כריס
"את מתרגשת אישה יפה שלי?" אני שואל את סול ומביט עליה באהבה.
"מה כבר יכול לקרות," היא צוחקת, "או שתהיה הצודק ויש לנו בן רביעי, או שתהיה לנו נסיכה קטנה. זה באמת משנה?"
"זה באמת לא יאכזב אותך אם נשמע שזה בן?" אני לא מרפה.
"אני רואה אותך עם ריף, קאי וליאו. כל כך מתאים לך להיות אב לבנים. כל פעם שאתה יושב איתם ומשחק או מעשיר אותם עם הידע שלך הלב שלי עולה על גדותיו. אני מתקשה לראות אותך משחק עם בובות," אני אומרת.
אני עוטה על פניי מראה נעלב. "ועם אמילי של פול ומאיה אני לא משחק?"
"אמילי היא מתוקה אמיתית אבל ניכר בה שהיא גדלה בסביבה של בנים. היא בת בן כזאת. אולי קצת מפונקת, אבל היא תמיד שמחה לשחק במשחקים של הבנים. ואל תשכח שיש לה אח קטן שגם הוא לא ישחק איתה בבובות."
סול אוחזת בידי וחיוך מתפרס על פניה. רוח נעימה חודרת מהאוקינוס דרך החלון שבגג הג'יפ.
"אני כל כך אוהבת אותך אהוב שלי," היא אומרת לי את המילים שכל פעם מרקידות לי את הלב.
אני עוזב את ידה ומלטף את לחיה. עיניה מתמלאות דמעות.
"ההורמונים האלה מטריפים לי את הגוף," היא מתלוננת בזמן שאני מוחק בידי את דמעותיה.
"אני מתקשה להאמין שאת בהיריון שלישי" אני אומר לה, "למרות שחלמתי שיהיה לנו ארבעה בנים, אני יודע שהחלק שתרמתי הוא קטן. זאת את שנושאת אותם ומתמודדת עם ההריונות הארוכים האלה."
"חלקך קטן? בלעדיך כל הפלא הזה לא היה קורה. תסתכל עליהם. שלושתם הם העתק שלך. טוב, פרט לעינים הכחולות שלי," היא עונה לי, "אבל לא רק. אתה כל כך תומך בי כל תקופת ההריון שלא לדבר על כך שאתה מקיים באדיקות את הבטחתך להיות חלק מחייהם."
"את זאת שמעצימה אותי כל הזמן. נותנת לי כוחות, מרדימה את השדים שלי. אני יכול להיות כזה כי את השותפה שלי לחיים. אני יודע שלא הייתי כזה אם הייתה לי אישה אחרת. ראיתי מאחיי הגדולים איך זה נראה כשזה אחרת."
"שמעתי שדיברת עם אביך הבוקר. מה הוא סיפר לך?" היא שואלת.
"לוויל צפוי משפט גירושין ארוך אם לא יקשיב לעצתו של אבא, ולצערי אני חושב שהוא לא.
אד יעשה הכל כדי לא להתגרש. לא כי הוא אוהב אותה, אלא כי אין לו כוחות להילחם ולכן הוא נותן לה כל מה שהיא רוצה, למרות שזה מעבר לכל היגיון. גם הוא לא מקשיב לאבא ולא שם לה גבולות."
"אני מצטערת כל כך לשמוע," היא עונה לי.
"ואני לא מופתע לשמוע. לא שאני שמח במצבם. שניהם התחתנו בגיל צעיר מהסיבות הלא נכונות. זה מה שגרם לי לא לרצות להתחתן עד שהיכרתי אותך."
"אהוב שלי אני רוצה שתחשוב על מעבר זמני לניו יורק. נראה לי שאבא שלך רוצה להיות קרוב לסבא כעת ונשאר כאן בגללנו," היא אומרת לי להפתעתי.
"את תהיי מוכנה לחזור לניו יורק?" אני שואל אותה.
"אתה הבית שלי. לא אחוזת ברוקלין, לא חמש מאות עשרים. כנפי הנשר הלבן שלך שעוטפות אותי בלילות וגם בימים הן הבית שלי.
ההורים שלך כל כך תומכים בנו. הגיע הזמן שלנו להחזיר להם. הבנתי שבריאותו של סבא ברוקלין קצת רופפת. אביך צריך להיות שם עבורו."
אני שמח שהגענו למרכז מגנוליה. המילים של סול כל כך מסעירות אותי. הנאמנות שלה, העובדה שאני באמת העולם כולו עבורה.
לשמחתי אני מוצא חניה ממש ליד הבניין. אני מחנה, יוצא לפתוח לסול את הדלת וממהר לאסוף אותה לחיבוק ארוך.
"כבר אמרתי לך היום שאת העולם שלי?" אני שואל אותה.
"גם אם אמרת לא הייתי מגלה לך, רק כדי לשמוע זאת שוב," היא אומרת ומתרוממת מעט כדי לנשק אותי.
אנחנו נכנסים לתוך הבניין כדי לשמוע מה מינו של העובר. ד"ר בריאן מקבל את פנינו אבל אני מבין כבר שמשהו קרה.
"את לא יודעת כמה אני סקרן לדעת מה יש לכם, אבל נקראתי לחדר לידה. את יודעת סול לא כולן כמוך יולדות בבית," הוא צוחק.
"אחרי כל מה שהעברת אותי עם הטיפולים, לפחות זה," הוא עונה לו, "למרות שהפעם כנראה אלד בבית חולים. אנחנו חוזרים לניו יורק לתקופה ממושכת."
"אין בעיה. לד"ר דניאל רובינס יש הרשאה להיכנס לתיקיות שלנו כאן בחוף המערבי אני מניח שתרצי שהיא תיילד אותך."
"זאת בכלל שאלה? גם היא שותפה לעובדה שהפכתי לאם," היא עונה לו.
"רציתי לדחות את התור שלך אבל החלטתי להזמין עמיתה שלי שתבדוק אותך אם זה בסדר מבחינתכם," הוא אומר.
ואז הוא נזכר בבדיקות שסול עשתה. "אני כל כך מבולבל, ששכחתי למסור לך שהבדיקות שלך הן מעולות."
ואז ניגשת אלינו רופאה צעירה. "את גברת ברוקלין?"
אני לא יכול להסביר את זה, אבל כל פעם שקוראים לסול כך אני מתרגש. כן, עדיין אחרי חמש שנות נישואים.
"כן," היא עונה בחיוך, "אני סול ברוקלין. אני מאד גאה בשם המשפחה שלי אבל את יכולה לקרוא לי סול."
"אני ד"ר מרבל, גם אני מעדיפה שתקראי לי בשמי הפרטי מישל. שנכנס לחדר הבדיקות?"
אנחנו הולכים בעקבותייה. סול ניגשת לשכב על המיטה ומיד מגששת אחר ידי.
למרות שנוכחתי בכל בדיקות האולטרהסאונד אני תמיד מופתע ממראה פניה המופתעות כשמורחים על בטנה התופחת את הג'ל הקר.
"בואו נתחיל," אומרת הרופאה ומייד נשמעות דפיקות הלב המהירות של העובר בחלל החדר וגורמות לסול לנשוך שפתיים. "זה כל כך מרגש," היא אומרת.
"אני מניחה שזאת לא פעם ראשונה שאת שומעת זאת," אומרת מישל.
"לא," עונה קצרות סול וקורצת לי. אני כבר מבין שסול לא מתכוונת לספר לה שזה לא ההריון הראשון שלה.
"העובר מתאים בדיוק לשבוע ההריון. הוא בהחלט מתפתח יפה," היא אומרת וממשיכה למדוד.
"אתם מעוניינים לדעת מה מין העובר או רוצים שתהיה לכם הפתעה?" היא שואלת בקולה הנעים.
"מה אתה אומר אהוב שלי?" היא פונה אליי ואני מתאפק לא לחייך ומצטרף למשחק שלה.
"אמרתי לך אישה יפה שלי שכל מה שאני רוצה זה שהתינוק יהיה בריא," אני עונה לה.
"איזה בעל תומך יש לך. רוב הגברים אומרים שהם רוצים בן ראשון," היא אומרת לסול.
סול מחייכת. "כשהוא התחיל לחזר אחריי הוא אמר שהחלום שלו שתהיה לנו משפחה של ארבעה בנים, כמו בבית ילדותו. לאחים הגדולים שלו יש בנות, לאחיו הקטן יש בת ובן," סול מפסיקה רגע לדבר ואז ממשיכה. "בבית מחכים לנו שלושה בנים. בינתיים הגשמתי את חלומו."
"את אימא לשלושה בנים?" היא פותחת זוג עיניים גדולות, "את נראית ילדה. הייתי בטוחה שזה ההריון הראשון שלך. בני כמה הם?"
"התאומים, ריף וקאי, יהיו בני ארבע, ולליאו ימלאו שנתיים," היא עונה למישל.
"אני יודעת את מין העובר. אני מתלבטת אם תשמחו לשמוע. מצד אחד כריס רוצה ארבעה בנים," היא מותחת את הזמן בכוונה, "אבל מצד שני מה עם נסיכה קטנה ויפה כמוך סול?"
"בעלי כבר אמר. מה שחשוב לנו זה ילד בריא," היא מערימה עליה ולא עונה לה.
"אתם יודעים שהילד בריא. אבל אני סקרנית לראות איך תגיבו," היא ממשיכה במשחק שלה וצוחקת.
"אנחנו נשמח בכל מקרה," אני אומר לה.
"ובכן. הכנתם שם לבת?" היא שואלת.
"אנחנו בוחרים שם רק סמוך ללידה," אני עונה לה.
"כי אין צורך," היא משלימה את המשפט, "יש לכם בן רביעי. אני מניחה שאתה כבר יודע איך זה נראה על המסך. תראו בעצמכם."
"אמרתי לך שיהיו לנו ארבעה בנים," אני אומר לה בזמן שאנחנו בדרך לרכב, "ותראי שצדקתי כמה הם שונים ממני והאחים שלי. ריף כבר עכשיו מתפקד כאח בכור כפי שחלמתי שיהיה. את מאוכזבת סול?"
"מה פתאום. אני חושבת שהגוף שלך מייצר רק זרעים של בנים," היא צוחקת.
אני בוחן אותה ורואה שהיא באמת מתכוונת לזה. היא באמת שמחה שזה בן.
סול
כריס מחייג לג'ון.
"נו?" שואל ג'ון מייד.
"אני מקווה שלא תתאכזב דאדי," הוא משחק איתו.
"אתה שוכח בן אהוב שלי שאתה כמוני. קיבלתי את התשובה,"צוחק ג'ון.
"מעניין באמת, מה התשובה?" אני שואל.
"סול אמרה לי הבוקר שהיא חושבת שיש לך רק זרעים של בנים וכי ממש אין לה תלונות שכך הדבר," אומר ג'ון.
כריס מספר לו איך שיחקה איתנו הרופאה. "ואז היא שאלה אם יש לנו שם לבת? אני מודה שלרגע התערער בטחוני."
ואז פניו מרצינות. "דיברתי עם סול בדרך. אנחנו חושבים שהגיע הזמן שנחזור לניו יורק. אני יודע שאתה רוצה להיות ליד סבא ברוקלין. אנחנו רוצים להיות איתך. אני בטוח שגם פול ומאיה יצטרפו," הוא אומר לג'ון
"תודה בן אהוב שלי, אבל אתה שוכח שסול בהריון," הוא אומר.
"אני לא. היא יכולה ללדת בניו יורק. גם שם יש סניף של מרכז מגנוליה להזכירך. אז יהיה לך נכד אחד ניו יורקי. שתדע שזאת הייתה הצעה של האישה היפה והמדהימה שלי.
אתה יודע שהדירה שלנו בניו יורק ענקית ויש מקום למשפחה הגדולה שלנו, ואפילו ללונדון, שברור שתבוא איתנו. הילדים קשורים אליה מאד."
"אני לא יודע מה לאמר," עונה אבא בקול חנוק.
"זה לא לתמיד דאדי, רק עד שסבא שוב יתאושש," אני אומר לו.
"אין זאת הפעם הראשונה שאנחנו טסים עם הקטנים לניו יורק. הם מכירים היטב את הדירה שלנו. דבר עם אימא ותודיע לי למתי לרכוש כרטיסים," מסיים כריס את השיחה.
אני מתקשרת ללילה. "היי מאמי," אני אומרת לה.
"נו? זה בן?" היא שואלת.
"נו מה תגיד אהוב שלי?" אני שואלת את כריס שצוחק.
"כן, מאמי זה בן. זה מה שכריס יודע לעשות," אני עונה.
"העיקר שהכל בסדר," היא עונה.
"אני ממש לא מאוכזבת. אני שמחה שזה כך," אני אומרת, "רציתי לשתף אותך שהחלטנו לעבור לניו יורק לכמה חודשים."
"הייתי כבר מוכנה נפשית למילים האלה. את יודעת שאני מכירה אותך בייבי גירל. תבטיחי לי שתודיעי לי כשאת נכנסת ללדת. שיהיה לך ברור שאני מגיעה. אני לא סולחת לעצמי שללידה של התאומים הגעתי אחרי שהיא הסתיימה," עונה לילה.
"את היית שם כמה שעות אחרי שנולדו ומאז את מלווה אותם. אל תכעסי על עצמך. את שכחת שזאת הייתה לידה מהירה?" אני עונה לה. אני זוכרת כמה הצטערה שלא הייתה שם.
אנחנו נפרדות ואני מפעילה את הפלייליסט שלי שמכיל את כל קטעי הנגינה שכריס הכין עבורי. אני בוחרת בקטע שאני הכי אוהבת.
אני עוצמת עיני ומתמסרת לצלילים. אני מרגישה את אצבעו של כריס מלטפת את פני. "אישה יפה שלי," הוא לוחש לי, "כמה אושר את ממלאת אותי יפה שכמוך.
אני לא מאמין איך חייתי פעם בלעדייך. אני לא בטוח שבאמת חייתי. את מאירה את העולם שלי באלפי צבעים, נותנת משמעות כל כך גדולה להם. את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. ובזכותך נוצרו הבנים שלנו."
אני שומעת שקולו נסדק. "אני כל כך אוהב אותך."
אני פוקחת את עיניי. "עד שפגשתי אותך לא באמת האמנתי באהבה. לא ראיתי אותה בשום מקום," אני עונה לו.
"ברגע הזה שהעיניים שלך צללו לתוך שלי, וליטפו לי את הנשמה ראיתי בעיני רוחי אלפי פרפרים מקיפים אותי, סובבים סביבי במחול מטורף.
הייתי כל כך מאוכזבת שלא ביקשת ממני את מספר הנייד שלי, אבל ידעתי שמה שהרגשתי איתך היה אמיתי ולא יתכן שהגורל שהפגיש בינינו לא יפגיש בינינו שוב.
באתי כל כך שבורה לניו יורק. אני יודעת שלא עשיתי לך חיים קלים, לא כי רציתי, אלא כי הייתי אבודה. אתה לא יודע כמה עזרת לי לנשום, ובהעדרך שוב התמוטטתי.
אתה תמיד אומר שאני מעצימה אותך. הרגשתי שהחמצן אוזל מגופי כשלא היית שלי. האמנתי שאמות."
"אישה יפה שלי. גם כשלא היינו יחד הייתי שלך. אני מודה שהיו ימים שניסיתי למחוק אותך מהלב שלי, אבל את חרוטה עליו בדיו של אהבה נצחית בלתי ניתנת להסרה.
זה מדהים איך שהשדים שלי התעוררו כשלא היית לידי, בדיוק בזמן שהייתי צריך אותך כדי להשקיט אותם.
אז תפקדתי. הקמתי אימפרייה. אבל כל זה היה בשבילך. ידעתי, למרות מה שאמרתי לך, שאת חייבת להיות חלק מחיי, אחרת הם יהיו ריקים, חסרי משמעות.
אני מוקסם כל יום מחדש מהיופי שלך. אני לא מאמין שנפל בחלקי לחלוק את חיי איתך. אבל על יופייך מאפילה יופיה של הנשמה הנדירה שלך. הנתינה האין סופית וההתמסרות שלך כלפיי. כל יום אני מתאהב בך יותר."
כריס לא מתאפק ועוצר לצד הדרך רק כדי לסחוף אותי בנשיקה סוערת.
מלון אורכידאה, ניו יורק
"אני מסתכל עלייך ולא מאמין שרק לפני חודש ילדת. את נראית נפלא," אומר לי כריס ועונד על צווארי שרשרת עדינה ובה שזורים ארבע יהלומים קטנים ולב בצורת יהלום במרכזה.
אני מחייכת כשאני מבחינה שהוא נוגע באצבעו בצמיד שהוא עונד על ידו. עוד הרגל שהוא סיגל לעצמו. לאחרונה נוסף גם שמו של רוי הקטן וסגר את המעגל.
נקישה על דלת הסוויטה שהזמנו לסוף השבוע מזכירה לנו שמחכים לנו.
"אתם מוכנים?" שואל פול כשכריס פותח את הדלת.
"כן אח קטן," הוא אומר ומושיט לי את זרועו, אבל מתחרט ואוסף את ידי בכף ידו הגדולה והחמה.
"את נראית נפלא סול," מחמיא לי פול ונושק לי על הלחי.
"בואו בנים," קורא פול ואילו אני אוחזת בידי את רוי הקטן שישן ולא מודע לנעשה סביבו.
"זה הלילה שלך סול," אומרת מאיה ולוקחת אותו ממני.
אנחנו עולים לגג של בית המלון שם עורכים לכבודי\נו מסיבה גדולה במלאת חמש שנים לנשואינו.
אני מופתעת לראות את אחיו הגדולים של כריס עם בני משפחתם.
"תכירו את בנות הדוד שלכם," אני אומרת לבניי. זאת הפעם הראשונה שהם נפגשים.
אני מביטה בהם בגאווה גדולה. הם עומדים זקופים, כל כך מזכירים את עמידתו הבטוחה של אביהם. ריף לוקח מייד פיקוד ומציג את עצמו ואת אחיו. הוא רק בן ארבע וכבר בעל אישיות מאד חזקה.
אני רואה את כריס מסתכל עליו בגאווה גדולה.
"אני חייב להודות שהם העתק מדוייק שלך," אני שומעת את אד אומר לכריס, "זה לא יאומן כמה האופי בולט כבר בגיל כזה צעיר."
"תודה," אומר כריס למרות שאני כבר מנחשת מה היה רוצה לענות באמת.
"אני מודה שלא האמנתי שתחזיקי מעמד עם כריס. והנה בניתם משפחה לתפארת," אומרת אשתו של אד ומביטה בריף שמזמין את בנות הדוד שלו לשחק בפינת משחקים מיוחדת שהוקמה עבורם. למרות שהוא צעיר מהן בשנים אין ספק שהוא המנהיג שבחבורה.
המראה הזה אינו נעלם מעיניו של כריס שמחזק את אחיזתו בידי.
"תסתכלו על המסך," אומר פול ומצביע על מסך הטלויזיה הגדול. MNYC המכוון לתחנת החדשות
פניה של השדרנית אירלנד מורל ממלאות את המסך.
*
ברכות לזוג היפה כריס וסול ברוקלין שחוגגים ברגעים אלה עם בני משפחתם וחבריהם הקרובים חמש שנות נשואין.
בני הזוג המתגוררים בעמק נאפה שקליפורניה, מחלקים את זמנם בין קליפורניה וניו יורק יחד עם ארבעת בניהם ריף, קאי, ליאו ורוי התינוק.
אנחנו כאן בחדר החדשות שולחים לכם ברכות לעוד הרבה שנים מאושרות יחד.
*
"כל זה בזכותך, אישה יפה שלי," אומר לי כריס נרגש.
אני מביטה בגבר שלי באהבה והוא רוכן אליי ומנשק אותי. תחילה רק ברפרוף על שפתיי, אבל לא מתאפק וסוחף איתי לנשיקה סוערת, ואף אחד לא קיים בעולם מלבדי, מלבדו.
מילים אחרונות
תודה לכם שהקשבתם לסיפור האהבה שלנו. הסיפור שלנו רחוק מלהסתיים אבל אנחנו זקוקים כעת לחזור לשקט שלנו.
*
"את רוצה שננסה להביא לעולם בת?" שאלתי את סול באחד מהלילות הסוערים שלנו.
"המשפחה שלנו מושלמת כפי שהיא," היא ענתה לי. הייתי צריך לשמוע זאת שוב ממנה, לדעת שזה באמת מה שהיא רוצה.
אתם כבר יודעים שאנחנו שייכים למשפחת משחקי הבקבוק והגיע הזמן לתת גם לחברים שלנו לספר את סיפורם.
זוכרים שבאחד הפרקים בזמן שסול נכנסה לחנות התכשיטים של דורי ברמינגהם נפגשתי עם חברי הטוב האדריכל דן סקיי בבית הקפה אצל בן ?
הסיפור שלו שזכה לשם 'מעצבת את חייה.' יתפוס את מקומו של הסיפור שלנו.
אני מבטיח לכם להתאהב .
*
ומילה אחרונה באמת.
אנחנו לא לגמרי נפרדים.
עוד תשמעו עלינו בסיפורים אחרים.
כי מי שנכנס למשפחת משחקי הבקבוק
מקומו מובטח לנצח.
שלכם באהבה,
כריס ברוקלין
