קונור
"אני לא מבינה מה המשחק שלך מר סטון. כאשר הגעתי לחברה האם נתת לי מחשב לעבוד עליו?" שואלת אנאבל. "דווקא שאלתי את איש המחשבים שלך היכן המחשב שעבדה עליו קודמתי לעבודה אבל הוא התחמק, ומשום מה גיחך, שזה לא מובן לי."
האישה הזאת בהחלט יכולה להוציא מדעתו כל גבר. אם לא הייתי מכיר אותה…
"בכלל כל הישיבה הזאת לא מובנת לי. הבאת אותי לכאן להאשים אותי במשהו? במה בדיוק, בתקלה במערכת שלך שיש לי הרשאה רק לחלק קטן ממנה וכל פעולה שלי בה מתועדת וחתומה על ידי?
היא קמה ויוצאת לרגע, מפתיעה בכך את כולם בהתחשב בעובדה שהמחשב שלה נשאר על השולחן.
היא חוזרת עם קלסר. היא מניחה אותו לפניו. "הנה לך הפעולות שרשמתי ביומן הפעילויות של הנהלת החשבונות אתמול. אתה יכול לקרוא בדיוק מה עשיתי ולראות שעד השעה שלוש וחמש דקות, הזמן בו כיביתי את המערכת, היא עבדה ללא תקלות."
"מה את מציעה?" הוא שואל ונאנח.
"אתה לא מקשיב לי," היא מחקה אותי, "אמרתי לך שאני לא מבינה הרבה במחשבים. אני בטח לא יודעת איך מתקנים בה תקלות. אם אני לא טועה לשם כך אתה מחזיק גאון מחשבים במשרה מלאה. תקרא לו לכאן. אני מוכנה להסביר לו כל מה שעשיתי, אם כי לא עשיתי דבר ששונה מכל יום."
אני מופתע לראות 'גאון מחשבים' חדש שלא הכרתי. אני כמובן לא מראה מה אני מרגיש.
"תראי לי איך את נכנסת למערכת," מבקש איש המחשבים מאנאבל כאילו היא במבחן גמר.
"אני לוחצת על הסמל של אושיין," היא אומרת ופותחת את הרמקול כדי שנשמע את ברכת הכניסה ברוך בואך לאושיין אינטרנשיונל טרייד
"עכשיו אני הולכת בצד שמאל לתפריט וגוללת עד שאני מגיעה למערכת החשבונות. מייד עולה ההודעה –המערכת מוגנת בסיסמה, נא הקש את שם המשתמש וסיסמה.
אני מקישה את שמי אנאבל עם כתובת המייל שלי ואת הסיסמה שלי ניויורק 2. תראה, זה לא נפתח."
"אולי החלפת סיסמה?" הוא מנסה להציע.
"כמה זמן אני כבר בניו יורק שהחלפתי סיסמה," היא עונה לו, "תכנס אתה עם הרשאת המנהל שלך ותתן לי לשנות סיסמה."
היא מדברת בשיא הבטחון כיוון שהיא יודעת שהוא לא יצליח להיכנס.
"אני לא מבין מה קורה פה. גם אני חסום," הוא ממלמל לעצמו.
"תנסה להיזכר," אומרת לו אנאבל ואני שכבר יודע מה שהיא עומדת לומר מחניק חיוך ומפנה את ראשי הצידה, "אולי החלפת סיסמה?"
הוא מביט בה המום. "אני באמת לא מבין, זה אף פעם לא קרה לי."
"זה ממש מוזר, אני מסכימה," היא מדברת אליו כאילו שהם נמצאים לבד, "לא שאני מבינה משהו במחשבים, אבל אולי תראה אם למערכת של אושיין אתה יכול להיכנס?"
"את לא רואה שאני במערכת? איך זה שאני לא יכול להיכנס למערכת החשבונות?" הוא עונה לה. הלחץ ניכר בקולו.
"איזה מטומטמת אני. טוב אמרתי לכם שאני לא מבינה כלום במחשבים," היא אומרת ומעקמת את שפתיה. כמה בא לי לנשק אותה.
אני רואה שהיא בקושי מתאפקת לא לצחוק ולכן מתכופפת לתיק שלה ומעמידה פנים שהיא מחפשת בו משהו. היא נתקלת באריזת המתנה ומסתכלת עליה מופתעת.
"אני כבר חוזרת," היא אומרת ולוקחת איתה את התיק.
"לאן את הולכת?" שואל אותה קלייב מייד.
"לשירותים," היא עונה.
"ולמה את צריכה לקחת את התיק שלך איתך?" הוא דורש ממנה לדעת.
"אני באמת צריכה להסביר לך למה אישה לוקחת איתה את התיק האישי שלה לשירותים?" היא שואלת ומצמצמת עינייה מולו.
"אני משאירה את הנייד שלי כאן למקרה שחשבת שאני הולכת להתקשר למישהו. וגם המחשב נשאר בן ערובה פה," היא עונה לו בכעס סמוי ויוצאת.
כשהיא חוזרת אני רואה את הצמיד על ידה השמאלית. היא מעבירה עליו את אצבעה בתנועה מונוטונית, מאותתת לי שהוא עליה. לא רק, אלא היא מוציאה נייר ומציירת עליו ❤️.
"אני חושב שעליך להתקשר לבית התוכנה שייצר עבורך את המערכת. ממש אין לי כל הסבר למה שקורה פה. נראה שמישהו השתלט לנו על המערכת," אומר איש המחשבים.
"נו באמת," אומרת אנאבל, "איך יכול להיות שרק מערכת החשבונות ננעלה. ההגיון אומר שאם האקר חדר למערכת הוא היה מחבל בתוכנה עצמה כדי שלא תוכלו לעבוד בכלל. לפחות זה מה שאומר ההגיון שלי."
"אבל את כאמור לא גאון מחשבים," מסנן בארס קלייב.
"אתה צודק," היא עונה ומעמידה פניי נעלבת.
"טוב בואו נתקדם," אני אומר.
קלייב חותך אותי בגסות. ברור לי שהוא חושש שאחזור לנושא ממנו הוא מתחמק. "אתה לא מבין שיש פה בעיה רצינית?" הוא יורה לעברי.
"אני מבין לכן אני מציע שבמקום שנתבוסס בבוץ של עצמנו נזמין לכאן נציג של בית התוכנה.," אני מוציא את הנייד שלי ומתקשר לפטריק גולד.
"מדבר קונור מיין מחברת אושיין. יש לנו תקלה רצינית במערכת החשבונות. היא ננעלה ואיש המחשבים שלנו לא מצליח לפתוח אותה. אני שם אותך על רמקול כדי שכולם ישמעו אותך," אני משתף אותו.
"אני מניח שזאת בעיה של הגנה. אני כבר שולח אליכם את אוונס המתכנת שלי," הוא אומר, "אני אחכה לשמוע מה הוא יאמר ונמשיך משם."
"אולי אני אכין לכם קפה בינתיים. יש לנו מלא סוגים של קפה. תצטרכו לומר לי איזה אתם אוהבים," מציעה אנאבל.
"בואו נתפזר עד שהמתכנת יגיע," אומר בחוסר סבלנות מובהק קלייב.
חשבתי שהוא יתמתן כשלא הייתי פה. אני רואה שדבר לא השתנה.
"תודה אנאבל. אני אכין את הקפה שלי בעצמי. אני לא אוהב את כל הקשקושים האלה, קפה אגוזים, קפה שקדים," אני אומר. השיח הזה בין אנאבל לביני בהחלט מערער את קלייב. אני לא מקנא בו כשיגלה שאנחנו זוג. אני לא מתכוון להסתיר את זה זמן רב.
רבע שעה אחרי
אנחנו נקראים לשוב לחדר הישיבות. "אני רוצה את אנאבל פה," אומר קלייב. אני קם ויוצא לקרוא לה.
אני מגיע לחדרה ורואה שהדלת סגורה, מה שלא אופייני לה.
אני מקיש על הדלת ונשום לרווחה כשהיא עונה "הכנס."
"קיוויתי שתבוא," היא אומרת וממהרת לקום לעברי, "לכן סגרתי את הדלת. אין לך מושג כמה ריגשת אותי עם המתנה שלך. עצם העובדה שחשבת עליי ממלאת לי את הלב בשמחה גדולה."
"קלייב מבקש שתגיעי לחדר הישיבות," אני אומר בקול.
היא מגניבה לי נשיקה, לוקחת את המחשב שלה ופותחת את הדלת. "אם הבוס ביקש…" היא אומרת ופותחת את הדלת.
קלייב עומד בפתח ומסתכל עלינו. "הכל בסדר מר סטון? קונור בא לקרוא לי לחדר הישיבות. אני מבינה שביקשת שאהיה נוכחת."
קלייב סובב על עקביו ופוסע בצעדים מהירים לחדר הישיבות.
אוונס כבר נמצא בחדר הישיבות כשהמחשב מולו.
"אתה המתכנת מטעם בית התוכנה?" שואלת מייד אנאבל למרות שהמתכנת של אושיין נוכח בחדר. "איך קוראים לך?"
"שמי אוונס," הוא עונה לה ומצפה לשמוע מה יש לה לומר.
"אני אנאבל ותפקידי בחברה לעבוד עם תוכנת החשבונות. יש לי תארים אקדמיים במנהל עסקים וחשבונאות וגם למדתי… לא משנה. אני לא מבינה הרבה בתוכנות. כלומר אני כן. למדתי להפעיל את התוכנה אבל אני לא מתכנתת אז אני לא יודעת לפתור בעיות."
"מה השאלה אנאבל?" הוא משתף איתה פעולה. פניו רציניות והוא מביט בה בריכוז.
"שאלה?" היא אומרת ומעמידה פני מהורהרת, "אתה יכול להסביר לי למה התוכנה לא עובדת, כי כשאני.. זאת העבודה שלך. תראה מה השתבש בה שאיננו מאפשר לנו להיכנס אליה."
במשך רבע שעה מריץ אוונס נתונים על המחשב שלו. הוא יושב כך שהמתכנת שלידו לא יכול לעקוב אחרי מעשיו.
"אין לנו את כל היום," רוטן קלייב.
'לו רק ידע שהכל הצגה לעיניו,' אני חושב לעצמי.
"התוכנה הזאת מאד חכמה, כמו מי שתיכנת אותה," הוא אומר ומחייך.
"זה יפה מאד שאתה מחמיא לעצמך אבל מה הבעיה?" קוטע אותו קלייב בגסות.
"אתה טועה מר סטון. אני לא המתכנת של התוכנה," הוא עונה לו.
"אז מה אתה עושה פה?" הוא מרים עליו את הקול.
"אין זה אומר שלא למדתי לתקן בה טעויות," הוא משיב לו, "התוכנה הזאת ננעלת רק במצב אחד והוא כשמישהו לא מורשה מנסה לחדור אליה.
מה שאני עושה, אחרי ששללתי כל אפשרות אחרת, הוא להריץ את הכניסות האחרונות לתוכה ביממה האחרונה. מי עבד עליה אחרון?" הוא שואל את קלייב.
"היא," הוא אומר ומצביע על אנאבל.
"אנאבל את יודעת מתי נכנסת פעם אחרונה למערכת?" הוא שואל.
"כל יום בשלוש אני שולחת את החומר לענן ומכבה את התוכנה," היא עונה לו, הפעם בלי הערות ביניים. היא יודעת שהגיע הזמן שהם יתרכזו באוונס ולא בה, "כך היה גם אתמול."
"אני רואה את ראשי התיבות של שמך א.מ. נכון?" הוא שואל.
פתאום זה מכה בי. כשאנאבל תישא את שם משפחתי, ואני מאד מקווה שכך יהיה, ראשי התיבות של שמה לא ישתנו. אני לא מתאפק ומחייך.
"משהו מצחיק אותך? שואל קלייב.
"משהו מטריד אותך קלייב שאתה ניטפל אליי כל הזמן. אני מזהיר אותך," אני אומר לו בקור.
קלייב מופתע מתגובתי ומשתתק.
"יש לי הפתעה בשבילכם. יש מי שנכנס לתוכנה גם בערב. אני יודע בוודאות שזאת לא את כי רשום לי באמת שאת סיימת את פעילותך בשלוש.
מה שטוב במערכת הוא שמוגדרות לה שעות עבודה מסוימות. כל חריגה בשעות האלה מפעילה מייד את המערכת ההגנה עליה.
אני צריך לנטרל פה כמה פרמטרים כדי לגלות מי נכנס למערכת.
בטח קרה לכם שנכנסתם לרשת החברתית לא במכשיר הקבוע שלכם וקיבלתם התראת בטיחות ובקשה לאשר שזה אתם שנכנסתם למערכת.
זה בדיוק מה שקורה כאן. אם אתם לא מאשרים המערכת ננעלת באופן אוטומטית."
אוונס משתתק וממשיך להריץ נתונים על המסך. אני יכול לחתום על כך שזאת סתם הרצת נתונים אקראית כדי למשוך את הזמן.
"מר סטון, אתה שוב חיוור. אני חושבת שכדי שתלך להיבדק. ממש מדאיג לראותך כך," אומרת לו אנאבל.
אני רוצה ללחוש לה שאולי כדי שתזמין פרמדיק שיהיה בהיכון, היא עם ההערות שלה, מי יודע מה עלול לקרות לקלייב.
"חם פה," הוא אומר וניגש לבדוק את הטמפרטורה של מיזוג האוויר. הוא מעמיד פנים שהוא בודק את הטמפרטורה אבל ברור לי שהוא מושך את הזמן. אני רואה שאנאבל מחניקה חיוך אבל הפעם מתאפקת.
אוונס מביט על אנאבל. "אתם מוכנים לשמוע מי החפרפרת שחדרה למערכת אתמול בערב? השמות יעלו מאד בקרוב," הוא אומר בדרמטיות. חסר רק תיפוף התופים או אולי תרועת חצוצרות כדי שהמעמד יהיה מושלם.
"מה זה משנה מי? העיקר שתעשה שהמערכת תפעל מייד שוב," אומר קלייב.
"אני לא מוותרת," אומרת אנאבל, "אני רוצה שיהיה ברור שזאת לא אני שחיבלה במערכת. אני לא מבינה למה אתה מתנגד לכך."
"מי הזמין אותך לפה בכלל," הוא רוטן לעברה, "אני לא זקוק לך יותר. את יכולה לארוז את הדברים שלך."
"עכשיו אתה ממש, אבל ממש מדאיג אותי. אתה לא זוכר מר סטון שאתה ביקשת מקונור שיזמן אותי לכאן?" היא שואלת.
"הישיבה הזאת רק למנהלים בכירים," הוא אומר לה אחרי שתיקה ארוכה.
"קונור, לא סיפרת לי שאתה המנהל בכיר. איך זה ששמך לא מופיע ברשימת המנהלים?" היא פונה אליי.
"את טועה, בוודאי שהוא מופיע," אני עונה לה.
"לבקשתך המערכת שוב עובדת, השארתי את הסיסמאות כפי שהיו מאחר וזה לא מעניין אותך מי פעל נגדך מר סטון," אומר אוונס באדישות.
"מעולה," אומרת אנאבל ונכנסת למערכת.
"עכשיו תראה לי קונור איפה השם שלך מופיע?" היא לא מרפה ממני.
"מה זה עניינך בכלל?" צועק עליה קלייב.
"זה ענייני כי אני מנהלת את המחלקה הפיננסית של אושיין ויש פה הרבה דברים לא תקינים. נשכרתי כדי לעשות פה סדר, ומסתבר ש… עדיף שאשתוק."
"באמת עדיף שתשתקי," הוא מסנן לעברה, "חוץ מזה לא שמעת שפיטרתי אותך?"
"למה קלייב, כי היא מראה ששמי לא מופיע ברשימת מנהלי החברה?" אני שואל אותו.
"אתה מדבר שטויות," הוא אומר לי
"אז תוכיח לי. מערכת החשבונאות תקינה כעת," אני עונה לו.
"תקשיב קונור, אני לא יודע מה הבחורה הזאת עושה. אני לא אחראי על הטעויות שלה. למה להשאיר אותה כשהיא גורמת רק נזקים," הוא אומר לי.
"אנאבל כנסי אליי לישיבה," אני אומר לה, "ותביאי את המחשב שלך איתך."
"אתה עושה טעות חמורה," אומר לי קלייב, מנסה לשוות לקולו טון אדיש. אני מכיר אותו טוב מידי בשביל לדעת שזאת רק העמדת פנים.
"אני מבטיח לך שאם אמצא שההתנהלות שלה לא תקינה היא תפוטר מידי. יש לי זכות לפטר אותה נכון קלייב?" אני שואל ויוצא מהחדר בלי לתת לו להגיב.
קלייב
"אתה יודע מה אתה צריך לעשות," אני אומר למתכנת שלי, "אני רוצה שלקונור לא תהיה הרשאה לראות את מערכת החשבונות."
הוא מחמיץ לי פנים אבל מנסה לעשות כדבריי.
"אני לא מצליח להשתלט על המערכת," הוא אומר לי בייאוש.
אני יוצא מדעתי. לפני שאוונס עזב הוא הראה שהכל עובד. קונור יצא עם אנאבל. 'אולי בכל זאת ידה בעניין?' אני חושב לעצמי.
"תסתכל אם קונור או אנאבל מחוברים," אני מורה לו.
"הפעילות האחרונה שנעשתה במערכת נרשמה על ידי אוונס," הוא עונה לי. אני רואה את המצוקה על הפנים שלו אבל לא איכפת לי, זה התפקיד שלו.
אני מתקשר לפטריק גולד ומבקש שיגיע מייד למשרד. "המערכת המחורבנת שלך לא עובדת," אני מסנן לעברו.
ג'ואי מביט עליי בכעס. אני לא רגיל למבטים האלה. הוא תמיד נראה מפוחד על ידי. לא היום. "תשלוט בעצמך קלייב, איך אתה מדבר אליו. אתה רוצה את עזרתו תלמד לדבר כמו בן אדם."
"אתה שוכח מי אני?" אני שואג עליו.
"זה אתה ששוכח. אני לא אתן יד למעשים שלך," הוא אומר לי בקור ועוזב את החדר.
אני מרגיש את האדמה נשמטת מתחת לרגליי. מתי כל זה קרה.
הזמנתי אותו לארוחת ערב והוא לא הראה שום סימנים של מרד נגדי. הייתי בטוח שהוא יגבה כל דבר שאעשה כדי לסלק את קונור מהחברה.
כולי רותח, אני עומד לצאת מחדר הישיבות ומתכונן ללכת לחדרו של קונור לומר לו מה אני חושב עליו. אני פותח את הדלת בסערה ומוצא את פטריק גולד מולי. "רצית לדבר איתי?"
