מייפל
אני ניגשת לשבת ליד גבריאלה.
"השמלה שלך מעלפת. אני מניחה שזה תוצרת מיו מילאן,"היא מחמיאה לי.
"דווקא לא. קניתי אותה בסוהו בחנות שנקראת יפיפיה. את מכירה אותה?" אני שואלת. כמובן שאני לא מספרת לה שהחנות בסוהו קשורה גם לליאה רוטשילד.
"לא," היא עונה.
"זה חנות שנמצאת בקרבת החנות של דורי ברמינגהם בעלת חנות התכשיטים קתרין לה בלאנק במיו מילאן. לחנות שלה בסוהו קוראים שוזרת החרוזים למרות שהחומרים שאתם היא עובדת רחוקים מחרוזים פשוטים," אני מסבירה לה.
"את החנות של דורי אני מכירה," היא אומרת.
"ממול בפינה יש קפה. יפיפיה נמצאת בסמטה לידו. המחירים מאד סבירים ואת יכולה לקנות לא מעט פריטים במאה דולר בלבד. העניין הוא שהיא לא רק זולה אלא יש בה פריטים ממש יפיפים ואיכותים. לא סתם היא נקראת כפי שהיא נקראת," אני אומרת.
אני שמה לב שרוקסן שותה בשקיקה כל מילה שאני אומרת, אבל כמובן שהיא לא תראה זאת.
"לא הייתי מאמינה שהשמלה הזאת עולה פחות מכמה מאות ואפילו יותר," אומרת גבריאלה בהתפעלות, "היא מאד מחמיאה לך."
"אם תרצי אשמח ללכת איתך יום אחד לקניות. את מוזמנת גם קושקה," אני אומרת לרוקסן. "אני בטוחה שתמצאי שם מלא בגדים לטעמך."
"אני לא קונה את הבגדים שלי בשוק," היא אומרת בלעג.
"אם השמלה שלי נראית לך אחת שנקנתה בשוק, אז את צודקת," אני עונה לה.
אני רואה שדן לא מרוצה. 'מה בדיוק מפריע לו?'
"פטפטנו מספיק," אני אומרת לגבריאלה, "בסופו של דבר התכנסנו כאן לחגוג לדן את יום הולדתו. זה לא יפה לגלוש לשיחות משעממות כאלה."
גבריאלה קולטת אותי מייד. "את צודקת, ממש לא יפה."
אני רואה שרוקסן מחפשת מה לומר, אבל מתקשה. "סוף סוף הבנת שלא הכל סובב סביבך מייפל.," היא פולטת לבסוף,
"שנזמין לאכול?" אומר ג'ק ומרים ידו לכיוון המלצרית שממהרת לבוא.
להפתעתי ג'ורדן ניגש אליי. "יסמין מחפשת אותך," הוא אומר לי.
"איפה היא?" היא אומרת ומסתכלת מסביב.
"היא מנסה להתקשר אלייך לנייד. את לא עונה," הוא אומר לי, "היא נשמעת מתוחה."
"הנייד שלי על 'שקט,'" אני אומרת ומוציאה אותו מהתיק.
חמש שיחות שלא נענו, והודעה אחת.
יסמין דהרמה: תתקשרי!
"אני במסיבת יום הולדת של הבוס שלי," אני אומרת לה, "זה דחוף?"
"יש שריפת ענק במפעל של טסה," היא אומרת לי בלחץ.
"את בטוחה? הייתי איתה לפני כחצי שעה שם. קניתי אצלה מתנה לבוס שלי," אני עונה לה.
"את זוכרת את השעה?" היא שואלת.
"יש לי את הקבלה, אני אסתכל ואומר לך." אני מוציאה את הקבלה מהתיק, מסתירה את תוכנה ואומרת לה. הקבלה משבע שלושים וחמש. מייד אחרי ששילמתי, סגרנו ויצאנו. אז בואי נאמר שבשבע ארבעים סגרנו את הדלת."
"אני פה איתה. תבואי. רק את יכולה להרגיע אותה," היא אומרת והלחץ ניכר בקולה.
"אירלנד יודעת?" אני שואלת.
"תודיעי לה," היא עונה וסוגרת.
אני מתקשרת לתחנת הטלוויזה בה עובדת אירלנד. "מדברת מייפל אני יכולה לדבר עם אירלנד מורל?"
"היא בדרך החוצה לסקר את השריפה," עונה לי המזכירה שלה.
"תשאלי אותה האם היא יכולה לעבור דרכי אני במועדון השחקים. אני בלי רכב," אני מבקשת.
"היא אמרה שתרדי למטה. היא תגיע עם ניידת השידור לאסוף אותך," היא מוסרת את דבריה של אירלנד שיוצאת לכיווני.
אני קמה וניגשת לדן. "אני מצטערת, צץ משהו דחוף ועליי ללכת. שיהיה לך יום הולדת שמח."
אני מחבקת אותו ורוצה לתת לו נשיקה על הלחי, אבל הוא מסיט את פניי וגורם לי לנשק אותו על זוית שפתיו."
"זה לא היה בטעות," הוא לוחש לי ואוחז בידי ומונע ממני ללכת.
אני מרימה עיניי אליו. "אני באמת מצטערת, אני חייבת לברוח."
"מלכת הדרמות רוצה שנאמין לה שזה לא היה מתוכנן," עוקצת אותי רוקסן.
"את מוזמנת להביט למטה ולראות את ניידת השידור של MNYC, את גם מוזמנת לצפות במבזק שיתחיל מאד בקרוב," אני עונה לה.
"אני באמת מצטערת," אני אומרת שוב לדן והוא משחרר את אחיזתו בידי.
אני יורדת במהירות וניגשת לניידת השידור שממתינה לי.
"תראי איזה סלבריטאית את. מועדון שלם צופה בך כעת נכנסת לניידת השידור. תשבי מקדימה ותחזיקי לאירלנד את המצלמה בזמן שאני אנהג," אומר אנדי איש הצוות של אירלנד שפותח עבורי את הדלת של הרכב.
אירלנד מכוונת את המצלמה, אבל לא מרוצה מהמיקום שלה.
"בואי תשבי לידי ותחזיקי את המצלמה מולי," היא מבקשת.
אני יוצאת עם המצלמה בידי ומתיישבת מאחור. בכמה מילים מסבירה לי אירלנד איך להפעיל את המצלמה.
אני מניחה את המצלמה על כתפי הימנית ומסמנת לאירלנד שאני מוכנה.
שלוש-שתיים-אחת מתחילים…
כאן אירלנד מורל מתחנת MNYC.
שריפת ענק משתוללת כעת במתחם…
דן
אנחנו צופים במבזק אותו משדרת אירלנד מורל ממקום השריפה.
על המסך נראית מייפל משוחחת עם קצין המשטרה. היא מתקרבת לבניין הבוער. לוחם אש ניגש אליה ומגיש לה מסיכה שתגן עליה מפני העשן הסמיך שעוטף את הבניין. דמותה נראית במטושטש, והשדרנית מסבירה שמייפל היא האדריכלית שתכננה את המפעל והחנות הצמודה של ניחוחות ויולט ונראה שהיא מסביר לכוחות ההצלה משהו בקשר למבנה.
אחרי דקות ארוכות היא חוזרת וניגשת לקבוצת הפרמדיקים שבודקים את הנפגעים. המצלמה מתקרבת שוב אליה ומראה אותה מציגה את תעודת המתנדב שלה. היא עוטה על עצמה אפוד המסמן אותה כפרמדיק, ומתחילה להגיש עזרה לנפגעים.
הפעילות של הפרמדיקים ליד הנפגעים מטושטשת, כדי לשמור על פרטיותם של הנפגעים. מידי פעם רואים את מייפל יוצאת משם וניגשת להביא ציוד מהאמבולנס, כמו בלון חמצן או שקיות עם אינפוזיה.
"אמט, תמצא לי את מד לחץ הדם," נשמע קולה ברקע.
המצלמה שבה ללוחמי האש שנאבקים באש ונראה שהם משתלטים עליה יפה.
"כולם במצב טוב," היא אומרת לאירלנד, "אין חשש לחייהם. הם יעברו בדיקה נוספת בחדר המיון וסביר להניח שישלחו בקרוב לביתם."
"יפה שלי," היא ניגשת לטסה פיליפס בעלת ניחוחות היסמין. כך מופיע בכתוביות.
"הכל בסדר. המקום שלך מוגן ככספת. אני מבטיחה לך ששום דבר לא קרה," אומרת מייפל. היא מתעלמת לגמרי מהמצלמה שעוקבת אחריה. "ללוחמי האש יש מכשירים שמאתרים אש בקירות והמקום שלך נקי לגמרי."
פתאום אני קולט שאם מייפל הייתה שם לפני זמן לא רב כדי לקנות לי מתנה, סימן שהיא קנתה לי בושם. אני כבר משתוקק לחזור הביתה ולראות מה היא בחרה עבורי.
"אז מה רוקסן, את עדיין חושבת שמייפל מלכת הדרמה?" אני שואל את רוקסן ומרים מולה גבה, "אני מקווה שאת לא חושבת שהיא גרמה להצתה רק כדי להתחמק מהמסיבה לכבוד יום ההולדת שלי, שאגב לא חל בדיוק היום."
"אתה תמיד תגן עליה," היא מסננת.
"מה יש פה להגן? את רואה מול עינייך לאן היא הלכה. מה כל זה קשור אליי?" אני אומר לה בקור.
"יפה לה. היא הצליחה להרוס לך את המסיבה," היא אומרת לי בכעס.
"לא ידעתי שהעולם סובב סביב מייפל," אני עונה.
למרות האווירה המעיקה אנשי המשרד נשארים עד קרוב לחצות.
חשבתי להשאיר למייפל פרוסת עוגה, אבל היא חוסלה עד הפרור האחרון.
"אני מצטער," אומר לי ג'ק רגע לפני שאנחנו נפרדים, "היו לי כוונות טובות."
"אני לא מבין את האישה הזאת. היא עושה הכל כדי שאפטר אותה," אני עונה לו, "תמיד היא מאשימה את מייפל בדברים שהיא עושה."
אין זאת הפעם הראשונה שאני יוצא לבילוי לילי עם אנשי המשרד. מעולם לא חוויתי חוויה כזאת.
אני חוזר הביתה מותש. זה היה יותר מידי בשבילי. חלק מהעובדים קנו לי מתנה משותפת. דווקא השקיעו מחשבה. אני קורא את רשימת השמות שלהם. רוקסן לא ביניהם. אולי זאת הסיבה שכעסה שמייפל הביאה לי מתנה.
עכשיו סוף סוף אני יוכל לראות מה היא קנתה.
אני רואה בקבוקון קטן ועליו רשום הצייד הצפוני- דוגמית.
אני פותח אותו ומתיז ממנו עליי. אני ממש אוהב את הריח. הוא עדין אבל בעל נוכחות.
אני מוציא את הבקבוק. הוא ארוז בצורה מאד מרשימה. אני רואה שמצורף אליו מעטפה ובה כרטיס ברכה.
ברכות ליום הולדתך.
מאחלת לך שתהיה מאושר.
מייפל.
יש בו כרטיס נוסף שמסביר מדוע נקרא הבושם בשם שנקרא.
הצייד הצפוני הוא גבר אלפא עוצמתי…
*
למחרת בבוקר אני בוחר בקפידה את בגדיי, ומוסיף עניבה כחולה.
אני מתיז עליי את הצייד הצפוני בנדיבות ומחכה לראות את תגובתה של מייפל.
אני מגיע למשרד שלא כהרגלי כמה דקות לפני תשע.
אני משאיר את דלת חדרי פתוחה ומחכה לשמוע את קול טיפוף עקביה של מייפל שתמיד מודיעים על המצאותה במשרד.
הדקות חולפות, השעה כבר אחרי עשר. אני ניגש להכין לי קפה ומחליט לשאול כבדרך אגב את איילין אם מייפל הודיעה משהו.
אני עובר ליד חדרה של מייפל ומתפלא לראות שהיא נמצאת בו, מביטה בריכוז על המחשב.
אני לא רוצה להפריע לה וממשיך למטבח להכין לי קפה.
"את זוכרת את אית'ן המעצב שעבדנו איתו?" אני שומע אותה שואת את איילין.
"בטח. הוא גבר מעלף. איך אפשר לשכוח אותו," עונה לה איליין בהתלהבות.
"הוא בהחלט דוגמה לכך שאתה לא צריך ללכת עם חליפה כדי לגרום לנשים להתעלף למראה. ג'ינס קרוע וחולצת טריקו פשוטה עושים את העבודה לא פחות אם יש לך את זה," אומרת מייפל. אני מכיר אותה מספיק טוב כדי לדעת שיש סיבה לתאור המפורט הזה שלה. אני מהמר שהסיבה היא רוקסן שמקשיבה לה.
"את מקנאה שאני איתו," אומרת לה רוקסן ברוסית.
"בכל מקרה," מתעלמת ממנה מייפל, "אני צריכה את עזרתו במצגת שאני עושה לעיצוב קומת הוי.אי.פי. במועדון השחקים. תשיגי לי אותו בבקשה," היא מבקשת.
"השארתי לו הודעה," אומרת איליין אחרי דקה קצרה.
"איזה לילה קסום היה לי," אני שומע את קולה המתחנחן של רוקסן שלא עוזבת את מייפל, "לא יאומן באיזה כושר הוא נמצא."
"תקשיבי קושקה מתוקה," עונה לה מייפל ברוסית, "אישה מסופקת הולכת מרחפת מאושר, לא מתרברבת על ביצועים של הגבר שלה."
לו הקושקה הזאת הייתה יודעת שאני מבין כל מילה ברוסית שהיא מוציאה מפיה.
אני יוצא מהמטבח לעברן. "קלעת ממש לטעמי," אני אומר למייפל ומצביע על העניבה הכחולה שבחרתי.
כיוון שהיא בדרך חזרה לחדרה היא בגבה לרוקסן שלא רואה שמייפל עוצמת את עיניה ונושמת לתוכה את ריח המבשם שעליי.
"מאד מתאים לך," היא אומרת לי, "שמחה שאהבת."
"איזה סיפור אתם עושים בגלל עניבה," נוחרת בבוז רוקסן.
"את כנראה לא מבינה מהי עניבה עבור גבר," אני עונה לה ברצינות גמורה, "למרות שלפי איך שהגבת אתמול בכלל בגדים לא מלהיבים אותך, שזה מוזר עיניי."
אני עולה לחדר וסוגר אחריי את הדלת. אני יודע שעליי להיות סבלני. את הצעד הראשון כבר עשיתי כשדיברתי עם כריס ברוקלין. הוא סיפר לי שהוא קצת עמוס ולכן זה ייקח כמה ימים.
אני לא חושב שעליי לעשות כלום. כאשר רוקסן תשמע שמייפל המנהלת שלה, אני מניח שהיא תעזוב מרצונה.
אני מתקשר לסקוט ומבקש שיגיע להיפגש איתי בקשר ללטינה. הבטחתי לג'ורדן לתת לו הצעה בהקדם.
*
"אתה רציני?" אומר לי סקוט שנכנס למשרד, "אז בסופו של דבר כן בונים את הלטינה. זאת בשורה בהחלט משמחת. זה אמנם פרוייקט קטן, אבל יעשה טוב למוניטין שלנו."
"בדיוק מה שחשבתי, ולך הוא יקנה את הפרוייקט הראשון עם החברה החדשה שלך. אביך יראה שאתה לא מתחרה בו, ועם זאת יראה שאתה עובד. זה בדיוק מה שעלה לי בראש כשג'ורדן הציע לי את זה," אני אומר לו.
"ג'ורדן ממועדון השחקים? אז מכאן בא המימון," הוא עונה לי מהורהר.
"אני מבין שיש עוד דברים שנסתרים מאתנו בקשר למה שקרה שם בלטינה, לא שזה משנה לנו. בכל מקרה הייתי רוצה שנחשב עלויות. אני מבחינתי לא מתכוון לקחת מהם מחיר מלא. חשוב לי יותר ששמי יופיע מהסכום שארוויח מהפרויקט," אני אומר.
"מקובל עליי. בסופו של דבר המועדון הזה הוא אחד ממקומות הבילוי הלוהטים בעיר. אין צעיר בניו יורק שלא היה בו, גם אם אינו שייך לקהילה הלטינית," עונה סקוט.
אני פותח את המחשב. מול עיניי נפתח הצ'אט הפרטי של מעצבי הפנים.
מייפל וייאטסטון לגבריאלה גומז- העיצוב יצא מושלם! אני בטוחה שהלקוח יהיה מאד מרוצה מהפתרונות שלך.
כשיש לך בטחון במה שאת עושה קל להעביר זאת ללקוח.
ספרי לי איך היה. בהצלחה!
גבריאלה גומז למייפל וייאטסטון- הכל בזכותך.
מייפל וייאטסטון לגבריאלה גומז- ממש לא. העיצוב כולו שלך.
גבריאלה גומז למייפל וייאטסטון – את מעצבנת. את לא יודעת לקבל מחמאות. בוס.
מייפל וייאטסטון לגבריאלה גומז- בוס?! יש רק בוס אחד. אני אחת מצוות, בדיוק כמוך.
"את עוד לא יודעת," אני ממלמל.
"מה אמרת?" שואל סקוט.
"כלום," אני אומר נבוך, "אני קורא תכתובת בין שני עובדים. בוא נתחיל לכתוב את הצעת המחיר."
"אתה מתכוון שנגיד יחד?" שואל סקוט.
"אמרתי לו שאני עובד עם המהנדס של השלישייה והוא אמר שימשח אם תסכים לעבוד על הפרוייקט שלהם. כך שהתשובה היא כן."
אני מספר לו על ההצעה של כריס שנאחד את החברות ומסביר לו למה לדעתי זה עדיין לא הזמן. "בינך לביני יש הבנות ואמון מלא, כך שאני מרגיש שאין צורך כעת לעגן את זה בחוק.
חשוב לי שתשתחרר מהקשר שלך עם אביך בשלבים. הוא יודע שאנחנו מחפשים פרויקטים משותפים ולהזכירך בעצמו עודד זאת. ועדיין, עדיף שכך יהיה בשלב זה."
"זה מה שאני אוהב אצלך. אתה רגיש אל מצבי בלי שאומר דבר," עונה לי סקוט, "תודה דן, אתה באמת חבר יקר.
ספר איך היה הערב אתמול?"
אני מתלבט לרגע ולבסוף אומר לו שהיה ערב נחמד.
*
יום שישי מגיע
הגיע הזמן לסגור את השבוע. נשאר לי רק להתקשר לג'ורדן.
"כל הנתונים כבר בידינו ואני מקווה לשלוח לך את ההצעה ביום שני במשך היום," אני אומר לו.
"אני ממש מתרגש. אני לא מאמין שאנחנו באמת עושים את זה," הוא אומר, "אני סומך עליכם בעיניים עצומות. אחרי שהתעמקתי במה שנכתב על השלישייה. אני רק מקווה שנוכל לעמוד במחיר."
"אני מבטיח לך שעשינו הכל כדי שהוא יהיה סביר. לא גבינו ממך את המחיר הרגיל שלנו. אנחנו רואים בהצלחה שלכם הצלחה שלנו," אני מרגיע אותו.
אני מכבה את המחשב, סוגר את האורות ונועל את חדרי.
אחרוני העובדים עוזבים את המשרד. אני עובר ליד חדר מספר שמונה, חדרה של מייפל. האור בו מכובה והדלת סגורה. הופתעתי הבוקר לקרוא שהיא כתבה ביומן שלה שהיא היום בחופש.
*
מחר חל יום הולדתי. ג'ק קובע איתי להיפגש רק שנינו לארוחת בוקר כיוון שלין כרגיל עסוקה, ואימי עדיין לא חזרה מלונדון.
אני בהחלט מופתע כאשר מגיע הטלפון ברבע לעשר בלילה שמבשר לי שחבריי עורכים לי מסיבת יום הולדת. אחרי המסיבה הגדולה שערכו לכבודי לרגל יום הולדתי השלושים, לא חשבתי שיעשו עניין גדול מיום הולדתי השנה. מסתבר שטעיתי.
אני מתאגן וניגש למקלחת כדי להתיז עלי את הצייד הצפוני, מה שגורם לי לחשוב על מייפל.
אני חוזר לחדר, לוקח את הנייד ומתקשר אליה להזמין אותה למסיבה, דבר שמעולם לא עשיתי, תמיד הגעתי לאירועים לבד.
"מייפל זה דן," אני פותח את השיחה, "חשבתי לתת לך הזדמנות נוספת לחגוג איתי את יום הולדתי, כיוון שנאלצת לעזוב באמצע, או אם לדייק די בהתחלה."
"מה השעה?" היא עונה לי ומפהקת.
'מסתבר שהערתי אותה משנת היופי שלך,' אני מחייך לעצמי. "עכשיו עשר בלילה ישנונית," אני אומר לה.
"עכשיו חמש בבוקר. אני צריכה לקום עוד שעה," היא עונה לי מנומנמת.
"לא מתוקה. עדיין שישי בלילה," אני מתקן אותה.
"לא אצלי," היא עונה ונשמעת כבר ערנית יותר, "אני ביוון. אז בעצם היום זה יום הולדתך? מזל טוב!"
"יום הולדתי חל מחר. אני מניח שלא תחזרי עד אז," אני אומר.
