מייפל וייאטסטון
"דן סקיי עסוק. הוא ביקש שתפני לקורה," אומרת לי הפקידה בכניסה אחרי שאני מציגה את עצמי.
אני לא מראה לה שאני מופתעת. "תואילי בטובך לקרוא לה," אני מבקשת בפנים חתומות.
היא מביטה בי במבט לא מרוצה ומתקשרת לקורה מכח אדם שתבוא לקבלה.
קורה מובילה אותי לחדרה. היא מגישה לי ללא מילים את המסמכים עליהם אני אמורה לחתום, כולל פרטי הבנק אליו אני מבקשת להעביר את המשכורת שלי. אני ממלאת את הטפסים בשתיקה ומחזירה לה אותם. היא לא טורחת לבדוק אותם ומניחה אותה בצד. חוזה העבודה שלי לא נמצא ביניהם.
אני תוהה האם דן קרא בכלל את קורות החיים ששלחתי, או שקיבל אותי רק בגלל שכריס ברוקלין המליץ עליי.
"הנה המפתח לחדר שמונה," אומרת קורה ולא טורחת לקום וללוות אותי אליו. אני מודה על כך שדלתות החדרים מסומנות כך שאני מוצאת את החדר בקלות.
אני מעיפה מבט זריז מסביבי ומבינה שחדרי נמצא קרוב לחדרו של דן שנמצא במפלס העליון אליו עולים בחמש מדרגות.
החדר שהוקצה לי גדול ומרווח, ואין בו סימן שמישהו ישב כאן לפניי. מה שמפליא אותי.
יש בו רק שולחן עבודה גדול אבל חסר בו שולחן נוסף שדרוש כאשר מתנהלת בחדר ישיבה ובה יותר משני משתתפים.
אני מביטה על הארוניות שצמודות לקיר. יש כאן מדפים לספרים המקצועיים שלי, ומקום לקלסרים ותיקיית לקוחות. בסך הכל אני מרוצה.
אני מוציאה את המחשב שלי ורוצה להתחיל לעבוד. מחכה לי כבר רשימת מטלות שהכנתי אתמול בערב. אבל אז אני ניזכרת שאין לי אפשרות להיכנס למחשב כיוון שלא קיבלתי את פרטי הגלישה לאינטרנט של החברה.
למעשה אין לי שום מידע כל כלום.
אני חוזרת למזכירה ומבקשת ממנה שתתן לי את מספר הטלפון של מי שמטפל במיחשוב במשרד.
"אין לך מחשב?" היא מביטה בי בזלזול, כאילו זה מובן מאליו שאני צריכה להביא מחשב מהבית.
"אני צריכה שיחבר אותי למערכת," אני עונה לה ברוגע.
"דן אישר לך להתחבר למערכת?" היא יורה לעברי.
"מה שמך?" אני שואלת.
"מה זה קשור?" היא עונה לי החוצפנית.
"את מספר הטלפון של איש המחשבים אני יכולה לקבל?" אני עונה לה בטון מורה שמערער אותה.
היא רושמת את המספר על פתק ומניחה אותו בזלזול לפניי.
"תודה לך," אני עונה לה וחוזרת לחדרי.
'אז מה כך הולכים לראות החיים שלי כעת?'
כמעט שעה עוברת מאז שהתקשרתי עד שטוד מואיל בטובו להופיע בחדרי.
"חיפשת אותי?" הוא שואל בפנים חמוצות.
"עשיתי משהו שהכעיס אותך?" אני שואלת אותו בזמן שהוא בוחן אותי מכף רגל ועד ראש.
"את ממש מצחיקה. אני נקרע מצחוק," הוא אומר בקול אדיש.
"לא ענית לי על השאלה," אני עונה לו בקשיחות.
"איזה שאלה?" הוא מעמיד פנים שאינו מבין.
"אז אנחנו משחקים משחק," אני אומרת לו, "אתה עוד לא מכיר אותי. אני אולי נראית לך חלשה, עוד תגלה שלא."
"כאילו שאת מעניינת אותי," הוא עונה לי בחוצפה.
"בעצם אתה צודק. מי אני בעצם? אני אשלח הודעה למר דן סקיי שאיש המחשבים לא פנוי לחבר אותי לחברה שלו לכן אמתין בבית עד שיודיע לי אם יש מישהו שמוכן לעשות כן.
באמת שלא איכפת לי. הוא יהיה חייב לשלם לי אם אעבוד או לא."
אני מחזירה את המחשב לתיק וקמה ללכת. בליבי אני סופרת אחת-שתיים.
"מה את רוצה?" הוא נובח עליי.
"תאמר לי, דן סקיי בוס כזה נורא שאין לך חשק לעבוד? כי אם כן עדיף שאברח מפה כמה שיותר מהר," אני אומרת לו.
"היא אמרה לי שהיא בהריון ממני," הוא רוטן ומבטו תקוע בנקודה בלתי מזוהה על הקיר.
"ואתה חושב שהיא משקרת?" אני משתפת פעולה.
"איך היא נכנסה להריון אם השתמשתי בקונדום והיא בכלל אמרה שהיא נוטלת גלולות?" הוא שואל.
"מישהו פה משקר מסתבר," אני אומרת לו.
"נראה לך שאני משקר?" הוא שוב תוקף.
"לא, אבל נראה שהיא," אני עונה לו.
"אז את מסכימה איתי," הוא קובע.
"אני לגמרי איתך," אני אומרת, "ומה בעצם היא רוצה?"
"שאתן לה חמשת אלפים דולר להפלה."
"אם כך תאמר לה שתקבע עם הרופא ואתה כבר תשלם לו ישירות," אני מציעה לו.
"נראה לך ש .." הוא אומר אבל אני קוטעת אותו.
"אם היא בהיריון היא תסכים. כך לפחות תדע שהיא באמת תלך אליו ולא תפתיע אותך עם תינוק בעוד כך וכך חודשים." טוד מקשיב לי בריכוז.
"לעומת זאת, וזה מה שאני מניחה שיקרה, אם היא מנסה לסחוט ממך כסף, היא תדחה את ההצעה שלך. יכול להיות שתקלל אותך ותאמר לך שאתה לא לוקח אחריות ושאתה…לא משנה. אבל מה איכפת לך? אתה תדע שהיא רק חיפשה דרך להוציא ממך כסף. כך או כך תתפטר ממנה."
"אני יכול להתקשר אליה כעת? אני רוצה שתהיי לידי. את עוזרת לי לסדר את הראש," הוא אומר להפתעתי.
אני מסמנת לו בידי שיתקשר. "אני אוהב את הראש לך," הוא אומר לי בחיוך כשמסתיימת השיחה.
"כמה צדקת. 'יצאתי בן זונה והיא לא רוצה קשר איתי.' כסף, זה מה שהיא רצתה. היא לא התביישה לאמר שהיא רוצה אותו במזומן, בשטרות של מאה."
הוא מתיישב על הכיסא מולי. "כולי שלך," הוא אומר וההקלה ניכרת על פניו.
"יש לי את התוכנה אני רק רוצה להתחבר למערכת של סקיי. אין לי את הסיסמה של האינטרנט," אני אומרת.
"זה הכל?" הוא מופתע וקולט מה שאמרת. "זה בעצם הכל, אחרת איך תתחברי?"
"בורה2004 ," הוא מקיש ואומר בקול רם.
"הוא אוהב לצלול בבורה בורה," הוא מסביר לי, "שמעת על המקום הזה?"
"בטח זה בפולינזיה הצרפתית, מקום מדהים ביופיו," אני עונה.
"תגידי לי שאת לא ממציאה את זה. איפה זה בכלל?" הוא משתומם כשאני שולפת לו מייד את התשובה.
"זה באוקיינוס השקט, בין דרום אמריקה לאוסטרליה," אני עונה.
"זה לא מסתדר לי. דרום אמריקה זה במערב, ואוסטרליה במזרח," הוא אומר לי וחיוך על פניו, "ידעתי שאת ממציאה."
"אני לא. אתה שוכח שהכדור הוא עגול," אני עונה לו.
הוא מרים גבה מולי, לא יודע אם אני רצינית או לא, מצד שני לא רוצה להראות לי שהוא חסר ידע בנושא. "אהה," הוא פולט.
"בכל מקרה את במערכת. את צריכה שאלמד אותך על התוכנה?" הוא שואל.
"תודה טוד. אני שולטת בה היטב," אני עונה לו, "אבל אם תוכל לחבר עבורי את המדפסת, אודה לך."
טוד שולח משהו להדפסה וקובע שהמדפסת שבקה חיים. "אני אומר לשרון שתדבר עם מי שאחראי על הציוד המשרדי."
אני מודה לו ונכנסת לתוכנה ופותחת תיקייה חדשה וקוראת לה דן סקיי עיצוב פנים. לשמחתי המעבר לחברה החדשה מתבצע ללא תקלות.
אני מעבירה את הפרוייקטים העתידיים שלא התחלתי לעבוד עליהם וניגשת לפתוח תיבת מייל חדשה.
מייפל@דןסקייאדריכלים.
אני מוסיפה לו חתימה קבוע עם הפרטים שלי. אין לי עדיין מושג מה מספר השלוחה שלי, אבל אין לי חשק לגשת לשרון ולשאול אותה. אני מחליטה שאוסיף זאת בשלב מאוחר יותר. בכל מקרה יש גם את מספר הנייד שלי שאליו מגיעות רוב השיחות.
אני מוסיפה גם את כתובת האתר של החברה.
*
כאשר הודיע לי כריס שהתקבלתי לעבודה אצל דן סקיי, הדבר הראשון שעשיתי הוא לגלוש לאתר שלו – דן סקיי אדריכלים,
האתר בהחלט מושקע ומעוצב בצורה מושכת את העין, אם כי החלק של עיצוב הפנים חיוור מידי לטעמי.
אני מזכירה לעצמי שעיקר העיסוק הוא אדריכלות ומקווה שאצליח לשנות זאת.
אני נכנסת מתעמקת במה נכתב על המגדלים אותם עיצב. אני מעלה מספר תוכניות של דירה שעוצבו בבניין, ומלאת הערכה לכשרון שלו.
דן סקיי
קורה מחפשת כל הזדמנות להיכנס אליי. "קיבלתי את מייפל, איזה מין שם זה? לעבודה. היא חתמה על הטפסים. אין לי את קורות החיים שלה ולא ראיתי שיש בהם חוזה עבודה," היא אומרת לי.
אני מתעלם מהעובדה שלפני דקות ספורות הערתי לה על העובדה שהיא מרכלת על העובדת החדשה.
ברור לי שההערה הזאת באה מתוך סקרנות לדעת מהי ומה השכר שהוצע לה. "תשאירי לי לטפל בזה," אני אומר לה דווקא מהסיבה הזאת, לא בגלל שאני באמת משתוקק להיפגש איתה.
קורה עוזבת את החדר אחרי שהיא מבינה שאין לי כוונה לנהל איתה דיון על מייפל.
אני מתקשר לכריס ברוקלין להודיע לו שמייפל התחילה לעבוד.
"אני יודע," אומר לי כריס, "דיברתי איתה לפני שעה. היפנתי אליה לקוח חדש. אתה מכיר את שי רוזנפלד?"
"לא," אני עונה וחושב מאיפה אני צריך להכיר אותו.
"הוא הגיע לפני חמש שנים מישראל לחפש את מזלו. הוא איש הייטק שאני מלווה. העסק שלו מאד מצליח והוא לא יודע מה לעשות עם הכסף שלו. הרכישה האחרונה שלו היא בניין שאת הקומות העליונות הוא מייעד למגורים והשאר למשרד שלו.
הוא שאל אותי אם אני מכיר מעצבת פנים בשם מייפל. קישרתי ביניהם."
"מסתבר שאתה לא רק עורך דין," אני צוחק, "אתה גם קבלן כח אדם וגם ספק עבודות."
"מייפל לא צריכה שאני אספק לה עבודות. למעשה היא אמרה לו שהיא מאד עמוסה בשבועות הקרובים."
"אז היא מאלה שמספרים שלוח הזמנים שלה מלא," אני אומר ומשתדל להסתיר מה אני חושב על משחקים כאלה.
"לא קראת את קורות החיים שלה!" גוער בי כריס, "דן, אתה צריך לעשות שעורי בית. לו ידעת מי היא לא היית אומר זאת. היא הביאה איתה פרוייקטים שלא הספיקה לעבוד עליהם.
בכל מקרה שי אמר שיחכה כמה שצריך. הוא שמע עליה מלקוחות שלה והוא רוצה רק אותה."
"אם כך הכל טוב," אני אומר משהו סתמי ולא מחייב.
"אני עורך הדין שלה ועוסק כעת… לא משנה. תצטרך ללמוד בעצמך. אני עסוק עד ארבע. אולי נפגש לארוחת ערב?" שואל כריס.
"יש הערב משחק. בא לך ללכת?" אני שואל.
"שכחתי לגמרי. אשמח להצטרף אליך. יש לי עדיין מנוי למרות שבימים אלה אני צופה בניקס מהספה בקליפורניה."
"אני שמח שנשארת נאמן. הייתי בטוח שהפכת למעריץ של הגולדן סטייט," אני אומר לו.
"מהבחינה הזאת הלב שלי נשאר בניו יורק. גם מבחינות אחרות. יש לי היום חברים חדשים בסן פרנסיסקו אבל אף אחד לא יתפוס את המקום שלך," הוא אומר לי וגורם לי לחייך.
"אתה יודע מה המקום שלך אצלי," אני עונה לו, "לפחות כעת אני זוכה לראות אותך לא כמו בימי לונדון הרחוקה."
אני עומד לצאת מחדרי כשאני שומע את קולה של שרון.
"אני לא יודעת מה יש לך עם דן שהתקבלת לעבודה. זה לא ענייני אם הוא מזיין אותך, אבל את לא יכולה לבוא לכאן ולתת לי הוראות," אומרת שרון בקול מתנשא.
אני נאנח. אז מסתבר שגם הבחירה בשרון לא הייתה נכונה. אני מבין כבר שעליי לחפש מזכירה אחרת.העניין הזה מתיש אותי.
אני נשאר להקשיב לשיחה.
"מעולם לא נפגשתי עם דן סקיי," היא עונה לה, "חבר משותף קישר בינינו. זה נראה לי בלתי אפשרי ש'אזדיין' איתו כדברייך, אם לא נפגשנו מעולם. את לא חושבת?"
'אז את מייפל,' אני חושב לעצמי ועדיין לא רואה אותה.
"נו באמת. את לא צריכה להיפגש איתו כדי לדעת מיהו. כל עיתון שמכבד את עצמו מרוח בתמונות וכתבות עליו," היא לועגת לה.
"כנראה שאני חיה בעולם אחר, כי רכילות שנואה עליי. אני יודעת כמה שקר יש בה. הכל מוצג שם נוצץ ויום אחד את קמה ומגלה שהכל רקוב בממלכה.
את יודעת שרון, גבר אלפא זה לא מה שאת חושבת. את חושבת שאת קונה את ליבו והוא שלך. הם לא כאלה. הם משחקים עם נשים, משתמשים וזורקים. זה לא אחד שהייתי רוצה, מין הטעם הפשוט שחייתי עם אחד כזה. מעבר לעובדה שהוא הבוס שלי, שזו סיבה טובה שזה לעולם לא יקרה.
"עכשיו כשמצינו את הנושא, את יכולה לענות לי למה עדיין אין לי מדפסת תקינה בחדר?" היא שואלת.
"כי חברת דן סקיי לא סובבת סביבך מייפל," היא עונה לה.
"אני המומה," היא עונה לה בציניות, "וזאת הסיבה שאני כאן ומבקשת ממך שתאפשרי לי להדפיס את המסמכים האלה. יש לי פגישה תוך חצי שעה עם לקוח."
"די מייפל, תחסכי ממני את ההצגה שלך. כמה שעות את כאן שכבר יש לך פגישה עם לקוח," היא עונה לה.
"הבנתי," עונה לה מייפל, "תאפשרי לי לגשת למדפסת. אני אשרת את עצמי."
אני חייב לראות מי היא לאחר הניתוח המעמיק שניתחה אותי.
'היא הייתה חייבת להיות בלונדינית,' אני חושב לעצמי. אני ידוע בחולשתי אליהן, 'והגוף שלה… אם היא לא הייתה עובדת שלי עוד הלילה הייתי…' אבל כאמור, היא עובדת שלי ואני מוחק את המחשבות האלה מראשי.
היא עומדת בגבה אליי ולא מבחינה בי.
"תודה על שיתוף הפעולה," היא אומרת כשהיא מסיימת להדפיס. "אם לא קשה לך שרון, אני אודה לך מקרב ליבי שתדאגי לי למדפסת שלא אצטרך להטריד שוב את מנוחתך."
היא עסוקה בקריאת הטפסים ולא שמה לב אליי כשהיא עוברת לידי חזרה לחדרה.
אני מתאפק לא לעקוב אחריה במבטי. רק חסר לי ליצור עוד שמועות.
"חושבת שהיא הבוסית פה ואומרת לי מה לעשות," רוטנת שרון.
עד לרגע זה חשבתי ששרון נחמדה. 'יש כנראה משהו בכיסא הזה שמוציא מהנשים את הרוע שבהן.'
"יש בעיות?" אני שואל אותה.
"הכל בסדר בוס," היא עונה ומחייכת אליי חיוך מתוק וחושבת שבכך נשכח מה שהיה פה.
'שיהיה,' אני חושב לעצמי, 'אני לא מתכוון לנהל פה גן ילדים.'
מייפל
'את צריכה להתאפס על עצמך. את כבר לא הבוס, זה לא חברה שלך ואף אחד לא עובד בשבילך.'
אני מרגישה כל כך בודדה פה. אני שרגילה לעשות הכל לבד, להזיז הרים בלי עזרתו של אף אחד, מרגישה שקשה לי לעבור את היום הראשון שלי כאן.
אני מתקשרת לגיא לנייד, הוא לא זמין. אני מתקשרת למחלקה.
"אפשר לדבר עם ד"ר גיא וייאטסטון?" אני מבקשת.
"עם מי אני מדברת?" שואלת האחות שענתה לטלפון.
"מייפל, אחותו," אני עונה.
"הוא נכנס לפני חמש דקות לחדר ניתוח. זה יקח לפחות חמש שעות. למסור לו משהו?" היא שואלת.
"רציתי לאחל לו בהצלחה בניתוח," אני משקרת, "הוא בטח יתקשר אליי כשיסיים. פרופסור וייטאסטון עדיין במחלקה או שהוא כבר עזב."
"את בטח יודע שאביך ניתח כל הלילה. הוא הלך לישון," היא עונה לי.
אני חוזרת למחשב ויושבת לגבש תוכנית לעיצוב של המשרדים של חברת היבוא מנדרין. אין טעם שאשקע כעת בעצבות, אלה הם חיי כעת.
'את החברה הקמת בעשר אצבעותייך, בלי עזרה או תמיכה מלירוי, את יכולה לעשות זאת שוב,' אני מדברת אל עצמי.
אני גולשת למאגרי המידע ששמורים בענן שלי ומורידה מהם דוגמאות של ריהוט לחדרי המתנה. אני נאנחת כשאני חושבת ששוב עליי לגשת לעמדה של שרון כדי להדפיס.
מר לי צ'ין מנהלה של חברת מנדרין הוא לקוח חדש שלא עבדתי אותו מעולם ולכן אני נמנעת מלשלוח לו חומר במייל. אני אראה לו את הקטלוגים פנים מול פנים.
החברה נמצאת מספר רחובות מהמשרד של דן ואני מחליטה לצאת לפגישה מחוץ למשרד.
אני נכנסת לצ'אט הפנימי של המשרד ושולחת הודעה לשרון.
מייפל לשרון- יוצאת לפגישה בת כשעה עם מר לי צ'ין מחברת מנדרין.
שרון למייפל- את יכולה להפסיק להעמיד פנים שאת עובדת.
מייפל לשרון- את מוזמנת להתקשר ללקוח ולשאול אותו. אני מצרפת את הכרטיס עם פרטי הלקוח.
אני נושמת עמוק ויוצאת מחדרי בראש זקוף וחיוך על פניי. אני מנפנפת בידי לעבר שרון וממהרת למעלית.
בדרך אני מתקשרת למרקוס שהיה איש המחשבים שלי בחברה.
אני מבקשת שיפגש איתי עוד שעה וחצי בחדרי בבית המלון 'אורכידאה.' "אני רוצה להתקין חלק מהציוד שלי מהחברה במקום העבודה החדש שלי. תעזור לי?"
"בשבילך אלך עד סוף העולם," הוא אומר ומעלה חיוך על פניי. אני יודעת שהוא מתכוון לדבריי. אלא המילים שהייתי צריכה לשמוע כדי לחזור שוב לעצמי.
דן
אני שומע שוב את שרון מדברת בקול. "תראי קורה מה השחקנית הזאת כותבת לי."
אני נכנס לצ'אט של המשרד וקורא את דבריה של מייפל. אני כמעט מתפתה להתקשר אבל מחליט במקום לקרוא מידע על החברה אליה היא הולכת.
המידע עולה מייד. אני נכנס לקרוא את הכתבה החדשה ביותר שעלתה לפני שלושה ימים.
שיפוצו של בניין מנדרין בבעלותו המיליארדר לי צ'יין הסתיים.
לא הצלחתי לקבל פרטים לגבי מי נבחר לבצע את עיצוב הפנים של הבניין.
לדבריו של מר צ'ין העיצוב יתחיל ממש בימים הקרובים. על חנוכת הבניין תמסר הודעה לאחר שיוודע כמה זמן ימשך עיצובו של הבניין המפואר.
מייקל רוט, חדשות העיר ניו יורק.
'אז מסתבר שהיא קוראת את חדשות העיר,' אני חושב בליבי.
בניין משרדים Image by Foundry Co from Pixabay
