אני נושמת אחרת לאחר שבחרתי לשחות עם הזרם,
לא לחפש את הסיבות למה שקרה,
לא להביט בצער לאחור,
ולהודות על מה שיש.
בסופו של דבר התוצאה משמחת אותי הרבה יותר
ממה שאיבדתי,
היא יותר מתאימה למי שאני.
אני מודה לילדיי שהקדישו שעות על גבי שעות,
ועזרו לי לעצב את האתר מחדש.
עודדו, והיו לצידי כל הזמן
עד לתוצאה הסופית.
למדתי המון על עיצוב אתרים,
ובעיקר על אמצעי האבטחה.
יכולתי לכעוס על איך שהתנהל האתר בעבר,
כך שלמעלה משנה לא נערך בו גיבוי,
למרות שהיה בו גיבוי כפול,
אבל אני לא שם.
בליבה של חופשת החורף, כאן מעבר לים,
כשהבית מלא בבני משפחה,
התגנבתי לאתר והתחלתי לשקם את תוכנו.
התנתקתי מקשרי העבר, העברתי אותו לשרת אחר,
ושיניתי את הצוות התומך בו.
ייקח עוד זמן עד שכל הפוסטים יחזרו להתמלא בו,
אבל אני בוחרת להאיט את הקצב.
"תמשיכי לכתוב סיפורים חדשים,"
אמר לי האחד שאיתי,
שיודע שהכתיבה היא אי השפיות שלי
בקצב החיים המטורף שלנו.
"ומידי יום תוסיפי עוד קצת מהסיפורים שנמחקו."
אני מקשיבה לו,
וכך אעשה.
לכן, אם תראו קטגוריות שעדיין חסרים בהן סיפורים
תבינו למה.
שנה חדשה התחילה.
מי ייתן והיא תישא איתה רוחות טובות.
שלכם,
בר