מילי
"אני אוהב מה שעשית מהבית הזה" אומר לי אבא, "הייתי בו כשהועמד למכירה. קצת חששתי כי הוא היה חסר אופי. הקירבה אלינו היא שהכריעה בסוף.
את לא מבינה איך ניראו הקירות שלו. הם היו צבועים בירוק כהה, די מזעזע אם תשאלי אותי, ועמוסים תמונות יקרות להחריד, מין הסוג שאנשים תולים למען יראו אחרים את עושרם.
הריהוט היה חסר טעם ואמרתי למייסון שאני מתקשה לדמיין איך הוא יראה.
'אתה לא מראה אותו למילי לפני שאני דואגת לצבוע אותו,' היא אמרה לי אחרי שהסירה ממנו את כל הוילונות בצבע בורדו דהוי.
כעת עם הריהוט שבחרת הוא נראה מדהים. אין זכר למה שהיה בו. הוא מלא אור וחיים."
תיאו עוזר לי לערוך את השולחן בזמן שאני מניחה את האוכל על שולחן האוכל הגדול. אבא משפשף ידיים בהנאה. "הריחות מעוררי תיאבון," הוא אומר וממלא את הצלחת שלו, לא פוסח על שום דבר.
" אחרי כל כך שנים של חיים בהמתנה לקריאה הבאה, אני מודה שהסתגלתי מהר לקצב השקט של החיים כעת," אומר תיאו ואוכל בתאבון רב את הפסטה ברוטב עגבניות. הרוטב נוטף על סנטרו והוא מוותר על נימוסי השולחן ומנגב אותו בידו. "הבת שלך בהחלט יודעת לבשל. "
"העניין ילדים הוא שהחופש שלכם עומד להסתיים, וגם החתונה תצטרך לחכות, "אומר אבא.
" אבל למה?" אני שואלת אותו," אנחנו רגילים לחיים אינטנסיביים ומוצאים בין לבין את הזמן הפרטי שלנו."
"העניין הוא ילדה שלי, שבימים הקרובים תצטרכו לארוז מזוודה. המשימה הבאה שלכם היא…," אבא נושם עמוק, "בתאילנד."
"מה?!" שנינו קוראים בבת אחת בפליאה.
" מקום יפה תאילנד, כך שמעתי," מחייך אבא.
"תסביר," אומר תיאו שמתעשת ראשון.
"כפי שאתם יודעים אנחנו בשלבים אחרונים של הקמת יחידת הסייבר הבינלאומית," מתחיל אבא לספר לנו.
" את זה אנחנו יודעים מהיום שסגרת את יחידת 'העטלפים'," אני עונה.
"זה לא מדוייק," הוא עונה," אתם עדיין עטלפים רק עם יעוד שונה. נכון שלא כולם שרדו את המיון, ויש כאלה ששחררנו, אבל גרעין הקבוצה נשאר.
עכשיו תתחלקו לשני צוותים. צוות אחד יהיה כאן במטה בניו יורק כאשר שון ינהיג אותו לפחות בהתחלה. כמובן שהוא לא מרוצה מההחלטה, הוא קיבל את זה מאד קשה כיוון שהוא מעדיף להיות איתכם.
הסברתי לו את החשיבות של מישהו מהיימן שיהיה איש סודכם כאן, רק אז התרצה. וגם כי הבטחתי לו שאתן לו להצטרף אליכם בשלב מאוחר יותר. "
זה נשמע כמו מבצע רציני," אומר תיאו.
"ישבתי עם חברך פטריק גולד. אני מניח שאתה יודע שמילי עבדה עם לואיז.
היחידה רכשה ממנו את תוכנת גולד המחליפה את אופיס, רק שהיא הרבה יותר מוגנת ממנה ולנו זה מאד קריטי.
יש בה גם תוספת של תוכנת הגנה ותוכנת ריגול. את האחרונה הם לא מפיצים אבל נאותו לתת לנו לאחר שהבטחנו לשתף איתם פעולה.
אחותה של לואיז, ג'וליה, חותרת תחתיה ומנסה לזייף את אבירי הנסיכה, כמובן ללא הצלחה," מתחיל אבא לספר.
"אני לא מבינה. אבירי הנסיכה היא תוכנה שאי אפשר להעתיק אותה. אם יש באגים בתוכנה או נגיעה על ידי צד שלישי היא משמידה את עצמה. אין לך מושג כמה לואיז מתוחכמת," אני אומרת לאבא.
"מה שג'ולי לא מבינה שלא רק בלואיז היא פוגעת אלא היא עצמה יכולה להיות מאויימת ונסחטת," אומר אבא.
"בינינו, ג'ולי לא מעניינת אותי, אבל אם לואיז עלולה להיפגע זה כבר סיפור אחר," אני אומרת.
"לכן," ממשיך אבא, "מחר נתכנס לישיבת סיעור מוחות במשרדה של לואיז. כיוון שאת שוחה בחומר, לואיז תדריך אותך מה בדיוק היא רוצה.
הבנתי שגם לפטריק יש מה לאמר בעניין והוא יישב איתך תיאו. אני שיתפתי אותו בהקמת יחידת הסייבר הסמויה. הוא מבין את חשיבות העניין בעיקר שבכך עוסקות התוכנות של לואיז."
מידי ערב תיאו ואני יורדים לשפת האוקיינוס לריצה ארוכה ולצפות בשקיעה.
"זה יכול להיות אתגר מאד מעניין," אומר תיאו, "אבל שלא תחשבי שלא ראיתי את העצב על פנייך כשנאמר לנו שנאלץ לדחות את החתונה.
אני רוצה שתדעי שדבר לא השתנה. את הנצח שלי. מבחינתי את כבר אישתי.
אם את רוצה אנחנו יכולים לערוך טקס אזרחי בעירייה וכך תקבלי עלייך מייד את שם משפחתי.
אנחנו יכולים גם להינשא על שפת הים בתאילנד.
בעצם לא דיברנו איך בדיוק את רוצה שתערך חתונתינו," אומר לי תיאו.
"עכשיו שאתה מדבר על זה, פתאום זה לא כל כך חשוב לי. אם אתה חושב שזה ישנה משהו אם נגיע לתאילנד עם אותו שם משפחה אז נתחתן. אם לא, הייתי מעדיפה שנחכה לרגע שנרגיש שהוא הנכון בשבילנו.
אתה צודק. אנחנו חיים כבעל ואישה ואין זה משנה מתי נתחתן," אני אומרת לו.
"מתוקונת, אני רוצה שתהיי שלמה עם ההחלטה שלך. אני אעשה מה שתבקשי.
לגבי השם, את זוכרת שלא נזדהה בשמנו האמיתי, נכון?" הוא אומר וזורק אותי חזרה לימי הדרכונים המזוייפים שנהגתי להחליף מידי פעם.
"אני רוצה לעשות את זה בזמן המתאים," אני אומרת לו שוב, "מה שחשוב הוא שהתחייבנו אחד כלפי השניה. אני לא חושבת שטבעת על היד הייתה קונה לי את הנאמנות שלך אם היא לא באמת הייתה קיימת בליבך כלפיי. אתה יודע שליבי שייך לך."
תיאו
"אנחנו מוכנים לצאת מתי שנידרש," אני עונה לשאלתו של ג'ון כאשר אנחנו נפגשים בחצר ביתו בדרכנו חזרה מהטיול היומי בחוף הים.
"מה לגבי החתונה?" הוא מתעניין.
"דיברנו על זה. אנחנו מרגישים נשואים זה לזו. הטקס הוא לא מה יקבע את הקשר בינינו," אני עונה לו.
"אם אני מבין נכון אתם לא מתכוונים להתחתן?" הוא שואל ולא מראה את השפעת מילותיי עליו, למרות שברור לי שהוא נסער.
"לא ג'ון. אנחנו מתכוונים להינשא אבל לא בלחץ של זמן. אני רוצה להגשים למילי את כל החלומות. אני רוצה שתקח את הזמן ותחשוב איך היא רוצה שיערך טקס החלפת הנדרים לא מתוך אילוץ. שלא יהיה לך ספק אנחנו בהחלט מתכוונים להתחתן ולהקים יחד משפחה."
"הייתי שקוף," הוא מחניק חיוך.
"לגמרי," עונה לו מילי וצוחקת.
"על המחשבים שלכם ועל הניידים החדשים הותקנו התוכנות של פניני בר. הסמל של הנמר הוא סריקת תוכנת הריגול. יש מי שמקבל את ההתראה על פעילות חריגה של כל אחת מהתוכנות," ממשיך ג'ון לאמר.
"ברגע זה מכינים לכם תיק 'כל מה שעליכם לדעת על תאילנד.' זה יהיה התנ"ך שלכם.
אתם אנשי עסקים צעירים שמחפשים את מזלם לעשות כסף קל. כל עסק שנראה לכם החל ממזכרות, בגדים או תכשיטים.
על השלב הבא תקבלו הודעה בנפרד, כי הוא הולך להיות העסק האמיתי שלכם שם.
אל תסתכלי עליי מילי. אני רוצה שהראש שלך יהיה פתוח לכל מה שיש להציע שם. אני מכיר אותך ויודע שתביני מה יעודך עוד לפני שתקבלי מכאן את המידע.
אני רק רוצה לשאול דבר אחד. את מכירה את ג'ולי?"
"התחלתי לעבוד אצל לואיז בבניין החדש. בניין בו לא דרכה כף רגלה של ג'ולי. אין לי מושג מיהי," היא עונה לשאלתו של ג'ון.
"זה מה שרציתי לשמוע," הוא עונה.
אנחנו נפרדים והולכים לבית שלנו. אמנם אנחנו מנערים את שרידי החול בכניסה לבית אבל עדיין הדבר הראשון שאנחנו עושים זה להיכנס להתקלח.
מילי נכנסת לתוך המקלחת ומתפשטת בתוכה. "אני שונאת שגרגרי החול מתפזרים על הריצפה," היא אומרת, "למרות שאני לא מוכנה לוותר על הישיבה על החול לצידך כשאנחנו צופים בשקיעה."
אני כבר לא כל כך מרוכז במה שהיא אומרת. המראה של גופה הערום מוציא אותי מדעתי. אנחנו לא מעט זמן יחד ועדיין אני מתרגש ממנה כל פעם מחדש.
"מילי," אני אומר לה בקול חרוך, "אני צריך להרגיש אותך."
היא מפסיקה את עיסוקה בשטיפת בגד הים שלה ותולה אותו על הזכוכית המקיפה את המקלחת, כאשר מבטה מרוכז בי, ותנועותיה בלי תשומת לב.
"אני רוצה אותך," אני חוזר על דבריי.
היא מושיטה יד לעברי מרפרפת בעדינות על החזה שלי, מטיילת עם אצבעה לכיוון מטה.
אני חסר סבלנות. אני רוצה שתגע בי, שתראה כמה אני מתרגש מקירבתה אליי.
היא מרפרפת בעדינות על הזיקפה שלי, אבל לא אוחזת בה.
אני מופתע כאשר היא כורכת את זרועותיה סביב צווארי, וניצמדת אליי. שפתייה נצמדות לשלי והיא מנשקת אותי בפראות. "גם אני צריכה, מאד צריכה," היא אומרת.
אני לא מחכה, אוסף את רגליה בידי, נותן לה לכרוך אותן סביב מותניי וחודר אליה.
היא מתחילה לגנוח, מה שרק מגביר את תשוקתי כלפיה.
"אנחנו בעל ואישה," אני לוחש לה, "אני שלך ואת שלי, וכך יהיה לעולם."
היא מביטה בי בהפתעה.
"אני רוצה ילד עכשיו," אני אומר לה, "אני לא רוצה לחכות."
היא גונחת גניחה ארוכה וגורמת לי לאבד שליטה. אני מציף אותה בנוזל הזרע שנורה ממני.
"אתה יודע שאני מוגנת," היא אומרת לי בזמן שאנחנו מתרחצים.
"אני יודע ולכן אני מבקש שלא תהיי יותר. אני רוצה שכאשר זה יקרה זה יקרה."
"אני אעשה כל מה שתבקש אבל חשוב לי להבין למה זה כל כך בוער בך," היא שואלת.
"אני מרגיש שאת התיקון שלי. את האחת שמראה לי שאני שווה משהו. אמנם בניתי קריירה מפוארת לפני שהיכרתי אותך, הצטיינתי בכל מה שנגעו בו ידיי.
אבל בתוך תוכי הרגשתי שאני עושה הכל כדי שיאמרו שאני טוב.
איתך אני מאושר פעם ראשונה בחיי בגלל שאת רואה אותי כאדם שאני, לא כמפקד הנערץ. את מוכנה לקבל את השריטות שחרוטות בי.
המשימה האחרונה שלי כדי למחוק הכל הוא להפוך לאבא ולהעניק לילד שלי כל מה שראוי שילד יקבל. הבית שגדלתי בו לימד אותי להיות אדם טוב, אבל לא היה לו הרבה להעניק לי.
אימא שלי שונה ממך בתכלית. לא בגלל שהיא לא חזקה כמוך, אלא כי אין לה נתינה כמו שיש לך.
ראיתי איך החיילים שלך מוכנים למות למענך. לא כמשל, אלא ממש לשלם בחייהם. זה לא קורה לכל אדם.
ראיתי גם שאת היית מוכנה להקריב את חייך כדי להציל את שלי.
אני רק יכול לדמיין מה תהיי מוכנה לעשות למען הילדים שלי, הילדים שאת תהיי האימא שלהם.
אני חושב שגם את זקוקה לתיקון הזה עבורך אחרי כל מה שעברת. את תראי שאת יכולה להגן על ילדינו. את לא תתני לעולם לדברים להגיע למקום שאת הגעת.
אני רוצה להתחיל במסע הזה איתך.
מילי מסתכלת עמוק לתוך עיניי דקות ארוכות. "איך זכיתי בגבר שמדבר כך אליי כמוך?" היא אומרת לי בדמעות.
"תמיד גברים שיבחו את המראה שלי, את המתיקות שבי. אף אחד לא נישק את הצלקות שלי, מרח אותן בהרבה אהבה, ואמר לי שאני אהיה בסדר. אף אחד, כי מעולם לא הירשתי לאיש להתקרב."
"כשרק נפגשנו אני מודה שהייתי סקרן לדעת מי את, אבל מהר מאד הבנתי שאני כבוש על ידך, שאעשה הכל להפוך אותך לשלי. כבר באותו לילה שעזבתי את המטווח ושמעתי שארעה תאונה, ידעתי שלא אשקוט עד שאמצא אותך."
מרגרט קנדי
אחרי שנרגעה הסערה, שהאיום מעלינו הוסר, אני מתפנית להסתכל על החיים שלי ולבחון אותם.
מייסון הייתה מאד נדיבה כלפיי, אבל היא רק כמראה מולי מה החסרתי ממילי כל השנים.
מידי פעם אני מוזמנת לארוחות ערב איתם. כאשר הגעתי אמש עמדו ג'ון ותיאו ליד הברבקיו וצלו בשרים לארוחת הערב.
את ג'ון היכרתי כגבר חסר רגש ושפוף מעט. היו אלה הימים אחרי שנפרד לתקופה ממייסון, וכל מה שהוא רצה זה פורקן גופי מזדמן.
אני מביטה בו היום ונדמה כאילו הזדקפה שוב קומתו. הוא נראה כל כך נינוח ליד מי שהוא מכנה כבר 'חתני' למרות שמילי ותיאו טרם נישאו.
גם המבטים בין מייסון למילי גורמים לי להתכווץ. מילי מלאת רגש כלפיה וזוכה להרבה אהבה חזרה. לו היה מישהו מהצד מביט עלינו היה ללא ספק אומר שמייסון היא אימא ואני דודתה.
אני יודעת שאני חייבת ללמוד להתגבר על הרגשות האלה. אני צריכה להיות אסירת תודה למייסון שמקבלת אותי למרות שהיא יודעת שהייתי עם ג'ון.
*
"למה שמייסון תעשה סיפור ממשהו שהיה כל כך חסר משמעות?" אמר לי ג'ון בקול חסר רגש, "אף פעם לא השליתי אותך שיש לי משהו כלפייך. אני אסיר תודה לך על שהבאת את מילי לעולם. היא המתנה הכי גדולה שיכולתי לבקש.
מייסון מעולם לא הסתכלה עלייה כאל ילדה זרה. היא תמיד הייתה עבורה חלק ממנה. מאד הוקל לה כשנודע למילי שהיא ביתי. בשבילה היה בכך גם הכרה שהיא גם הבת שלה, לא שאני מנסה לקחת ממך את חלקך בעניין."
השיחה הזאת, בניגוד לאחרות בהן בעט בי על כך שלא שמרתי וטיפלתי במילי, השיחה הזאת הייתה רגועה.
זאת האמת שלו, והוא לא רואה שיש אמת אחרת.
קשה לי להודות שהוא צודק.
*
"רציתי לספר לך אימא שקיבלתי הצעה למשהו מעניין. אני עוד לא רוצה לספר כי עדיין לא נסגר כלום. בינתיים אנחנו נוסעים לחופשה בתאילנד," אומרת מילי.
"ומה לגבי החתונה?" אני שואלת אותה מופתעת.
"מחכה לנו עבודה חדשה. אחרי התקופה הסוערת שעברנו שנינו זקוקים לחופש," היא אומרת לי.
"אני לא מבינה," אני עונה לה, "מה כל כך סוער בעבודה שלך?" אני מרגישה שלא הכל היא מספרת לי.
אני מעיפה מבט זריז לכיוון מייסון. הפנים שלה נעשות רציניות פתאום. 'למה נדמה לי שמייסון יודעת הכל?'
מילי נושמת עמוק. ומביטה בי דקה ארוכה, אחר כך בג'ון ולבסוף בתיאו. "אני פה," הוא אומר לה.
"את יודעת מה עשה החבר השוטר שלך? הוא לימד אותי לירות כדי שאדע להגן על עצמי. משם הדרך לעבוד כסמויה הייתה מאד קצרה. עכשיו אני לא שם יותר. כל זה מאחוריי."
"איך אתה מעז לנזוף בי על איך שהתנהגתי עם אמיליה כשמתחת לאף שלך הבת שלך הפכה להיות סמויה," אני מסננת לעברו של ג'ון בכעס. אני מרגישה שאני מתפוצצת!
"יפה אמרת. מתחת לאף שלי. כי בניגוד אלייך אני ידעתי כל הזמן איפה הבת שלי, בעיקר אחרי שקרה מה שקרה. העיניים שלי היו כל הזמן על מה שהיא עושה.
את יודעת למה לא חששתי לה? כי היא נבראה בדמותי. היא אמיצה, וחריפת שכל, וידעתי לצפות את מהלכיה. שמרתי עליה כל השנים כמו על חיי.
את יודעת מתי לקחתי צעד לאחור? כשראיתי שתיאו נכנס לחייה. כמובן אחרי שבדקתי היטב מיהו הגבר ששבה את ליבה של בתי.
את יכולה לכעוס כמה שאת רוצה. כיוון שהיא כמוני ידעתי שלא אוכל למנוע זאת ממנה ולא נותר לי אלא לשמור עליה וכך עשיתי."
"את מבינה אימא כמה צדקתי כל השנים שלא סיפרתי לך מה אני עושה?"
