למרות שאימא חושבת שאני מחולל ניסים, אני ממתין לריבר מחוץ לבית ההורים. אני חייב להיות בטוח שהוא לא עומד להפוך את ארוחת ליל שישי לסיוט. אני לא ארשה שיקרה משהו שישבור את אימא.
"תבטיח לי שתתנהג יפה," אני מקבל את פניו, ומביט בו במבט קשוח שלא משתמע לשתי פנים.
"אני מבטיח," הוא עונה לי ונאנח, "כבר אמרתי לך שאני יודע שאני לא בסדר."
"אתה צריך לשחרר את הכעסים שלך על אימא. היא לא אשמה במה שקרה. בסופו של דבר היא משלמת את המחיר הכבד יותר מכולנו. היא ואבא, שלא ציפה שהאישה היפיפיה שהוא נשא לאישה תהפוך למה שהיא היום." אני מרגיש שאני חייב להזכיר לו שוב ושוב את העובדות.
אני שמח שארוחת הערב מתנהלת על מי מנוחות. "אני שמחה שהגעת ריבר, אני מאד מעריכה זאת. התגעגעתי אליך," אומרת לו אימא ברוב רגישותה. אין לי ספק שהיא בוחרת את המילים בתבונה ורגישות. היא יודעת בדיוק איך לגעת בו. בסופו של דבר הוא הבן שלה. אני שמח שאיתי היא יכולה לומר כל מה שהיא רוצה בלי לשקול את מילותייה.
האווירה המשפחתית הנעימה משרה עליי שלווה. לשמחתי אף אחד לא מדבר על קאיה. אין ספק שלכל אחד יש את הדיעה המוצקה שלו עליה.
*
קאיה אחותי היא אישה מדהימה. היא חכמה מאד, ויפיפיה אמיתית, ועדיין היא עושה את כל הטעויות האפשריות.
היא מתייחסת אליי כאל אח קטן, שלא יודע כלום על העולם, למרות שאני הגעתי להישגים רבים יותר ממנה ומריבר.
אין בינינו קשר כמעט, אולי כי מפחדת שאומר לה את דעתי על איך שהיא מתנהלת כלפי אימא, וגם על האופן שבו היא מנהלת את חייה.
"מה אתה מבין בכלל?" היא אומרה לי פעם, "הייתה לך בכלל פעם חברה, או שאתה מאלה שרק מחפשים זיון ללילה?"
הסתכלתי עליה משועשע. "זה מדהים איזו בקיאות את מראה על חיי, בעיקר בהתחשב בעובדה שאנחנו ממעטים להיפגש," עניתי לה. לא רציתי לפתח איתה שיחה רצינית לסיבה מדוע אני מסרב להכיר למשפחתי את הנשים איתן אני בקשר. "לפחות את לא חושדת בי שאני מעדיף גברים."
"נו באמת בן," היא נחרה לעברי, "אפילו אישה קלת דעת כמוני לא מפקפקת ביכולות שלך לכבוש נשים."
בסופו של דבר אני מרחם עליה. יש לה פוטנציאל אדיר לא ממומש. אני רק יכול להביט עליה מהצד ולראות כמה טעויות היא עושה. ניסיתי לעזור לה, אבל היא תמיד דחתה את ידי המושטת.
אני מודה על כך שריבר לא אומר מילה עליה.
*
הארוחה מסתיימת ואני קם לעזור לאבא להוריד את הכלים מהשולחן. "תעזוב בן, אתה עוד תאחר למפגש החברתי שלך," הוא אומר לי.
"אתה תמיד עוזר בן," אומר ריבר וקם, "הפעם תורי."
"אני אלך בתנאי אחד," אני אומר לו בשקט, "תשבע לי שלא תחולל מהומות לאחר שאלך."
"אני מבטיח לך בן," הוא אומר. מבטי נעוץ עמוק בתוך עיניו. ההשפעה עליו ישירה. אני מרגיש שהפעם הוא מתכוון לדבריו. "אני לא אאכזב אותך בן."
אני נפרד מההורים ויוצא לעבר מועדון XOXO בו נערך המשחק הלילה. המחשבות שלי נודדות לעבר המשתתפים בו. אנחנו קבוצה של שנים עשר חברים. עם הגברים אני יותר בקשר. מין הסתם קל לי לתקשר איתם. יש לנו שיחות נטולות מתח מיני.
לגבי הנשים זה שונה. השאלות שלהן מתגרות יותר. לעיתים נדמה לי שהן היו מעדיפות שהמשחקים יערכו בבית מלון, כמו בכמה קבוצות אחרות, ומשימות החובה תהיינה יותר נועזות.
מסתבר שאחת המשתתפות פרשה כיוון שנעלבה ממה ש'מישהו' אמר לה. מיהו אותו אחד לא נאמר לנו, כך שבאופן תיאורי זה יכול להיות אני, מה שלא מטריד אותי.
'מעניין האם תצטרף מישהי אחרת במקומה,' אני חושב לעצמי.
אני ניגש להחנות את הרכב בחניה מאחור, וסופר במהירות את מספר הרכבים שחונים שם. עשרה הרכבים מעידים שהגיעו תשעה משתתפים, ואנדרה שמנהל את הקבוצה, שאת רכבו אני מכיר.
אני שמח לראות שאני לא האחרון שהגיע.
מייד אחריי מגיעה מילה, זו שמגדירה את מקצועה כסופרת מספרים. אני תוהה האם היא עוסקת בחשבונאות. משום מה לפי איך שהתרשמתי ממנה היא רחוקה מלעסוק במקצוע כזה.
*
העניין הזה שאסור לך לספר מה המקצוע שלך, הוא די משעשע. זה מעניין לראות איך כל אחד מתמודד עם הבקשה לומר בכמה מילים מה הוא עושה, בלי לספר באמת מה מקצועו. אני מבחינתם מתעסק במכירות. אני דווקא מעריך את העובדה שניתן לנו להכיר אנשים בלי שתהיה להם דיעה מראש עליך.
מאותה סיבה אני נוהג להסיר את השעון מעליי, ונמנע מלבוא עם חליפות תוצרת מיו מילאן.
אני אשמח לראות מי באמת תהיה מעוניינת בי כשהיא יודעת שאני סתם איש מכירות.
*
"את נכנסת?" אני שואלת את מילה.
"אני מחכה לחברה. זאת הפעם הראשונה שלה," היא עונה לי, "היא צריכה להגיע כל רגע."
אני מסתקרן לראות מיהי, בעיקר כי מילה בעיניי מאד איכותית, אם כי מאד עצורה, ובכל זאת אני נכנס פנימה.
דווקא היום מכל הימים נעניתי להזמנה של מילה לבוא לשחק במשחקי הבקבוק שנערכים פנים מול פנים.
כפי שהבטחתי, אני עוברת בבית חולים לראות את הפגית הקטנה. אני שמחה לראות שהיא בסדר.
"יש לי רק שאלה קטנה," אומרת לי מונטנה. כבר ברור לי שהאחת תלד שורה של שאלות.
"אני ממהרת למפגש עם חברים," אני אומרת לה, ובכל זאת היא מחזיקה אותי עוד דקות ארוכות.
אני שונאת לאחר, בטח לפגישה ראשונה. "אני מצטערת מונטנה, אני ממש חייבת ללכת," אני אומרת ולא ממתינה לתגובתה.
אני מצלצלת לידה לתחנת המוניות ואומרת לנהג שאני יוצאת מהבנין.
כשאני מגיעה לדלת היציאה, המונית כבר מחכה לי. "אני צריכה להגיע למועדון XOXO," אני מבקשת ממנו ונכנסת במהירות למונית.
אני מתיישבת ומחייגת למילה. "אני במונית. עוד עשר דקות אצלך," אני אומרת.
מילה מקבלת את פניי בשמחה. "כייף לי שבאת. אני בטוחה שתהני. יש פה שישה גברים ממש איכותיים. עם הנשים אני בטוחה שתסתדרי. הן לא מאושרות לשמוע שמצטרפת מישהי חדשה למשחק," אומרת מילה בחיוך מסתורי. אני שמכירה אותה מכינה את עצמי לקראת המפגש איתן.
אנחנו נכנסים לאולם. מילה ניגשת לומר שלום, ואני מביטה סביבי. אני מזהה את אנדרה מנהל הקבוצה, כיוון שתמונתו מופיעה בדף של המשחק.
אנדרה מבחין בי ומביט עליי בסקרנות. "אני אריאנה," אני מציגה את עצמי.
הוא מחייך ונושך שפתיים. "זה לא קורה לי הרבה שאני מצטער שאני מנהל הקבוצה ולא משתתף בה," הוא אומר.
"אני מנסה להבין מה כוונתך," אני אומרת לו.
"זו הייתה פליטת פה, לא משנה," הוא אומר.
"ובכל זאת," אני לא מרפה ממנו. אני לא אוהבת נושאים לא סגורים.
"בתור מנהל קבוצה אני מנוע מלהיות מעורב אישית עם המשתתפים," הוא עונה לי נבוך. ישנם שני דברים שלמדתי מתשובתו. האחד שאני יודעת לדבר עם גברים כמוהו, למרות שהוא נראה לי אלפא רציני, והשני שיש לו דיעה חיובית עליי.
"אני מקווה שהגברים שמשתתפים במשחק הם כמוך," אני עונה לו וגורמת לו שוב להחניק חיוך.
"את בהחלט מוצאת חן בעיניי," הוא מודה בפניי.
"בואי נכיר אותך לקבוצה," הוא אומר אחרי שתיקה ארוכה, "כפי שאמרתי לך בשיחה בינינו, אין להם מושג מי את. תציגי את עצמך בשמך, ובכמה מילים תרמזי במה את עוסקת," הוא אומר בזמן שהוא מוביל אותי למעגל הכסאות בו יושבים כבר יתר חברי הקבוצה.
"תכירו את אריאנה," אומר אנדרה לפני שאני מספיקה לאמר מילה.
"תודה שהזמנת אותי למשחק," אני עונה לו.
"בכמה מילים תספרי במה את עוסקת," הוא מבקש.
"אני עובדת עם ילדים," אני עונה.
מילה מחייכת ונדה בראשה. "מדוייקת."
"בואי נלמד משהו עלייך," פונה אליי מישהי.
"אני מציע שתאמרי את שמך, שכן אריאנה עדיין לא מכירה איש פרט למילה," אומר אנדרה. 'למה נדמה לי שהוא נהנה לאמר את השם שלי?"
"אני לילי," היא אומרת בחוסר שביעות רצון בולט, "אז מי את אישה של סטוצ'ים או מערכת יחסים רצינית?"
מטון הדיבור, אך בעיקר משפת הגוף אני כבר מבינה עם מי יש לי עסק. אני לא מחבבת במיוחד נשים מתנשאות. 'מעניין איך היא הגדירה את העיסוק שלה?'
"ואת לילי?" אני שואלת בלי לענות על שאלתה.
"זו אני ששואלת את השאלות כעת," היא ממשיכה בטון רב חשיבות.
"אם כך תסבירי לי את המשחק. לא אמור להיות בקבוק שמסובבים אותו, ושואלים מה אני מעדיפה לאמר את האמת או לעשות מעשה שיוטל עליי?" אני שואלת בטון רגוע, "כי אולי פנים אל פנים משחקים אחרת. את יכולה להאיר את עיניי?"
"מתחכמת, אני אוכלת נשים כמוך לארוחת בוקר," היא אומרת בזלזול.
"אני מעדיפה משהו טעים יותר כמו מאפה במילוי שוקולד, קרם שקדים, או גבינה," אני עונה לה.
"את חושבת שאת חכמה?" היא נוחרת מולי בבוז.
"חושבת? לא הייתי מגדירה זאת. אני פשוט יודעת," אני עונה, "וגם שמה לב שאת מתחמקת מלהסביר לי את המשחק. אנדרה אתה יכול לעזור לי?" אני פונה אליו.
אני מנצלת את הרגע ומעיפה מבט לעבר שאר חברה הקבוצה שמסתכלים עליי בסקרנות. יש כאן בהחלט גברים ששווה לבחון אותם.
אני לא ממתינה לתשובתו של אנדרה, אלא רוכנת לעבר השולחן, אוחזת את הבקבוק ומניחה אותו כך שיצביע עליי. "לשאלתך לילי, אני לא אישה של סטוצ'ים."
"מעניין כמה גבר צריך להתחנן בפנייך כדי שתעתרי לו," היא אומרת.
"לילי לילי, מכיוון שאני לא יודעת את הכללים של הקבוצה שלכם, אנהג לפי מה שידוע לי. מותר לשאול רק שאלה אחת בכל סיבוב. עכשיו תורי."
"את טועה, את הרי סובבת כבר את הבקבוק,"היא מביטה בי במבט מתנשא, "כך לא משחקים את המשחק."
"אני שמחה לראות שהתקדמנו. אם כך תסבירו לי איך אתם משחקים." אני אומרת.
"בואו נקח את השאלה של לילי ונאמץ אותה היום כשאלה המרכזית," מתערב אנדרה, "סטוץ' או מערכת יחסים?"
מהתשובות של האנשים אני כבר מבינה שהם משחקים, ולא באמת מראים את ליבם.
"ברנדון?" פונה אנדרה לגבר שעדיין לא ענה לשאלה.
"אני גבר. מין הסתם אני לא פוסל מין מזדמן. למרות שהייתי גם בכמה מערכות יחסים ארוכות יותר," הוא עונה. אני עדיין מנסה לפענח אותו.
"בוא נחזור אלייך אדריאנה, ונסיים את הסבב הזה," אומר אנדרה.
"כדי להיות עם גבר במערכת יחסים אינטימית אני חייבת להרגיש אליו רגש עמוק, מה שלא קורה במפגש בודד. אני לא נותן לתשוקה לשלוט בי. הלב הוא שקובע עבורי," אני עונה.
איש לא מגיב לדבריי, ואני בוחרת שלא לבחון את השפעת המילים עליהם. יש לי זמן עוד ללמוד אותם.
"בואו נתחיל לשחק," אומר אנדרה ומסובב את הבקבוק שמצביע על אחד הגברים. "תורך לסובב את הבקבוק רוי."
הפעם כשאנחנו בתוך המשחק, אני מרשה לעצמי לבחון את רוי שמסובב את הבקבוק. יש לו שיער קצר בלונדיני, שנראה כי הוא עבר טיפול כדי להבהיר אותו. מבנה גופו אתלטי, ושפת הגוף שלו משדרת חשיבות.
רוי מסובב את הבקבוק ומחייך מרוצה כשהוא מצביע עליי.
"אריאנה. את לא אישה של מין מזדמן. אחרי כמה פגישות זה סביר בעינייך להכנס עם גבר למיטה?"
"כמה זמן שלוקח ללב להתאהב. אי אפשר לספור את מספר הפגישות כדי לדעת. ישנן מערכות יחסים שמתקדמות לאט. את מרגישה שנעים לך בחברתו, שאת רוצה להפגש איתו שוב, אבל עדיין לא מאוהבת בו מעל לראש. וקורה שהחיבור הוא כל כך עוצמתי, המשיכה הגופנית, לצד החיבור של הראש והלב, ואז זה יקרה מהר יותר," אני עונה לו.
"תשובה יפה," הוא עונה לי ומחייך, "עכשיו תורך."
'אז עכשיו אני אמורה לקבל ציונים?' אני חושבת לעצמי.
אני מסובבת את הבקבוק והוא מצביע על מילה. "מילה, סיימת מערכת יחסים. כמה זמן נחשב בעינייך סביר כדי להיכנס למערכת יחסים חדשה?"
"מה שאת אומרת לי בעצם זה שכשמשהו נגמר, עליי לשחרר?" היא שואלת.
"אני חושבת שאם את לא משחררת, זה לא נגמר. אני צודקת?" אני עונה לה. למרות שזה לא מה ששאלתי, היא לקחה את זה למקום הכי אישי שלה ובחרה לענות כך. לפחות היא עונה בכנות, ולא מעמידה פנים כמו האחרים.
"תודה," היא לוחשת לי, לוקחת את את הבקבוק ומסובבת אותו. הבקבוק מצביע על ברנדון.
אני מרגישה שמילה לא מרגישה בנוח. "ברנדון, מתי היתה מערכת היחסים הרצינית האחרונה שלך?"
"את שואלת האם שיחררתי?" הוא מחייך, "כשאני מסיים מערכת יחסים, ובדרך כלל זה בא מצידי, אני מסיים אותה באופן מוחלט. הפעם האחרונה שהייתי בזוגיות הייתה… לפני למעלה משנה."
"למה סיימת אותה?" מתפרצת לילי.
"הרגשתי שאין לזה עתיד. כבר לא הרגשתי אליה כלום," הוא עונה לה למרות שזה מנוגד לכללי המשחק.
ברנדון מסובב את הבקבוק והוא מצביע על לילי.
"ומתי את?" הוא שואל.
"אנחנו בהפסקה," היא אומרת, "אני בוחנת אפשרויות אחרות."
"את הצהרת שאת רווקה ואינך במערכת יחסים," מתערב אנדרה. לילי מבינה שנכשלה בלשונה.
"במה לילי עוסקת?" אני לוחשת למילה.
"היא הגדירה זאת כעושה טוב לאנשים טובים," היא לוחשת לי חזרה.
"יש לי הרגשה שהיא עורכת דין," אני אומרת.
"באמת?" היא שואלת מופתעת.
"כן, מין תחושת בטן כזאת. נראה לי שהיא מעמידה פנים שהיא לא כל כך חכמה, ובעצם היא אישה מבריקה, רק חסרת בטחון. "
לילי מסובבת את הבקבוק והוא עומד להצביע עליי, אבל היא נותנת לו דחיפה קלה והוא מצביע על אחד הגברים.
"טייסון, מה הדבר הראשון שמושך אותך אצל אישה," היא שואלת.
"מין הסתם החיצוניות היא שמושכת את תשומת ליבי. אבל כדי שיהיה לזה המשך מעבר למין מזדמן, אני חייב להרגיש שיש לה משהו בראש," הוא עונה לה.
טייסון מסובב את הבקבוק והוא מצביע עליי.
"אריאנה,זה שמך נכון?" הוא פונה אליי.
"כן," אני עונה.
"תארי לי את הגבר האידאלי בעינייך," הוא אומר.
"בואו נשמע מהי היא אומרת," אומרת לילי לבנות בשקט, אבל מספיק בקול שאשמע. אני תוהה האם היא באמת חושבת שהיא מערערת אותי.
"זה פשוט מאד. קודם כל הוא צריך להיות אלפא רציני, כזה שכל אחת מתעלפת ממנו, וכל גבר מרגיש בתחרות איתו. בסופו של דבר הוא מועמד להיות אבי ילדיי.
כזה שכשאלך לצידו הוא ילבש את אחת מחליפות המין מילאן שלו ויענוד שעון יוקרתי.
הוא חייב להיות עשיר כדי לספק את כל חלומותיי, ולאפשר לי להיות פטורה מלעבוד.
הרכב שהוא נוהג בו בהחלט מעיד עליו, כך שהוא חייב להיות יחיד מסוגו, וכמובן דירתו היא כזו שחולשת על העיר מקומה גבוהה."
אני מקשיב לדבריה של אריאנה ומרגיש שהיא מתארת אותי לפרטי פרטים. מצד שני זה בדיוק מה שאני לא אוהב אצל נשים , שזה מה שהן רואות בי. אני כבר מגבש את דעתי עליה.
"אני מקווה שאתה מבין שאני לא רצינית," היא מפתיעה, "אני לא יכולה לאמר שאני מעדיפה גבר כזה או אחר בגלל יופיו, או עושרו.
אני זקוקה לגבר שיהיה אמיתי איתי, שיצחיק אותי, שידע להכיל אותי כשאני כואבת, וירגיש שהוא יכול לספר לי הכל, גם אם לא הכל נוצץ בעולמו."
עכשיו היא דווקא מסקרנת אותי.
ראיתי שהיא העיפה מבט חטוף עליי, אבל היא לא הראתה שום סימן שהיא זוכרת שנפגשנו.
כשתורי שוב לסובב את הבקבוק והוא מצביע עליה, ברור לי בדיוק מה אני רוצה לשאול אותה.
"אריאנה, מה הבגד הכי מביך שלבשת בחיים?" אני שואל ומישיר מבטי אליה.
"אין לך מושג כמה השאלה שלך מביכה אותי, דווקא בגלל שיש לי תשובה," היא משתתקת לרגע ואני תוהה האם היא הבינה את הכוונה הנסתרת בשאלתי.
"לפני זמן לא רב הגעתי בבוקר לחוף האוקיינוס. בנעוריי התנדבתי במשמר החופים, ולמרות שכבר אינני מתנדבת שם, נתבקשתי להושיט עזרה. היו איתי שני בגדי ים, אבל שניהם נרטבו בגלל הכניסות הרבות למים.
חברה השאילה לי בגד ים, כזה שבחיים לא הייתי לובשת אותו אם זה לא היה מצב חירום.
איך אני אגדיר לך זאת? אני חושבת שאם הייתי שמה עלי תאנה על הפטמות, ובחלק התחתון מקדימה, הייתי מכסה יותר מאשר כיסה בגד הים הזה. הייתי כל כך נבוכה," היא אומרת ולא מראה סימן שהיא מזהה אותי.
"ובכל זאת לבשת אותו," אני ממשיך בחיוך.
"הייתי חייבת להכנס פעם נוספת למים. לשמחתי לבשתי עליו לבסוף חליפת צלילה, וכך לאיש לא היה מושג מה אני לובשת מתחת.
זו הפעם האחרונה בחיים שלי שאני מוכנה להתלבש כך. בחיים לא לבשתי בגד ים שהחלק האחורי שלו כולו גלוי," היא ממשיכה.
"זה בטח מוכר לך מתחתוני החוטיני שלך," אני לא מתאפק ואומר.
"ניגמלתי מהם מהר מאד. אני לא רואה טעם לדחוף חוט ל… ולהעמיד פנים שאלה תחתונים. שלא אובן לא נכון, מי שנוח לה שתהנה. לי זה לא מתאים."
"את כזאת פרימיטיבית," אומרת לילי. האישה הזאת חייבת להסיט כל שיחה אליה.
