כבר שנים שהם עומדים
האחד עץ כרות,
לכאורה עץ שתמו שנותיו.
מכת גרזן ניתקה אותו משורשיו,
גזלה את ענפיו.
השני חי את ארבעת העונות,
נכנס לתרדמת חורף,
ערום מעליו,
עומד בגבורה בחורף הקפוא,
בגשם המכה בו,
ומתעורר עם חיוך
עם בוא האביב,
מצמיח עלים,
ונהנה מכל רגע.
שנים שהם נטועים
זה לצד זה.
מי שיביט בהם,
יוכל לראות
את החברות האמיצה
שנקשרה ביניהם.
האחד אמנם לא יצמיח שוב ענפים,
אבל תפקידו לא תם.
הוא כעת עמוד חשמל לנצח.
הוא איננו ישן עוד לעולם,
ולכן שומר על חברו העץ
בימי החורף הקשים,
מספק חשמל לתאורת הרחוב,
כדי להאיר את הלילה
לחברו.
השני גומל לו בחיבוק ענפיו
הירוקים
בימי החום וכשרוח חזקה
נושבת.
הוא יודע שעמוד החשמל
כבר לא מרגיש שקר או חם לו
ועדיין.
כך גם אנחנו.
כל עוד אנחנו חיים,
הקודמים לנו,
חיים איתנו.
בר