לילי
"תגיד לי בבקשה שאני לא חולמת," אני אומרת ומביטה על טבעות היהלומים הנוצצות על אצבעי.
"זה אני שמרגיש שאני חולם," עונה לי ג'קסון ומלטף ברוך את לחיי, "קיוויתי שיקבלו אותך יפה, אבל אני מודה שלא ציפיתי שיעטפו אותך בכזאת אהבה."
"אתה יודע שהייחוס המשפחתי שלי בא לעזרתנו," אני עונה לו בעצב.
"לפחות את יודעת שלי זה לא שינה דבר," הוא ממהר לאמר לי ובוחן את תגובתי למילותיו בזמן שהוא מישיר מבט אליי, "אל תטרידי את עצמך במחשבות. מה שחשוב הוא שאת אישתי ואני בעלך. זה מה שקבע גורלנו מיום שנפגשנו."
"אתה צודק. זה היום המאושר שלנו. יום בו אנחנו הופכים למשפחה, יום בו אנחנו מקימים משפחה משלנו. אין מקום לעצב בו."
"אני יודע שלא יערך היום נשף כי בער בנו להתחתן, אבל הייתי רוצה לרקוד איתך," הוא אומר לי ומושיט לי יד.
"אני לא יודעת לרקוד," אני אומרת לו נבוכה, "אמרתי זאת לך."
"אני אוביל אותך. את צריכה רק לתת בי אמון, בדיוק כמו בחיים. תתמסרי לי, אל תחשבי על כלום," הוא אומר.
אני אוחזת בידו ונותנת לו להוביל אותי, להנחות את צעדיי. "אני לא מאמינה שאני רוקדת!" אני אומרת לו בהתרגשות.
"ידעתי שאת רקדנית מעולה. המוסיקה נמצא בתוכך, רק היית צריכה גבר שיוביל אותך לצליליה," הוא אומר ומראה פניו מראה לי שהוא באמת מרוצה.
"את מדהימה לילי שלי, " הוא אומר ומאמץ אותי אליו בנשיקה ארוכה.
"יש לי משהו לספר לך אבל עכשיו בואי נלך לברך את אורחינו גברת הריסון," הוא אומר בחיוך גדול, "כמה חיכיתי לרגע הזה," הוא אומר ופונה לכיוון הדלת.
"אתה לא רוצה לספר לי כי זה יעציב אותי?" אני שואלת אותו.
הוא מסתובב אליי מופתע. "למה את חושבת שהייתי מסתיר ממך אם משהו רע היה קורה? את לא קולטת את הכל בשבילי."
אני עוטה חיוך על פניי. "אני סומכת עלייך," אני עונה, מושיטה לו את ידי והולכת בעקבותיו לחצר בה חוגגים אורחינו את חתונתנו.
העובדים ממהרים אלינו לברך אותנו.
"אני כל כך מתרגשת," אומרת לי מיס דונווי, "את כל כך ראויה לו. היה ברור לנו מיומך הראשון שזה יקרה. האדון כל כך מאוהב בך."
"ואני בו," אני ממהרת לאמר, "הוא כל מה שרציתי, גם אם אין לו אחוזה גדולה לנהל." מיס דונווי מצחקקת.
"את יודעת היכן גדלתי. אופיו של האדם חשוב הרבה יותר מהעושר בכיסו. את, יותר מכולם, צריך לדעת זאת.
הלב שלי מלא אהבה אליו ולא משנה איפה אחיה איתו, העיקר שזה יהיה איתו."
"יש לו בטחון מלא בך ובאהבה שלך. הוא ויתר על הכל כדי להיות איתך. שום עושר לא נחשב בעיניו אם את לא איתו," היא אומרת לי, "אני מלאת הערכה אליו."
אנחנו ממשיכים להסתובב בין אורחינו הרבים. ברור לי שמי שנמצא כאן בא להביע את הערכתו לג'קסון וזה מאד משמח אותי. המחשבה שנינשא הרחק מעיניי כל הייתה קשה לי ואני שמחה שהגורל רצה אחרת עבורינו.
"ג'קסון," ניגשת אליו אימו, "אני יכולה לבקש מלילי שתתלווה אליי? אני רוצה להכיר לה את החברות שלי."
הוא מביט בה במבט מצומצם. ניכר עליו שאינו סומך עליה.
"אני אהיה בסדר," אני לוחשת לו.
"תזכרי שאני כאן ומשגיח עלייך כל הזמן," הוא לוחש לי חזרה.
ג'קסון משחרר את אחיזתו בי ואני מושיטה את זרועי לאווה והולכת בעקבותיה.
"איזה כלה יפה בחר ג'קסון," מגיבות מייד החברות, "אכן שידוך נאה בהחלט. בתו של הלורד איירבורן."
"את יודעת מיס מרבל," אומרת אווה, "אם יש משהו שלילי לימדה אותי, שאין זה חשוב מה הייחוס שלך. תביטי על האדון הריסון איך הוא מביט בה, איך היא מביטה עליו. מה שיש להם בלב אחד כלפיי השנייה שום ייחוס לא יכול לקנות.
לו ראית את שניהם יחד בחדר היית רואה שכולו מואר מקירבתם. את יודעת שהיא הייתה מוכנה להיות איתו גם אם ויתר על תפקידו כבעל האחוזה? עד כדי כך היא אוהבת אותו וזה יקר מכל תואר אצולה."
אני מקשיבה למילותיה ולא מאמינה. אני תוהה בליבי האם היא משחקת בפניי חברותיה או באמת מאמינה במה שהיא מספרת להן.
"ראיתי את הספק בליבך לילי," היא אומרת לי כשאנחנו פונות לעבר קבוצה אחרת של מכריה, "דיברתי מליבי. אין לי צורך כעת למצוא חן בעינייך כי כל המחלוקות בינינו יושרו. אני באמת רוצה שנקשור קשרי משפחה טובים.
יום יבוא ואת תהיי אם נכדיי, ואני רוצה להיות שם בשבילך ועבורם."
"את יודעת שאני לא בהריון," אני ממהרת להגיב. אני רגישה לכל מילה שנאמרת לי.
"שוחחתי שיחה ארוכה עם ג'קסון. אני יודעת שהוא שמר על כבודך. אפילו בלילה שעבר שחלקתם את אותה מיטה הוא הקפיד לא לעבור את הגבול," היא אומרת לי.
המילים של ג'קסון שיש לו משהו לספר לי שבות ועולות במוחי ואני שוב מרצינה. הוא מבחין בי ומגיע מייד.
"הכל בסדר לילי שלי?" הוא אומר,"מה אימי אמרה לך?" עכשיו הוא נשמע כעוס.
"היא סיפרה לי ששוחחה איתך ארוכות," אני אומרת לו.
"היא סיפרה לך על מה?" הוא שואל בפנים רציניות.
"לא," אני עונה לו.
"כשהוריי ביקשו ממני להיות נוכחים בטקס נישואינו הייתי חייב לדעת מה המניעים שלהם. רציתי להיות בטוח שאין בכוונתם להפריע ליומנו הגדול. הייתה שיחה טובה. אני מאמין להם בכנות כוונותיהם."
"אימך סיפרה לחברותיה על הקשר המיוחד שלנו וכמה אושר אנחנו גורמים אחד לשנייה."
"אם כך היא מקיימת את מה שהבטיחה. היא מאשרת במילותיה את ברכתה לנישואינו," אומר ג'קסון וחיוך על פניו.
אנחנו עומדים וצופים מהצד באורחינו. "תראי איך כולם נהנים למרות שזאת לא מסיבת חתונה מפוארת," אומר ג'קסון בהנאה.
"אולי תשבו לאכול משהו," אומר ג'ורג' שניגש אלינו.
"אני חושב שמרוב התרגשות שכחנו לאכול," עונה לו ג'קסון, "אני יכול לבקש ממך שתדאג לנו?"
אני מסתכלת עליו מופתעת.
ג'קסון מוביל אותי בשתיקה לשולחן המיוחד שהוכן עבור המשפחה.
"אתה מרשה לי לאמר משהו," פונה אביו של ג'קסון.
"דבר," הוא עונה לו.
"אני רוצה לספר לך לילי יקרה על השיחה שלנו עם ג'קסון," הוא אומר.
אני מביטה לעברו של ג'קסון הוא נד בראשו לעברי, ואוחז בידי.
"אני מבקש שתדעי לילי שלא הייתי מודע לכך שאימך ניצלה מהאסון. דודך ניהל איתי משא ומתן לגבי הרכישה של חלקי מאחוזת משפחתך. גם אחרי שנפטר המשכתי להפקיד מידי חודש את הסכום שסוכם עליו בחשבון בנק שהוא נתן לי, למרות שלא ידעתי למי הכסף יועבר.
אלה הסכומים שג'קסון גילה כשערך את ספרי החשבונות. יש בידי את החוזה החתום וכל הסכומים שהופקדו בתמורה. ביום שסיימתי את תפקידי כאדון האחוזה הופקד התשלום האחרון.
נתתי הבוקר למנהל הבנק יפוי כח עבור אימך למשוך את הכספים האלה כרצונה. אין לך מושג כמה רבץ הסוד הזה על כתפיי.
אני מודה שאני נישאתי לאימו של ג'קסון לפי דרישתו של אבי, כי היא 'התאימה' למשפחה. אני שמח לראות שבני הלך אחרי מה שהורה לו ליבו. אני יודע שאת תעשי אותו מאושר, וזה שווה יותר מכל כסף שיש בידו ושעוד יעשה.
ג'קסון וויתר למענך על האחוזה בלי להניד עפעף, ואת הלכת אחריו גם כשידעת שעתידכם בלתי נודע. סמכת עליו בעיניים עצומות שהוא יוביל אותך ויפרנס אותך.
אני יודע שהלורד איירבורן הציע לג'קסון לנהל את אחוזתו, וג'קסון עדיין לא נתן את הסכמתו. את עודדת אותו לשקול את העניין בכובד ראש ושוב הזכרת לו שכל שאת רוצה זה להיות איתו.
אני מבקש ממך שתשקלי לחזור לאחוזת הריסון, שתהיי לצידו בזמן שהוא מנהל אותה.
את ההצעה הזאת הנחתי בפניו והוא אמר לי שלא ייתן לי את תשובתו אלא אם את תחליטי שאת מוכנה."
אני לוחצת חזק את ידו של ג'קסון.
"אתה מבין אדוני שלא אוכל להגיב לדבריך. אני אעשה כל מה שבעלי יורה לי, ואין זה משנה אם הוא אדון אחוזה, או לא,"
אמנם אני יושבת מולו זקופה, אבל הרגליים רועדות לי מרוב התרגשות.
"אין לי ספק שבעלי ראוי לתפקיד שאותו אתה מבקש שוב להטיל עליו, אבל זוהי החלטה שלו בלבד. עם כל התמיכה שאני מוכנה להעניק לו, מדובר בתפקיד חייו ורק בידיו זכות הבחירה."
"לא לילי. אני כבר לא אדם בפני עצמו. את ואני אחד ולכן ההחלטה חייבת להיות משותפת," מגיב לראשונה ג'קסון.
"השאלה האם אתה מוכן בכלל לשקול את ההצעה. אני רק רוצה שתהיה מאושר," אני אומרת לו.
"את יודעת על מה הצטערתי כאשר עזבנו את בית הוריי בדרכנו לבית האחוזה? לא על אובדן הכבוד והנכסים, אלא על כך שלא אראה אותך בגן היפיפה של האחוזה יושבת מול הבד הלבן ומציירת," אומר לי ג'קסון, "יכולתי לדמיין את ילדינו רצים על המדשאה הירוקה בזמן שאת יושבת ומציירת."
"זה יכול עדיין לקרות בכל מקום בו נהיה," אני עונה לו.
"אם כך אני מוכן לתת לך את תשובתי אבי. עליי לסרב להצעתך," אומר ג'קסון. אני מרגישה שהתשובה שלי העציבה אותו.
"רציתי רק לאמר לך ג'קסון שאהיה היכן שתבחר להיות. תרשה לי לאמר לך אדוני שאני מוכנה לעמוד לצידו של בעלי בזמן שינהל את אחוזת הריסון. אני בטוחה שילדינו יהיו מאושרים לגדול שם. יש לאחוזה הזאת אופי מיוחד. היא מלאה באור ומשרה הרבה רוגע. העושר שלה נובע ממי שנמצא בתוכה, ולא מהקירות המקושטים ביצירות אומנות יקרות ערך."
"את בטוחה לילי?" שואל בשקט ג'קסון.
"כן אהוב," אני עונה לו, לוקחת את ידו, מקרבת לפי ונושקת לה.
"יהיה עליך לבשר זאת לאבי," אני אומרת לג'קסון.
"אביך הוא זה שעודד אותי להענות לבקשתו של אבי. אני בטוח שהוא ישמח שנתת לי את הסכמתך," אומר ג'קסון.
"אני מניחה שאני כבר יודעת על מה רצית לדבר איתי," אני צוחקת כשאנחנו מתרחקים מעט מכולם.
"רציתי לאמר לך שאני רוצה להיות איתך לבד, רחוק מכולם. אני רוצה לאהוב אותך בלי גבולות, בלי לחשוב מה חושבים אחרים.
אני רוצה להראות לך מהי אהבת גבר לאישה. כמה מלאת עוצמה היא," הוא אומר לי ואני רואה את האש בוערת בעיניו.
"אם כך קח אותנו לבית הוריי כדי שנאסוף את הדברים שלנו וניסע הביתה," אני אומרת לו, "תן לאורחינו לחגוג כאוות נפשם. לא כל יום האדון לבית הריסון נושא לאישה את בתו של הלורד איירבורן."
"העובדים באחוזה הם ששכנעו אותי שמקומנו באחוזה. הרבה דמעות זרמו כאן רחוק מעינייך. את לא מבינה כמה הם קשורים אלייך. את הצלת את החיים שלהם עם השמחה שאת משרה מסביבך."
ג'קסון
אני אוחז בידה של לילי ומוביל אותה במעלה המדרגות לחדר השינה שלי, שהחל מלילה זה הפך להיות שלנו.
אני כל כך מתרגש ומשתדל להיות מאופק.
בדיוק כפי שהבטחתי לה אני נושא אותה בזרועותיי מעבר למפתן הדלת.
סוף סוף אנחנו לבד.
בלי לחשוב לרגע היא מסובבת אליי את גבה ומבקשת שאעזור לה לפשוט את שמלתה.
אני אוחז בקשר המחזק את סרט המשי השזור על גבה. ברגע שאתיר אותו יתגלה לי גופה. אני נושם עמוק. מעולם לא התרגשתי לראות גוף של אישה, גם לא בפעם הראשונה, כמו כעת.
אני מתיר אותו ביד בוטחת, עוזר לה להחלץ מהשמלה. יש עליה מחוך שגם אותו עליי לפתוח. אני נושם עמוק עוד רגע זה יקרה ועורה שלא טעם מגע ידו של גבר יתגלה למול עיניי המשתוקקות.
"כולי שלך," היא לוחשת לי.
היא אינה נרעדת אילו לרגע כשהיא מרגישה את מגע ידי המלטף את עורה.
לילי נותנת לי להוביל אותה למיטה.
"עכשיו תורך," אני אומר ונותן לה לפשוט מעליי את בגדיי. הפעם היא לא מהססת ומשאירה אותי עירום.
אני מניח את ידה על הלב שלי שפועם בהתרגשות ממגע ידה עליי. אני מוליך אותה לאורך גופי ועוזב אותה כדי שתמשיך את המסע לבד, והיא ממשיכה.
"עכשיו את יודעת," אני אומר לה בקול חרוך ומשכיב אותה על המיטה.
אני מתמקם מעלייה ולמרות הרצון שלי להדחק כבר לתוכה אני מנשק את עורה מהצוואר למטה. היא מתחילה לגנוח בהנאה, לעיתים מצחקקת כששפתיי מדגדגות אותה, לעיתים נושכת שפתייה.
"את שלי," אני גונח, ללא שליטה, " סוף סוף את שלי. כבר מותר לי להטביע בך את חותמי, לכבוש אותך עד הסוף."
לרגע היא מעוותת את פניה בכאב , אך מייד אחר כך פניה מוצפים באור מיוחד. "סוף סוף אני שלך." היא אומרת ודמעות של אושר מרטיבות את לחייה.
אני נושא אותה בזרועותיי למקלחת לרחוץ את שרידי המעשה ממנה.
כאשר אנחנו חוזרים למיטה אני מחייך כשאני רואה שהמיטה הוצעה במיוחד ללילה זה, וכל שעליי לעשות הוא להוריד את הסדין העליון המוכתם בדם בתוליה, והמיטה מוצעת ונקייה.
אנחנו נרדמים עירומים כשהיא בזרועותיי.
קרני שמש ראשונות חודרות מבעד לוילונות הדקים המכסים את החלונות. גופה הערום של לילי מעורר מייד את תשוקתי והפעם אני מרבה במעשה האהבה איתה והיא נענית לי בתשוקה גדולה.
"הגיע הזמן שנרד. ארוחת הבוקר לא תוגש לנו מעצמה שכן איש לא יעז להפריע לנו הבוקר," אני אומר לה בחיוך.
אנחנו נכנסים לשטוף את עצמנו. פתאום פניה מתכסים עננה. "מה אני אלבש?" היא שואלת.
אני מוביל אותה לחדר הארונות בו מסודרים כל בגדיה. "בזמן שנערך טקס הכלולות של הורייך היה מי שסידר אותם עבורך," אני מספר לה, "אמרתי לך שאת יקרה לכל מי שנמצא פה."
כאשר אנחנו יורדים למטה מגישה לה מיס דונווי פרחים.
"היום את יושבת וארוחת הבוקר מוגשת לך," היא אומרת לה.
העובדים מקיפים אותה וכל אחד מחמיא לה על השמלה שלבשה אתמול, ועל מסיבת החתונה בכלל.
אני מביט בה בהנאה מרובה. כאשר אנחנו נכנסים לחדר האירוח לשתות את הקפה של הבוקר אני רואה ערימה גדולה של מתנות שנשלחו לנו לרגל החתונה.
"אני לא מבינה איך זה שקבענו את טקס החתונה רק כמה שעות לפני וכולם שמעו עליו," היא אומרת מופתעת.
היא מביטה עליי. "אז זה מה שזה אומר להיות נשואה לאדון אחוזת הריסון," היא נדה בראשה בהבנה.
במשך שבוע שלם זורמות המתנות לבית האחוזה בתוספות ברכות לחיים מאושרים.
*
*
הקיץ הגיע. מידי שנה בעונה הזאת נערך נשף גדול בבית האחוזה. השנה התור שלי ושל לילי לארח את כולם.
עובדי הבית מפליאים לעשות. הכל נעשה בשקט ובסדר מופתי כמו שלא היה פה מעולם. אם היה מישהו מסתכל על בית האחוזה מהחוץ לא יכול היה לנחש שבעוד כמה שעות המקום ישקוק חיים.
מאז שנישאנו אני מרגיש שאני רגוע יותר. היום שלנו מתחיל עוד לפני עלות השחר במעשה אהבה סוער. כל יום אני מתרגש מחדש מההתמסרות של לילי אליי.
יש רק דבר אחד שתמוה בעיניי. מידי בוקר היא מסתגרת שעה ארוכה בשירותים. אחר כך יוצאת עם חיוך ועיניים נוצצות כשהיא רואה אותי.
אני מרגיש שאני חייב לדבר איתה. אני יודע שמשהו מטריד אותה והיא איננה משתפת אותי.
"את מתרגשת לקראת הארוע הערב?" אני שואל.
"מאד!" היא עונה מייד בהתרגשות, "אני כל כך גאה בהישגים שלך, בשינויים שערכת באחוזה. אני מאושרת להיות אישתך."
"לילי, דברי איתי," אני חייב לשמוע מה עובר עליה.
"על מה?" היא שואלת.
אבל אז נשמעת נקישה על הדלת וג'ורג' מוסר שהרופא בא לבדוק את לילי. אני מפנה את הדרך לרופא ולא מראה לאיש שאני המום שהיא לא אמרה לי מילה.
אמנם אני נשאר בחדר אבל עומד מרוחק מהם, נותן לה את הפרטיות שהיא צריכה.
אני שומע אותה בוכה. כולי נדרך, ועדיין מתאפק .
"אני אבוא לבדוק אותך עוד חודש," הוא אומר לה ויוצא.
אני ממהר ללילי. "מדוע לא אמרת לי שאינך חשה בטוב?" אני אומר לה ברוך, "אולי כדאי שאבטל את הנשף הערב."
"מה פתאום," היא אומרת לי ומנגבת את דמעותיה.
"מידי בוקר אני מרגיש שאת אוהבת כשאני עושה איתך אהבה. את נענית לי מייד. אבל אחר כך את נכנסת לחדר האמבטיה ומסתגרת בו דקות ארוכות," אני משחרר את מה שיושב לי על הלב מזה זמן, "אם יש משהו שאני עושה שלא נעים לך שתפי אותי."
לילי מקיפה את צווארי בזרועותיה. "הייתי צריכה חייבת להיות בטוחה שזה כך," היא אומרת.
המבט בעיניה מתרכך. "ג'סי," כך היא קוראת לי כעת בחיבה, "אתה עומד להיות אבא."
