הוא מציץ
מבעד לכתפי
למילים שנרקמות לי
לסיפור.
הוא רואה
את הבעת פניי משתנה
בהתאם למילים
שאני כותבת.
"אני כבר חסר סבלנות
לקרוא אותן,"
הוא אומר בשקט.
אני מדמיינת אותו,
אוחז במילותיי, מרוכז בסיפור,
ורוצה לראות את פניו
כשהוא קורא אותן.
אבל הוא לא.
"אני אוהב שאת מקריאה לי,
המילים שלך מלטפות לי
את הלב,"
הוא אומר,
מעביר את הטלפון הנייד ל'שקט,'
מכבה את הטלוויזיה שברקע,
תופס תנוחה נוחה,
ועוצם את עיניו.
בר
#pinterest/mandy
הערה:
המילים נכתבו לפני ארבע שנים
ונכתבו מחדש היום