לילי
אני לא יכולה לעצור את הדמעות והן זולגות על לחיי.
אני רואה את המבט בעיניו של ג'קסון. הוא עושה צעד לעברי ואני מחייכת אליו ומנגבת את דמעותיי. "אני בסדר," אני לוחשת.
הוא לא קונה את המילים שלי אבל חוזר לעמוד ליד אבי.
"אני מתרגשת מהמעמד," אני לוחשת לו.
הוא מניח את ידו על ליבו ועוצם את עיניו. "אני אוהב אותך," הוא אומר לי בקול שלא נשמע.
אני מניחה את ידי על ליבי ועוצמת את עיניי.
"אני מבטיח לך אבלין יקרה שלי לעיני כל הנוכחים, לעיניי הוריי והבת שלנו, שאוהב אותך עד יומי האחרון, שאהיה נאמן לך, שאדאג לכל מחסורך, שאכבד אותך בכל מאודי…" נשמע קולו של אבי בחלל הכנסייה.
אני מתאפקת לא לבכות שוב כשאני שומעת את המילים שמחליפים ביניהם הוריי.
כל אותו הזמן מחזיקה סבתי את ידי חזק. "אני מודה שזכיתי להגיע לרגע הזה," היא לוחשת לי, "ואני מודה עלייך לילי שלנו."
"אין לי מילים להביע את אושרי," אני לוחשת לה חזרה, "אני מאושרת שזכיתי להכיר אותך."
"ויותר לא ניפרד," היא אומרת לי.
"ויותר לא ניפרד," אני עונה לה ורואה דמעה מתגלגלת במורד לחייה.
"אני מכריז עליכם בעל ואישה," אומר הכומר ונד בראשו לאבי שרוכן לעברה של אימי ונושק על שפתיה ברכות.
אחר כך הוא מושיט ידו אליי. "בואי אליי לילי שלי," הוא מבקש.
"סיפור האהבה של אבלין ושלי התחיל לפני עשרים שנה. כל השנים האלה חיכיתי שאוכל לשאת אותה לאישה.
אני רוצה שתכירו את פרי האהבה שלנו, הבת שלנו לילי. למי שיש לו ספק, שמי רשום כאביה מיום לידתה."
אני מעיפה מבט לג'קסון שמביט בי באהבה גדולה ועיניו מחייכות אליי.
"הלורד והליידי איירבורן מזמינים אתכם לסעוד איתם," איתם אומר ג'וזף לקהל שממלא את הכנסייה.
ג'קסון ממהר אליי, מושיט לי את זרועו. "התגעגעתי אלייך," הוא לוחש לי.
"האישה היפיפיה שישבה לידי היא סבתא שלי," אני אומרת לו בהתרגשות.
הוא ניגש לכיסא עליו יושבת עדיין סבתי וקורנת מאושר כאשר כולם ניגשים אלייה לברך אותה. "וזאת לילי שלנו," היא אומרת ואוחזת שוב חזק בידי.
"סבתא," אני אומרת וליבי מפרפר בי מרוב התרגשות, "אני רוצה שתכירי את הארוס שלי ג'קסון הריסון."
היא מושיטה את ידה לג'קסון שאוחז בה בשתיי ידיו ונושק לה. "נעים מאד להכירך," הוא אומר ומרכין את ראשו לאות כבוד.
אנחנו יוצאים לחצר האחורית של הכנסיה. אני עומדת לרגע המומה. 'מתי כל זה קרה?' אני ממלמלת.
"כנראה שיש אנשים שאנחנו יקרים להם בעיר הזאת," עונה לי ג'קסון.
אנחנו ניגשים לברך את אנשי העיר שבאו לכבד את הוריי בנוכוחותם. מידי פעם אני מעיפה מבט להוריי. החיוך לא יורד מעל פניהם. אני נאבקת כל הזמן בדמעותיי. החלום שלי התגשם לראותם יחד. לא האמנתי שזה יגמר בחתונה ואין גבול לאושרי.
"את רוצה לשבת לאכול," שואל אותי ג'קסון לאחר שעה ארוכה בה אנחנו מסתובבים בין האורחים.
"אני כל כך מתרגשת שאני לא מסוגלת להכניס אפילו פרור לפי," אני עונה לו.
הוא מחייך. "גם אני לא. אני לא מאמין שזה קורה. כאשר הגעתי לביתו של אביך כל שרציתי הוא שהוא יכיר אותך. מהרגע הראשון נוצר ביננו קשר מאד מיוחד.
הוא שאל אותי שאלות והבין שיש לנו הרבה מהמשותף. אני ניזכר בהתרגשות הגדולה שאחזה בו כאשר אמרתי לו שאני יודע היכן את. היה תלוי הכל בך. כאשר ראה שאת מקבלת אותו בזרועות פתוחות, ביקש לדעת היכן אימך נמצאת. אני מאושר בשבילכם שהגעתם לרגע הזה."
"האדון הריסון," פונה אליו משהו.
"שלום לך מר סמואל," הוא אומר ונד בראשו.
"מה עושה כאן האדון," הוא שואל. אני מתפלאת שג'קסון לא מתקן אותו.
"אני עומד לשאת את בתם של הלורד והליידי איירבורן לאישה," הוא עונה לו.
"ברכותיי. איש לא סיפר לי על כך," הוא אומר מופתע.
"מעטים יודעים על כך," הוא עונה לו בשלווה.
"שמתי לב," הוא אומר לי כשאנחנו מתרחקים מעט, "שהתפלאת לשמוע שאני לא מתקן אותו. אנחנו נדבר על זה אבל לא כעת," הוא אומר ומביט מבעד לכתפי ונד בראשו.
הוא אוחז במותניי ומסובב אותי לאחור. "את רואה את הבמה המקושטת שם?" הוא שואל ומצביע על במה מעוטרת בפרחים ומעליה חופת בד לבנה.
אני עומדת פעורת פה. 'איך לא ראיתי זאת עד עכשיו?'
"אני אחכה לך עליה חסר סבלנות לילי אהובה שלי," הוא אומר ומחבק אותי מאחור, "הגיע הזמן שתלכי להחליף את שמלתך לשמלת כלולותייך."
אני לא נושמת. אני מניחה את ידיי על זרועותיו שמחבקות אותי ולא מאפשרת לו ללכת.
"לילי, הגיע הרגע. אני חייב להפרד ממך כעת," הוא אומר ואני מרגישה את זרועותיו עוזבות את גופי באיטיות רבה.
כאשר אני מסתובבת לאחור אני לא רואה אותו. אני מסתובבת בבהלה לכל כיוון ורוצה לצעוק את שמו.
"הגיע תורך," אומרת לי אימא בחיוך.
אימא מובילה אותי לחדר בקומה העליונה של הכנסיה. אני מרחפת ולא כל כך מודעת למה שעובר עליי.
"תעזרי לי לפשוט את השמלה," מבקשת ממני אימא ומחזירה אותי באחת למציאות.
"אבל מה תלבשי?" אני שואלת אותה.
"לילי יקרה שלי, זה המופע שלך בלבד. אין זה ראוי שאעמוד לידך בשמלת הכלולות. חוץ מזה שאני אישה נשואה כעת," היא אומרת לי.
אני עוזרת לאימא לפשוט את שמלתה וללבוש את השמלה בצבע סגול כהה שתפרתי עבורה. "ילדתי המוכשרת," היא אומרת, "העיר הפסידה את הטובה בתופרותיה."
"אני עדיין לא יודעת מה יהיה גורלנו," אני מזכירה לה.
על הדלת נשמעת נקישה. "תפתחי את הדלת לילי," אומרת לי אימא בחיוך.
"זה ג'קסון?" אני שואלת אותה.
"לג'קסון אסור לראות אותך בשמלת כלולותייך," מוחקת אימא את החיוך מפניי.
"מי זה?" אני שואלת את אימא בחשש.
"תפתחי לילי," היא אומרת לי.
אני ניגשת לדלת ורואה את אימו של ג'קסון עומדת מולי. אני מזדקפת מייד. "במה אני יכולה לעזור לך גבירתי?" אני שואלת. אני מודה על כך שטרם לבשתי את שמלת כלולותיי.
"אני אודה לך אם תתני לי להיכנס," היא אומרת.
אני מתלבטת. אני לא רוצה להתחצף אליה, ועם זאת אני לא אתן לה להרוס את היום המאושר בחיי.
"בבקשה לילי," היא אומרת לי בטון מרוכך.
אני זזה מהדלת ומאפשרת לה להיכנס. אני מסמנת לאימא בראשי שתסתיר את שמלתי.
"אין צורך לילי," היא עונה לי.
אני מבולבלת. "אני אוהבת אותו," אני מתפרצת," "אני לא אתן לאיש להפריד ביננו. היחיד שיוכל לעשות זאת זה רק ג'קסון. זה מה שבאת לאמר לי גברת הריסון? ג'קסון ויתר עליי?"
היא מניחה עליי יד ואני נרעדת.
"לא לילי. באתי לברך אותך לרגל נשואייך לבני ולהעניק לך ענק שהייתי שמחה שתענדי. היא עברה אליי בירושה מאימי," אומרת אימו של ג'קסון.
היא פותחת את הקופסה שבידה ואני רואה ענק משובץ יהלומים מונח על קטיפה שחורה.
"את מוכנה להסביר לי מה עומד מאחוריי המתנה הנדיבה הזאת?" אני לא נכנעת בקלות.
"טעיתי בקשר אלייך. לא בגלל שאת באמת בתו של הלורד איירבורן, כפי שהוא הכריז לפני שעה קלה בעת טקס נשואי הורייך.
גם לא בגלל שאימך היא נצר למשפחת רוברטסון. אביו של ג'קסון המציא בפניו הוכחה שהוא הפקיד כספים לאורך השנים עבור נחלת משפחתך.
אני כאן כי אין לי ספק באהבתו של בני כלפייך, ואת הוכחת שאת מוכנה ללכת אחריו לאן שתדרשי."
"אני מודה לך על המילים ומתנצלת על איך שדיברתי אלייך גברת הריסון," אני אומרת.
"עוד שעה קלה נהפוך לבנות משפחה. אנא קראי לי אווה," היא אומרת.
"תודה אווה," אני אומרת ומחבקת אותה.
"ועכשיו תתלבשי. ג'קסון מחכה כבר חסר סבלנות. הוא כל כך מתרגש ורק את יכולה להרגיע אותו," היא אומרת ויוצאת מהחדר.
אימא עוזרת לי להתלבש. "פשוט מושלמת," היא ממלמלת.
היא מניחה על ראשי את ההינומה שעוטפת את גופי ומשתרכת אחריי.
שוב נשמעת נקישה על הדלת. אימא ואני מסתכלות אחת על השנייה. הפעם היא ניגשת לפתוח את הדלת. היא פותחת אותה מעט כדי לראות מי בפתח ועל פניה חיוך גדול.
אני מציצה בסקרנות ורואה את סבתי. היא מלטפת את פניה של אימא. "את נראית נפלא אבלין," היא אומרת לה בחביבות, "השמלה שלך מדהימה ביופיה."
"לילי תפרה אותה עבורי," אומרת לה אימא בגאווה.
"תבורכנה ידייך לילי שלי," היא אומרת ומתיישבת על הכיסא לידי.
"יש לי משהו עבורך," היא אומרת ובוחנת בעיון את ענק היהלומים שעל צווארי.
היא מניחה על ברכיה קופסה ופותחת אותה. אינני רואה עדיין את תוכנה אך האור בעינייה של סבתי מראה לי שמה שהיא אוחזת בידה יקר לליבה.
"תני לי את ידך," היא מבקשת ועונדת עליה צמיד משובץ יהלומים. אני לא נושמת. מעולם לא ראיתי תכשיט כל כך יפה.
"זה לא הכל," היא אומרת ומבקשת שאתכופף אליה. היא מסירה את העגילים מאוזניי. "את נצר למשפחת איירבורן ומין הראוי שתענדי את העגילים של סבתך."
אני מביטה במראה ולא מכירה את עצמי. כולי ענודה יהלומים.
"את מתרגשת לילי, אני מרגישה זאת," אומרת סבתי, "אבל אני רוצה שתדעי שאת היהלום האמיתי של המשפחה. אני יכולה להבין מדוע נלחם בני על ההכרה בך. את מיוחדת במינך.
ועכשיו נגבי את דמעותייך. ארוסך ממתין לך חסר נשימה. הוא סופר כל שניה ולא יכול לחכות יותר לראות אותך. אין לי ספק שליבו מלא אהבה אלייך."
"גם שלי סבתא. אני אוהבת אותו בכל ליבי," אני עונה לה.
"תנשמי קטנה שלי. עוד זמן קצר תהיה אישה נשואה. המסע שלך
אליו מגיע לסיומו. איש לא יפריד עוד ביניכם."
סבתא יוצאת מהחדר והפעם זה אבא שעומד בפתח החדר ועיניו נוצצות כשהוא רואה אותי. הוא מושיט לי את זרועו ואני ממהרת אליו.
אנחנו יורדים בצעדים איטים במורד המדרגות. אבא מרגיש שאני לא כל כך יציבה. ההתרגשות החלישה אותי מאד.
בפתח היציאה לחצר אני פוגשת באחיותיו של ג'קסון. אני לא נושמת.
"את נראית מדהים. השמלה שלך יפיפיה. מעולם לא ראיתי כלה יפה כמוך," אומרת לי אנט בשקט.
אני מתוחה ומצפה למילים הארסיות שתצאנה ממנה אבל היא מפתיעה אותי. היא מגישה לי זר פרחי אביב צבעוני.
"זה בשבילך," היא אומרת לי, "ג'קסון ביקש להעניק לך אותו. נכון שהוא יפיפה?" היא שואלת אותי בהתרגשות.
"הוא מכיר אותי," אני מחייכת ונושכת את שפתיי.
"הוא מאד אוהב אותך ומחכה שתבואי כבר. אני לא אעכב אותך יותר. אני שמחה שהוא בחר בך. אני יודעת שאת עושה אותו מאושר," היא אומרת.
"תודה לך," אני עונה לה ויוצאת מפתח בניין הכנסיה לעבר הבמה.
בזמן שהתלבשתי השתנו פני החצר. השולחנות הועברו לצדדים, במקומם נערכו שתי שורות של כסאות הפונים לכיוון הבמה, וביניהן הונח בד לבן המסמן את השביל לעבר הבמה.
אני מרימה עיניי לעבר הבמה ורואה את ג'קסון. להפתעתי הוא החליף את בגדיו ונראה כל כך מהודר שליבי מאיץ את פעימותי מרוב התרגשות.
הוא מושיט את ידיו לעברי ואני מרגישה שעוד רגע ירד מהבמה. הוא מבין כמוני שיש כללים לטקס ועליו להאזר בסבלנות.
"את כל כך יפה לילי," אני שומעת את מיס דונווי אומרת. אני מפנה מבטי אליה ורואה את כל העובדים של האחוזה לידה.
"תודה שבאתם לחגוג איתנו,"אני אומרת להם.
סוף סוף אני מגיעה אליו. הוא ממהר לאחוז בידי. "לא יכולתי כבר לחכות," הוא לוחש לי. אני מסתובבת ומגישה את הזר לאימא ונותנת לו גם את ידי השנייה.
"הבטחתי לך שאשא אותך לאישה, ואני עומד לקיים את הבטחתי לך. לא תהיה לי אישה מלבדך לעולם," הוא אומר.
"אפשר להתחיל האדון הריסון," שואל הכומר.
שוב אני תוהה מדוע הוא מכנה אותו כך. הוא יודע שעזבנו את אחוזת הריסון.
"התכנסנו כאן.." אני לא שומעת מילה ממה שאומר הכומר. אני מרחפת מאושר. רק כאשר מתחיל ג'קסון לדבר אני שוב מרוכזת.
"אני מבטיח לך לילי שלי שאהיה נאמן לך בליבי ובגופי. לא תהיה לי אישה אחרת מלבדך, אשתף אותך בכל מה שעובר עליי, אחלוק איתך את חיי בטוב וברע, אהיה תמיד בשבילך. אני אוהב אותך."
"אני מזכיר לך שנשאלת שאלה," אומר הכומר שמחניק חיוך.
"התשובה היא כן! בהחלט כן!" הוא אומר בקול רם וברור.
להפתעתי ג'קסון מסיר את הטבעת שענד לי כסמל לאירוסינו ומעביר אותה לידי הימנית.
ג'ורג' נעמד לידו ומושיט לו את הכרית ועליה טבעות. פתאום אני קולטת שג'ורג' כאן לידו.
הוא עונד על אצבעי טבעת יהלום אחד, וטבעת נישואים משובצת כולה יהלומים. "לא תארתי לעצמי ש.." אני מתחילה לאמר לו מופתעת.
"מגיע לך הרבה יותר," הוא אומר לי.
"ואת לילי? האם תקחי את ג'קסון הריסון להיות לך לבעל, תהיי נאמנה.." אני מחכה חסרת סבלנות שהכומר יסיים את דבריו.
"ליבי, נפשי וגופי כולם שלך ג'קסון אהובי," אני לוחשת לו. "כן! התשובה שלי היא כן!" אני אומרת בקול רם ורואה שהכומר נושם לרווחה.
ג'ורג' מגיש לי את הכרית ועליה טבעת אחת אחרונה. אני לוקחת אותה ועונדת אותה על אצבעו של ג'קסון. כשהיא מונחת במקומה אני אוספת את ידיו ונושקת להן.
"אני מכריז עליכם בעל ואישה. אתה רשאי לנשק את אשתך," אומר הכומר.
"אני עומד לנשק אותך לעיניי כולם," אומר לי בשקט ג'קסון שמבטו נעוץ עמוק בעיניי, "אבל תדעי שאני רואה רק אותך."
הנשיקה שלו בוערת על שפתיי ונמשכת לנצח.
"קבלו את האדון והגברת הריסון," מכריז הכומר ומייד כולם מתקרבים לבמה לברך אותנו. כל אותה העת אוחז ג'קסון חזק בידי ולא נותן לאיש להפריד ביננו.
"אתם מוזמנים לסעודת החתונה," אומר ג'ורג' בזמן שג'קסון ואני חומקים לקומה העליונה.
"את כבשת את לב כולם. אין מאושר ממני, שכן את רק שלי," הוא אומר ומנשק אותי בלהט.
"ואת לילי שלי, גם את מאושרת?" הוא שואל כששפתיו ניתקות משלי.
"אני לא חושבת שקיימת מילה במילון לתאר את מה שאני מרגישה," אני אומרת לו, "אתה אהבת אותי גם כשחשבת שאני משרתת בתה של משרתת. ראית את מי שאני ולא עניין אותך מה אחרים חושבים. אתה לא יודע כמה זה יקר בעיניי."
"לא הייתה לי ברירה. התאהבתי בך כשלא הייתי מוכן בכלל להתאהב. חסרת לי כל רגע שלא היית לידי בלי שהייתה לי יכולת להסביר זאת לעצמי.
לילי את אישה יפיפיה, אבל מה שמוקרן לך מבפנים יכול להאיר את העולם כולו, ואני זה שזכיתי בכל הטוב הזה.
רציתי לשאת אותך כבר לאישה כי איני יכול לחכות עוד להיות איתך. אני לא רוצה להסתיר את הרגשות שלי, להיות מאופק.
לחשוש שאנחנו מאחורי דלתות סגורות.
אני אוהב אותך בכל ליבי, נפשי וגופי. אני שלך."
