על עוף החול האגדי שעלה באש, נשרף והפך לאפר.
להפתעת כולם נאספו כל חלקי אפרו והוא שב לחיות.
את הסיפור הזה סיפרה לי סבתי כשבאתי להתארח אצלה
בצרפת בימי חופשת הקיץ.
את הסיפור הזה חזרה וסיפרה לי כל שנה עד הגיעי לגיל שתיים עשרה.
יתכן והייתה ממשיכה לספר לי אותו עד עצם היום הזה
לו הייתה בחיים.
אין לי הסבר לכך מדוע היא סיפרה לי. היה לה עולם משלה
שהיה שזורים בו לא מעט סיפורים מעולם הדימיון.
פעם האמנתי שאמצא דרקון קטן מתחבא מתחת למיטה. כי אני,
בניגוד אליה האמנתי בדרקונים וחדי קרן, ולמרות שמאד רציתי
לא הצלחתי להאמין בסיפורה על עוף החול.
"אנאבל," היא אמרה לי, "לעיתים את צריכה להקשיב למילים
שמסתתרות בין השורות ולא אלה הנראות לעין."
נשמע לכם הגיוני?
אנאבל מייג'ור – פארקר
"אני כל כך מצטער Mon Amour. רציתי לנצח בשבילך אבל הגוף שלי גמור. רציתי לתת לך את כל העולם, ואינני מצליח עוד. אני כל כך אוהב אותך," לוחש ג'ונתן את מילותיו האחרונות ועוזב את העולם.
אני מחבקת את גופו המת של בעלי ולמרות שאני מנסה אני לא מצליחה לעצור בעד דמעותיי ומתייפחת.
"למה עזבת אותי אהוב שלי, אתה כל העולם שלי ומה יהיה כעת?"
הצוות הרפואי עומד סביב מיטתו ומניח לי.
"אני מצטער," אומר לי לבסוף הרופא הצבאי שטיפל בו ומניח יד מנחמת על כתפי.
אני נרתעת לאחור, אני לא רוצה שיגע בי.
"גם אני," אני עונה לו, "גם אני מצטערת מאד. הוא העולם שלי וכעת העולם שלי כבה."
"את רוצה שנודיע להוריו?" הוא שואל אותי את שאלת השאלות.
אני שמחה שמייג'ור רודני חזר לחדר.
*
את השעות האחרונות העברתי לבדי עם ג'ונתן לבקשתו. 'אני רוצה להיות לבד איתה בפעם האחרונה' ביקש. הוא זכה לנשק את שפתיי וטעם הפרידה עוד מורגש עליהן.
"את פטורה ממשפחת פארקר. גם אני כבר מזמן לא שייך לה. אינני רוצה שילווני בדרכי האחרונה. אני רוצה רק אותך ומקווה שתהיי חזקה." כך אמר לי כשעוד היה מסוגל לדבר.
*
אני מרימה עיניי למייג'ור ומסמנת לו שיענה במקומי.
"אימו לא התעניינה בו. היא לא התקשרה, לא באה לבקר אותו במשך כל ארבעת חודשי שהותו בבית החולים. נאמר לה שהוא פצוע אנוש ובכל זאת היא לא מצאה לנכון להגיע. אני יודע שחודשים לפני כן הוא ניתק את הקשר איתה," הוא אומר לרופא.
אני לא יכולה להפרד ממנו. אין לי כוחות לכסות את פניו בסדין הלבן. ג'ונתן ידע שאני לא רואה אותו כפי שהוא. הוא נשאר בעיני הגבר שהיכרתי, ולא מי שהפך להיות אחרי שגופו נשרף כתוצאה מהאש שפרצה בעת שמטוסו התרסק בתאונת אימונים.
*
כל כך רציתי להאמין שהוא יתאושש.
"אתה עוד תקום כעוף החול," אמרתי לו.
הוא ליטף את פניי ביד רועדת. "זאת את שתקומי כעוף החול, תפרשי כנפיים ותחזרי לחיות."
"אבל אין לי חיים בלעדיך," אמרתי לו.
קולו נעשה צלול פתאום והוא הזדקף מעט. "את זה אני לא מוכן לשמוע."
אז שתקתי.
*
*
