אני הולך למשרד לרשום את ההזמנות של שחקני הניקס ועוד כמה לקוחות שפגשתי בבית הקפה. אינני נוהג לעסוק במכירות כשאני מחוץ למשרד, מהטעם הפשוט שהשם שבניתי לי מביא אותם אליי. אין לי כוונה לשנות זאת, למרות שהיום הזה הגדיל באופן ניכר את המכירות השבוע.
אני עובר שנית על הרשימה בטלפון הנייד, ומוודא שכל ההמנות נרשמות.
אני מאשר את דו"ח ומכבה את המחשב.
אני נשען לאחור בכיסא המנהלים המרווח שלי, משעין את ראשי על כפות ידיי שמשולבות מאחורי ראשי, ועוצם את עיניי. 'איזה יום בלתי צפוי,'
אני מהרהר על הדייט קפה שהיה לי לילי.
אני מגחך כשאני נזכר שבמקום לנצל את הזמן להכיר לי אותה, כדי שארצה להיות איתה, למרות שמעולם לא הייתה לי כוונה לכך, היא דיברה על האישה האחת שלא הייתה צריכה לדבר עליה, על אריאנה.
אני שמח שנפגשתי איתה. היא כבר הבינה שהדייט היה כישלון, ואין שום סיכוי שארצה להיפגש איתה שוב. אני מקווה שמעתה היא תפסיק לרדוף אחריי.
כל יום כה גורם לי להוריד עוד שכבה מעליי. כל יום כזה מקרב אותי לעשות את הצעד הבא.
איש לא יודה בכך, אבל מאז שאריאנה הצטרפה לקבוצה, במקום זו שעזבה שאינני זוכר את שמה, הדינמיקה בקבוצה השתנתה, והחברים רוצים להיפגש לעיתים קרובות יותר. ועדיין מפליא אותי שהם רוצים להיפגש היום.
*
"כבר אמרתי לכם שאני מנהל כמה קבוצה במקביל, או אם לדייק שלוש קבוצות. כל אחת שונה במהותה מהאחרת. הסיבה לכך היא שאנחנו מנסים לקרב בין אנשים שיש להם משהו משותף, כאלה שיש להם אפילו פוטנציאל לזוגיות," אמר אנדרה באחת הפגישות.
"ונאמר שמצאתי כאן את החצי השני שלי?" שאלה לילי והשירה מבטה אליי. רציתי לאמר לה שאני שלם, לגמרי שלם, לא חצי של אף אחת. "האם זה אומר שעלינו לצאת מהקבוצה?"
"אם זה יקרה, נדון בכך," ענה לה אנדרה ברצינות, אם כי מי שיש לו עין רגישה יכול היה להבחין שהוא רצה לענות לה אחרת.
המילים האלה נאמרו לפני שאריאנה הגיעה לקבוצה.
עכשיו הן מקבלות משמעות אחרת לגמרי. אני יכול להבין איך זה שכשיש מישהי שתופסת מקום במחשבות שלך יותר משאתה רוצה, אתה לא מרגיש שלם, אלא כשאתה קרוב אליה.
*
משחקי הבקבוק XOXO:
התקבלה בקשה להיפגש הלילה.
האם אתה מעוניין?
אנדרה, מנהל הקבוצה
'למה לא?' אני חושב לעצמי, ועונה בחיוב.
כעבור כשעה מתקבלת הודעה נוספת.
משחקי הבקבוק XOXO:
לא כל המשתתפים יכולים להגיע הלילה.
האם תהיה מעוניין לשחק מחר?
אנדרה, מנהל הקבוצה.
אני שוב עונה בחיוב. הפעם האישור על קיום המשחק מתקבל תוך דקות בודדות.
המחשבות מרוצצות במוחי, כאשר קרן מזכירת החברה נוקשת על דלתי. "רציתי ליידע אותך שהקונטיינר שוחרר, והוא בדרכו למחסן," היא אומרת ומגניבה לעברי מבט מבויש.
"תודה על העדכון," אני עונה לה.
אני מחכה שהיא תצא, מפעיל את המחשב, ונכנס לרשימת ההזמנות בהמתנה. אחת המתנות שבורכתי בהן היא זיכרון לפרטי פרטים. אני יודע בדיוק מי ברשימה ומתחיל להנפיק את תעודות המשלוח. אני אוהב לטפל בכך באופן אישי, בעיקר כשרוב המכירות נעשות על ידי. אני מחייך לעצמי כשאני ניזכר בשיחת ההכרות במשחק, בה הצגתי עצמי כאיש מכירות. לא שיקרתי.
*
"העיקרון של משחקי הבקבוק, שגם אם אתם נפגשים פנים מול פנים, הפרטים שלכם עדיין נשארים חסויים.
אמנם אנחנו עורכים בדיקות יסודיות על כל מועמד למשחק, אבל גם אותנו אפשר להטעות. קרו מקרים, אמנם ספורים ביותר, שלושה אם אני לא טועה, שזה ממש לא הרבה בהתחשב בעובדה שמעל מיליון אנשים משחקים במשחק, שאנשים ניצלו לרעה את המשחקים כדי להטריד את אחד המשתתפים, ואת זה אנחנו מנסים למנוע. המערכת של משחקי הבקבוק סורקת כל שיחה כדאי לראות שהדברים שנאמרים בה, הם בתחום הטעם הטוב, ואין בה שום דבר שעלול לפגוע באחר בכל צורה שהיא.
בקבוצה שלכם בחרנו שלא לאפשר לכם לדעת מראש מה המקצוע של האדם שעומד מולכם. אני אסביר. לכולנו הרי יש דעה מסוימת על מקצועות שונים, שזאת בהחלט הכללה. נאמר, וזאת רק דוגמה שאין להשליך ממנה על הקבוצה הזאת, שבין הגברים בקבוצה יש מי שמשכורתו החודשית היא בת ארבע ספרות, ולעומתו יש מי שמשכורתו בת שש ספרות. אם תדעו מי הוא מי, כבר תהיה לכם דעה, בלי קשר לאופיו של האדם. את זה אני רוצה למנוע.
כולם עומדים כאן כלוח חלק. מה שאני מבקש שכל אחד יגדיר את מה שהוא עושה בכמה מילים, שיש בהן נגיעה במציאות, אבל בלי שיחשוף מי הוא באמת.
אני לדוגמא במקצועי מתכנת מחשבים. לא אפרט במה אני עוסק במדויק, כי אין זה העיקר. כשאני מתבקש לומר כמה מילים עליי, אני עונה שאני יכול לעבוד מכל מקום.
בימים בהם רבים עובדים מרחוק זה יכול להיות כמעט כל מקצוע בעולם. בעולם שהבינה המלאכותית הולכת ותופסת בו חלק גדול יותר, אפילו רופאים יכולים לאבחן מרחוק.
המשחק הזה כמובן ייאלץ אתכם להקטין את האגו, לפשוט מעליכם את התואר שמלווה לתפקיד, ולהיות מי שאתם ללא כל אלה.
עכשיו כשאני מכיר את המשתתפים הרבה יותר, אני חושב על בחירת המילים שלי.
אני אגב, כבר אמרתי, סוכן מכירות.
אני לא משתף את איש כמה אני אוהב ללמוד, וכי במקביל לבניית Advanture הוצאתי שלושה תארים.
*
המחשבות שלי שוב חוזרות לאריאנה. היא הגדירה את עצמה כעובדת עם ילדים, ואני תוהה במה היא עוסקת באמת. היא מאתגרת אותי מאד שיכלית. היא אחת הנשים המבריקות שהיכרתי, וגם השבורה ביותר. יש בה משהו שגורם לי לרצות להגן עליה.
שוב צצים בי זכרונות מהעבר.
*
"מה יש לך ברנדון, אתה לא יודע שרגשות זה של בנות?" אמר לי ריבר כשהייתי אולי בן חמש.
המילים האלה באו כאשר ניגשתי לכלב של חברים של הוריי, שנפצע ברגלו, וניחמתי אותו. "אתה צריך ללמוד להיות גבר," הוא נזף בי.
הבטתי מבויש על אבי. תמיד הערצתי את שפת הגוף שלו שתמיד הצהירה עוצמה, ושליטה במצב. עם זאת ראיתי את הנחמה, והרגש בעיניו. זה בלבל אותי.
"גבר, ריבר, הוא לא אדם חסר רגשות. להיפך, גבר שבטוח בעצמו, אין לו בעיה להפגין את רגשותיו. אין זה אומר שהוא בכיין," אמר אבא לריבר בשקט. לא הייתה טיפת כעס בקולו.
"גבר לא מראה רגשות, רק הומו," הוא אמר בכעס ויצא מהחדר.
לא הבנתי למה הוא מתכוון. 'מה זה הומו?' חשבתי, אבל לא העזתי לשאול.
"את יכולה להסביר לי שרה מאיפה הוא יודע מה זה?" שאל אבא את אימא. הייתי מרותק לשיחה, לא בגלל התשובה, אלא בגלל שאבא מיעט לקרוא לקרוא לה בשמה. היו לו מיליון שמות חיבה, אבל שרה היה שמור לארועים מיוחדים. 'האם זה מה שקורה כעת?'
"אין לי שמץ של מושג איפה הוא שמע את המילים. אני בספק שילד בן שבע אכן יודע מה באמת פרוש המילה," היא ענתה לו בנועם.
כשבגרתי עלתה בי מידי פעם המחשבה האם אחי מסתתר בארון, ואפילו פעם כמעט אמרתי לו שזה לא משנה לנו, אבל שתקתי.
*
אני מתנער מהמחשבות. משחקי הבקבוק הפכו לחלק חשוב בחיי, אבל כעת עליי להתרכז בעבודה.
אני מצלצל בטלפון הפנימי לעזרא, מנהל החשבונות שלי, ומבקש שיגיע לחדר שלי עם המחשב שלו.
אנחנו עוברים יחד על כל הזמנה. עזרא מנפיק לכל אחת חשבונית, ושולח הודעה ללקוח שההזמנה שלו תהיה מוכנה ביום שלישי.
אני לא מתפלא לראות שתוך חצי שעה מתחילות להיכנס לחשבון הבנק העסקי שלי מקדמות בסך חמישים אחוזים מערך הקניה. אני מרגיש מעולה. לא בגלל סכום הכסף הנכבד שארוויח בזכות המכירות, אלא בשל העובדה שהלקוחות שלי מביעים בי אמון, בכך שהם משלמים לפני שהסחורה הועברה לידם.
מספר הטלפון הנייד שלי חסוי, והלקוחות יודעים שאם הם רוצים אותי, הם מוזמנים לשלוח לי מייל.
גם תיבת המיילים שלי מתחילה להתמלא במילות תודה. רובם גם מוסיפים כמה הם מתרגשים לקבל את הציוד, ומודים לי על השרות המהיר.
אני סוגר את החדר שלי, ניגש עם ערימת ההזמנות לעמדת המזכירות, ומניח אותן על הדלפק. "דיברתי עם המחסן. כל הכלים הגיעו במצב תקין. אני משחרר אותם ללקוחות ביום שלישי. הנה תעודות המשלוח, תדאגי להובלות עבורם. אני סיימתי לעבוד היום," אני אומר ויורד במדרגות בריצה עד לקומת הכניסה.
*
"תשתדל לנצל כל הזדמנות לעשות כושר," אמר לי אבא, "אמנם גדלת בבית פרטי מחוץ לעיר, אבל כשיגיע היום ותתחיל לעבוד בעיר, ואולי אף לגור בה, תוכל לנצל את חדרי המדרגות כדי לעשות זאת. אחת ההנאות שלי היו לרדת בריצה ממרומי הקומה העשרים עד לקומת הכניסה. הרגיש לי כאילו ביקרתי במכון הכושר."
בדיוק כך אני מרגיש כעת.
*
אמנם לא אכלתי, אבל אני משתוקק להגיע הביתה וללכת לנוח. בלילות בהם אנחנו משחקים, אני הולך לישון מאד מאוחר, ולא משלים את שעות השינה. אחרי כמה ימים כאלה אני מתחיל להרגיש את העייפות. ואולי זה הדייט עם לילי שהתיש אותי נפשית.
אני מרגיש צורך לשטוף ממני את היום הזה. מקלחת טובה בהחלט תעזור. בגדיי נערמים על הריצפה, ואני ניגש לכוון את המים, שלא כהרגלי, למים פושרים. רק אז אני אוסף את הבגדים וזורק אותם לסל הכביסה. כל פעולה שאני עושה היום לא דומה לאופן בו אני נוהג לעשות תמיד. למה? אין לי תשובה.
אני מתמסר למים, נותן להם לטפטף במורד גופי. אני עוצם את עיניי ומנסה לנקות את כל המחשבות. אני לא יודע כמה זמן אני עומד כך. המים כבר לא נעימים לי, ואני מכוון למים חמים.
אני לוקח את בקבוק בסבון, ממלא את כף ידי ומתחיל להסתבן. שוב נודדות מחשבותיי.
*
"עכשיו תרחץ לבד את ה'מקום הפרטי' שלך," אמרה לי אימא כשהייתי בגיל שהיא עדיין עזרה לי להתקלח, למרות שכבר התחלתי לעשות זאת בעצמי. הסתכלתי עליה מופתע. הרי זה איבר כמו כל איברי גופי.
"ישנם מקומות ברנדון שהם פרטיים, הם רק שלך. לאיש אסור לגעת בהם ללא הסכמתך."
המסתורין גבר כאשר יום אחד נכנסתי מזיע לחדרו של ריבר ואמרתי לו שאנחנו צריכים עוד יד למשחק כדורסל. הייתי גדול מספיק כדי לשחק, אבל בהחלט עדיין קטן.
"אימא," הזדעק ריבר, "ברנדון מציץ ל'מקום הפרטי' שלי."
"אני נשבע לך אימא," אמרתי כשנסוגתי מייד מחדרו, "שבאתי להזמין אותו להצטרף למשחק הכדורסל, חסרה לנו יד."
אימא הביטה עליי, ראתה את שיערי הפרוע, חולצתי הספוגה בזיעה, והכדורסל שאחזתי בידי. "אני מאמינה לך," היא אמרה.
ירדתי בריצה את המדרגות וברחתי החוצה.
אני מתנער מהמחשבות ומוצא עצמי מסבן ללא הפסקה את 'המקום הפרטי שלי'. רק העובדה שהייתי טרוד במחשבות מנעה 'ממנו' להתעורר.
*
אני שוטף את עצמי במהירות, וממהר לצאת מהמקלחת. אני מתנגב ומספיק ללבוש את הבוקסר כאשר נשמע צלצול בטלפון הנייד.
'ריבר? מה עכשיו?' אני נאנח.
"תגיד לשומר שיכניס אותי," נוהם ריבר. טון הדיבור שלו ממש לא מקובל עליי, אבל אני עושה כבקשתו.
בעודו עולה במעלית לדירת הגג שלי, אני מספיק לזרוק עלי מכנס טרנינג וגופיה.
"יש משהו לאכול?" הוא שואל מייד עם כניסתו לדירה.
"אני מצטער, הגעת לדירתו של אחיך הרווק שרק כעת סיים להתקלח אחרי יום עבודה," אני עונה לו.
"אפשר לחשוב כמה אתה מזיע בעבודה שלך," הוא אומר בזלזול.
"להזכירך, הצעתי לך לבוא ולא להזיע בעבודה שלי, אבל סרבת," אני עונה לו ומחפש בטלפון מה בא לי לאכול.
"זה לא מצחיק בן," הוא עונה נעלב. לא ברור לי ממה יש לו להעלב.
"הייתי עם מישהי, והיא ישר דחפה לי ידיים לתחתונים. אני שונא שעושים לי את זה, ובעיקר שזה בלי רשות," הוא אומר
"כנראה שאיש לא לימד אותה שישנם מקומות שהם פרטיים, הם רק שלך. ולאיש או אישה אסור לגעת בהם ללא הסכמתך," אני עונה לו ברצינות, "אז מה אתה אומר על אוכל הודי?" אני שואל.
"אני אומר לך שהרגשתי לא בנוח ש… אתה סתם תינוק," הוא מסנן, "הודי מתאים לי."
קיבלנו הזמנה למשחק אתמול, אבל מילה ביקשה שהוא יערך היום, בגלל שהיא לא בטוחה מתי תסיים את המשמרת.
דווקא היום היה לנו יום קשה הרבה יותר. קיבלתי קריאה להצטרף למילה, כיוון שלא היה ידוע תאריך תחילת ההיריון, והיה חשש שמדובר בפג.
הלידה הייתה קשה. חשבנו לסיים אותה בניתוח קיסרי, אבל היולדת התעקשה ללדת לידה טבעית. למרות שמילה הסבירה לה שהיא מסכנת את עצמה, ואת העובר, היא סרבה לחתום על ניתוח, ואילו בעלה היה אדיש למה שקורה סביבו.
כאשר בסופו של דבר התינוק נולד, הוא השמיע צעקה אחת, והשתתק.
העיניים שלי כל הזמן בחנו אותו, וקלטתי שהוא לא נושם. לקח לי זמן רב להחזיר אותו לחיים ולייצב את מצבו. לשמחתי, כיוון שהתחלתי את תהליך ההחייאה מייד, לא נגרם נזק מוחי.
הזמן עד למשחק היה קצר, ולכן התרעננתי בבית החולים והחלפתי בגדים.
"אני מקווה שיהיה היום משחק נחמד," אמרתי למילה והחנקתי פיהוק. דבר אחד לא לקחתי בחשבון, וזו לילי וההערות שלה.
"אני לא מאמינה שבגללך לא נפגשנו אתמול." כך לילי מקבלת את פניי מייד עם הכנסי למועדון.
"לילי, לילי," אני אומרת בלאות, "בהתחלה תהיתי מדוע אישרת את החברות שלי בקבוצה, אבל עכשיו אני מבינה. את זקוקה לאחת כמוני שתוכלי ל'רדת' עליה. את טועה לחשוב שבכך את נראה באור טוב יותר. את לא מבינה שבכך את רק מקטינה את עצמך? אור שמפיץ סביבו אדם, נובע מהפנימיות שלו, מהמהות שלו, ממי שהוא, ולא יכול לקרות בגלל אדם אחר."
"את הפנינים האלה למדת בבית ספר לגננות?" היא שואלת.
"אולי פעם אחת תסבירי לי למה את חושבת שאני גננת?" אני מפתיעה אותה.
אנדרה מתערב מייד. "אני מזכיר לך אריאנה את כללי המשחק לגבי מקצוע."
"בסך הכל רציתי לשאול למה לילי לילי לא חושבת שאולי אני המנקה?" אני עונה בטון רציני. "אני מבינה שאסור לי לחשוף מה אני עושה, אבל אני יכולה רק לומר שאני מאד גאה במה שאני עושה. אני חושבת שאני תורמת הרבה, וממצה את הפוטנציאל שלי."
"את משכנעת רק את עצמך בסיסמאות המשומשות האלה," אומרת לילי.
"ואת לילי לילי, את גאה במה שאת עושה? את חושבת שאת תורמת הרבה, וממצה את הפוטנציאל שלך?" אני ממשיכה לשאול כשעל פניי אותו מבט רציני.
"את הזויה," מסננת לילי.
"אני לא הזויה, אני… אופס, שכחתי שאסור לי לומר," אני אומרת וכולם בחדר מחניקים את צחוקם. כולם, פרט ללילי כמובן.
"אז עכשיו אפשר לא להתעסק בי, ואפשר להתחיל במשחק?" אני שואלת.
"אני חושב שאני מדבר בשם כולם," אומר אנדרה למרות שהמשחק טרם התחיל, "אני זקוק להפסקת קפה, אני מניח שגם אתם."
"תקשיבי אריאנה," מתקרבת אלי לילי ומנופפת באצבעה.
"מכסת הדיבור שלך אליי נגמרה היום. מבחינתך, אני אוויר," אני אומרת.
"נו ספרי איך זה נגמר?" שואלת אותי מילה.
"אין לי כח, כל מילה אני צריכה לשקול כאן. בשורה תחתונה, הוא שרד," אני עונה לה לבסוף.
"את יודעת ש…" מתחילה מילה לומר בהתרגשות.
"עוד לא הבנת שזה בלתי אפשרי לדבר כאן על עבודה?" אני שואלת את מילה בעייפות, "כל מילה יכולה להכשיל אותנו."
"אם כך בואי נכין קפה, ונצא החוצה. אני חייבת לשמוע מה קרה," אומרת מילה וכך אנחנו עושות. רק שלא לקחנו בחשבון שהשיחה בינינו מעוררת עניין, וזמן קצר אחרי שאנחנו יוצאות החוצה, יוצאים גם האחרים.
"זה לא יאומן איך אריאנה מכתיבה לנו את המשחק," אומרת לילי.
""תניחי לי," אומרת מילה בכעס "אין לך מושג איזה יום עבר עליה."
"מילה, אני לא זקוקה להגנה," אני אומרת באיפוק למילה, למרות שאני כועסת. אני לא אוהבת את העובדה שהיא חושבת שהיא צריכה לגונן עליי.
"זה מתיש איך שאת לא סותמת את הפה לגבי אריאנה," מתערב ברנדון בשיחה.
