בשבילי כשאני צריכה.
אני חושבת על אימא שלי, ואיזה חיים היו לה כאישה נשואה, לא פלא שהיא הייתה מוכנה לוותר על הכל, רק להשתחרר מהכלא בו שהתה, כלא עם קירות מזהב."
אני יודע שאני בר מזל. יש לי הורים שעטפו אותי באהבה כל החיים, ובדיוק כך אני יודע שאני אהיה עבורה.
אנחנו נכנסים לג'יפ ויוצאים בדרך חזרה למנהטן. השיחה בינינו קולחת, ואנחנו כל כך עסוקים בה ששנינו די מופתעים לראות שהגענו לדירתו של סבא סמואל.
"אביך כבר כאן," אומר לי השומר שמכיר אותי, "הוא אמר שאתם צריכים להגיע כל רגע, ולכן שמרתי לכם את החניה ליד המעלית."
כשאנחנו נכנסים השיחה בין אבא, אימא ומיריי כבר בעיצומה. "אני זוכרת שסיפרת לי בלילה שדניאל נפטר, שהוא הבטיח להיות המלאך השומר שלך, ואמר שתמיד יהיה לצידך. זה לא יאומן איך הסיפור הזה התגלגל, דווקא כאשר חשבת שהכל אבוד," אומרת אימא. הם עדיין לא מבחינים שאנחנו כאן.
"פיית' אמרה לי מיריי, שג'ונה לא הפסיק מעולם לאהוב אותך. הוא השתגע כשאיבד אותך," אומר אבא, "ושלא תחשבי שאני מגן עליו. הרי גם אני נפגעתי ממנו. הוא נתן לי להאמין שבלילה של שכרות הכנסתי את פיית' להיריון. לו ראית את עיניה של דניאל, היית מבינה שאין ספק שהיא בתו של דניאל חברי המת. כמעט הרסתי את המשפחה שלי בגללו. אני לא יכול אפילו לדמיין את החיים שלי בלי ג'ולי.
אני מודה שהייתי חסר מנוחה מאז שאילצתי את קרטר להתחתן. העמדתי פנים שאני קשוח, אבל בפנים הלב המרוסק שלי פצע אותי אנושות. לו רק הייתי משתף את מה שעובר עליי," אומר אבא בקול חנוק.
"אני מתקשה להאמין שהוא עדיין אוהב אותי, כמו שאומרת פיית'. אני מניחה שהוא חסר את השפע הכלכלי שאבא שלי העניק לו," אומרתהמיריי ואז היא מבחינה בנו.
"כיוון שאת נלקחת ממני למרות צו בית המשפט," היא פונה לג'וי, "אבי שלח לו מידי חודש כסף, עד שעזבת את הבית. סבא לא רצה שייחסר לך כלום. הקשר החזק בינך לבין סבא הוא לא מהיום, אלא מיום שראה אותך לראשונה. העיניים שלו נצצו כשראה אותך, מה שלא קרה לו עם אחיך.
כשזה קרה לא הבנתי למה הוא העדיף אותך על פניו של ג'ונתן. יום אחד שאלתי אותו איך הוא יכול להעדיף אותך. 'תסתכלי על העיניים שלה ותביני.'
כמובן שלא אמרתי לו, שראיתי את ההבדל ביניכם מיום שנולדתם."
חיינו נכנסים לשיגרה מבורכת.
כיוון שסבא סמואל חזרה לעבודה במלוא המרץ, החלטנו לחזור לבית בלונג איילנד. כעת כשהצוות שמתפעל את הבית מסיים את העבודה בשעה מוקדמת, יש לנו את הבית לעצמנו, ואנחנו יכולים, כפי שג'וי מגדירה זאת, 'לרוץ ערומים במדרגות בלי לחשוש שמישהו יצוץ פתאום.'
לא שאני נותן לה כעת לרוץ במדרגות. אף פעם לא חשבתי שאני אהיה אחד שחרד, אבל כעת כשהיא בהיריון, אני מודה שאני משגיח כל הזמן שהיא בסדר.
ג'וי נוזפת בי. "אתה לא מבין שהשליש הראשיון הוא הכי קשה? חווית איתי את הבחילות, והרגשה האי נוחות. אתה חושב שאני לא יודעת שרצית לקחת את זה עליך לו רק היית יכול? אני בסדר גמור.
תמיד מייחלים שהתינוק יהיה בריא, אבל כשהרופאה אמרה לנו שזה בן, כל כך התרגשתי. אני כבר מדמיינת אותך איתו, בדיוק כמו שאתה עם אביך."
"את מדהימה. זאת בדיוק המחשבה הראשונה שעברה לי בראש. יש לי חוויות כל כך מדהימות מילדותי. את יכולה להבין למה הניתוק ממנו היה לי כל כך קשה," אני אומר לה.
"אני יודעת. העיקר שהכל הסתדר, והיחסים ביניכם שבו להיות כפי שהיו," היא אומרת.
"שמעתי שדיברת עם קיינון. זה לא יאומן כמה הוא מעריץ אותך. את עזרת לו לסלול את הדרך חזרה לנטלי. גם היא הפתיעה אותי, היא כל כך השתנתה לטובה, גם זה בזכותך." אני כל כך גאה באישה שלי.
"אתה נותן לי יותר מידי קרדיט. אני בסך הכל הנחתי לפניו כמה שאלות למחשבה. הוא הקשיב לי אחרי שהפנים שאנחנו יחד לנצח, ושאני לא סתם אורחת בחייך," היא עונה לי.
"תמיד שמרתי בקנאות על פרטיותי. ולכן הם לא אמורים היו להיות מופתעים שיש לי שותפה לחיים. כמובן שהם לא יכלו לנחש איך זה באמת קרה. אין לי ספק שכיום האהבה העצומה שאנחנו חולקים נראית לעין, ועם זה כבר אי אפשר להתווכח.
אין לך מושג כמה החברים שמחו לשמוע שהם מוזמנים לבראנץ' המסורתי של שבת בבוקר. תקופה ארוכה לא רציתי אותם לידי. כשאני חושב על זה כעת, אני מבין שקודם הייתי צריך לגדול איתך, לחזק את הקשר בינינו, ורק אחר כך להכיר להם אותך. למרות שאני מודה, שכמה שניסו, הם לא הצליחו לשבור אותך, ולגרום לך לעזוב. את זה לצערי עשיתי בעצמי," אני אומר וחושב בעצב כמה פגעתי בה.
"אהוב שלי," היא אומרת וכורכת את זרועותיה סביבי, "אתה חושב שהייתי רוצה ילד מגבר שליבי מלא כעסים עליו? למדנו יחד שצריך לדבר על הכל, ומאז שאנחנו עושים זאת, אין בינינו יותר אווירה עכורה. למרות שאני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתה לנו שיחה כזאת." המבט על פניה מאד רציני. היא מקמטת את מצחה בניסיון להיזכר.
"אני מאמין שלא נגיע יותר לשיחות האלה," אני אומר ורוכן אליה כדי לנשק אותה. רגע לפני ששפתיי נוגעות בשלה, הטלפון הנייד שלי מצלצל.
"זה אבא," אני אומר לג'וי ועונה לשיחה.
"אנחנו במהדורה המרכזית," אומר לי אבא בהתרגשות.
"שמעת?" אני אומר לג'וי בקול רגוע, "הגענו למהדורה המרכזית של חדשות ליל שישי."
"אתה לא רוצה לצפות בשידור?" היא שואלת מופתעת.
"את חושבת שהם יאמרו משהו שאינני יודע? הם יאמר בוודאי כמה מילים על ההשקה שלנו היום בצהריים, ויקדישו את רוב הכתבה לדבר עליי ועל אישתי המדהימה, ויש סיכוי שיזכירו גם את יורש העצר שלנו. אני מעדיף כעת לנשק אותך עד שייגמר לי האוויר, בדיוק כפי שאני אוהב."
"אם כך אמלא את בקשתך," היא אומרת לי ומרפרפת בלשונה על שפתיי. אני כבר לא יכול להתאפק ומנשק אותה בתשוקה. "עד איזה חודש אמרת שמותר לעשות אהבה?" אני שואל, למרות שאני יודע את התשובה, אני אוהב לשמוע אותה אומרת לי שכל עוד יש בינינו תשוקה.
אני מוביל אותה לכיוון המיטה כשהטלפון שוב מצלצל.
"איזה מין חבר אתה," יורה מייד קיילון.
"אני מניח שראית את הכתבה," אני אומר לו נאנח, "ממתי אני משתף אותך על מה אני עובד?"
"אני מאד מעריך אותך. תמיד נחשבת בעיניי לבעל יכולות מדהימות," הוא אומר בטון רגוע יותר,"אתה באמת חושה שבגלל זה אני מתקשר? אתה עומד להיות אבא! אתה יודע כמה אני מתרגש בשבילך?"
"אז אני מבין שגם על זה דיברו," אני אומר, "איך יכולתי לחשוב שלא יזכירו את דבר הריונה של ג'וי."
"רגע, אתה לא צפית בכתבה?" הוא שואל, "איזה אדיוט אני, הייתי צריך לומר לך שאתה במרכז החדשות. הייתי בטוח שאתה יודע."
"אני לא אשקר, ידעתי שעומדים להעלות את הכתבה לשידור, אבל היא לא עניינה אותי, הרי ידעתי מה אמרתי על הפרוייקט החדש שלנו. ואם נאמר משהו אישי עליי, לזה אין לי כל קשר, אבל בינינו, זה לא ממש מעניין אותי.
אני כעת עם האישה המדהימה שלי, שהיא עולם ומלואו עבורי, ואין לי שום רצון לבזבז זמן על רכילות, בטח לא עליי," אני עונה לו.
"זאת הסיבה שהזמנת אותנו מחר? אתה תגלנו למה אתם מצפים?" הוא שואל, ואולי קובע.
"ממש לא. אני פשוט מתגעגע לחברים שלי, מזמן לא נפגשנו. כעת שג'וי כבר בשליש השני של ההריון, והיא חשה בטוב, והחורף מאחורינו, החלטנו שהגיע הזמן לחזור למסורת של המפגש בשבת. אל תחפש סיבות שלא קיימות."
שבת בוקר
"אני כל כך מתרגשת בשבילך," אומרת אווה לג'וי, "התאפקתי לא להתקשר אלייך לאחר שצפיתי בכתבה עליכם."
"שלא תטעו, הכתבה היא על קרטר והחברה המשפחתית," אומרת ג'וי.
"אם כך אני מבינה שלא צפיתם בכתבה," אומרת אווה ומחייכת, "היא דיברה על קרטר וסיפור האהבה שלכם, יותר משעסקה בהשקה, למרות שהגדירה זאת כפרוייקט משנה עולם."
"אני אישית חושבת שזה פרוייקט שלוקח את עולם המחשב כמה מדרגות קדימה," אומרת ג'וי, ובכך מנסה להסיט את הנושא מאתנו.
*
החצר שוקקת חיים, אחרי תקופה ארוכה בה הסתגרנו רק עם עצמנו.
אני מביטה על קרטר. הישיבה שלו זקופה, וניכר עליו שהוא רגוע ובטוח בעצמו. אני חושבת על הדרך שעברנו עד היום.
*
"כשמביאים חיים חדשים לעולם, נותנים לנו תשעה חודשים לעכל את מה שעומד לקרות," אמר לי קרטר, "כך אמור להיות גם עם קשר בין שני בני אדם שמחליטים לקשור את גורלם אחד בשני.
אתה פוגש אישה, ניטעים בתוכך ניצנים של אהבה שהולכים וגדלים עם הזמן, עד לרגע שהאהבה מבשילה, ופורצת לעולם. זה יכול לקרות ברגע הכי לא צפוי.
טיבן של אהבות שנדלקות מהר, לכבות במהירות אם אין בהן רגש עמוק.
ולמרות שאצלנו היה שונה, אני כל כך בטוח ביסודות החזקים של האהבה שלנו, שאינני יכול עוד לדמיין את החיים שהיו לי לפנייך.
את איתי כל רגע משעות היממה, גם כשאינך לידי."
*
אני שקועה במחשבות שלי כשאני מבחינה בקרטר מסתכל עליי בעיון.
הוא מושיט ידו אליי. "בואי איתי," הוא אומר לי בלחש כמעט.
אני קמה. הוא מוביל אותי לתוך הבית, ומשם לקומה העליונה בה ממוקם חדר השינה שלנו.
"אני מרגיש שהשתניתי," הוא מתחיל לומר כשאנחנו מתיישבים על המיטה. "שלא תביני לא נכון, אני אוהב את החברים שלי, ושמח שהם באו לכאן, אבל אני מרגיש שאני גם צריך אותך לבד. אני כבר לא שם היכן שהם נמצאים.
תמיד הייתי זה שמביט על החיים ברצינות, למרות שהלילות שלי היו פרועים.
אמנם קיינון השתנה, הוא מנסה למצוא את דרכו למסוד הקשר שלו עם נטלי, אבל אני רואה יותר מתמיד את השוני בינינו.
את, לעומת זאת, למרות שאת צעירה מאתנו, את הרבה יותר בוגרת מהם. איתך אני אף פעם לא משתעמם, אני לא מרגיש צורך להצחיק אותך, רק כדי לשבור את השקט המביך ששורר בחדר. איתך אני פשוט אני."
"ואותך, מי שאתה, אני אוהבת," אני עונה לו, "מהיום הראשון ראיתי את השוני ביניכם. זה מאד יפה בעיניי שחבריי ילדות נשארים בקשר כזה קרוב. ובכל זאת כל אחד בונה חיים משלו, ולא תמיד הם הולכים במקביל אחד לשני.
מה שאני מעריצה בך, זאת העובדה שלמרות שיכולת לבחור בחיים קלים, להיות חלק מהחברה של אביך בלי להשקיע יותר מידיי, אתה מחפש כל הזמן להתפתח.
אז נכון שאתה בעיניי גבר יפה תואר מעלף, אבל זה לא מה שגרם לי לרצות להביא איתך ילד לעולם. אני אוהבת את מי שאתה, ואת העובדה שלמדת להתפשט מכל המסכות שלך לידי, ואיפשרת גם לי להראות לך מי אני, וקיבלת אותי עם כל השריטות שלי."
"אני מודע היטב להבדל בין הבית החם בו אני גדלתי, לבין בית ילדותך. יש בי היכולת והרצון לבנות לך בית חם ואוהב, וכך אני עושה מידי יום.
אני גם יודע שאת תהיי אימא מדהימה. הילדים שלנו יהיו ברי מזל שאת אימא שלהם, כשם שאני המאושר שבגברים על שבחרת לחלוק איתי את חייך.
הייתי צריך קצת להתרחק מחבריי, כי התגעגעתי אלייך. אף פעם לא חשבתי שאפשר להתגעגע למישהי שנמצאת לידך. פתאום הרגשתי צורך להיות לבד איתך.
בואי נחזור לחברים. דזירה כבר מגישה את האוכל, ואת יודעת איך היא בימים אלה. כשהיא תשים לב שאנחנו לא חוזרים, היא תדאג.
קרטר אוחז בידי ומוביל אותי לכיוון הדלת. רגע לפני שאנחנו יוצאים, הוא מקרב אותי אליו ומנשק אותי נשיקה מלאת תשוקה, כזאת שנדמה שאף פעם לא תגמר. "כבר אמרתי לך כמה אני אוהב אותך היום?"
