כריס ברוקלין
"תרשה לי לענות במקומך," אני אומר לקונור.
"העניין מר סטון, שמה שמר מיין אמר שקרה לכאורה, הוא לא לגמרי מדוייק.
בקשר להליך של העברת המניות באופן בלתי חוקי כל ההוכחות בידי. אני משתף אותך שבכוונתי לתבוע את הרשות שהעבירה את המניות לידך ללא מסמכים שמאשרים את ההחלטה לעשות כן.
לגביך, אני נותן לך את האפשרות לשתף פעולה ולהחזיר את המצב לקדמותו. במידה ולא אאלץ להוציא צו להקפאת החברה. אני סקרן לראות מי מעורכי הדין בעיר ירצה להתעמת איתי בבית משפט לאחר שישמע שאני מייצג את מר מיין.
אני מיידע אותך בכך שהנהלת החשבונות תועבר לידי מבקר חיצוני. כבר הבנת שאין לך יותר שליטה על מערכת החשבונות.
אני אשלח לך מאוחר יותר סיכום של הישיבה הזאת, ואתן לך ארבעים ושמונה להגיב על דבריי. במידה ולא אקבל תשובה החומר יועבר לבית משפט.
אני מציע לך למצוא לך עורך דין טוב המתמצא בדיני חברות."
אני מסמן בראשי לקונור.
"מבחינתי הישיבה הזאת נגמרה," אומר קונור וקם. שאר הגברים בחדר הישיבות, למעט קיילב קמים ויוצאים במהירות מהחדר.
"אתה תשלם על כך ביוקר," מסנן קיילב לעברו של קונור.
"כנראה שלא שמעת מילה ממה שאמר לך עורך דיני. כריס אני מבקש שתתן לו עשרים וארבע שעות בלבד להגיב על המייל שלך."
"אתה בן זונה כפוי טובה," הוא צועק לעברו בכעס.
"התבלבלת קיילב. זה אתה שהוא בן.. כל מה שאמרת," הוא עונה לו באדישות והולך איתי לעבר המעלית.
"אני יוצא עם עורך הדין ברוקלין ולא אחזור היום," הוא אומר לאליזה המזכירה.
"אני זקוק לפגוש את אנאבל באופן דחוף," הוא אומר לי, "היא היחידה שתוכל להרגיע אותי כעת."
הוא מוציא את הנייד ושולח לה הודעה.
קונור
קונור מיין:
רוצה לראות אותך.
אני זקוק לך.
אוהב, קונור
היא עונה מייד.
אנאבל מייג'ור:
"אני עם אנג'לה בקומה הראשונה.
אספר לך הכל כשנפגש.
ותודה על הזר הוא מקסים!
אוהבת, אנאבל
היא מעלה על פניי חיוך ענק, כזה שאני מתקשה להסיר מעליי.
"אני כל כך מאוהב כריס," אני אומר לו ונושך את שפתיי.
"אתה זוכר את הגבר הזה שנפגשתי איתו בשדה התעופה בסן פרנסיסקו ששאל אותי האם אני מאמין שיכול להיות מצב שאתה הולך ומתאהב בנישהי שעוד לא פגשת, שאת תמונתה ראית אבל מעולם לא דיברתם?" שואל אותי כריס, "אני מניח שאתה יודע כבר את התשובה, למרות שאני מודה שזה בהחלט מדהים. אני מאד שמח בשבילך."
אנחנו יוצאים מהמעלית בקומת הכניסה ופונים לעבר החנות של אנג'לה.
הנייד בכיסי רוטט ואני בטוח שזאת אנאבל. האם אני באמת מופתע לראות שזה מקיילב?
אני מראה לכריס את השם על הצג. הוא נד בראשו לשלילה.
"מה זה לא יהיה, זה מוקדם מידי שתענה לו. אני מניח שהשיחה הבאה תהיה אליי. תוך כמה זמן אתה מהר שזה יקרה?" מרים מולי כריס גבה בשאלה ומתחיל לספור באצבעותיו בזמן שאנחנו נכנסים לחנות.
"מה הוא סופר?" שואלת בשקט אנאבל.
אני צוחק כיוון שהנייד של כריס מצלצל. הוא מוציא אותו מכיסו ונד בראשו בחיוך.
"אני כבר מעדכן אותך," אני אומר לה.
כריס לוחץ על הרמקול כדי שאשמע את דבריו של קיילב.
"עורך הדין כריס ברוקלין מדבר," הוא עונה בטון רישמי.
"קונור לא עונה לי," הוא אומר בכעס.
"אתה מדבר עם עורך הדין כריס ברוקלין, לא עם מזכירתו של מר מיין," הוא אומר , "שיהיה לך יום.."
"אל תסגור!" הוא צועק לו.
"אני לא מבין אותך. ביקשת לדבר עם מר מיין," עונה לו כריס בטון קר, "אני לא רואה להמשיך את השיחה הזאת."
"תכין את המסמכים ואחתום עליהם," אורמ קיילב.
"על איזה מסמכים אתה מדבר? אתה לא שכרת את שרותיי. בקש מעורך הדין שלך, זה שניסח את המסמכים של העברת המניות לידך שיפתור עבורך את העניין."
"אתה לא מבין, הוא מכחיש כל קשר לעניין," עונה קיילב.
"ואני חשבתי שאתה גבר חכם. אתה לא מבין שחתימתו של עורך הדין שלך אמורה להיות על המסמכים שהגשת לרשם החברות?" שואל כריס באיפוק. כמוסן שקלייב לא רואה את החיוך המרוצה על פניו של כריס.
"מילאתי את המסמכים לבד," אומר קיילב והיאוש ניכר מקולו.
כריס מצקצק בלשונו. "מר סטון, מה אני אמור לעשות איתך?"
"אני מוכן לשלם כל מחיר," אומר קיילב, "בבקשה תעזור לי."
"אתה לא קולט שיש בכך ניגוד אינטרסים?" עונה כריס.
"האינטרס שלך הוא שאני אחתום והחברה תחזור לידיו של קונור," אומר קלייב ושוב מרים את קולו.
"יש לי חדשות בשבילך מר סטון. אין לי צורך בך כדי לעשות כך. רשם החברות יעשה זאת בשמחה עבורי ברגע שיבין שאנשיו שותפים למעשה המרמה שלך," אומר כריס, "יש עיצה אחת שאני מוכן לתת לך בחינם. אם הייתי אתה הייתי מפנה את המשרד שלי עוד היום."
כריס מסמן לי בידו שאתקשר אליו. אני עושה זאת מייד.
"יש לי שיחה ממתינה," הוא אומר ומעביר את השיחה עם קיילב להמתנה.
"מה אתה רוצה קונור?" הוא שואל אותי.
"אני לא מחפש נקמה, רק להסדיר את הרישום. אני לא מתכוון לתבוע אותו. את העונש שלו הוא כבר קיבל. הוא לא יעבוד יותר באושיין," אני עונה לו, "אני בטוח שהוא לא ימצא בוס כמוני."
כריס חוזר לשיחה עם קיילב. "אני אנסה לדבר עם מר מיין ונראה מה בכוונתו לעשות. אני צריך להיכנס לישיבה," אומר כריס ומסיים את השיחה.
כריס נפרד מאתנו וממהר לרשם החברות לטפל בענייני.
"אני יכול להבין איך זה ששלושתכם כאן?" אני שואל בסקרנות.
"משהו השתנה בך. רגע, את בלי הכובע הנצחי שלך," אני אומר לאנג'לה, "בחיי שלא הייתי מאמין ש…כלומר השיער שלך. הייתי בטוח שהוא…"
"אתה מגיב בדיוק כמו אנאבל. אין לך מושג איזה ניסים ארעו לי היום בזכותה," היא אומרת בהתרגשות ומסתקלת בהערצה על אנאבל."
היא מספרת לי על כך שלא מכרה אף פרח עד שאנאבל הגיעה, ומסיימת בכך שהשאירה כמה זרים כדי לשזור לה זר יפיפה לבקשתי.
"אם כך אני מבין שהיה לך יום עבודה מלא. ברשותכם אני אקח את האישה שלי לארוחת ערב. יש לי המון לספר לה," אני אומר.
"אני לא רוצה לאכול במסעדה," אומר אנאבל כאשר אנחנו נכנסים לרכב. אני מביט בה בדאגה. עיניה מוצפות דמעות.
"היה לי יום קשה," היא מתחילה לספר והדמעות זולגות מעינייה.
"את רוצה לשתף אותי?" אני שואל ומלטף את ראשה, "בגלל מה שקרה במשרד?"
"לרגע לא דאגתי שלא תסתדר. הבנתי שנעשה הונאה וסמכתי עליך שתדע איך לפתור את הבעיה. בסופו של דבר זאת החברה שאתה היקמת. אדם חסר כישרון לא יכול היה להקים חברה כזאת," היא עונה לי.
"לפי מה שאנג'לה סיפרה את עשית עבודה נפלאה. היא נשארה בלי אף זר בדוכן, דבר שאני לא זוכר שאי פעם קרה," אני מתפלא.
"כך היא סיפרה לי," היא אומרת ומנסה להפסיק לבכות.
"היה קשה לי לשמוע את הסיפור של האסון שקרה פה. יש לי רגישות לאסונות שקשורים באש. אתה יוכל להבין את זה נכון?"
"מה ששבר אותי כשהיא סיפרה לי שמילותייה האחרונות של אימא שיבוא יום והיא תפרוש כנפיים כמו עוף החול ותמריא לשחקים.
אתה קולט? אתה המילים שנאמרו לי. ג'ונתן היה קורבן של האש ולא שיקום לחיים כמו עוף החול, כשם שאימה של אנג'לה הבינה זאת.
אלה אנחנו שנשארנו מאחור, שצריכים לאסוף את הכוחות ולחזור לחיים.
עבור אנג'לה זה יהיה קייסי שיעזור לה לפרוש כנפיים, עבורי זה אתה.
קח אותי הביתה. תחליט מה בא לך לאכול ונזמין," היא מבקשת.
אני מעדכן אותה מה נשאמר בישיבה לפרטי פרטים.
"מה שאני צריכה לדעת הוא עד מתי הוזרמו כספים לחשבונך, גם כמשכורת וגם כהחזר הוצאות. אני אדאג שתקבל מקיילב כל סנט חזרה."
"אני לא בטוח שיהיה לו את הכסף להחזיר לי," אני מהרהר בקול.
"באמת? שכחת כמה כסף שילמת עבור הדירה שלך? אין לי ספק שהדירה הזאת הייתה רשומה עליה רק ככיסוי, שכן מאיפה היה לה הסכום לשלם עבורה?" היא עונה לי.
אני כל כך גאה בה. האופן שהיא מנתחת את הדברים הוא לא מובן מאליו.
אנחנו נכנסים לדירה בשתיקה.
" מה בא לך לאכול?" אני שואל את אנאבל.
נראה שהמחשבות שלה לא איתי." אני לא יודעת, אני לא ממש רעבה, " היא עונה לי בהיסח הדעת ו וציאה את המחשב הנייד שלה מהתיק.
הא מתיישבת על הדלפק במטבח, למרות שהיא יודעת שהיא יכולה לעבוד מחדר העבודה. נראה שבוער בה הצורך להתחיל לעבוד.
" אוקטובר שנה שעברה כבר לא הופקד כלום בחשבוני," אני אומר לה.
היא מביטה בי מופתעת." בדקתי את זה לפני הישיבה היום," אני בספק אם היא קולטת מה שאני אומרת כיוון שכולה מרוכזת במסך שלה.
"זה בהחלט מסביר מדוע הוגבלתי בתאריכים. למרות שקיילב היה עסוק בלהסתכל עליי ולא על כישוריי, הוא לא רצה לקחת סיכון והעדיף שלא אראה את הנתונים כפי שהם.
אנאבל
אני לא רוצה לחטט בענייניו הפרטיים, לא רוצה לעורר בו מחשבות לא נכון ועדיין יש דברים שאני חייבת לשאול.
"אני מבינה שמידי חודש הועבר לחשבונך אותו סכום. שהוא שונה מהסכומים שאחרים קיבלו, כולל קיילב שקיבל הרבה פחות ממך, שזה בסדר בהיותך בעלי החברה.
מה שעולה מהספרים הוא שקיילב המשיך לקבל את אותה משכורת ואיכשהו הסכום ששולם לך אכן נמשך מהבנק אבל אינו מופיע על שמך.
לעומת זאת בתוכנת המשכורות מופיע שאתה ממשיך לקבל באופן קבוע את משכורתך.
מה שאומר שמישהו משך אותה אליו.
זה דבר שמאד קל לזהות, היות ויש את חשבונות הבנק להעברה בתוכנת המשכורות והמספר אינו תואם את חשבון הבנק שלך כפי שהיה עד אוקטובר. האם החלפת חשבון? נראה לי שלא.
ביקשתי ממישהו שייתן לי את פרטי בעל החשבון ואדע זאת בקרוב. כבר בדקתי שהחשבון איננו של קיילב.
מה שמעורר אצלי את השאלה, איך זה שעם המשכורות הזאת הוא קנה את הדירה כאן.
שנינו יודעים את התשובה ועוד מעט נוכל לקשור את כל הקצוות.
בנושא כרטיס השאראי שלך אני רואה שהוא שולם מידי חודש בבנק, כך שלא יכולת לחשוב שיש כאן מעשה מרמה.
מעניין שאותם סכומים במדויק הועברו לחשבונו של קיילב כדי לכסות את 'הוצאותיו האישיות.'
מה שמפליא אותי הוא שרואה החשבון של החברה לא דרש הסברים איך מר סטון הנכבד מגיש הוצאות של בית מלון ב…הונג קונג, ואילו אתה לא.
אני כבר לא מדבר על כך שכל מי שעוסק בחשבונאות ישים לב מייד לכפל התשלומים."
אני מכניסה את כל הסכומים שעליהם דיברתי שלתי טבלאות, טבלת שכר, וטבלת הוצאות.
"לפני שאני שולחת אליך את כל החומר יש לי עוד שאלה," אני אומרת לקונור שמתרכז בכל מילה שאני אומרת, "האם יש לך גם כרטיס אשראי פרטי ובו הוצאת שלא שולמו לך?"
"מתוקה, כרטיס האשראי שעליו את מדברת הוא כרטיסי האישי. את קולטת?" הוא עונה לי.
פתאום זה מכה בי. אם קיילב יודע את פרטי האשאי של קונור, צריך לבדוק האם השתמש בו לצרכיו הפרטיים.
אני לא משתפת את קונור במחשבה הזאת ומעדיפה לבדוק אותה לפני שאני זורק את הפצצה לאוויר.
'הלוואי והייתי טועה,' אני ממלמלת לעצמי.
"על מה את מדברת?" מתעניין קונור, אבל אז נשמע צלצול באינטרקום.
"האוכל מוכן, אני יורד לקחת אותו," הוא אומר.
'בן זונה!' אני מסננת.אני כל כך רותחת שאני לא שמה לב למילים שאני אומרת בקול.
"תעזבי את המחשב!" פוקד עליי קונור, "אני דורש שתפסקי לעבוד עד שאחזור."
אני יושבת המומה. האם כל זה בגלל שנפלטה לי קללה מהפה?
'איזה יום מקולל,' אני ממלמלת בזמן שהוא סוגר אחריו את הדלת.
אני מרגישה שאני לא נושמת. אני עוצמת את עיניי ומתרגלת נשימות. שום דבר לא מצליח להרגיע אותי.
"מה הסיפור שלך אנאבל. הסיפור האמיתי, לא זה שאת מנסה להציג בפניי. יש לך משהו עם קיילב?" הוא יורה לעברי בזמן שהוא חוזר לדירה ומטיח את השקית ובה האוכל שהזמין על הדלפק.
האוכל בתוך השקית נשפך בתוכה ורוטב עגבניות חם ניתז ממנו, מסמן כתמים על חולצתי הלבנה.
"מאיפה זה בא לך?" אני עונה לו המומה, "אני יושבת מולך, מארגנת לך את הנתונים המפלילים נג קיילב וזה מה שאתה אומר?"
"אולי זו הנקמה האישית שלך בו. מה הוא עשה לך זה לא ענייני," הוא מסנן בכעס.
"אני פשוט לא יודעת איך להגיב להאשמה המגוחכת שלך. אתה יודע בדיוק מתי התחלתי לעבוד באושיין. מתי לדעתך יכולת לרקום מערכת יחסים איתו וליהפגע ממנו עד כדי כך שארצה לנקום בו?" אני שואלת.
"מאין לי לדעת מה קדם לתחילת עבודתך? קיילב עצמו הודה שקיבל אותך לעבודה לפי 'נתוני היופי שלך," הוא ממשיך.
"לחשוב שפתחתי בפניך את ליבי, שסיפרתי לך כמה קשה היום הזה בשביליץ למה הבאתי אותי לכאן? כדי להפליל אותי ב…במה בעצם?" אני אומרת.
"אני פשוט לא בטוח שמה שסיפרתי לי נכון," הוא אומר.
אני פותחת את המחשב, מעלה את היומן שכתבתי בבית החולים לצידו של ג'ונתן. יש בו צילומים של הכתבות שנכתבו עליו.
"אני מבינה שאתה מפקפקת בסיפור שלי," אני אומרת לו, "שלחתי לך למייל את כל מה שנכתב על התאונה של בעלי, על האישפוז, ועל מותו. שתהיה לך קריאה מהנה."
אני סוגרת את המחשב, לא טורחת להכניס אותו לתיק ופוסעת לעבר הדלת.
אני מרגישה שרגליי לא נושאות אותי. מה הפלא שקונור זריז ממנה ומשיג אותי. הוא מצמצם את הרווח בינינו, עומד מאד קרוב.
"תסבירי לי למה קראת לי בן זונה," הוא אומר לי בטון קר.
"המילים שנפלטו ממני לא היו מכוונות אלייך. אומרים שאין מקריות בחיים. הכל קורה מסיבה. אני מתחילה לחשוב שבעצם אולי הן שייכות לך.
איך אתה מעז לקחת לב שבור, אישה נאבקת לחזור לחיים ומטיח אותה חזרה לתוך האש שמאיימת לכלות אותה?"
אני דוחפת אותו מעליי ויוצאת במהירות מהדירה, משאירה אותו להרהר בדבריי.
אני נכנסת לבית הקפה בפינת הרחוב, ומוציאה את המחשב שלי. אני נחושה בהחלטתי לסיים את העבודה. ושהוא יעשה איתה מה שהוא רוצה מצידי ש…"
דברים לא קורים סתם אמרתי? מכל האנשים בעולם אני רואה את מייפל נכנסת לבית הקפה. היא מבחינה בי מייד.
"יפה שלי מה קרה?" היא אומרת ומחבקת אותי.
אני פורצת בבכי ולא מסוגלת לדבר. "אני נשריפת באש," אני עונה לה.
"תנשמי יפה שלי," היא אומרת. היא מסמנת למלצרית שתיגש וממזינה עבורי מים.
"יש לי פרוייקט לסיים, תשארי איתי?" אני שואלת אותה כשאני נרגעת.
"זאת בכלל שאלה?" היא עונה, "מה את קוצה לאכול?"
"אני לא רעבה," אני עונה לה.
אני לא מתפלאת כאשר מוגשת לשולחן עוגת שוקולד חמה. "אמרה מלכה חכמה ממני אם אין לחם, תאכלו עגות. ואני אומרת שאם אין לך חשק לאכול, בטוח שלקינוח יש לך."
ואז מגיע המסרון מקונור.
קונור מיין: אנחנו צריכים לדבר.
