אנאבל
אני מרחפת מאושר. העובדה שהוא חושב עליי, שהוא רוצה לשמח אותי כל כך לא מובנית לי מאליה.
אני לא יכולה שלא להשוות בינו לבין ג'ונתן. כל חיי הייתי רגילה לחיים בתוך מחנה צבאי. כך גם התנהלו נישואיי.
אני מרגישה את כנפיי נפרסות ואני מתרוממת מהריסות חיי ומתחילה לנשום, והכל בזכותו של קונור.
"נראה לי שיש לך קשר מיוחד איתו," אני אומרת לאנג'לה.
"סיימתי להיום. אני לא זוכרת מתי הדוכן שלי היה ריק מזרים. בזכותך הכיסים שלי מלאים היום, ולכן אני רוצה להזמין אותך לשתות איתי כוס תה," היא אומרת ליף מתעלמת מדבריי.
"אני לא זוכרת מתי הלכתי עם חברה לשתות תה או קפה, או בכלל," אני אומרת לה נרגשת.
היא משלבת את זרועה בידי ומובילה אותי לבית קפה קטן שלא ידעתי על קיומו.
"כרגיל, פעמיים," היא אומרת בחיוך ביישני לבעל המקום, ונוגעת בשיערה.
"אני לא רגילה ללכת בלי הכובע," היא מסבירה את התנהגותה.
"נראה לי שהוא אוהב לראות אותך כך. הוא מגניב מבטים מאד מסויימים לעברך," אני לוחשת לה.
"את חושבת?" היא אומרת ומסמיקה מעט.
"זה בשבילך אנג'לה," הוא אומר את שם בהדגשה, "הרשיתי לעצמי להוסיף לך גם משהו מתוק," הוא אומר ומניח לפניה צלחת עם כרוכית גבינה, "וזה בשבילך," הוא אומר ומניח על השולחן כוס תה וצלחת.
"תודה," אני אומרת לו.
"תודי לאנג'לה. כל זה בזכותה," הוא אומר, "וכי מה אני כבר יכול לתת לאישה מתוקה כמוה. פרחים בטח לא ירגשו אותה."
"דווקא כן," מעזה אנג'לה לענות לו.
"אם כך אדאג לך לפרח טרי כל יום," הוא עונה לה.
"את שינית לי את החיים היום," אומרת לי אנג'לה כשאנחנו שוב לבד.
"אני?" אני שואלת בפליאה.
"אמרתי לעצמי שאם לא אמכור אפיךו פרח אחד היום זה סימן עבורי שתם זמני," היא אומרת לי. המבט על פניה מהורהר. אני רואה שהיא נעצבת לרכע אבל שוב נדלקות העיניים שלה בהתרגשות.
"לא רק שמכרת את כל הפרחים, המזל הטוב נמצא גם כאן," היא אומרת ומגניבה מבט לעברו של בעל בית הקפה.
"מה שמו?" אני שואלת אותה.
היא מושכת בכתפיה. "מעולם לא העזתי לשאול," היא לוחשת לי.
"סליחה, אינני יודעת את שמך," אני פונה אליו, "רציתי לומר לך שמכרוכית הגבינה ממש טעימה. אני לא זוכרת שאכלתי טעים כמוה.
"שמי קייסי," הוא אומר.
אנג'לה מסמיקה ומחייכת לעצמה. "אתה אירי?" היא שואלת.
"כן אנג'לה, אני אירי. כמוך," הוא עונה לה.
"פרוש השם קייסי הוא אמיץ," מסבירה לי אנג'לה.
"הוא לא תמיד מתאים לי. איתך אין לי אומץ לדבר," הוא אומר בחיוך.
"איתי. דווקא עם אחת כמוני? אישה פשוטה, מוכרת פרחים," היא מתפלאת.
"כאשר אתה מתאהב באישה, האומץ לעיתים בורח ואתה מחפש את המילים," הוא עונה לה, "את בכלל לא אישה פשוטה. זה החיים שהביאו אותך לאין שהביאו. אני מעריץ אותך על כך שבחרת להקים פה את דוכן הפרחים שלך."
"אינני יודע את שמך," הוא פונה אליי.
"נעים מאד, אני אנאבל," אני מציגה את עצמי.
"הבניין שלצידו שוכן דוכן הפרחים היה פעם בניין בן ארבע קומות," מתחיל קייסי לספר, "הבניין הזה היה בבעלות משפחתה של אנג'לה. היא התגוררה בקומה העליונה עם הוריה, למרות שכבר למדה באוניברסיטה.
שתי אחיותיה של אנג'לה עזבו את ניו יורק עקב נשואיהן ולמרות שההורים היו עדיין צעירים ובעלי רכוש רב, היא עזרה להם בכל רגע פנוי שהיה ביד."
"מאיפה את יודעת את כל זה?" שואלת אותו אנג'לה בפליאה.
"כאשר אתה אוהב אישה, אתה לומד כל מה שיש לדעת עליה," הוא עונה לה ומניח את ידו על זרועה.
"היה ברור לכולם שברגע שאנג'לה תסיים את לימודיה ותתחיל לעבוד גם היא תעזוב את הבית. בעיקר כשהיה מי שחיזר אחריה במרץ רב. כולם ידעו שהיא בת למשפחה עשירה ולכן היא נחשבה לשדוך טוב."
עיניה של אנג'לה מתמלאות בדמעות. אני מביטה עליה ורואה את בהן געגועים.
"יום אחד," אומר קייסי ומפסיק לרגע את דיבורו, "את בסדר אנג'לה?"
"תמשיך," היא לוחש לו, "הגיע הזמן לשחרר את העבר."
"אז כפי שאמרתי, יום אחד פרצה אש שכילתה את הבניין, לא נשאר ממנו דבר.
לו רק היה הבניין קורס," הוא אומר ומאגרף את כפות ידיו בזעם עצור.
"הוריה של אנג'לה שאפו עשן רב מידי ולאחר מאבק של כמה ימים הם עזבו את העולם," הוא אומר בקול חנוק.
אני לא יכולה לשלוט על דמעותיי. מראות הבנין העולה באש מתערבבים לי עם המטוס של ג'ונתן שהתרסק אי שם על צלע ההר.
"את יודעת מה אמרה לי אימי בכוחותיה האחרונים? היא אמרה לי שיום יבוא ואתרומם שוב כמו עוף החול. את תצרכי למצוא בך את הכוחות ולפרוס כנפיים. עכשיו את מבינה אנאבל?"
"אני כל כך מצטערת," אני אומרת לה בקול רועד.
"לך ולי יש גורל דומה. שתינו ניכוונו באש. את כבר מגדלת כנפיים חדשות. היום כשכמעט ויתרתי את נתת לי את הכל להתחיל לגדל כנפיים בעצמי," היא אומרת לי, מוציאה טישו ומנגבת את דמעותיי.
"קונור שלך לקח על עצמו לבנות את הבניין מחדש.
את מבינה, כל הניירת של הוריי כולתה בשריפה ולא היה לי מושג מאיפה להתחיל," אומרת אנג'לה.
"ספרי לה על החנות שלך," אומר לה קייסי ברוך.
"ודאי שמת לב שבקומה התחתונה הזכוכית אטומה," אומרת אנג'לה ואני מהנהנת בראשי כמאשרת שראיתי.
"לא הייתי מסוגלת להכנס לבניין, לחנות שקונור בנה עבורי. עכשיו אני מרגישה מוכנה."
"קייסי, היה לי חלום לבנות בית קפה בשילוב עם חנות הפרחים. מה דעתך?" היא שואלת אותו.
אני רואה שעיני מתמלאות בדמעות. הוא עוזב את השולחן והולך לחדר האחורי של בית הקפה.
"את חושבת שפגעתי בו?" שואלת אנג'לה ואני רואה את הצער על פניה.
"אני לא יודעת למה הוא הגיב כך. זה בהחלט הפתיע אותי," אני עונה לה נבוכה.
אנחנו יושבים בשתיקה. כל אחת שוקעת בהרהוריה.
"אני חושבת שזה רעיון מקסים," אני אומרת לה אחרי שתיקה ארוכה, "אני בטוחה שאנשים יאהבו את זה."
ואז קייסי חוזר ובידו מעטפה.
הוא מוציא מתוכה דף ומניח אותו לפני אנג'לה.
*
לכ'
מר קייסי קונן
בית הקפה אילנד בניו יורק
אני מצטער להודיע לך שמר מנפריד, בעל הבניין בו שוכן בית הקפה שלך הלך לפני שבוע לעולמו.
מר מנפריד היה אדם ערירי והוא הוריש את נכסיו לבני משפחתו שמבקשים למכור את הבניין.
כיוון שלא היה חוזה בינך לבין מר מנפריד המנוח, ולמרות שמעולם לא איחרת בתשלום שכר הדירה, אני נאלץ להודיע לך כי עליך להתפנות את בית הקפה תוך ארבעה שבועות.
בכבוד רב,
מ. גרין, עורך הדין
*
"כאשר נכנסת לבית הקפה אנג'לה התמלאתי שמחה לראותך. הארת לי את היום העצוב הזה. יום בו הרגשתי שאיבדתי הכל.
עכשיו אני מבין שלא סתם באת דווקא היום. את תרשי לי.." הוא שואל ומתקשה לדבר.
"אני לא יכולה לחשוב על מישהו יותר מתאים ממך.
אין לך מושג כמה אני מבינה לליבך. אני הרגשתי שעולמי חרב היום. עד שאנאבל הגיע לא מכרתי אף זר אחד. זה דבר שלא קרה לי מעולם, כשם שלא קרה לי שמכרתי את כל הזרים.
אתה מאמין בסימנים משמים? יש לי הרגשה שיש מי ששומר עלינו מלמעלה, מי שהחליט שעכשיו הזמן שלנו לפרוש כנפיים ולהמריא," אומרת אנג'לה ומושיטה את ידה לקייסי. הוא אוחז בה ונושק לה.
"אני מאד רוצה לעשות זאת איתך," הוא אומר, "אבל יש לי תנאי אחד." היא מביטה בו בצפייה. "אני רוצה ממך יותר משותפות בעסק, אני רוצה ממך שותפות בחייך."
"אתה מציע לי נישואים?" היא מסמיקה.
"אני אציע לך כאשר ארכוש לך טבעת," הוא אומר לה בפנים רציניות.
"אני כבר יודעת מה אענה לך," היא שוב מסמיקה, "לא תתאכזב."
אני מביטה על זר הפרחים הגדול ששזרה לי אנג'לה ומחשבותיי נודדות. אני מחכה בקוצר רוח לשמוע מקונור. עזבתי כי הוא ביקש, אבל הלב שלי לא היה שלם אם זה שאני לא לצידו בזמן הקשה הזה.
קונור
אני מחכה שקלייב יחזור לחדרו. הוא כל כך עסוק בעצמו שאיננו מבחין בי ובעורך הדין כריס ברוקלין שאיתי.
אנחנו נכנסים לחדרי. "אני מבין ששמח לך," הוא אומר לי.
"יש בידך את רישום הפעולות של רשם החברות?" אני שואל אותו.
"הרישום נעשה בצורה רשלנית. על גבי הטופס במקום המיועד חתימתך יש חתימת של… קלייב. אני מופתע ממי שהעביר את המניות שלי לבדוק ולאמת חתימות עם צד שלישי.
אתה מבין שגם אם קלייב יזייף כעת את חתימתך על גביי טופס אחר זה לא יתקבל בבית משפט, מה שקובע זה מה שהוגש לוועדת הרישום. הטופס שהוגש לא משתמע לשתי פנים.
דבר ראשון אני מבקש את רשותך להגיש תלונה על רשלנות במשרד של רשם החברות. אני מתכוון לתבוע תביעת נזקים, שכן לא יעלה על הדעת להעביר מניות מאדם לאדם בצורה כזאת. לא רק, אלא שגם מספר המניות הוגדל. אין שום פרוטוקול שמאשר הצבעה בנושא הזה," אומר כריס, "תקרא את המסמך. אם אין לך הערות תחתום עליו.
עכשיו בקשר לנושא השני. אנחנו עומדים לקחת את קלייב לבית משפט. אלא הנושאים שאני רוצה לתבוע אותו בגינם," אומר כריס ומניח לפניו מסמך נוסף.
"יש כעת ישיבה של בעלי מניות של החברה לבקשת קלייב. תצטרף אליי?" אני שואל.
"ברור שכן," אומר כריס ומשפשף את כפות ידיו בהנאה. "זה בדיוק מסוג הדברים שאני אוהב."
"זה הולך להיות מכוער," אני מכין אותו.
"נראה לך שזה מרתיע אותי?" הוא צוחק.
"ממש לא, אחרת לא הייתי מזמין אותך להצטרף אליי," אני עונה לו.
דלת חדרי הסגורה נפתחת פתאום בפראות.
"כנס מייד לחדר הישיבות," נובח אליי קלייב. כיוון שכריס יושב בגבו לדלת הוא לא יודע מי יושב איתי, "אל תתן לי לחכות."
הוא יוצא מהחדר וטורק את הדלת.
"שנלך?" אני אומר לכריס וקם מכיסאי.
אנחנו נכנסים לחדר ישיבות.
"מה הוא עושה פה?" אומר מייד קלייב בהרמת קול.
"ביקשתי שיהיה נוכח," אני עונה לו בשקט.
"קונור, קונור, מתי תבין שאתה לא שווה בחברה הזאת יותר כלום?" הוא אומר ומעוות עת פניו בלעג.
"אתה מוכן להסביר לי את דבריך?" אני אומר ומסמן לכריס לשבת לידי. "אתה מוכן לומר לי מי הקים את החברה?"
"מה שהיה היה. אתה העברת אותה לידי וזה שאתה מתחרט לא ישנה זאת," הוא עונה.
"אתה יכול לומר לי מה ערכה של החברה כעת?" אני שואל.
"אין בידי את הנתונים. כידוע לך אנאבל שלך חיבלה במערכת החשבונות," הוא עונה לי בהתנשאות.
"ברור לך שזאת הוצאת דיבה. הייתי מציע לך לשקול את מילותיך," אני אומר לו, "מר פטריק גולד אמר לך שידוע לי, והוא מוכן להעיד על כך, שזה אתה שמנסה לשנות בה את הנתונים.
למעשה לפני כמה דקות קיבלתי הודעה שניסית להיכנס למערכת עם שמה של אנאבל. אתה באמת חושב שהיא אמרה לך את קוד הכניסה האמיתי שלה?
אני מפעיל את המסך בחדר הישיבות ומתחבר עם הנייד שלי אליו.
פניני ים: הודעה למנהל.
אותרה ניסיון כניסה למערכת החשבון.
מחשב: קלייב סטון
פעולה: כניסה בשם אנאבל
סיסמה: שגויה.
קלייב משתתק לרגע. "מה חשבת שלא אכנס למערכת שלה לראות מה הנזקים שיצרה בה?" הוא מתעשת ועונה.
"להזכירך קונור אני מנהל את הישיבה, כך שאת הדימיון המפותח שלך תשאיר לעצמך. אני חושב שאתה זקוק לטיפול. נראה שהמזרח עשה לך לא טוב. ואולי להיפך. אולי הריחוק ממנו עושה לך רע," הוא צוחק ומביט על בעלי המניות האחרים שיושבים בפנים חתומות.
"אתם לא מסכימים איתי?" הוא יורה לעברם.
"רגע לפני שאני מחזיר את המפתחות אני מבקש לראות את המסמכים שהמעידים על כך שהעברתי לך את החברה.
מה שמעניין אותי מה התמורה ששילמת עבורה, כי אני לא זוכר," אני אומר לו.
על זה הוא לא חשב. זה כריס שהעיר את תשומת ליבי שלא יתכן שתהיה העברת מניות של חברה בסדר גודל כמו שלי בלי תמורה כספית, ביחוד שאין בינינו קשר דם.
"עם איזה שטויות אני צריך להתעסק," הו רוטן.
אני מעלה את המסמך של רשם החברות. "האם זה המסך שמעביר את מניותיי אליך?" אני שואל.
"אז אתה כן מכיר בקיומו של המסמך," הוא עונה מרוצה.
"האם אתה יודעים שלא רק שקלייב לקח את המניות שלי הוא העניק לעצמו שבעים אחוז מהמניות, מה שאומר שהוא לקח גם מכם?
ברשם החברות אין שום מסמך שמעיד על כך שהייתה הצבעה כזאת בין בעלי המניות. לכן זה מוזר שהרישום עבר ללא שום תקלות," אני מוסיף.
"ג'ואי אולי תאיר את עיניי מה נאמר בישיבה ההיא?" אני שואל ומישיר מבט אליו. ברור לי שבטחונו מתערער מול המבט שאני תוקע בו.
"לא הייתה ישיבה כזאת. לא דובר בינינו על העברת המניות ממך או מאיתנו," הוא אומר בשקט.
"למה אתה לוחש? אי אפשר לשמוע אותך," אני אומר לו, למרות שאני שומע אותו היטב.
"שמעת אותי," הוא אומר לא מרוצה, "לא היה לי מושג," אומר ג'ואי, "ואני מניח שגם לאחרים. אני לא זוכר שהנושא הזה בכלל עלה אי פעם. לכולנו היה ברור שהוא ממלא מקום זמני עד שתחזור, והיה ברור שתחזור. אם לא היינו חושבים כך כבר מזמן היינו פונים אליך ומבקשים לדעת מה קורה."
"מסתבר," אני ממשיך, "שידידנו קלייב חתם על מסמך בשמי, אלא שהוא התרשל בתפקידו וחתם את שמו במקום בו אמורה להופיע חתימתי. אני מניח שהייתה מעורב תמורה להעברה הבלתי חוקית הזאת, אבל זה רק לכאורה, כי אין לי הוכחה לכך. עדיין.
אבל לא הסתפק בכך. בשנה האחרונה לא הועבר דולר אחד כמשכורת לחשבוני הפרטי, עם זאת התמורה נמשכה מחשבון הבנק של החברה.
וזה לא הכל. גם חשבון ההוצאות שלי בהונג קונג, למרות ששולמה תמורתו, הוצג שנית כחשבון הוצאותיו של קלייב והוא קיבל על כך תמורה."
"איזה רשימה מכובדת של האשמות," אומר קלייב בלעג, "לפי מה שאתה אומר זה אני שהייתי צריך להביא איתי את עורך הדין שלי. ותראה אותך, זה אתה שבא עם עורך הדין שלך. זה לא נראה לכם מוזר?"
