האגדה מספרת ש..
אם אתה יליד אירלנד, גם אם עזבת אותה בגיל צעיר, היא לעולם לא תעזוב אותך.
כל מה שתעשה בגלות שבחרת בה מרצון, או שנבחרה עבורך, תמיד ישארו בו שרידים מהמולדת הישנה.
כאשר נולדה אחותי הבכורה קראו לה בולטימור על שם הכפר ממנו הגיעו אבות אבותיי. אחותי נקראה דבלין, ואני זכיתי לשם המכובד אירלנד.
פרט לזה לא באמת יכולת לדעת שבבית הזה מתגורר מי שמוצאו משם.
אירלנד מורל
"תראי את אבא שלך," אמרה לי אימא בעיניים נוצצות, "תראי איך אולם שלם עומד על הרגליים ומריע לו.
איך ספק שאבי הוא גבר מרשים, יפה תואר, ואמן גאון. הצלילים שהוא מפיק מהכינור קסומים ויכולים לגרום לסלע להיסדק, ללב אבן לדמוע. איש לא יכול להישאר אדיש לרגש שנשפך מהכינור לחלל אולם הקונצרטים הגדול.
כאשר הסתיים הקונצרט התקרב אבא לקצה הבמה וקד קידה כתודה למחיאות כפיים של הקהל. גם אני הייתי שם בין מאות האנשים שהביעו את הערכתם במחיאות כפיים סוערות וקצובות.
אבא לבש חליפת טוקסידו שחורה שהחמיאה לו מאד, וגרמה לנשים לתלות בו עיניים מעריצות. אימא לא נראתה מוטרדת היא ידעה שאבא אוהב אותה מאד ונאמן לה.
אבא התרומם מהקידה ולא ראה איש פרט לי. הוא הישיר מבטו אליי וחייך.
למחרת בבוקר, בזמן שהוזמנו, אחיותיי ואני לשולחן לאכול את קערת דגני הבוקר, כבר היה מונח על השולח עיתון הבוקר ובו הביקורות הנלהבות על הופעתו של אבי מליל אמש.
גרהם מורל, יליד אירלנד הגיע לניו יורק בגיל שמונה ורכש את השכלתו אצל טובי המורים בעיר.
יצירתו של ויליאדי ארבע העונות, אותה הפליא לנגן אמש, כאילו נכתבה עבורו. במיוחד הפליא גרהם להפיק את צלילי האביב ומילא את האולם בפריחה עליזה ושמחה.
כיוון שבגיל חמש כבר ידעתי לקרוא, קראתי כל מילה בשקיקה. בהחלט נעים לקרוא מילים כאלה שנכתבות על אבא שלך, על האבא שכולם אוהבים.
מרשל גריפיט
אני בר מזל. אני חייב את ההצלחות שלי לבית בו גדלתי. לא בגלל שגדלתי באחת השכונות העשירות באי לונג איילנד שממזרח לעיר ניו יורק, אלא בגלל שההורים שלי השקיעו בכל אחד מילדיהם מזמנם ומהידע שלהם, ובעיקר מליבם.
הם עודדו אותי ללמוד ולרכוש ידע, חיזקו את הצדדים הפחות חזקים שלי, והעצימו את הבטחון העצמי שלי.
האמנתי שאמצא זוגיות מושלמת כמו שלהם, והעולם הראה לי כמה נדיר זה.
ככל שהתקדמתי בלימודיי, ובחרתי להתמקד בנושא אחד, כך פחות הייתי פנוי לזוגיות. הנשים שניפגשתי בהן בחיי לימדו אותי כמה קל לקבל מהן כל מה שאתה רוצה בלי להשקיע הרבה, וכמה מה שאני באמת מחפש רחוק מהמציאות.
אני יודע שאומרים עליי שאני חסר רגש ורגישות, ושאני חושב שהעושר שלי, הבית המפואר ששוכן לחוף האוקיינוס, הג'יפ החדש וכל אלה, גורמים לנשים ליפול לרגליי.
בואו נהיה רגע כנים. האם זה לא מה שעושה אותי מקובל ומחוזר כל כך בקרב צעירות ניו יורק? מישהי פעם ישבה ודיברה איתי שיחת עמוק ללמוד מי אני באמת?0