"אז לא בחרת בי," הוא אומר בפנים חסרות הבעה, "הייתה לי הרגשה שידעת שזה אני ש… לא משנה." המילים האלה נשארות תלויות באוויר כשאני מתיישבת. מדוע אמר אותן, אם החליט לא לבחור בי. כמובן שלא אודה בפניו שאני דווקא כן בחרתי בו.
"הכל בסדר אריאנה?" שואל אנדרה. היחס המיוחד שלו כלפי מתחיל להעיק עליי.
"בטח, למה אתה שואל?" אני מעמידה פנים.
"ראית ששוחחת עם ברנדון," הוא אומר ומצפה לתגובתי.
"לא משהו מיוחד," אני עונה לו, משאירה אותו לתהות האם אני דוברת אמת או לא.
"כולם פה, אפשר להתחיל," אומר אנדרה. ניכר עליו שהוא לא מרוצה.
"קיבלתי כל מיני רעיונות לגבי משחקים בעקבות המשחק שערכנו שבוע בעבר.
אחד מהם מציע לחזור על בחירת בן זוג, אלא שהפעם באמצעות נשיקה," הוא אומר וסוקר את המשתתפים לראות את תגובתם.
אני נדה בראשי לשלילה. "את רוצה לומר משהו?" שואל אנדרה.
"אני לא מתכוונת להשתתף במשחק הזה," אני עונה בלי לחשוב.
"את לא רוצה לדעת איך הגבר שבחרת בו מנשק? ואיך האחרים? זה עלול אולי לשנות את דעתך," אומרת לילי בחיוך.
"בואי ננתח את מה שקרה פה לפני שבוע," אני אומרת בטון רציני, כאילו מדובר בנושא רב חשיבות. "אני בחרתי גבר בלי לדעת מיהו, אלא לפי איך שהרגיש לי המגע שלו. אני יכולה לומר לך מה מספרו, אבל לא מיהו.
ברור שהוא לא בחר בי, ולכן יכולתי לומר שמי שבחר בי הוא אחד מחמשת הנותרים. אלא, כפי שאמרתי, אין לי מושג במי אני בחרתי."
"איזה שטויות! יש לבושם שלך נוכחות עדינה, כל גבר יכול לזהות מי את," היא מתנצחת איתי.
"יש משהו בדברייך, אלא שאני לא מכירה את המבשמים של הגברים בקבוצה. עדיין לא הייתי במצב שהרחתי אותם," אני אומרת, "אל תשכחי שאני חדשה בקבוצה שלכם, ואתם כבר מכירים אחד את השני. ועדיין," אני ממשיכה את טיעוניי, "נאמר שהגברים מכירים את ריח הבושם של כל אחת מאתנו, עדיין אין זה אומר שבגלל שגבר ידע מי אני, הוא בחר בי."
"את לא גננת," קובע רוי, "זו לא חשיבה של גננת, היא אנליטית מידי."
"אני לא אמרתי אף פעם שאני גננת. זו מי שלילי חושבת שאני," אני עונה.
"את שמת לב שלילי החמיאה לבושם שלך" שואלת מילה בלחישה.
"כן," אני מחניקה חיוך
"בכל מקרה," אומר אנדרה זה לא מה שנעסוק בו היום. בוא נתחיל לסובב את הבקבוק. הבקבוק מצביע על לילי. היא נראית מאד מרוצה. היא מסובבת אותו, ושמחה לראות שהוא מצביע עליי.
"אריאנה, מה היא נשיקה בעינייך?" היא שואלת, "בואו נשמע."
"אני מניחה שאת שואלת לגבי נשיקה של גבר ואישה. בעיניי כשגבר מניח את שפתיו על שפתיי, הוא כותב לי מכתב אהבה, הוא מניח את רגשותיו הסוערים על שפתיי, ואני מאשרת לו את מה שאני מרגישה באופן בו אני נענית לו," אני עונה לה.
"זהו?" היא שואלת.
"כן," אני עונה, "את רוצה לשמוע הרצאה שלמה על כך שבשפתיים יש את המספר הרב ביותר של קצות העצבים ו… אני מניחה שלא."
"אז לא הבנתי. את אוהבת נשיקות או לא," היא שואלת.
"עכשיו תורי," אני אומרת ומסובבת את הבקבוק. אני דווקא לא מרוצה מכך שהוא מצביע על לילי.
"לילי לילי, את אוהבת להתנשק?" אני שואלת.
"דווקא לא," היא עונה.
"בשום מצב? נאמר שאתם במיטה והוא מתחיל לסמן לך שביל של נשיקות מהעורף, דרך הצוואר, במורד העמק בין שדייך, ואז הוא מתרומם מעט ונושק על שפתייך," אני מרגישה את השפעת התיאור שלי על חברי הקבוצה.
"זה בהחלט לא תיאור של גננת," ממלמל טייסון.
"אני שונאת את ההתנפלות של הגבר על השפתיים, כאילו הוא רוצה לבעול אותן," אומרת לילי ומעווה את פרצופה.
"אני מצטערת לילי. אני חושבת שאת בוחרת להיות עם הגברים הלא נכונים," אני אומרת ומביטה על עיניה, ורואה בהן זיק של כאב.
"אני לא התכוונתי לפגוע בך. את בחורה מדהימה, ומגיע לך שיתנהגו אלייך כמו למלכה. אני לא צינית," אני אומרת.
לילי לא עונה לי. היא נושמת עמוק ומסובבת את הבקבוק שמצביע על ברנדון.
"אתה ברנדון, אוהב להתנשק?" היא שואלת אותו.
"אני לא אחד שמפזר נשיקות," הוא עונה קצרות ולא מסביר.
"תסביר," היא מבקשת.
"אני חייב להיות בקירבה מאד אינטימית עם אישה, כדי שארצה לנשק אותה. זה חייב לבוא עם רגש, לא סתם," עונה ברנדון.
"עכשיו תורי," הוא אומר ומסמן בכך שאין לו מה להוסיף בנושא.
הבקבוק מצביע עליי. "אני חייבת לשנות את מקום הישיבה שלי," אני מתבדחת.
"את לא חושבת שזה מכוון?" אומרת לילי.
"נו באמת, לא נראה לי שאני זו שמעניינת אותו," אני עונה.
"אריאנה, אני מזמין אותך לארוחת ערב. מה תאמרי לי?
- תצייני שם של מסעדה שאת רוצה שאקח אותך אליה. אם כן צייני את השם.
- תאמרי לי שאני אבחר.
- תציעי שנזמין אוכל לדירה, שלי, שלך.
אני מבקש תשובה מפורטת.
"בדייט ראשון אני מעדיפה ללכת לבית קפה. אתה תספר על עצמך, תלמד אותי מי אתה, ואני אעשה כמוך. נוכל לדעת אם בכלל יש לנו נושאים משותפים לדבר עליהם, אם מרגיש לנו נוח יחד.
כעבור זמן כשתרצה להזמין אותי לארוחת ערב במסעדה , אני אומר לך שתבחר אתה. כך אלמד מה אתה אוהב. אני רק מקווה שלא תבחר מסעדה פלצנית, כי אני לא סובלת כאלה.
בשלב מאוחר יותר של היחסים אני אומר לך שאני מעדיפה שנפגש בדירה שלי, ואכין לך ארוחת ערב," אני עונה.
"מה למשל?" הוא שואל.
"רוסטביף, עם תפוחי אדמה שמתבשלים איתו יחד, וירוקות שורש," אני עונה.
"נו באמת אריאנה, את בכלל יודעת לבשל?" לועגת לי לילי.
"למה את חושבת שאני לא?" אני עונה בשאלה.
"הייתי רוצה לראות מה את מסוגלת לעשות פרט למק אנד צ'יס, נקניקיות, וצ'יפס. יש עוד משהו שאת מכינה לילדים?" היא ממשיכה ללעוג לי.
"שאני אבין, את מאתגרת אותי?" אני מגחכת.
"כן. נראה אותך," היא אומרת.
את השיחה קוטע צלצול הטלפון שלי. שמה של סבתי גורם לי לענות מייד.
"הכל בסדר?" אני שואלת בקול מאופק, קמה ממקומי ויוצאת החוצה.
"לצ'ארלס הייתה תאונה," היא אומרת בקול מתוח. אני מרגישה שהדם אוזל מפניי. סבתא לא נוהגת לקרוא לדוד שלי בשמו המלא. אני מתעשתת מיד כשאני חושבת שאם היה קורה משהו רציני, היא הייתה פורצת בבכי. 'כמה בשורות איוב אישה אחת יכולה לשאת?'
"הוא שיחק טניס, ונפגע ברגלו," היא ממשיכה לומר, ואני משחררת אנחה גדולה.
"את בסדר?" היא שואלת בדאגה, "אוי אריאנה, איך לא חשבתי מה אני אומרת?"
"העיקר שהוא בסדר, כלומר שהוא רק פצוע ברגל. אני אתקשר לחבר טוב שלי, ד"ר גיא וייאטסטון, הוא רופא הספורט של הניקס ואבקש את עזרתו. איפה צ'ארלי כעת?"
"אשתו לקחה אותו הביתה והם מצפים לשמוע ממך. היא ביקשה שאתקשר אליך," היא מספרת לי.
*
לדודתי אייריס יש בהחלטה סיבה טובה לא להתקשר אליי ישירות. היא תמיד מתייחסת אליי כאל ילדה נחותה, ואחת שחייבת לה המון. למה בדיוק? על כך אין לי תשובה. בעצם כן, היא חוששת מהאהבה של סבתי אליי, ומפחדת שאשפיע עליה לתת לי יותר משמקבל דודי צ'ארלי.
כמה שאני אומרת לה שאני לא לוקחת כספים מסבתא, וכי אני מפרנסת את עצמי, היא לא מתרצה.
כמובן שכל השיחות האלה נעשות מאחורי גבו של צ'ארלי שאוהב אותי אהבת נפש, כאילו הייתי בתו. בעיקר כשהוא ואייריס לא הצליחו להביא ילדים לעולם, והיא סרבה לאמץ.
ברור לי שהיא מפחדת שאומר שאיני רוצה לעזור לו, ואחשוף את מערכת היחסים שלי איתה, או אם לדייק חוסר מערכת היחסים, לעיניו של דודי.
אני מצידי מוכנה לעשות הכל למענו, ולכן מתקשרת מייד לגיא.
*
"היי גיא, אני זקוקה לעצתך," אני אומרת לו.
"את יודעת שאעשה הכל למענך. אני חייב לך כל כך הרבה," הוא עונה מייד.
"אין בינינו חשבונות," אני אומרת ומספרת לו מה קרה לצ'ארלי.
"תשלחי לי את כתובתו, ואצא אליו תוך כמה דקות," הוא אומר.
"הוא גר בסאות'המפטון," אני עונה, "זה לא בדיוק קרוב למקום מגוריך."
"השעה איננה שעת עומס, ואני בטוח שלא ייקח לי זמן רב להגיע אליו," הוא עונה.
אני שולחת לגיא את כתובתו של צ'ארלי ואת מספר הטלפון שלו.
אני מודה לו ומתקשרת לצ'ארלי. "כן אריאנה," עונה לי הדודה בקול קודר.
"ד"ר גיא וייאטסטון, הרופא של נבחרת הניקס," אני אומרת לה.
היא קוטעת אותי בחוסר סבלנות. "אני יודעת מי זה."
בא לי לענות לה שאם כך מדוע היא לא פנתה אליו בעצמה, אבל ממשיכה לאמר לה שהוא בדרך אליו.
אני מעדכנת גם את סבתא, וחוזרת למשחק.
"אתם לא חושבים שזה מוזר שגננת מקבלת טלפון בשעות כאלה?" שואלת לילי.
"זה שאת החלטת שהיא גננת," אומר ריף, "זה לא באמת אומר שהיא כזאת. מה גם שאין לך מושג מי התקשר אליה."
אני מסתכל על ריף וחושב לעצמי שמעולם לא ראיתי אותו מדבר עם אריאנה, ומאיפה באות מילות ההגנה עליה. 'האם יש מצב שהוא מעוניין בה?' אם כן, אני בהחלט יכול להבין אותו. מצד שני אני מרגיש שאני לא אוהב לשמוע שהוא כן.
"אין ספק שזה היה טלפון חשוב, היא נראתה מאד נרעשת ," אומר טרוי.
"המתח הזה הורג אותי. מתי כבר נוכל לומר במה אנחנו עוסקים?" שואלת לילי את אנדרה.
"אני אביא את הבקשה בפני משחקי הבקבוק, נראה מה הם יאמרו," עונה לה אנדרה.
אלא כאשר אריאנה חוזרת, ופניה רציניות, משתרר שקט בחדר.
"הכל בסדר?" שואלת מילה בחשש.
"לצ'ארלי הייתה תאונה. הוא נפצע במשחק. שלחתי אליו את ד"ר גיא ויאטסטון הרופא של הניקס, אח של מייפל שנשואה לדן סקיי האדריכל."
אני מעיף מבט על לילי שנראית בהחלט מתרשמת מרשימת האנשים המפורסמים שאריאנה הזכירה. אבל לא אחת כלילי תראה זאת.
"אז מי זה צ'ארלי? הבן שלך?" היא שואל באגביות.
"לילי, לילי," היא מתחילה לאמר. אני מתחיל לחבב את האופן בו אריאנה פונה ללילי.
"חוקי המשחק קובעים שעל המשתתף להיות רווק, ולא בעל משפחה. צ'ארלי הוא הדוד שלי, אח של…אימי," היא עונה לה.
"אז מסתבר שיש לך גם דוד וגם אימא, כי היה נדמה לי שאין לך כזאת," עוקצת אותה.
"ראית פעם אדם שלא נולד מאבא ואימא?" היא אומרת לה וגורמת לי לחייך.
בעבר חשבתי שלילי אישה מבריקה, לא שהיא הטעם שלי, אבל כעת היא נראית באור חיוור ליד אריאנה.
"כשלא היית המשכנו לשחק, לא חשבתי שתחזרי," אומר אנדרה לאריאנה. "עכשיו תורך של רוי."
רוי מסובב את הבקבוק, וכמה מפתיע, הוא מצביע על אריאנה.
"אמרתי לכם שאני יושבת במקום לא טוב," אומרת אריאנה.
"זה ברור שכולם מכוונים את הבקבוק אלייך," אומרת לילי בלעג.
"תזכירי לי אם את לא שאלת אותי היום שאלות?" שואלת אריאנה.
"אריאנה, הזכרת את ההורים. מתי לדעתך הזמן להכיר את בן או בת הזוג להורים?" הוא שואל, "ותסבירי."
"אני אכיר להוריי את הגבר שיהיה הבעל שלי," היא עונה.
"את רוצה לומר לי שאף פעם לא חגגת עם בן זוגך את חג המולד, או חגים אחרים, בחיק משפחתך?" שואלת לילי.
"למה את חושבת שרוי לא מסוגל לנהל איתי שיחה ישירות, ואת חייבת לשאול שאלות במקומו?" שואלת אריאנה.
"יש משהו מאד מוזר בקשר להורים שלך," מתעקשת לילי.
"תקשיבי לילי," מתחילה מילה לומר.
"מילה, תניחי לנושא. זה לא עניינו של איש," אני עונה.
"למה יש לי הרגשה שהיית ילדה מוכה?" אומרת לילי.
"למה נראה לי שאת משליכה מהחיים שלך על שלי? כילדה, הייתי כל עולמם של הוריי," אומרת אריאנה. היא מאגרפת לרגע את כפות ידיה, ומשחררת מייד. אני תוהה מדוע עשתה זאת.
"אני מאחלת לכל ילד, אהבת הורים כמו הוריה של אריאנה," מתערבת מילה ואומרת.
"לילי, לילי, אני תוהה מדוע הצבעת עבורי כשנשאלתם האם לקבל אותי לקבוצה. אני מציעה אנדרה, שתערוך שוב הצבעה, אולי הפעם יוחלט שאני לא מתאימה לקבוצה שלכם," אומרת אריאנה.
"כמה דרמה את יוצרת סביבך," מגחכת לילי.
"תקני אותי אם אני טועה. לא ראיתי אותך מתפרצת בזמן שהנשים האחרות מדברות כאן. משום מה זה קורה רק כשמדובר בי," היא אומרת, "את חושבת שאני היחידה ששמה לב לזה? אנחנו משחקים משחק. זו לא תחרות על ליבו של הרווק הנחשק."
"תכננתי לשחק את המשחק הזה בפעם הבאה, אבל אני חושב שעכשיו זה הזמן המושלם," אומר אנדרה.
"אני אפתח כעת את הצ'אט של הקבוצה. בצ'אט ישנם השמות של כולכם. אני מבקש מכל אחד לכתוב הודעה בכמה מילים בלבד לכל אחד ממשתתפי הקבוצה. המילים שלכם יכנסו לתיבה הפרטית של כל אחד מכם, ותהיה לכם אפשרות להגיב.
יש לכם חצי שעה, שאחריה תוכלו לקרוא מה כתבו לכם.
כאשר אני יושב לכתוב, אני מבין כמה זה קשה לתמצת בכמה מילים מה ההתרשמות שלך מכל אחד. את אריאנה אני משאיר לסוף.
ברנדון לאריאנה:
הידיים העוטפות הן שלי.
הן היו רק שלך, לא של האחרות.
אני שולח את המילים, וממתין.
אלא שאז כובים האורות, ואיתם יש נפילה של הרשת האלחוטית. ברקים מאירים באור גדול את השמים, ומייד אחריהם נשמע קולם הרועם של העננים שמתנגשים זה בזה בקול גדול.
"את יודעת מה זה אומר," אומרת אריאנה למילה וקמה.
"אני חייבת ללכת," אומרת אריאנה, "הטלפון לא עובד ואני חייבת לוודא שהכל בסדר."
"אני אבוא איתך," אומרת מילה.
הפעם לילי לא מגיבה.
"את מתכוונת לחזור?" שואל אנדרה.
"אנחנו במתכונת חרום, אני לא יודעת לענות לך," היא עונה.
"העלטה קרתה לכבודתם. תוכלו לשחק כעת את משחק הנשיקות," היא מוסיפה ועוזבת.
"איזה משחק הזוי," אומרת מילה, "טוב ענית ללילי."
"מילה תסלחי לי שכעת המשחק לא בראש שלי, אלא הדאגה לפגים. אני חייבת לוודא שהגנרטורים פועלים כשורה. מי שנשארה במשמרת לילה היא רופאה חדשה, ואני לא בטוחה שהיא תדע מה לעשות."
אנחנו נוסעות בשתיקה לבית החולים. אני לא זוכרת מתי ראיתי פעם עיר חשוכה כל כך. מספר המכוניות קטן מהרגיל. מה הפלא? מה יש לאנשים לחפש בחוץ בגשם שוטף כזה?
גם מגרש החניה בקרבת בית החולים לא בתפוסה מלאה. אני מחנה את הרכב ומודה על כך שהמחלקה שלי לא בקומה העליונה של בית החולים, כיוון שעלינו לעלות במדרגות.
כאשר אני נכנסת למחלקה אני רואה את הרופאה החדשה, ד"ר פרקינס, יושבת מבוהלת על הכיסא בתחנת אחיות. היא מרימה עיניה אליי. "מה אני אמורה לעשות?"
אני נכנסת לחדר המכונות ששולט על החשמל במחלקה, ומפעילה את גנרטורי החירום. החשמל חוזר, וגם החימום שב לפעול. "בואי נלך לראות מה קורה עם התינוקות," אני אומרת לה, והיא הולכת צמוד אליי.
"את מבינה שכל דקה קובעת?" אני שואלת אותה בקור רוח, "תתחילי מהחדר הראשון, ואני אתחיל מהסוף."
"סופיה בואי תתלווי אליי," אני מבקשת מהאחות התורנית.
"אבל אני לא יודעת מה לעשות," הולכת אחרי ד"ר פרקינס.
"תבדקי שכל המוניטורים עובדים, והחום באינקובטור ברמה סבירה. את יודעת לבדוק חום?" אני שואל.
"בטוסיק," היא עונה.
"לא של התינוק, אלא את הטמפרטורה בתוך האינקובטור," אני אומר ומתחילה לאבד את סבלנותי. "לכי תעשי כמיטב יכולתך, אין לי זמן מיותר לבזבז כעת."
לשמחתי ד"ר לורנס מגיע. "אני שמח שאת פה," הוא אומר.
"תתחיל מחדר מספר אחד, אני אתחיל מהסוף. הפעלתי את הגנרטורים, ואת החימום," אני אומרת ופוסעת במהירות לעבר החדר האחרון.
"את מדהימה," אומר לי ד"ר לורנס כאשר שנינו נפגשים שוב באמצע, לאחר שווידאנו שהכל עובד כשורה.
"את מבינה ד"ר פרקינס את משמעות הזמן?"הוא מסנן לעברה של הרופאה החדשה שעומדת נזופה מולו.
"בואי נלך להכין לנו לשתות," הוא אומר לי, "הרווחנו את זה ביושר."
כעבור שעתיים חוזר החשמל, ואיתו השקט לבית החולים. אני לא טורחת לבדוק האם המשחק עדיין מתנהל.
