כאן מעבר לאוקיינוס עדיין חג,
כנהוג בגולה.
אני יושבת לכתוב לכם כמה מילים…
חודש מאי לא חייך אליי.
זה הגיע למצב שהתקשיתי ללכת,
שהשרירים היו מכווצים,
והדירו שינה מעיניי.
מה שלא עשיתי,
לא מצאתי מנוח.
אני מאמינה בכוחו של הגוף
לרפא את עצמו,
והתעקשתי
שלמרות שהוא כועס עליי,
ומאותת לי שקשה לו,
שהוא סובל ודלוק,
להראות לו שאני מאמינה בכוחו
לרפא את עצמו, אותי.
כשחשבתי שכבר הוקל לי,
וישבתי לכתוב לכם #סיפור_במתנה
גופי התעקש איתי
שהוא עדיין לא החלים.
נלחמתי בי
להחזיק מעמד,
להיות סבלנית.
וכעת האור כבר נראה בקצה המנהרה.
פרקי #מילים_של_אהבה
כבר מחכים בנחת שתקראו אותם.
גם הסיפור #שדות_הלבנדר.
אלא שאותו אפרסם במועד מאוחר יותר.
ואם אתם לא מתאפקים,
כנסו לקרוא אותו בעצמכם.
הוא נמצא בקטגוריית #סיפור_במתנה.
הנה טעימה ממנו.
