לאחר הפגישה עם ריי אני חוזר למשרד, כאשר לוח הזמנים שלי מפוצץ בפגישות. בראשי מתרוצצות מלא מחשבות. השאלות שנשאלתי בפגישה בינינו, לא מרפות ממני.
בסיומו של היום, שאין לי מושג איך צלחתי אותו, אני חוזר הביתה. אני תוהה האם אמצא אותה כאן. הג'יפ שלה חונה בחניה. למרות הכל היא הגיעה הביתה.
אני עולה מייד לחדר השינה, ורואה שג'וי כבר ישנה במיטה. אני נכנס להתקלח ונותן לזרם המים לשטוף ממני את כל המחשבות. אני בהחלט מרגיש הקלה שהיא כאן, וישנה במיטה שלנו.
אני מסיים להתקלח, מעצב מעט את זיפי הפנים שגדלו מעט, מתיז עלי מי גילוח ודאודורנט וניגש למיטה.
ג'וי נוהגת לעטוף את כולה בשמיכה, ועדיין אפשר לראות מתחתיה את מתאר גופה. אני חושק בה, אבל יודע שאין טעם שאנסה לבוא אליה הלילה. ועדיין, כשאני נשכב בצד שלי במיטה, אני מרגיש צורך להתקרב אליה.
אני נשכב מאחוריה, מתאים את גופי לגופה ומרגיש את חומה מחמם לי את החזה. אני מקיף אותה בזרועותיי ומניח את זרועי על ביטנה. מעולם לא עשיתי זאת בעבר, וההשפעה עליי היא מיידית. אני עוצם עיניים ונרדם.
כאשר אני מתעורר בבוקר אני מוצא את עצמי בצד שלה, אבל היא לא כאן. 'האם חלמתי אותה?'
השעה שבע בבוקר, שזו בהחלט שעה מוקדמת למדי. אני נוהג להתאמן בבוקר, אבל מרגיש שאין לי כח היום לגרור את עצמי לחדר הכושר, למרות שהוא נמצא בקומת המרתף.
כשאני נכנס להתרוקן בחדר האמבטיה, מקבל את פניי ענן הנושא את ריח הבושם העדין שלה. 'אז לא דמיינתי, היא ישנה כאן.'
אני מתלבש במהירות, ויורד למטה כמעט בריצה במטרה למצוא אותה.
"קפה?" שואל אותי דזירה, שתמיד איכשהו צצה כשאני מגיע לקומת הכניסה.
"אני אשמח," אני עונה, "ראית את אישתי?"
"היא כבר יצאה. אני מניחה שאתה יודע שיש לה היום ישיבת בוקר מוקדמת," היא מספרת לי את מה שאיני יודע, "היא עידכנה אותי שאין לה מושג מתי תחזור, ולכן אמרה שאין צורך שאכין לה ארוחת ערב, והבטיחה שהיא תעדכן אותי כשיהיה לה לוח זמנים קבוע."
אני מעמיד פנים שאיני מודע לשעה. "אני לא מאמין, כבר שבע? חזרתי אתמול מאד עייף ונראה שלא התעוררתי בזמן," אני אומר ומתיישב לשתות את הקפה הראשון של הבוקר.
אין לי מושג האם היא משחקת איתי, או האם זו אמת. אחרי מה שארע אתמול אני מחליט לחכות שאשמע ממנה מה קורה איתה.
שלא כהרגלי, אני לא נכנס לטלפון הנייד להתעדכן בחדשות, אלא לוקח את כוס הקפה ויוצא לשבת במרפסת שמשקיפה על הבריכה.
כאשר הטלפון מצלצל, אני מקווה לראות את שמה של ג'וי, ומופתע לראות שזה אלכס רוטשילד.
"מה שהכי מפריע לי בכל הסיפור," ניגש אלכס ישר לעניין, "היא העובדה שאתה לא טורח להכיר אותה. אז נכון שלא תכננת את החתונה הזאת, אבל זה לא אומר שאתה לא יכול להנות מהקשר עם ג'וי.
אישתי ואני היחידים שהיא שיתפה אותם בנסיבות הנישואים שלכם, בעיקר בגלל שליאה היא היועצת המשפטית שלה, והיה חשוב לה שהיא תדע את האמת. אפילו לאימה היא לא סיפרה מה הוביל אותה לנישואים החפוזים האלה. אז בוא לא נעמיד פנים שהקשר ביניכם הוא בגלל האהבה העצומה שלכם אחד כלפי השנייה.
אני יודע שהיא חתמה על הסכם ממון אפילו בלי לקרוא אותו, שכן היה לה ברור שזה הדבר הנכון מצידך לדרוש כדי להגן על ההון שלך. בזה אני מסכים איתה. אני יודע כאחד שיש לו הון לא קטן, שאנשים, ובעיקר נשים, בוחנים אותך כך, ויש שמתקרבים אליך מהסיבה הזאת בלבד.
הבנתי מג'וי שמעולם לא ניהלתם שיחה אישית. יש משהו שאני רוצה להראות לך," אומר אלכס, "היכן אתה?"
"אני עדיין בביתי," אני עונה לו.
"ניפגש עוד רבע שעה במרכז הקניות בירידה מהכביש המהיר לכיוון ביתך." אלכס לא מפסיק להפתיע אותי. אני תוהה מה הוא רוצה להראות לי.
אני יוצא מייד למרכז הקניות, מחנה את המרצדס מול המסעדה הסינית וממתין לאלכס שיגיע. בדיוק של שעון שוויצרי הוא מגיע תוך רבע שעה. הוא פותח את דלת של הנוסע ליד הנהג, ומסמן לי בידו להיכנס לרכב. ראיתי אותו לא פעם נוסע עם העוזר שלו ג'ק, הפעם הוא הגיע לבד.
אלכס חוזר לכביש המהיר, נוסע עוד יציאה אחת, יורד שוב מהכביש המהיר ופונה לכיוון צפון. את הדרך אנחנו עוברים בשתיקה. אני מתוח ומחכה לראות מה הוא מתכנן.
אני מתלבט אם לשוב ולהתנצל בפניו, אבל חושב לעצמי שעדיף שאשתוק.
אלכס נוסע במהירות, ואני מודה שאני נהנה מהנסיעה. ופתאום הוא מאיט את המהירות ונוסע באיטיות. "אתה רואה את הגדר הזאת," הוא מצביע על גדר חיה ובה פרחים גדולים בצבע סגול, "ראה איזה שטח עצום." הוא נעצר מול שערי ברזל גדולים דרכם ניתן להשקיף על הבית.
"תראה איזה מבנה מיוחד. הקומה התחתונה רחבת ידיים, האמצעית קטנה יותר ובעלת מרפסת עצומה, והשלישית קטנה הרבה יותר מהאחרות. ולחשוב שלבית הזה יש גם מרתף.
לפעמים אני תוהה מה חשב האדריכל שעיצב אותו, כשתכנן בית שנועד לשרת משפחה עם שני ילדים בלבד."
אלכס ממשיך לנסוע עד קצהו של המגרש, ועוצר שוב מול שערים גדולים מהם נשקף קו המים שלו ובו חניות לסירות ואופנועי ים.
"עד לפני שנה, התגוררו בבית הזה פרט לג'ונה בדמינטון , גם ג'וי וג'ונתן אחיה התאום. כיום מתגורר בו אביהם לבד. רציתי שתראה היכן גדלה 'חתולת האשפתות שלך.' אולי תבין שכסף לא מרגש אותה. היא יודעת שהוא לא קונה אושר. היא בהחלט דוגמה לכך.
כאשר הוריה התגרשו, היא הייתה אמורה לגדול אצל אימה שהיא אישה מדהימה. אביה בחר לא לקיים את צו בית המשפט, וכדי להכאיב למיריי, אימה של ג'וי, הוא השאיר אותה ברשותו. ג'וי שילמה על כך מחיר כבד.
יש לך אישה מדהימה, עם נתינה עצומה. היא חכמה בטירוף, מצחיקה, ונאמנה לחבריה. ההחלטה היא בידך האם להנות מכל אלה, או לוותר על ההכרות איתה."
עם המילים האלה אלכס מסתובב בפינת הרחוב, לוחץ על הגז, ומחזיר אותי למקום בו חונה הרכב שלי.
"אתה מוכן להפגש איתי שוב?" אני שואל כשאני יוצא מהרכב.
"זה תלוי בך," עונה לי אלכס, ועוזב את המקום.
אני לא משתף אותו שבלילה שעבר עשיתי את הצעד הראשון לקראתה, ואני מרגיש את גופי עדיין מלא בחום גופה. אני מבין את משמעות הנדרים, שהופכים גבר ואישה ליישות אחת, לטוב ולרע.
לשם כך, אני יודע שיהיה עליי להשתנות. הצעד הראשון שאני צריך לעשות הוא לשחרר את הכעסים שלי כלפי אבי. אלכס צודק. לא משנה מהן הנסיבות שהביאו אותנו להיות יחד, מה שמשנה זה איך אני מנהל אותן.
ועדיין קשה לי שאינני יודע דבר עליה, שהיא לא משתפת אותי במה שקורה בחייה.
ג'וי
אני מאותתת לכיוון הכניסה לחניון של בניין המשרדים של ריידר – חברה להשקעות בינלאומית. אין זו הפעם הראשונה שאני מגיעה לכאן, אבל מעולם לא ראיתי במקום את העתיד שלי.
הלב שלי מגביר את פעימותיו מהתרגשות. יש לי הרגשה שהתנועה שזורמת במסלול הנגדי לא תפסק לעולם, אבל בסופו של דבר זה קורה ואני יכולה לגלוש לעבר החניון.
"בוקר טוב ג'וי," מפתיע אותי השומר בחניון. "הבוס מצפה לבואך," הוא ממשיך להפתיע.
הוא יוצא מביתן השומר ומגיש לי שלט לפתיחת החניון. "אמנם יש לי את תמונתך, כך שיכולתי לזהותך, אך את לוחית הזהוי של הרכב לא קיבלתי. אני אדאג לשלט עם המספר בחניה שלך. הוא מצביע על הקיר הסמוך לכניסה בו יש שלט גדול מקום חניה שמור למנהלי ריידר. "החניה שלך היא מספר חמש," הוא אומר ואני נוסעת להחנות את הג'יפ במקומו. כהרגלי אני מחנה אותו כשפניו רחוקים מהקיר, מה שגורם לו לבלוט יותר מאחרים.
בנוסף לשלט, הוא נותן לי צרור מפתחות של הבנין שמאפשר לי לעלות ישירות לקומת ההנהלה השמורה.
"מיסטר בורדו," אני פונה אליו ברישמיות כשאני נכנסת לחדרו.
"הקדמת ב…שתי דקות, מיסיס ג'ורדן," הוא עונה לי ברישמיות, אבל קם מייד לחבק אותי, ולהעניק לי נשיקות על לחיי.
"אני כל כך מתרגשת," אני משתפת אותו.
"אני חייב לשתף אותך בשיחה שניהלתי אמש עם אלכס רוטשילד. הוא הפליא בשבחיו כשסיפר לי על הפגישה שלך איתו אתמול, והודיע לי שברגע שאת תהיי מוכנה יש בכוונתו להעביר את תיק ההשקעות שלו לריידר, כמובן בתנאי שאת תנהלי אותו," הוא אומר.
מיני מזכירת ההנהלה נכנסת לחדר, כשהיא נושאת מגש עם שני ספלי קפה וצלחת עם קרואסונים טריים.
"תודה מיני," הוא אומר לה.
"מיני? תמיד חשבתי שקוראים לך מימי," אני אומרת מופתעת.
"כשנולדתי מי שרשם את שמי רשם בטעות מיני במקום מימי," היא מספרת לי בעודה מניחה לפניי את ספל הקפה, "אימי ראתה בכך סימן משמים ובחרה לא לתקן את הטעות."
"זה דווקא שם חמוד בעיניי," אני אומרת לה.
"תודה," היא מחייכת אליי בביישנות ועוזבת את החדר.
"אני יודע שדיברנו על הנושא לא פעם, ואת ביקשת שאנהג בך כפי שאני נוהג באחרים. בסופו של דבר החברה היא שלי, וכך גם זכות ההחלטה.
יכולתי לתת לך להתחיל כסוכנת מהשורה, אבל אני עוקב אחרייך מיום שהתחלת ללמוד, ואני יודע שאת שווה הרבה יותר, ולכן אני מבקש שתכבדי את הבחירה שלי בתפקיד עבורך.
הטלפון על שולחנו מצלצל. הוא פותח את הרמקול ומאפשר לי להקשיב לשיחה. "מר בורדו, האתר עודכן כבקשתך. גם המחשב של ג'וי מוכן בחדרה."
"איך אתה רוצה שאקרא לך?" אני שואלת אותו.
"סאם נראה לי רישמי מספיק, ועדיין קרוב," הוא קורץ לי.
"למרות שהגעתי מפריז לפני ארבעים שנה, הקרואסון הוא חלק בלתי נפרד מהקפה ראשון של הבוקר שלי," הוא אומר לי, וההנאה מכל נגיסה ניכרת על פניו. "שלא תביני לא נכון, אני שמח שהגעתי לכאן, ואני מרגיש פה בבית."
סאם מעדכן אותי במבנה החברה, ומפתיע אותי לבסוף כשהוא מודיע לי שהוא ייעד לי את התפקיד של אנליסטית בכירה ומנהלת תיקים.
"בואי אראה לך את החדר שלך. הזמן רץ וישיבת הבוקר הראשונה תערך בעוד כרבע שעה," אומר סאם ומלווה אותי לחדרי.
אני עומדת נדהמת כשאני רואה את החדר שהוא הכין עבורי. "הבטחת לא לערער על ההחלטות שלי," הוא אומר לי בטון קשוח, ואני מבינה שאין טעם שאתווכח איתו.
"מיני תבוא לקרוא לך כשתתחיל הישיבה," הוא אומר ועוזב אותי לבד בחדר הגדול.
אני מחייכת למראה זר פרחים יפיפה שמונח בקצה שולחן. בהצלחה! הנהלת ריידר. אלה המילים שמצורפות לזר.
אני מפעילה את המחשב. שמי גוי ג'ורדן מופיע על המסך.
שם משתמש: ריידר 4. אם ברצונך לשנות את השם נא לחץ כאן.
אני מחליטה להשאיר בינתיים את השם, ומחליפה רק את הסיסמה.
אני נכנסת מייד למערכת ומתחילה למלא אותה בתוכן. כיוון שהמחשב הוא של העבודה, אני יוצרת ענן משלי מצפינה בו את הדברים שאיני רוצה שיהיו גלויים לעיני כולם.
אני שקועה בעבודתי ולא שמה לב לזמן שעובר.
"הגיע הזמן להציג אותך בפני כולם," אומרת מיני שעומדת בפתח החדר.
אני לוקחת איתי את המחשב הנייד למקרה שאדרש לתת מידע, והולכת בעקבותיה.
למרות שחשבתי שהוא לא יעשה זאת, מסמן לי סאם שאבוא לשבת לידו.
"תכירו את ג'וי. היא האנליסטית החדשה שלנו. אני מכיר את משפחתה היטב, ועוקב אחרי ההתפתחות שלה זמן רב," הוא פותח את הישיבה.
אני נושמת לרווחה כשהוא נמנע מלספר איך באמת אנחנו מכירים.
"את רוצה לאמר כמה מילים?" הוא פונה אליי בטון אסרטיבי.
"כפי שאמר מר בורדו, עיקר עיסוקי הוא בניתוח נתונים. עד היום הייתי פרילנסרית, ותחזקתי תיקים באופן פרטי. קיבלתי אישור שהתיק הראשון יעבור לטיפול שלי בחברה," כמובן שאני לא מציינת שהתיק הוא של אלכס רוטשילד, למרות שיכולתי לקנות בכך נקודות זכות רבות. אני עדיין רוצה לקנות את מעמדי בצעדים קטנים, למרות שהתואר כבר הוענק לי.
"אני אשמח לעזור לכם בניתוח נתונים של מניות. יש לי מאגר גדול של מידע, שלא תמיד גלוי לציבור, ואין לי שום בעיה לחלוק את הנתונים שבו איתכם."
"לא יותר פשוט שתתני לנו את רשימת האתרים שמהם את שולפת את המידע שלך?" אומר לי בקול מתנשא אחד העובדים.
"אם הבנתי נכון מה שאתה מציע, תוך ימים ספורים לא תהיה לי עבודה," אני עונה בקשיחות. 'אם אתה חושב שאני לא קולטת את התרגיל שלך, אתה אלמד אותך מי אני,' אני חושבת לעצמי.
סאם מסתכל עליי ומסמן לי במבט מהיר שהוא יודע מה עובר לי בראש.
"ברוך שובך גידעון. אני שמח שחזרת לניו יורק," אומר סאם.
אני שמה לב שגידעון לא מסיר את מבטו ממני. אני מעמידה פנים שאני משחקת עם טבעת הנישואים שלי בהיסח הדעת, אבל עושה זאת כמעין הצהרה שאני נשואה ולא מחפשת הרפתקאות בעבודה.
אני רואה שגידעון קולט זאת, והוא נד בראשו כאומר 'הבנתי.' לכן מפתיע אותי שהוא פונה אליי. "את יכולה לאמר לי מה דעתך על המניה … " ונוקט בשמה של מניה מסויימת.
אני אומרת לו מייד להפתעתו את הסימול של המניה בבורסה של ניו יורק. "אני יודעת שיש שמועות לגבי טיבה של המניה, וכי רצוי להשקיע בה כעת. עכשיו תבין מה ההבדל בין מי שסוחר במניות לבין מי שמנתח אותם. אני מפעילה את המחשב, נכנסת לאתר מסויים ממנו אני לומדת על מניות, מעתיקה את מה שנאמר לגבי המניה, ומעלה זאת על תוכנת וורד. אין לי כוונה לחשוף את מקור המידע שלי.
אני מתחברת למסך שעל הקיר בחדר הישיבות. "תקרא בעצמך מה נאמר בחדרי חדרים על המניה ה'משובחת' הזו," אני אומר לגידעון שקורא בדממה את מה שהעליתי.
שקט משתרר בחדר, בזמן שכולם קוראים שוב את מה שנאמר. אני מעיפה מבט מהיר על סאם. הוא נראה מאופק, אבל אני שמכירה אותו היטב, יודעת שליבו מלא גאווה. נתתי בידו את ההוכחה שעשה נכון שהעניק לי את התואר המכובד.
"את קולטת שאת הצלת כעת לקוח שעמדתי להשקיע עבורו חמישה מיליון דולר?" אומר גידעון בהתפעלות, "ואני סוחר לא מהיום."
"וזה בדיוק היתרון של התפקיד שלי. אל תהססו להעזר בי. אני מבטיחה לכם שאם לא אדע לתת לכם תשובה, לא אהסס להודות בכך. בסופו של דבר המטרה של כולנו היא טובת הלקוחות של חברת ריידר," אני מסיימת את דבריי.
סוף סוף אני חזרה בניו יורק. מסע שהתחיל לפני כשנה כשנתבקשתי למלא את מקומה של ננסי שילדה עד שימצא לה מחליף, נפרש על פני כמעט שנה.
אני מתרגש לקראת השיבה הביתה לריידר ניו יורק. אמנם שמרתי על קשר רציף עם הסניף הראשי של החברה, אבל ההפרש של חמישה אזורי זמן, היקשה לא פעם על הקשר.
היום מתחילה אנליסטית חדשה את עבודתה בחברה. היא נראית ממש ילדה, ואני מתקשה להחליט האם היא כבר סיימה את לימודי התואר שלה.
היא אישה יפיפיה ובהחלט מושכת את תשומת ליבי. אני שמח, אם אפשר לאמר זאת, כשאני רואה שהיא משחקת בהיסח הדעת עם טבעת הנישואים שלה, מה שמייד מקרר אותי. לפחות גיליתי זאת מייד.
אני מאתגר אותה לגבי מניה שאני עומד לרכוש הבוקר ומופתע לגלות שהיא הצילה אותי מאסון.
מייד אחרי ישיבת הבוקר, עוד לפני שהפעילות בשווקים מתחילה, אני נכנס כהרגלי לברר מה קורה עם מדד הפוטסי הלונדוני. ייקח עוד זמן עד שאקלוט שחזרתי לעבוד מול הבורסה בוול סטריט.
אני עדיין בג'ט לג מטורף, ולכן יוצא בצהריים להתרענן בבית הקפה בפינת הרחוב, למרות שיש במשרד מכונות קפה משובחות.
"אני לא מאמין," אני קורא כשאני פוגש את חברי קרטר שנכנס לבית הקפה.
"מתי חזרת?" שואל אותי קרטר שמופתע לראות אותי.
