העולם יחכה

ובחרת בי

ואני בך.

משם התחיל הכל.

לילה,

הדלת נסגרת אחרינו,

שקט,

רק אתה ואני.

היום,

על עליותיו ומורדותיו,

נשאר בחוץ.

כך זה

כשאנחנו נכנסים

לבית מקדשנו.

כך אמור להיות.

כל יום להיזכר מחדש

שבחרת בי,

ואני בך.

והיום,

על כל תלאותיו,

יחכה למחר.

השתנינו.

אתה,

גם אני.

בסופו של דבר,

גם בזוגיות,

אנחנו כל אחד

לעצמו.

ועדיין,

אתה בחרת בי

ואני בך

למסע הזה

של החיים.

וכשהדלת נסגרת

מאחורינו

בו נקדש

את המקום,

רק שנינו.

והעולם יחכה.

בר אבידן