חודש: מרץ 2022

אפרת אני שבה לבית הריק. עד אתמול המקום היה הומה מבקרים. שבוע שלם לא עזבו אותי לרגע. אני נכנסת למקלחת, מתמסרת למגע המים המלטפים ומתחילה לעכל את העובדה שאני יתומה. אמא לא תשוב עוד לבית הזה. מצד שני אמא כבר לא סובלת. אני מושכת את הזמן, יודעת שברגע שאצא אצטרך להתמודד עם המציאות אני מאלצת…

 לאחרונה מרבים לשאול אותי "אז איך זה אצלכם?" * * לפני כמה ימים שיחקה איתי הקטנה שלי בת החמש בבית ספר.   אני הייתי המורה…   כשהביאה לי את המסיכה, נצבט לי הלב.   השיגרה שלה היא עם מסיכה ללא הפסקה, משמונה בבוקר עד חמש אחר הצהריים.   את השיגרה היא הביאה למשחק שלנו.  …

אני מחייכת אליך חיוך מתוק כזה כאומרת: "הכל בסדר." "תקשיבי," אתה אומר לי. עיניך מצטמצמות, מרוכזות בי. אני ממתינה לשמוע מה תאמר. אתה ממשיך לשתוק ורק מסתכל בי. עיניך מטיילות בתוכי, הופכות לי את הבטן. "אני מקשיבה," אני לוחשת לך. "את יודעת," אתה אומר ולא מסיר ממני את עיניך. אני מתרגלת איפוק ומחכה למילים שלך.…

שמה את הלב שלי על לוח מודעות. כל אחד יכול לראות, כל אחד קורא אותו אחרת. אבל רק מי שמכיר באמת את שפתו, יודע מה הוא אומר בדיוק מה הוא לוחש. בר