אנחנו נכנסים לאולם המשחק. אריאנה הולכת לצידה של מילה והן משוחחות על משהו בשקט. היא לא טורחת להעיף לעברי מבט, מתעלמת לגמרי מנוכחותי.
אני כבר לא מנסה להבין אותה. הזיכרון של השיחה שלי עם אימי מציף אותי.
*
"איך את מרגישה אימא?" שאלתי אותה בצהריים.
"אני בסדר גמור היום," היא עונה לי בשמחה, "אני משתדלת. הייתה לי שיחה עם קאיה ששוב נזפה בי שאני חסרת תועלת. הפעם במקום להעלב ולהפגע, החלטתי שעליי להשתקם למען עצמי."
"אני כל כך שמח לשמוע אימא. את היית ותמיד תהיי בעיניי אלופה. אל תיקחי ללב את המילים של קאיה. היא תמיד מאשימה את כל העולם בבעיות שלה, פרט לעצמה. זה כואב לי, כי היא אישה מדהימה, ולא ברור לי למה היא מכניסה את עצמה למקומות כאלה," אני אומר לאימא.
"תודה בן," אמרה אימא, "אתה היחיד שמקבל אותי כמו שאני."
"אז מה שאת אומרת לי בעצם, שבא לך דייט ארוחת צהריים איתי?" אני שואל.
"אני מאד אשמח עם תבוא. תתפלא, אבל ארוחת הצהריים כבר מתבשלת על הגז, ויש בסיר כל מה שאתה אוהב לאכול," היא עונה לי בגאווה, "אולי כי קיוויתי בסתר ליבי שתגיע."
"אם כך אני עוזב הכל ויוצא אלייך," אני אומר וכך עושה. אחרי ליל אמש אני לא מסוגל להתרכז בכלום.
"מה מציק לך ילד שלי?" שואל אימא מייד עם הכנסי לבית הוריי.
"זה מדהים איך שאת יודעת," אני אומר לה נבוך.
"אמנם אני לא יכולה ללכת, אבל הרגש האימהי שלי לא נפגע," היא עונה לי ומביטה עליי בעיון, "ספר לי עליה."
"למה את חושבת שמדובר במישהי?" אני מתפלא.
"יש לך מבט מעונה בעיניים, כזה שאף פעם לא ראיתי. אין לי ספק שזה לא בגלל העבודה שלך."
"היא מתעתעת בי," אני מוציא את מה שיושב לי על הלב, "אתמול נפגשתי עם חברים, והיא ביניהם, במרכז שלי בלונג איילנד. את הבטחת שתבואי לראות אותו, זוכרת? התברר שהיא קופיפה קטנה ומתוקה, והאופן שבו היא מטפסת על קירות העתיק את נשמתי. לא ראיתי הרבה גברים שמטפסים כמוה," אני מפסיק את דבריי כדי לקחת נשימה עמוקה.
"נראה שהיא כמוך," מביעה אימא את דעתה.
"בדיוק כך. כשהיינו בפיסגה, הצעתי לה שנרד יחד, זה דבר שלא עשיתי אף פעם," אני אומר.
"כנראה שאף אחת לא טיפסה לגבהים כמוך," מסבירה אימא.
"הירידה הייתה חוויה מיוחדת במינה. אבל כאשר הגענו לקרקע, היא פשוט עזבה, ומאוחר יותר אמרה שהמפגש משעמם אותה והלכה," אני אומר, "אני לא מבין אותה."
"בוא ננתח את זה," אומרת אימא ברצינות. "אם היא אמרה לך שמשעמם לה, למה לא הצעת לה פעילות אחרת? הרי יש שם לא מעט אפשרויות."
"היא לא אמרה לי את זה ישירות, אלא לאחת הבנות," אני עונה
"תן לי לנחש, היא אמרה זאת למישהי שחולמת עלייך בלילות," אומרת אימא ונדה הראשה.
"אימא! אף פעם לא שמעתי אותך מדברת ככה," אני צוחק.
"ילד שלי. אמנם אני אימא שלך ואני לא אובייקטיבית, אבל כל בר דעת יודע שאתה גבר שנשים חולמות להיות איתו," היא עונה.
"קבוצת החברים הזאת נפגשת במשחק חברתי. פרט לשמנו הפרטי, איש לא יודע עלינו דבר. לא את גילנו, ולא במה אנחנו עוסקים," אני מסביר לאימא, מתעלם מההערה שלה, "וזה מה שהקסם בקבוצה הזאת. אתה מביא את עצמך. איש לא שופט אותך בגלל משהו חיצוני, אלא בגלל הפנימיות שלך."
"אתה גבר מעלף ילד שלי. תראה איזה גוף אתה מתחזק," היא אומרת, "האופי מאד חשוב, אבל בוא לא נזלזל במראה הפיזי שלך. מה שאני אומרת לך, שנראה לי שיש מישהו שלא מספר במדויק את מה שהאחת שלך אמרה. אתה סומך על מי שציטט את דבריה?"
"לילי…" אני מהרהר בקול רם, "מה שאת אומרת בעצם שכנראה מי שציטטה אותה שיקרה."
ועדיין, אני יודע שאני חייב לראות שזה מה שבאמת קרה.
*
"אריאנה, אני חייב לשאול אותך משהו," פונה אליה אנדרה כשאנחנו נפגשים בערב במשחק, "נראה היה שאת נהנית מהטיפוס על הקיר. מה בדיוק שיעמם אותך בערב אתמול?"
"שיעמם? מאד נהניתי," היא עונה לו מופתעת.
"זה לא מה שמסרו לי שאמרת," הוא לא מרפה.
"אתה יודע אנדרה, כאשר נגד אדם מוגש כתב אישום, הדרך להגן על עצמו היא באמצעות הוכחות שהוא אכן לא אשם. מה קורה במקרה שזה מילה שלו נגד מילה של מישהו אחר? אני בוחרת לא להתייחס."
"בדיוק אריאנה, כי כבר ברור לצד מי נוטה הקבוצה הזאת להאמין," רוטנת מילה.
"זה מיותר מקסי," אני אומרת לה.
"דרמהההההההה," אומרת לילי.
"לילי, ראית עם איזה טסלה X שחורה ונוצצת אריאנה הגיעה?" שואל אותה רוי. אני לא מבין מה הבעיה שלו.
"אני מניחה שיש מי שקונה לה מתנות יקרות," היא מפטירה בזלזול, "אולי איזה שוגר דאדי? כי זה לא נחשב לחבר לענייננו בקבוצה."
"בתור עורכת דין, הלשון שלך מאד משוחררת," מסננת לעברה מילה.
"מי אמר שאני עורכת דין?" היא מגחכת.
"כולך זועקת זאת. אני רק מזכירה לך שאיש איננו חסין," מתגרה בה מילה.
"את מאיימת עליי?" היא בהחלט הצליחה לעורר את כעסה של לילי.
"מה פתאום?" אומרת מילה עם מבט תמים על פניה.
"תראי איזו דרמה את מעוררת," היא יורה לעברה של אריאנה.
אריאנה מתעלמת.
"הגיע הזמן שמישהו ישים מראה לפנייך לילי. אריאנה לא הוציאה מילה, ובכל זאת היא אשמה," אומר רוי.
"אני מבינה שכבר היית איתה בדייט קפה, והרבה מעבר לזה. אולי כבר…" היא מצחקקת, "ואולי זה אתה שקנית לה את הרכב ה'נוצץ', הרי אמרת שאתה מתעסק בפיננסים."
"שמשהו יסביר לי מה הסיפור עם הרכב של אריאנה שמככב כעת בשיחה?" שואל אנדרה.
"אתמול לילי אמרה שאריאנה עזבה כי משעמם לה. מיירה ניסתה לומר משהו, אבל לילי היסתה אותה ואמרה שהיא ראתה אותה במו עיניה עוזבת ב'רכב ישן, מטונף כל כך, שאי אפשר היה לזהות מי היצרן שלו.' זה לא כל כך מסתדר לי עם הטסלה X השחורה והנקייה שאיתה הגיעה היום אריאנה לכאן," אומר רוי.
"אותי יותר מעניין איך לילי ראתה את הרכב, כשהייתה בתוך אולם סגור, והטלסה של אריאנה בכלל חנתה בחלק האחורי של הבניין, הרחק ממגרש החניה בחזית הבניין," אומרת מילה.
אני מעיף מבט מהיר לאריאנה, היא יושבת בפנים חתומות.
"יש לי צורך אדיר לקפה. מיירה רוצה להצטרף אליי?" אני פונה למיירה שמביטה בי מופתעת.
"אתה רציני?" היא שואלת לבסוף.
"את לא הולכת איתו!" קובעת לילי.
"אבל אני רוצה," עונה לה מיירה.
"את באמת מתכוונת לבגוד בי?" מסננת לעברה לילי, "אחרי מה שעשיתי בשבילך אתמול?"
"אני אשמח ללכת איתך," מיירה קמה בהפגנתיות, ונראה שהיא מתאפקת לא לענות ללילי.
"מה הבעיה שלה?" אני שואל את מיירה בעודי פותח בפניה את הדלת של האולם.
"היא מקנאה שבחרת לקחת אותי לדייט קפה," היא אומרת בסיפוק.
"חשבתי שאתן חברות טובות. היא לא אמורה לפרגן לך?" אני מעמיד פני תמים.
"לא כשזה נוגע לגברים. היא תמיד חושבת שמגיע לה יותר," עונה מיירה בגילוי לב.
"הייתי אומר שלקרוא לך בוגדת זה קצת מוגזם לא?" אני ממשיך לגרות אותה לדבר.
"נכון! אתה מסכים איתי?" היא שואלת בצפייה.
"בהחלט," אני עונה, "בסופו של דבר זכותו של גבר לבחור לצאת לדייט עם מי שהוא רוצה." המילים שלי מהלכות עליה קסם. מיירה מחייכת בביישנות. היא באמת בחורה מתוקה.
"מה את רוצה לשתות?" אני שואל כשאנחנו נכנסים לבית הקפה הסמוך למועדון XOXO.
"לאטה על חלב סויה," היא מבקשת.
"ומשהו מתוק?" אני שואל, אבל לא מסוגל לאמר לה מתוק כמוך. אני לא שם, וזה לא הסגנון שלי.
"מממ… הכל נראה פה כל כך טעים," היא אומרת ומביטה על תצוגת העוגות במקרר.
"קחי את הזמן," אני אומר לה בחיוך.
"עוגת שוקולד?" היא שואלת, ומביטה עליי לראות את תגובתי לבחירה שלה.
"שוקולד תמיד נשמע לי מצויין," אני מאשר לה.
"נהנית אתמול בערב?" אני מראה התעניינות כשאנחנו מתיישבים.
"האמת שפחדתי לטפס על הקיר. אני די פוחדת מספורט אתגרי," היא עונה בכנות.
"בסופו של דבר זה מסוג הספורט בו אתה מתחרה עם עצמך ועם הפחדים שלך. אין בזה מנצחים או מפסידים," אני אומר, "העיקר שניסית."
"אני יכולה לומר שניסיתי, אבל לא נראה לי שאנסה שוב," היא ממשיכה לומר. אני רוצה לומר לה שתסיר דאגה מליבה, אין לי כוונה להזמין אותה שוב.
"והאחרים נהנו?" אני שואל.
"ברור לך שלילי באה בגללך," יש לי דז'ה וו . אני מקווה שהיא לא תדבר כל הזמן על לילי, ובעצם למה לא.
"נו באמת. היא יודעת שאני לא מעוניין בה," אני אומר ומצפה לתגובתה.
"ועדיין היא תעשה הכל כדי להרחיק את אריאנה ממך," היא לא מתאפקת ואומרת.
"מה הקשר לאריאנה?" אני שואל.
"עובדה שהיא לא מסרה אתמול לאנדרה …" היא משתתקת מייד.
"לא הבנתי," אני מעמיד פנים שאין לי מושג על מה היא מדברת.
"היא לא באמת ראתה… 'היא תהרוג אותי,' היא ממלמלת לעצמה, 'אני באמת מטומטמת.' בגלל זה הזמנת אותי? רצית שאספר לך שלילי שיקרה בקשר למה שאריאנה אמרה, ושאריאנה ביקשה שיקראו להן ולמיירה כשאנחנו מסיימים?" היא חושבת שהיא פענחה אותי.
"מיירה! הזמנתי אותך לשתות קפה כי אני רוצה להכיר אותך. אני לא מבין למה את מדברת על אחרים כל הזמן. ספרי לי מי את," אני משנה בחדות את הנושא.
"אתה מבלבל אותי, וגורם לי לפטפט יותר מידיי," היא אומרת נבוכה.
"הלוואי והיית מפטפטת, אני רוצה לשמוע עלייך. לא כל דבר אפשר ללמוד על משתתף במשחק כשכולם משתתפים בו. אני מבין שאת לא אוהבת ספורט אתגרי. זה בהחלט ספורט גברי. ספרי מה את אוהבת לעשות בשעות הפנאי שלך," אני מנסה להראות מתעניין, למרות שכל מה שתענה ישעמם אותי.
"מותר לי לומר לך במה אני עוסקת?" היא שואלת בחשש.
"אנחנו פה לבד, ולכן איש לא ידע על מה דיברנו. אני מתעסק במכירות של ציוד ספורט," אני אומר לה. כמובן שאני לא מזכיר במילה שהחברה היא שלי.
"אני מתעסקת באומנות הציפורניים," היא אומרת בגאווה.
"עכשיו זה מובן מדוע יש לך ציפורניים כל כך יפות ומטופחות. זה בהחלט מאד נשי," אני אומר. כמובן שהיא ציפתה לשמוע שזה סקסי, אבל זה לא עומד לקרות.
אנחנו יושבים בפינה די חשוכה בבית הקפה, כשעל השולחן יש שלישית נרות.
"גברים אוהבים לדמיין את האצבעות של האישה…" היא נושכת שפתיה.
אני לא מספיק להגיב והיא שולחת יד מתחת לשולחן, נוגעת במכנסיי. "רוצה להרגיש?"
"אני הרשיתי לך לגעת לי בזין?" אני אומר בקור.
"עוד לא היה גבר שסירב לי," היא ממשיכה במלאכת הפיתוי.
"אז הנה למדת משהו עליי. אני זה שתמיד יוזם, זה שאוהב לראות את הנשים מתחתיי כשאני מזיין אותן. לא אחד פסיבי. אני לא אוהב שנוגעים בי בלי שביקשתי זאת במפורש."
"תסיימי את הקפה שלך ונזוז. המשחק כבר התחיל," אני אומר ומסמן למלצרית להביא את החשבון.
אנחנו חוזרים בשתיקה לאולם המשחק. "לא קרה כלום!" אומרת מיירה ללילי, "את מרוצה?"
"לא חשבתי שיקרה," מנסה לילי להעמיד פנים אדישות.
אני מגחך. לו רק ידעה שאני קיבלתי בדיוק את מה שרציתי, את האמת על נסיבות עזיבתה של אריאנה.
"אז כך זה עובד? כל פעם שאזמין מישהי לדייט קפה אני אמור למסור לך דו"ח לילי לילי?" אני שואל ומשתדל לא להראות כמה ההתנהגות שלה מגוחכת בעיניי.
"אתה חושב שאתה מצחיק?" היא לועגת לי.
"לא. זו הייתה שאלה אמיתית, במטרה לקבל תשובה אמיתית. אין לי כוונה להכעיס כאן אף אחד או אחת," אני עונה לה ברצינות.
"בגללך הפסדנו זמן משחק יקר," היא אומרת.
"אני לא מאמינה מקסי," אומרת אריאנה למילה, "קרה פה משהו שהוא לא באשמתי. אני חייבת לציין את התאריך הזה ביומן."
"כל כך ברור שאת מקנאה שברנדון הזמין את מיירה לדייט קפה ולא אותך," אומרת לילי וצוחקת צחוק מוזר.
"תשכחי מה שאמרתי מקסי. מיהרתי לשמוח. אולי כדאי שנתחיל במשחק, הפסדנו," אריאנה מסתכלת על השעון שעל ידה, "רבע שעה יקרה מפז."
"זה בדיוק מה שאמרתי. ספרת את הדקות עד שהם חזרו מהדייט," אומרת לילי בתחושת נצחון.
"אסור לי לספר במה אני עוסקת, רק אומר שבמתמטיקה הוצאתי A+. בהתחשב בעודה שהמפגש היה אמור להתחיל לפני רבע שעה, לא צריך להיות גאון גדול במתמטיקה, כדי לדעת לחשב כמה זמן אנחנו באיחור," עונה לה אריאנה.
לילי מעוותת את פניה. פעם נוספת אריאנה משאירה אותה נטולת מילים.
"באמת עדיף שנתחיל כבר," אומרת לילי לבסוף.
אנדרה מסובב את הבקבוק שמצביע על מיירה. היא מסובבת אותו, והוא מצביע על אדריאנה.
רסיסי אמת ממה שקרה אמש במרכז לספורט אתגרי מתחילים להיות מובנים לי. איך יכולתי להעלות על דעתי שמיירה לא תמסור את דבריי לאנדרה? מסתבר שאני תמימה יותר ממה שחשבתי.
אני שמה לב לשינוי ביחס של ברנדון אליי, למרות שמילה לא נאמרת בינינו. מה הפלא שהוא נעלב מכך שאמרתי שהפעילות הייתה משעממת, ביחוד אחרי הקירבה שנוצרה בינינו?
המשחק מתחיל. מיירה מסובבת את הבקבוק שמצביע עליי. אני תוהה מה היא תשאל אותי.
"אריאנה, כמה זמן לדעתך אישה צריכה…רגע, אני אנסח זאת אחרת. כמה זמן גבר ואישה צריכים להיפגש לדעתך, עד לפעם הראשונה שהם…" מיירה מחפשת את המילים. יכולתי לתת לה להתפתל, יכולתי לעזור לה ולומר את המילה להזדיין. אני בוחרת לענות לה.
"אין זמן מוגדר. לתשוקה בין גבר ואישה אין כללים. לעיתים היא נבנית בהדרגה, ולפעמים היא מתפרצת כשאת עומדת לידו ומרגישה שאת לא נושמת," אני עונה לה.
"פעם עשית את זה בפגישה ראשונה?" היא מקשה.
"אף פעם לא. כבר אמרתי שאני לא טיפוס של אהבות ריקות. אני חייבת שהרגש יהיה מעורב במעשה. אני מאד מגנה על הלב שלי והרגשות שלי לא נבנים ממבט ראשון," אני עונה בכנות.
"כי מישהו פעם פגע בך קשות?" שואלת מיירה.
"אני מזכירה לך שחוקי המשחק זה לא לגלוש לשאלות ללא הגבלה. לשאלתך, לא, בגלל שהלב שלי מוגן," אני עונה.
אני רואה בזווית עיני את לילי מתכוונת לומר משהו, ולכן אני מסובבת מייד את הבקבוק שמצביע על טרוי.
"טרוי, לדעתך גבר מערב את המחשבה והרגש כשמדובר בתשוקה, או שהוא עבד לרצונו של הגוף," אני שואלת, למרות שיש לי דיעה מוצקה בעניין.
"אני לא יודע עם כמה גברים היית, או כמה פעמים היית, בואי נאמר בשנה האחרונה , עם גבר," הוא מתחיל לומר.
"הייתי במערכת יחסים קבועה כמה שנים," אני קוטעת אותו, "תמשיך."
"אני מניח שאת יודעת שזה שונה מגבר לגבר. לא רק בגלל שיש גברים שמעדיפים מערכת יחסים ארוכה, ויש כאלה שמחפשים פורקן רגעי, אלא בגלל מבנה האישיות של כל אחד מאתנו." אני שמה לב שהוא שוקל את מילותיו בקפידה.
"אני מסכימה איתך לגמרי. רציתי רק לשמוע את דעתך," אני עונה לו להפתעתו.
טרוי מסובב את הבקבוק והוא מצביע על לילי.
"זה לא עניינו של אף אחד כמה פעמים עשיתי את זה בחודש האחרון," היא יורה מייד.
"זה לא מה שהתכוונתי לשאול אותך לילי," אומר טרוי.
"שלא תחשוב שאני מוכנה לענות על כל שאלה שפולשת לפרטיותי," היא ממשיכה במתקפה.
"יודעת מה לילי? אין לי שום רצון לשאול אותך כלום. גם לא מה דעתך על ההתחממות הגלובלית," אומר טרוי, "אני הולך להכין לעצמי קפה."
