בוקר סופ"ש.
מין שקט שאחרי
סערות השבוע.
עוצרים את העולם
להפסקת קפה
ראשונה.
תמיד תחפש ידך
אותי.
אם אלה אצבעותיי,
שממלאות את רווחיך
בשלמות,
או אצבעך המטיילת
הלוך ושוב על זרועי.
לפעמים,
כך סתם,
כבדרך אגב,
מונחת כף ידך החמה
על רגלי.
מפגינה נוכחות,
מצהירה שייכות.
כל זה בשעה
שאנחנו לוגמים
מהקפה,
וכל אחד שקוע
בעולמו.
לעיתים
לפני שאתה קם,
אתה מגניב לי נשיקה,
במקומות לא צפויים,
כמו הכתף שנגעה בך
זה עתה.
רגעים גנובים
של שקט.
בר 