"את זוכרת שהבטחתי לך שאני החבר הכי טוב שלך?" אני אומר לה.
"פחדתי שלא באת לפגישה אצל ליאה, כי אתה מאמין שזה מה שאמרתי, ואתה לא רוצה לראות אותי," היא אומרת.
"בואי אליי מתוקה," אני אומר ופורש את זרועותיי. ג'וי ממהרת להניח את ראשה על החזה שלי. אני מחבק אותה, מצמיד אותה חזק אליי. "איש לא יפריד בינינו, אני מבטיח לך."
"אני מוכנה," היא אומרת ומושיטה לי את אצבעה שאענוד לה את הטבעות.
"אמש כשהצטלמנו, ידעתי שהדבר הראשון שאני חייב לעשות, זה להעניק לך טבעות שאני בחרתי עבורך. את אוהבת את הבחירה שלי?" אני שואל.
"הן מהממות. אני ממש, אבל ממש אוהבת אותן," היא אומרת בעיניים נוצצות בעודה מתבוננת בהן.
"תראה סבא," היא פונה לסמואל.
"יש לו טעם משובח, לגבר שלך. אפשר בהחלט לראות שהוא הקדיש מחשבה בבחירה שלו. אם היית צריכה הוכחה שהוא באמת רוצה אותך איתו לנצח, היא מונחת על אצבעך."
"זה בסדר שאני אלך לראות מה עם סבתא?" היא שואלת אותי.
"אני פה כמה שצריך, עוד לא הבנת?" אני עונה לה.
ג'וי קמה ללכת, וחוזרת אליי כדי להעניק לי נשיקה ארוכה. "אני אוהבת אותך קרטר ג'ורדן," היא אומרת ויוצאת מהחדר.
"אני יודע שהדרך שלכם אחד לשניה לא הייתה פשוטה, אבל אני מאמין באהבה שלכם," אומר סמואל.
"אני אוהב אותה מאד. היא המשפחה שלי, ואני לא אתן לאיש לעמוד בינינו," אני אומר לו.
“אני מאמין לך," אומר סמואל.
"אני מציע שתנסה לנוח," אני אומר לסמואל, "עבר עליך יום מטלטל. אני לא אזוז מפה. המחשב שלי איתי, ואנצל את הזמן לקדם את הרעיון שלי לגבי חברה חדשה."
סמואל עוצם את עיניו, ונשימותיו השקטות נשמעות ברקע. אמנם אני אוהב לעבוד עם מוסיקה, אבל למרות שיש איתי אוזניות, אני מעדיף להקשיב לו, למקרה שיזדקק למשהו.
אני עובד במרץ על הרעיון החדש שלי, כאשר ברקע נשמעות צעקות שהולכות ומתקרבות לחדר.
"תגידי לי את מטומטמת?!" נשמע קולו של גבר, "אני אומר לך שהוא האבא של אשתי, ואני צריך להיות לצידו בשעותיו האחרונות."
"אתה טועה אדוני. מר בורדו לא גוסס, הוא…" אומר לו גבר אחר, ואז נפתחת הדלת בסערה, מה שגורם לסמואל להתעורר מייד.
לחדר נכנס לא אחר מאשר אביה של ג'וי ולצידו עומד רופא שמונע ממנו בידו להתקרב למיטה.
אני קופץ מייד מכיסאי ונעמד מולו. "מה אתה עושה פה?" אני מסנן לעברו.
"ג'ורדן, כך אתה מתנהג לאביה של אשתך, חוצפן שכמוך," הוא נובח לעברי.
"אני מבינה שהשמועה על דבר פציעתו הגיע לאוזניך," אומרת ג'וי שנכנסת לחדר, ונעמדת לצידי, "אני בטוחה שכל כך דאגת לשלומו שמהרת להגיע. אני רק יכולה לדמיין מה עובר לך בראש כעת."
"אני לא יודע על מה את מדברת. אמנם אינני נשוי עוד לאימך, אבל יש לי פינה חמה בלב לסמואל," הוא אומר וגורם לי לגחך.
"מה אתה בכלל עושה פה? הרי הנישואים שלכם פיקטיביים," הוא אומר לי בזלזול.
"אולי בעצם טוב שבאת," אומר ג'וי, "זו הזדמנות עבורי לספר לסבא שלי איך מכרת אותי לאביו של קרטר, כדי להתחמק ממה שקראת לו חובותיך. כן סבא, אני לא התחתנתי עם קרטר מרצוני החופשי, אלא נדרשתי על ידי אבי לעשות זאת אחרת חייו, כך טען, יהיו בסכנה."
"אין לי מושג על מה את מדברת," אומר אבי ומעמיד פנים שהוא מופתע.
"אני חתמתי על הסכם ממון ערב נישואיי, כשהסעיף האחרון דיבר עלייך ועל חובותיך. מה שאתה לא יודע שהמסמך הזה בוטל על ידי קרטר." אני מביט על אביה ורואה איך הצבע נעלם מפניו.
"מה שלא לקחת בחשבון, שקרטר ואני נתאהב אחד בשניה, וזו הסיבה לכך שקרטר ביטל את ההסכם. הטבעות האלה שאני עונדת, הן ההוכחה לאהבה שלנו, והיא נקנו לי על ידי קרטר.
קרטר לא הסתפק בביטול ההסכם, אלא לאחר שנודע לו שאני נכדתו של סבא, ובתור שכזאת היורשת שלו," ג'וי מפסיקה לרגע את דיבורה. המילים האלה בהחלט משפיעות על אביה, והוא בולע את הרוק. "הוא חתם על הסכם ממון להגן עליי."
"את לא בת יחידה. יש לך אח תאום להזכירך," אומר אביה מייד.
"שהוא היורש היחיד שלך," היא עונה לה וזוקפת את סנטרה מולו, "להזכירך אתה הסרת כל אחריות ממני ביום שחתמת על הסכם גירושים עם אימא שלי, הסכם שמורה לך לתת לה אותי, מה שלא עשית."
"אני פשוט המום מהאופן שאת מדברת אליי. את חסרת כבוד ולא מעריכה את מה שעשיתי עבורך. את לא קיימת עבורי יותר," אומר אביה.
"בוא נודה על האמת, אני כבר לא קיימת עבורך שנים רבות, רק ג'ונתן. אם נדמה לך שלא שמתי לב לכך, אז עכשיו אתה יודע. בכל מקרה אני את חובי אליך שילמתי במחיר החופש שלי."
ואז מיריי נכנסת לחדר. אני שמח שג'וי שלחה אותה לנוח. היא נראית רעננה ורגועה.
"זה מדהים איך לא השתנת. כלומר במראה שלך, דווקא רואים את השנים, אלא האופי החמדן נשאר כתמיד. אני מניחה שבתי כבר עדכנה אותך שאבי במצב לא רע בכלל, בהתחשב בתאונה הקשה שעבר. אני אודה לך אם תעזוב בשקט, הספיקה לי דרמה אחת היום."
"את כל כך טועה. כששמעתי על התאונה מיהרתי להגיע בגללך. האם יש משהו שאני יכול לעזור לכם מתוקה. יש לך מושג כמה את חסרה לי?" הוא פונה למיריי.
"אתה שוכח שאני מכירה אותך שנים רבות מידי כדי לקנות את מתיקות דבריך. תצא מהחדר, ותחסוך ממני לקרוא לאיש הבטחון. אתה לא רצוי פה.
ובדמינטון היות ואתה כל כך דואג לי, הסר דאגה מליבך. אני לא לבד. קרטר וג'וי נמצאים איתי." ברור לי שהיא אומרת את שמי ראשון כדי להצביע על הקירבה בינינו.
"את תמיד היית…" אני מתחיל לומר למיריי.
היא מסתכלת עליי בדחייה. "אתה לא קולט שהמילים שלך כבר לא יכולות לפגוע בי?" היא מסמנת לי בתנועת יד שאצא מהחדר.
תמיד רציתי להאמין שהיא שבורה מהפרידה שלנו. הרי לקחתי ממנה את הכל, גם את ג'וי שהיא כל כך אהבה, רק כדי לערער אותה.
אני מביט עליה היום. היא נראית פורחת ויפה מתמיד. גם המראה של קרטר וג'וי יחד מערער אותי. אני יוצא מדעתי.
אני עושה מה שאני תמיד נוהג לעשות במקרה כזה, אני מחפש דרך לערער אותם.
'אז את היורשת של בורדו הזקן,' אני מדבר אל ג'וי בליבי, 'אני אדאג לקבל ממך פיצוי על ההתנהגות המזלזלת שלך.'
אני מוציא את הטלפון הנייד מכיסי ומתקשר לג'ונתן. הוא לא עונה לי. אני מתקשר שוב, וגם הפעם הוא לא עונה. אני כבר מבין שאין בכוונתו לענות לי.
אני מרגיש שהראש מתפוצץ לי מרוב כעס. אני כבר יודע מה עליי לעשות. אני מתקשר לג'יימס ג'ורדן ומבקש להיפגש איתו.
"אני יכול להיפגש איתך?" אני שואל אותו בטון ענייני.
"מה שהיה בינינו, היה חד פעמי," הוא יורה לעברי בקור.
"אני רוצה להתנצל בפניך. ההתנהגות שלי הייתה מחפירה," אני אומר לו בטון שקט, כה מנוגד לאופן בו הוא מדבר איתי.
"יש לי פגישה עם עורך דיני עוד שעתיים בבית הקפה בצומת של הפארק. אני מוכן להקדים בחצי שעה ולדבר איתך. רק שלא יעלו לך בראש רעיונות בקשר לכסף," אומר מר ג'ורדן.
"אני מבטיח לך שממש לא. אני חושב שתשמח לשמוע מה יש לי לומר," אני אומר לו.
כיוון שאני במנהטן, ואם אסע הביתה אהיה רוב הזמן בנסיעה הלוך וחזור, אני בוחר ללכת למיו מילאן. אני מתחדש בחליפה חדשה, לא יקרה מידי, כזו שזועקת עושר, אלא סולידית. אני קונה גם זוג נעליים חדשות שישלימו את המראה שלי. אני חייב לשכנע אותו שמצבי הכלכלי איתן.
אני מקדים להגיע לבית הקפה, ובוחר שולחן פינתי מוסתר מעיני כל. כאשר אני רואה את מר ג'ורדן נכנס לבית הקפה אני ממהר לקום. הוא מבחין בי מייד.
"דבר," הוא אומר בלי שום גינונים.
"אני רוצה להתנצל בפניך על המערבולת שהכנסתי אותך אליה. עשיתי טעות כשעשיתי איתך הסכם. אני רוצה להחזיר לך את הכסף.
אני מבקש לבטל את הסכם הנשואים בין בנך לבין ג'וי. אני חושב שמגיע לבנך להיות אדם חופשי ולא כבול לאישה שהוא קשור אליה בנישואים כפויים."
"מה השתנה?" שואל אותי מר ג'ורדן.
"האבא של אישתי נפצע בתאונה דרכים. ישנם דברים שקורים לך בחיים שמעמידים את המציאות באור נכון, שמאירים מה באמת חשוב בחיים," אני עונה לו. 'האם הוא מאמין לי? אני לא בטוח.'
"אין צורך. הבן שלי בתהליכים גירושים ממנה," הוא מפתיע אותי.
'אם כך הכל היה הצגה,' אני ממלמל.
"על מה אתה מדבר?" הוא שואל אותי מופתע.
"הם נראו כל כך מאוהבים," אני עונה לו.
"הכל למראית עין," הוא עונה לי.
עורך הדין כריס ברוקלין ניגש לשולחן. "שיחתנו הסתיימה," אומר מר ג'ורדן.
אני מאוכזב. אפילו מילה טובה הוא לא אמר. בעצם למה שיאמר אם הנישואים האלה הסתיימו?'
"אתה יכול להסביר לי מה הוא עשה כאן?" שואל כריס ומסמן למלצרית שתבוא. "תביאי לי קפה," הוא אומר לה, " ומה לך?" הוא שואל אותי.
"גם אני אשמח לשתות קפה," אני אומר לו.
"ובכן, הוא רצה להציע לי לשלם את החוב, ולשחרר את קרטר מהנישואים שנכפו עליו. שיתפתי אותו בכך שקרטר כבר בתהליכי גירושים," אני עונה לשאלתו, "הוא ציין שהאבא של אשתו נפצע בתאונה וזה גרם לו לחשוב על הדברים. לא ידעתי שהוא נשוי."
"הוא לא, אבל זה בהחלט מסביר את הדברים. הוא כנראה שם עינו על הירושה. אלא שיש לי חדשות בשבילו, מר בורדו במצב טוב, ונשאר בבית החולים רק להשגחה כנדרש בחוק במקרים כאלה.
רציתי לשתף אותך שהייתה לי שיחה עם קרטר. הוא מאד כעס שלא שלחת את סינקלייר לדבר איתו ישירות. הוא לא מאמין לאף מילה שלו. בכל מקרה הוא אמר שאיננו מעוניין להתגרש, להיפך.
הוא סיפר לי שהיחסים ביניהם טובים מתמיד והראה לי את טבעת הנישואים החדשה שהוא עונד, וגם את הטבעות שקנה לג'וי. יש בכך מין הצהרה שהוא מחוייב לה מרצונו.
ג'יימס, הוא מאד אוהב אותה. הוא דיבר על רצונו להקים איתה משפחה, להביא איתה בקרוב ילד לעולם."
"איך הוא לא רואה שכל מה שאני עושה זה למענו?" אני נאנח.
"אני מצטער לומר לך שבמקרה הזה אתה לא צודק. אני יודע שאתה כפית את הנישואים עליו בלי לשאול את דעתו. מה היו הסיבות שלך, אין לי מושג, ואני בטוח שאין בהן שום היגיון.
בכל מקרה, יחד עם זאת שהוא הורה לי לא להכין הסכם גירושים, הוא ביקש שאכתוב לך מכתב, הנה הוא," הוא אומר ומניח את המכתב. "זה מכתב התפטרות של קרטר מהחברה בבעלותך, וגם החזרת המניות שלו לידיך."
"אני מניח שהיא איימה עליו. אולי היא בהיריון?" אני מנסה להבין מה גרם לקרטר לנקוט בצעד כזה קיצוני.
"לא ג'יימס. על מה שקרה במשרד של ליאה הוא שמע ממני. אני זימנתי אותו לפגישה כדי לספר לו. רציתי לקבל את אישורו להכנת ההסכם. בסופו של דבר מדובר בחיים שלו.
אני חושב שהגיע הזמן שתפסיק להתערב בעניניו. הוא מאד פגוע ממך, ונראה שאינו רוצה, לפחות כרגע, שום קשר איתך. אני חייב לציין שניהלתי איתו את השיחה לפני שהוא דיבר עם ג'וי, שלא ענתה לשיחות שלו."
"אני לא יכול לכפות עליו להמשיך לעבוד. תשלם לו את הנדרש בחוק," אני אומר ומרגיש פתאום עייפות גדולה.
"אין צורך. הוא אמר שאינו רוצה ממך דבר," עונה כריס, "אני מצטער שכך התגלגלו הדברים, אבל אי אפשר להתעלם מהחלק שלך בנושא."
כריס מסמן למלצרית לגשת. למרות שהקפה רק הוגש לשולחן, הוא מבקש ממנה את החשבון, משלם וקם.
"אני מצטער שאלה פני הדברים. אני מאחל לך שהעניינים ביניכם יסתדרו," אומר כריס, "מי כמוני יודע כמה חשוב בקשר בין אב לבן."
כריס עוזב את המקום, ואני נשאר לשבת, אוחז בידיי את ספל הקפה החם, אבל חומו לא מצליח להפשיר את הקיפאון שעוטף את ליבי.
כמה כריס צודק. הקשר בין אב לבן חשוב מאד. מה גרם לי לבגוד בבני שלי, אהוב נפשי, החבר הכי טוב שלי? על זה אני אצטרך לתת תשובה לעצמי.
אני יודע שיש עוד משהו שאני חייב לעשות, לעמוד מול ג'וליה ולספר לה את האמת.
ג'וליה אישתי האהובה חוגגת יום הולדת חמישים וחמש. אסור לי לשבור לה את הלב, מצד שני אני לא יודע איך אתקשר כעת עם קרטר. מה שלא יהיה, אני לא אשקר לה יותר. אני נזכר ביום בו הצעתי לה נשואים.
*
הייתי בן עשרים ושבע וחצי. הרגשתי שכל החיים לפניי, עדיין הייתי עסוק בבניית החברה שלי.
ג'ניפר בתם של חברים טובים של הוריי, מי שהייתה בת הזוג שלי, דיברה איתי כל הזמן על חתונה. היא תכננה לי את כל החיים. היא הייתה בת עשרים וארבע ורצתה להיות אימא צעירה. ככל שהיא לחצה יותר, הרגשתי יותר שהיחסים איתה חונקים אותי.
ואז היכרתי את ג'וליה, שהייתה ההיפך הגמור ממני. היא גדלה בבית צנוע וחם. כאשר הגעתי לביתה לראשונה, הרגשתי לראשונה איך הלב שלי מפשיר. שלווה גדולה עטפה אותי בזמן שישבתי עם הוריה לארוחת ערב.
כמה חודשים אחרי כרעתי על ברכי והצעתי לה נישואים.
אין ספק שהמשפחה שהיקמנו יחד, היא משפחה מלוכדת וחמה בזכותה.
כאשר נולד קרטר, השקעתי בו את כולי. אמנם באתי מבית מאד עשיר, אבל היחסים שלי עם אבי היו קורקטיים. הוא דרש שאכבד אותו, ואסור למרותו. הוא מעולם לא העריך את הישגיי, ונשבעתי שעם בני אנהג אחרת.
והנה אני היום בן דמותו של אבי. אבא שדורש כבוד ושתלטן. מה שכואב לי יותר מכל היא העובדה שקרטר כיבד אותי תמיד בלי שביקשתי, והיה קשוב לבקשותיי מרצונו, ולא מתוך כפייה.
עד ליום הארור ההוא שבו נכנס נואה בדמינטון לחיי.
עכשיו אני צריך לעמוד בפניי כולם ולספר להם שמעשה שעשיתי לפני למעלה משלושים שנה, הוא שגרם לי להשיא את קרטר נגד רצונו.
*
לוקח לי זמן לקלוט שהצלצול שנשמע ברקע, הוא מהטלפון הנייד שלי.
"הכל בסדר דארלינג?" שואלת אותי ג'וליה בדאגה.
"כן יקירה," אני עונה לה בלאות.
"אתה נשמע עייף. אתה לא מרגיש טוב?" היא שואלת בחשש.
"היה לי יום עמוס פגישות," אני עדיין לא מסוגל לספר לה מה היה. אני צריך לשקול את מילותיי. הרסתי מספיק, עכשיו הגיע הזמן לתקן.
"ולמה אתה לא נעזר בקרטר? הרי הוא מכיר את החברה ככף ידו," היא מתפלאת.
"הסבא של אשתו נפצע בתאונה והוא נמצא עם המשפחה," אני עונה את הדבר הראשון שעולה לי בראש, מה גם שהוא אמת לאמיתה.
"אני שמחה שהוא יודע שמשפחה היא הדבר החשוב ביותר בחיים," היא אומרת, "הוא עובד כל כך קשה, ואני כבר לא רואה אותו. זה משמח אותי מאד, כי תהיתי האם הוא יבוא לחגוג איתי את יום הולדתי."
"את יודעת כמה את יקרה לו," אני עונה לה, "אני יוצא כעת הביתה."
"אכלת?" היא מתעניינת.
"אני לא מוותר על ארוחת האוכל איתך. את יודעת את זה נכון?" אני שואל.
אני רוצה לומר לה שאני אוהב אותה. אני לא אומר לה זאת אף פעם, כי זה נראה לי מובן מאליו. אני יודע שאם אומר לה זאת, היא תבין שמשהו עובר עליי, ולכן אני לוחש את המילים רק אחרי שמסתיימת השיחה.
'אני אוהב אותך ג'וליה יותר משאי פעם תדעי. השאלה האם את תאהבי אותי אחרי שתשמעי ממני את האמת.'
אני מרגיש פיק ברכיים. אין לי מושג איך אעמוד מולה ואדבר. אני מבין שלפני הכל עליי לנהל שיחה עם קרטר, לספר לו את האמת. אני בטוח שהוא ייתן לי את הכח.
