אני הולך על המדרכה לכיוון המשרד שלי, חולף על פני חלונות ראווה, אבל לא קולט דבר. הכעס שלי כלפיי אבי שב ומבעבע. 'איך העזת לגרום לי לשאת אישה כזאת?!"
אני נתקל בגבר שהולך מולי. "אין לך עיניים?" הוא צועק עליי. אני מרים אליו את מבטי, וקולט שכמעט גרמתי לו לרדת לכביש. "אני מתנצל," אני ממלמל.
"אתם העשירים חושבים שמגיע לכם הכל. בפעם הבאה שאתה משתכר…" אני לא שומע את סוף המשפט. אין לי כוונה לשתף את הגבר הזר במה שעובר עליי.
ואז מצלצל הטלפון הנייד ושמה של ג'וי מופיע על המסך.
'את האחרונה שאני רוצה לדבר איתה כעת,' אני ממלמל ולא עונה לשיחה.
ג'וי לא מרפה ומתקשרת שוב. "מה את רוצה?" אני נובח עליה.
"תאמין לי שאם לא היה מדובר בשמו הטוב של אלכס רוטשילד, לא הייתי טורחת להתקשר אליך," היא אומרת לי בטון קר שגורם לי לצמרמורת.
"עד היום חשבתי שאלה רק החברים שלך שמחפשים את הפגמים בי. כמה טעיתי, אתה בדיוק כמוהם. אין לך מושג מי אני. מעולם לא טרחת להכיר אותי."
ג'וי מדברת בשטף ולא נותנת לי להשחיל מילה. בכל מקרה אין לי מה לאמר לה, כעת כשפרצופה האמיתי נחשף בפניי.
"אז יש לי חדשות בשבילך. אני ילדה טובה, ולא בוגדת באיש. לא בגדתי באבי שלא הגיע לו שאציל אותו מפני מי יודע מה, על ידי זה שנישאתי לך, ואיני בוגדת בך עם אף גבר אחר, גם אם הנישואים שלנו הם רק על הנייר.
אתה מאשים את אלכס, גבר שכרוך אחרי אישתו ולא רואה אף אישה ממטר, שהוא בוגד איתי בה? אני מאחלת לעצמי שיום אחד אמצא גבר שיאהב אותי אחוז ממה שהוא אוהב את ליאה.
בכל מקרה, אם אתה מאמין לי או לא, הפגישה שלנו היא פגישה עסקית. אני נפגשת איתו מידי כמה חודשים כדי לבדוק את תיק ההשקעות שלו, ולערוך בו שינויים אם צריך. הדירה בה אנחנו נפגשים היא דירתה של אימי, והיא תהיה בבית כשנפגש.
כמובן שאינך צריך להאמין לי. הרי כבר החלטת שהפגישה שלנו היא כדי לפרוק את תשוקותינו."
ג'וי לא ממתינה לתשובתי, ומנתקת את השיחה.
אני מחזיק את הטלפון בידי עוד דקה ארוכה.
אני מבין שאין זה משנה מה קרה, ההתנהגות שלי כלפי אלכס הייתה שגויה. את מה שהיה לי לאמר, הייתי צריך לאמר רק לה.
אני מרגיש צורך עז לדבר עם חברי רופא הנפש ד"ר ריי רובינס.
*
את ד"ר רובינס היכרתי דרך דני שלמד איתי באוניברסיטה, והיה מטופל שלו.
לקח לי זמן להבין שמשהו לא בסדר בהתנהגות של דני. למזלי ההבנה הגיעה לפני שהיה מאוחר מידי.
פעם באמצע אימון כדורסל אמרתי לדני שהוא חולה נפש, וראיתי שהוא קופא.
"היי, לא באמת התכוונתי לזה," מיהרתי לגשת אליו.
"אני חושב שאתה צודק," הוא אמר לי כמעט בלחש, "משהו לא בסדר איתי."
מאותו יום הקדשתי שעות רבות להקשיב לו, בניסיון להוכיח לו שהכל בסדר איתו, עד שהבנתי שלא. עודדתי אותו לדבר עם הוריו על הרגשות שלו, והם קישרו אותו עם ד"ר רובינס.
*
'משהו לא בסדר איתי,' אני חושב לעצמי. אני לא גבר קנאי. מה זה בעצם ענייני מה ג'וי עושה?
אני מתקשר לריי. "אני בבית הרופאים כעת ויש לי שעה פנויה. מתאים לך להפגש כעת?" הוא שואל.
אני מתקשר לרובי ומודיע לה שאגיע למשרד רק בסביבות שש.
לשמחתי בית הרופאים נמצא מרחק כמה בניינים, ואני מוצא את עצמי תוך כמה דקות במעלית העולה למשרדו של ריי.
"אתה נראה מותש," אומר לי ריי שקם לקראתי.
"זה סיפור ארוך," אני משחרר אנחה בקול רם משהתכוונתי.
"אני מקשיב לך," אומר ריי.
"אני נשוי. לא כי פגשתי את אהבת חיי, אלא כי אבא שלי קבע שאני צריך להתחתן. פשוט לא היה לי מה לומר בנושא. בהתחלה חשבתי שהוא מתבדח אותי. יומיים לפני החתונה הוא הזמין אותי למדוד את חליפת החתן שלי. הייתי בהלם. פגשתי בה לראשונה רגע לפני שהחלפנו נדרים."
"ספר לי איך היא נראית," מפתיע אותי ריי עם השאלה.
"אין ספק שהיא אישה יפיפיה," אני אומר, "לפעמים אני מביט עליה ותוהה איך היא נקלעה למצב הזה."
"אתה נמשך אליה גופנית?" הוא ממשיך בשאלות שלא ציפיתי להן.
"היא מאד מושכת אותי, ומבעירה בי את האש בשנייה. אף פעם לא הייתי עם אישה כמוה. היא מביאה אותי לשיאים שלא היכרתי. היו לי נשים רבות בחיי, או אם לדייק את הדברים הייתי נפגש איתן לפרוק את יצריי, בלי שיהיה לזה המשך. אף אחת מהן לא מתקרבת לריגוש שאני מרגיש כשאני איתה," אני עונה לו ומצפה לשמוע את תגובתו.
"ומה אתה חושב עליה בתור אדם?" שואל ריי.
"היא אישה חכמה מאד," אני עונה.
"ו…" הוא שואל, "על מה אתם משוחחים ביניכם?"
אני מובך מהשאלה שלו. "תבין אותי. אני מלא כעס על התרגיל שעשה אבי. החשבתי אותו לחברי הטוב ביותר, ואני מרגיש שהוא בגד בי.”
"אני מבין שזה לא אתה שבחרת להינשא לה, אבל לפי מה שאתה מספר נראה שזכית באישה מיוחדת במינה," הוא מסכם מה שהבין מדבריי, "ועדיין לא ענית לי על השאלה."
"אני חושב שאתה כבר מבין. לא ניהלתי איתה שיחות אישיות," אני אומר. “אני מרגיש עדיין את הכעס שבי, זה שמונע ממני להשלים עם הנישואים האלה.”
"ומה גרם לך בעצם לבקש להיפגש איתי?" אני לא עוקב אחרי האופן שבו הוא שואל את השאלות, אבל מחליט לשתף פעולה.
אני מספר לו על מה שקרה היום בארוחת הצהריים, ועל התגובה הלא ראויה שלי.
"אני לא מבין למה אם כן אתה ממשיך בנישואים העקרים האלה, אם אין בהם שום נקודת אור. הרי בשביל סקס טוב אתה לא צריך להיות נשוי. בעבר השגת מה שרצית, אתה יכול לעשות זאת גם בעתיד."
אני מביט על ריי ותוהה האם הוא בוחן אותי.
"אני רציני קרטר, מה משאיר אותך בנישואים האלה?" הוא חוזר על שאלתו, וגורם לי לשקוע בהירהורים.
"זה משהו שעליך לברר עם עצמך. אם אתה לא מאושר, ראוי שתשחרר אותה מהקשר הכפוי הזה."
עם המשפט הזה אנחנו נפרדים.
אין לי מושג מה יקרה עם ג'וי, אבל אני יודע שאני חייב לאלכס התנצלות.
אני מתקשר אליו.
בניגוד לאימי, אלכס מודע היטב לנסיבות נישואיי בשל העובדה שליאה היא היועצת המשפטית שלי. הוא גם יודע שביקשתי שאימי לא תדע את האמת לאמיתה.
*
אבי אמר שאימי ניסתה להתאבד כאשר נפרד ממנה.
מאימא למדתי שזה רחוק מהאמת. נכון שהיא התקשתה לתפקד כאשר לאחר שהובטח לה שתקבל אותנו תמורת ויתורה על הכל, הוא עשה מחטף ולא נתן לה להתקרב אלינו, אבל היא מעולם לא איבדה תיקווה.
אני יודעת שלו ידעה את האמת היא הייתה נלחמת בכל כוחה באבי, וכל הזכרונות והכעסים מהעבר היו מציפים אותה.
את זה רציתי למנוע ממנה.
*
"אני חייב להודות שקרטר הגיב כגבר שאיכפת לו ממך," מנסה לרכך אותי אלכס.
"הוא הגיב כגבר נבגד, או אולי כאחד שחיפש סיבה להתיר את הנישואים האלה," אני עונה לו בשקט. אין לי רצון שאימא תשמע את נושא השיחה.
"הוא לא מכיר אותך. אין לו מושג איזו נשמה מיוחדת את. אני מבין שגם הוא הגיע לנישואים האלה לא מתוך בחירה, אבל עבר מספיק זמן שיכול היה לנסות להתקרב אלייך, וללמוד מי את. ההפסד כולו שלו.
אהבתי את הפגישות שלי איתו. הוא אדם מבריק, מלא חכמת חיים. אבל זה שייך לעבר. אין לי כוונה לעבוד איתו יותר, בטח לא להיפגש איתו," אומר אלכס. אני לא מכירה אותו ככזה. ברור לי שיותר משהוא פגוע בגללו, הוא כועס בגללי.
"בוא נתחיל לעבוד. אני לא רוצה לחשוב עליו כעת. אני כבר אמצא את הדרך לשחרר אותו ממני," אני אומרת ופותחת את המחשב הנייד על השולחן.
אני מסובבת אותו לעברו של אלכס ומבקשת ממנו שיראה לי את תיק ההשקעות שלו.
בזמן שהוא עושה זאת אני מוציאה מתיקי את המחברת שלי. הוא מסובב את המחשב חזרה אליי, ואני מתחילה לרשום את שמות המניות, ואת הכמות של כל אחת מהן. הסכומים לא מעניינים אותי כרגע, גם לא מה גודל תיק ההשקעות שלו.
"אני זקוקה לחצי שעה בערך," אני אומרת לו ומתחילה לנתח כל מניה והביצועים שלה ברבעון האחרון.
ליד כל אחת אני רושמת הערות, וממשיכה לבדוק את הבאה אחריה.
אני מנותקת לגמרי ממה שנעשה בדירה. אמנם אני שומעת ברקע דיבורים, אבל אני מאד מרוכזת בעבודתי.
אני מסיימת, וקוראת לאלכס. כשאני מרימה עיניי אליו, אני מבחינה שקרו דברים שלא הייתי מודעת להם. המבטים שחולפים בינו לבין ליאה לא מובנים לי.
"עשיתי משהו לא בסדר?" אני שואלת אותם בחשש.
"לא מתוקה," ממהרת ליאה לבוא אליי, היא מביטה על אלכס שמסמן לה משהו בראשו. "הייתה לאלכס שיחה מקרטר."
"מה הוא רצה עכשיו?" אני יורה מייד.
"הוא התקשר בזמן שאת היית עסוקה בניתוח הנתונים. עם כל הכעס שלי כלפיו, הרגשתי צורך להבהיר לו מדוע קבענו פגישה," אומר לי אלכס בטון מרוכך, "מי שמכיר אותי יודע שלעולם לא אבגוד בליאה, כך שזה לא מה שהטריד אותי. הכעיס אותי מאד שהוא חשב שאת יכולה לנהוג כך, וזה מה שגרם לי לענות לשיחה שלו.
לא נתתי לו לדבר. בסופו של דבר היה לי חשוב שישמע אותי, לא שיביע את דעתו. כשסוף סוף סיימתי את דבריי הוא סיפר לי שהתקשרת אליו וקמת להגן עליי. אני מודה שאני לא מתפלא. בהחלט מתאים לך, לחשוב על הנזק התדמיתי שלי, יותר מאשר על עצמך.
כבר עמדתי לנתק את השיחה כשהוא אמר שהוא התקשר אליי לבקש את סליחתי. 'גם אם לא תרצה להפגש איתי יותר,' הוא אמר לי, 'מגיע לך התנצלות גדולה ממני. לא הייתי צריך למהר להסיק מסקנות. בכל מקרה הייתי צריך לשאול את ג'וי מה קורה ביניכם ולא להתנפל כך עליך.'
"לפחות הוא מסוגל להודות בפניך שטעה בתגובתו," אני אומרת. הלב שלי קפוא כעת, ואני לא רוצה לחשוב על מה שיקרה, "בוא נתרכז כעת בתיק שלך."
אני עוברת עם אלכס על כל מניה, מסבירה לו איך הגעתי להחלטה לגבי כל אחת, ואנחנו מגיעים למסקנה את מי יש למכור ובמה להשקיע במקום.
אני שולחת לאלכס מייל סיכום, אותו הוא יעביר למי שמנהל לו את התיק.
"אני מחכה שתתחילי לעבוד כריידר. אני אעביר את התיק שלי לחברה," הוא אומר לי כאילו שכבר החלטתי.
"מה את מסתכלת עליי כך? אני יודע שעדיין לא החלטת. אני יודע כמה את אוהבת לעצב תכשיטים, אבל בואי לא נזלזל בכישרון ובהבנה שלך את שוק ההון. בסופו של דבר זו הייתה בחירה שלך ללמוד זאת באוניברסיטה, שזה אומר הכל. את שוחה בחומר כמו דג במים. לא ראיתי הרבה אנשי מקצוע מנוסים שמנתחים את החומר כמוך. כמובן שזאת החלטה שלך." אלכס מדבר, ואני חושבת לעצמי האם הוא מקדים לראות את מה שאני עדיין לא בטוחה בו.
אימא מזמינה אותנו לאכול ארוחת ערב, אבל אלכס מודיע שיש לו פגישה והוא חייב לעזוב. "אם כך אני אשאר כאן," אומרת ליאה ומצטרפת לאימא ואליי לארוחת הערב.
רק עכשיו אני קולטת את הריחות שעולים מהמטבח, ורעב גדול תוקף אותי.
"אולי אלכס צודק, וזה מה שאני אמורה לעשות. אני מודה שכל כך נהניתי מאחר הצהריים הזה בו שקעתי כל כולי בעולם המניות, ששכחתי לגמרי מקיומו של קרטר ומה שארע מוקדם יותר," אני אומרת להן.
"אם כך את יודעת מה לעשות," אומרת אימא.
אני מרגישה שאני מוכנה. אין לי מושג מה יקרה עם קרטר. כיוון שאין לי כוונה להיות תלויה בו מבחינה כלכלית, גם אם נישואיי ימשיכו להתקיים.
"אני לא מאמינה ששכחתי למסור לך את המעטפה," אומר ליאה ואני מביטה עליה בצפייה. אין לי מושג על מה היא מדברת וחשש מתגנב לליבי.
"הנה רשיון הנהיגה ותעודת הזהות הנושאים את שם משפחתך החדש. את תזדקקי להם כאשר תמלאי את הטפסים בריידר."
"אני מבינה שכולכם ידעתם שאעתר להצעת העבודה," אני אומרת, "את יכולה לאמר לי למה לדעתך אני צריכה להענות בחיוב?"
"ילדה בת שמונה עשרה לא בוחרת ללמוד מנהל עסקים ופיננסים, ומסיימת את הלימודים ראשונה מכל המחזור שלה, רק בגלל שהיא לא ידעה מה ללמוד.
אני יודעת כמה את מוכשרת כמעצבת תכשיטים, אבל ראיתי אותך היום אחר הצהריים. היית שקועה בעולם שלך, למרות שהנפש שלך הייתה בסערה גדולה, והגעת לתוצאות שלא היו מביישות אנשי מקצוע ותיקים ממך," אומרת ליאה את מה שאני כבר יודעת.
"את חוששת בגלל מנהל החברה?" שואלת אותי אימא.
"לא. אני מרגישה כבוד גדול שהוא הציע לי לעבוד עבורו," אני עונה.
אני יוצאת למרפסת ומתקשרת אליו.
"זו ג'וי," אני אומרת לו, "מה שלומך?"
"אני שמח לשמוע את קולך," הוא עונה לי, וקולו החם מלטף אותי מבפנים.
"רציתי לשאול אם אני יכולה לבוא לדבר איתך מחר בבוקר בקשר לעבודה,"אני שואלת בהיסוס.
"המשרד מתחיל לפעול בשעה שמונה בבוקר. שבע בבוקר מוקדם מידי עבורך? אני אשמח אם תצטרפי אליי לשתיית הקפה הראשון של הבוקר," הוא עונה לי.
"אני אגיע בשבע," אני עונה לו.
"אין צורך שאומר לך שהתקבלת לעבודה, ומחר יהיה יומך הראשון, נכון?" הוא שואל ואני יכולה לראות את החיוך על פניו, גם כשאנחנו רק משוחחים בטלפון.
"אני מבטיחה לא לאכזב אותך," אני עונה לו.
"אני יודע," הוא אומר, "אני כבר לא יכול לחכות לפגישה שלנו."
אני חוזרת למטבח, יושבת שוב ליד שולחן האוכל ואוכלת בתאבון רב את האוכל שהניחה אימא עבורי על הצלחת.
"דיברתי איתו," אני אומרת להן.
"נו?" הן שואלות פה אחד.
"העניין הוא שעד מחר בשש בבוקר אני חייבת לענות על שאלה מאד חשובה," אני משחקת איתן.
"ג'וי!" הן גוערות בי ביחד.
"בכל זאת הרושם הראשוני הוא קובע, ויהיה עליי להחליט מה אלבש ליומי הראשון כאנליסטית בריידר."
אני נפרדת מהן ונוסעת חזרה לביתו של קרטר. הוא אמר שיחזור מאוחר, ואני מקווה שכך יהיה.
כאשר אני מגיעה מקבלת דזירה את פניי בשמחה. 'אין לה מושג איזה יום עבר עליי,' אני חושבת בליבי.
"אכלת?" היא שואלת בהתעניינות.
"ביליתי את אחר הצהריים עם אימי, והיא הזמינה אותי לאכול איתה את ארוחת הערב. אני מתנצלת שלא הודעתי לך. אין לי את מספר הטלפון שלך, וכיוון שבעלי הודיע שלא אחכה לו לארוחת ערב, העניין פרח מזכרוני. אני מבטיחה שזה לא יקרה שוב," אני אומרת לה.
אני עולה לחדר השינה, בוחרת בגדים למחר בבוקר, ונכנסת להתקלח.
אני שמה מסיכת ניקוי על פניי, מורטת שערות בודדות מהגבות, וניגשת לצבוע את צפורניי. אני מביטה על עצמי מרוצה.
אני בודקת באפליקציית הניווט מתי עליי לצאת כדי להגיע לריידר בזמן, ומכוונת את השעון המעורר לשעה חמש וחצי.
אני מותשת מהיום הארוך הזה, נכנסת למיטה, ומצטנפת בפינה שלי.
בעיניים עצומות אני מחכה לשינה שתגיע, אבל היא לא ממהרת לבוא. למרות זאת אני נשארת לשכב בעיניים עצומות.
אני שומעת את קרטר נכנס לחדר השינה. קולות של זרם המים במקלחת, מלמדים על מעשיו. כאשר הקולות פוסקים אני יודעת שעליי להמשיך להעמיד פני ישנה. אני לא מסוגלת להתמודד איתו היום.
אני מריחה את ריח המבשם שעל עורו קרוב מאד אליי. אני חייבת לשלוט בעצמי, למרות שאני מכורה לריח שלו וזה גורם לי לזרמים בכל הגוף.
אני מרגישה את משקל גופו בזמן שהוא נשכב על המיטה, אלא שהוא מפתיע אותי ולא יישן כהרגלו רחוק ממני, אלא נשכב מאחוריי.
אני יוצאת מדעתי מהריח שלו שנספג כבר על כותונת הלילה שעליי.
הוא מתאים את גופו לתנוחה של גופי, ומניח את ידו על ביטני.
לרגע נדמה לי שהוא מנסה להעיר אותי, ולעורר אותי לשכב איתו, אבל ידו נשארת במקום בו הניח אותה על ביטני.
אני שומעת את נשימותיו מאיטות את קצבן, הוא נרדם, ואיתו גם אני.
אני שוקעת בשינה עמוקה, ולשמחתי מתעוררת דקות ספורות לפני שהשעון מצלצל, ומספיקה לכבות אותו. ידו עדיין כרוכה סביבי, ואני מסיטה אותה בעדינות. הוא מנסה להאחז בי אבל מרפה. אני שמחה שהוא ממשיך לישון, וחומקת לחדר הארונות שלי כדי להתלבש.
אני לא אתן לאף אחד לקלקל לי את ההתרגשות של היום הזה.
