הוא
אני מודה שכשבחרתי לעצמי את הריהוט לחדר השינה,
לא חשבתי מה תחשוב על כך אישה.
זהו המקום הפרטי שלי,
ואני זה שצריך להרגיש בו שלם.
מטבע הדברים בחרתי בצבעים כהים, צבעים של גבר.
אני אוהב ריהוט מינימליסטי,
אבל גם אם לא, לא הייתי מקשט את מיטתי
עם חיות מפרווה אוחזות לב אדום.
עכשיו היא פה,
האישה שאני הולך ומתאהב בה.
היא סוקרת במבט זריז את החדר בפנים חתומות.
אני תוהה מה היא חושבת עליו,
כאשר היא מסתכלת על מיטתי חיוך קל מסתמן על שפתיה.
היא
ביתו של גבר, ובעיקר חדר השינה שלו,
מלמדים המון עליו.
אני מציינת לעצמי בסיפוק שהמיטה מוצעת ומסודרת,
כאילו זה עתה הצטלמה לירחון לעיצוב הבית.
אין ספק שהצבעים שבחר מעידים שזה חדר של גבר.
אני דווקא אוהבת את הבחירה שלו.
אני סוקרת את החדר. הריהוט בו מינימליסטי.
מיטה, שידות לילה, אחת מכל צד, ועל הקיר ממול מסך טלוויזיה ענק.
מה שמושכת את תשומת ליבי זאת הכורסה בפינת החדר
כשלידה עומדת מנורה.
תמיד תהיתי למה משמשת כורסה בחדר השינה.
האם הוא יושב עליה ועובד?
(לא נראה לי שכן יש לו חדר עבודה)
אולי הוא קורא בה ספר לפני השינה?
(כי לא נראה לי שהוא מניח עליה את בגדיו,
לפחות כך זה נראה היום.)
ואולי,
אולי הוא אוהב לשבת עליה ולצפות
במי שמחכה לו במיטתו.
(המחשבה הזאת על אלה שהיו כאן מעציבה אותי.)
הוא
"את אוהבת מה שאת רואה?" אני שואל אותה,
וחושב לעצמי האם היא מסוג הנשים שרוצות
לשנות אותי ואת החדר שלי ש'יתאים להן.'
(למרות שלא נראה לי שהיא כזאת.)
"אולי את רוצה שאחליף את הסדינים לצבע אחר?"
(תתפלאו אבל כבר הייתה מישהי שתירצה את העבודה
שהיא לא רוצה להיכנס איתי למיטה כי הרגישה שצבעי החדר
לא מעוררים אותה.)
היא
"כשתעשה איתי אהבה יהיו עיניי מן הסתם עצומות,
ולכן לא משנה לי צבעם של הסדינים," אני אומרת לו,
"רק שתדע שהחדר הזה מושלם בעיניי, כמוך,
ולא הייתי משנה בו דבר."
בר