תיאו
אני עומד מהצד ומקשיב לשיחה של מילה עם הסנטור.
אני חושב לעצמי כמה עוצמה היא הייתה צריכה לגייס כדי לשחרר אותו כשהיא בעצם יודעת שהוא אשם. איך הצליחה להיכנס למח הקרמינלי שלו, לצפות כל צעד שיעשה ולהנחית עליו את המכה ברגע המדוייק.
עיניי מהופנטות למסך. כמו בסרט מתח, אני רואה את הדלת מאחוריו נפרצת ומספר לובשי שחורים מכוונים אליו את הרובים.
הסנטור מסתובב אליהם לאט, ידיו מורמות למעלה והוא הולך לעמוד ליד החלון.
"אף לא יריה אחת," אומרת מילה והם נשמעים לה מורידים את הרובים, ומצמידים אותם לגופם.
הסנטור מנצל את ההזדמנות פותח את דלת מרפסת דירתו שבקומה העשרים ויוצא החוצה.
"הוא מנסה לעבור ממרפסת דירתו למרפסת הסמוכה," מדווח מישהו מהם למילה.
"קרוז, תפתח מצלמה ותעקוב אחריו . כל השאר חכו לו במסדרון. הוא יהיה חייב לצאת מאחת הדירות."
היא עוקבת אחרי קרוז שעוקב אחרי הסנטור. הוא קופץ למרפסת הסמוכה."
'הזקן הזה בכושר,' מסננת מילה.
"כבר לא," אומר קרוז שמדווח שהסנטור איבד את שיווי המשקל צנח למטה, ונעצר על גגון באחת הקומות מתחת. כעבור דקה ארוכה אנחנו מקבלים אישור שהוא X.
מילה עוצמת את עינייה. "אני רוצה הביתה תיאו. השאלה היא איפה הבית שלנו?"
"בואו ניצפה במבזק המיוחד," אומר ג'ון ומשאיר את שאלתה של מילה באוויר. הוא נד בראשו לעברי. אני מרים גבה בשאלה הוא שוב נד בראשו. אני מבין שהוא רומז שהיה בסדר, רק לא מבין מה יקרה.
פניה של הקריינית אירלנד מורל מתחנת MNYC ממלאים את המסך.
"כמה עבודה אנחנו מספקים לה לאחרונה," אומרת מילה.
"היא לא מתלוננת," אומר ג'ון, "היא מקבלת הרבה ידיעות בלעדיות. מגיע לה היא מאד מקצועית ונשמעת לחוקים שאנחנו מציבים לה."
"נמצא איתנו פקד אנטוניו דובר המשטרה," מתחילה אירלנד את המבזק המיוחד.
הפעם ג'ון לא מתאפק ופורץ בצחוק. "מעניין מה פקד אנטוניו חושב על התואר שהוענק לו."
אנטוניו מופיע עם משקפי השמש המכסות את עיניו והשפם שהודבק לו. "דווקא מתאים לו שפם," אומרת הקצינה התורנית שיושבת לצפות איתנו.
*
ארונותיהם של הרוגי הפעולה עושים בשעות אלה את דרכם לארץ מולדתם לאחר שעיריית ניו יורק סרבה להתיר להם להיקבר בעיר.
"מישהו לא רוצה להסתבך על 'ארץ מולדתם'," צוחק ג'ון.
האיש שעמד בראש הארגון מצא היום את מותו לאחר שניסה להימלט מאנשי היחידה המיוחדת. על שמו של האיש הוטל צו איסור פרסום. אני יכול לספר לכם שהוא ניסה לקפוץ ממרפסת דירתו למרפסת של הדירה השכנה ומעד.
היחידה המיוחדת שהוקמה במטרה לבער את הפשע בעיר סיימה את תפקידה והיא תפורק בימים הקרובים לאחר שימצא שיבוץ הולם עבור כל אחד מחייליה.
בשם כוחות המשטרה בעיר אני יכול להבטיח לכם שאתם יכולים לנוע ברחובות העיר ללא פחד. אנחנו תמיד שם ושומרים עליכם.
*
"מעניין מי כתב לו את ההצהרה לציבור הזאת," אומר ג'ון ומסמן לנו בראשו לבוא אחריו לחדרו.
"אז מה," אומרת מילה, "אנחנו מתפרקים?"
"מה את חושבת ילדה שלי?" הוא שואל אותה ומביט בה בעיון, "אבל קודם תעני לי על השאלה האם הסנטור היה זקן בעינייך?"
"אבא אני יודעת שהוא היה צעיר ממך. סתם רציתי לראות איך תגיב. חוץ מזה אתה היית קופץ את זה בקלילות. אני לא מכירה הרבה גברים כמוך שהם בכושר כזה טוב," היא עונה לו.
"אין הרבה גברים בגילי שנדרשים כל כמה חודשים לעשות מבחני כושר כמוני," הוא עונה לה.
"התעייפתי. אני שמחה שזה ניגמר. סוף סוף אני מרגישה שאני יכולה להרפות," היא אומרת, "אוףףף..אני שמחה שהמבצע היה הצלחה מסחררת אבל זה לא עושה אותי מאושרת. יש בי מין עצב."
"כפי שאמר דובר המשטרה פקד אנטוניו," ג'ון לא יכול להתאפק וצוחק שוב, "היחידה המיוחדת תפורק. אנחנו נבחן כל אחד מאנשיה וניתן לך מילה להחוות את דעתך.
היחידה החדשה שתוקם תהיה חסויה לא פחות אבל הפעם המרדפים יהיו בסייבר. לשם כך אנחנו נתקין במחשבים החדשים את התוכנות של החבר שלך פטריק גולד.
המשטרה רכשה כמות גדולה של תוכנת גולד התוכנה שמחליפה את מיקרוסופט. את אבירי הנסיכה (לוחמה בתקיפות סייבר) ונמר השלג (תוכנת ריגול) תורם גולד ליחידה שלך תיאו לאחר ששמע שאתה תפקד עליה. הבטחתי לו בתמורה שתהיה לו שליטה עליה. את הסיבות לכך הוא יסביר לך פנים אל פנים.
מילה לך אני מייעד תכנון מהלכים במרדף הוירטואלי. מה שיקנה לי שקט כשאדע שאת לא מסתובבת יותר ברחובות.
קיבלתי אישור מיוחד להעסיק את שניכם למרות קשר הנישואים ביניכם.
"בקשר לשאלה שלך מילה," הוא מרים גבה מולה מבקש לראות אם היא מבינה על מה הוא מדבר.
"תגלה לי איפה?" היא שואלת ומחזירה לו בהרמת גבה.
"הכי קרוב אליי," הוא עונה לה בחיוך מסתורי.
"לא נכון, אבא תגיד לי שזה לא איפה אני חושבת," היא אומרת לו מופתעת.
"כל החיים סרבה אימך לקבל ממני כסף עבורך. אז השקעתי אותו בדרך אחרת. אני מודה שזאת הייתה השקעה מעולה. את יודעת כמה עלו המחירים בשכונה שלנו?"
"בוא נראה אם הבנתי. הבית הלבן?" היא שואלת.
"כן ילדה שלי. תמיד חלמת עליו ואני השתגעתי שלא יכולתי לאמר לו שהוא שלך. כאשר סיפרתי לך שאני אביך ביקשתי מהדיירים שיפנו את הבית. אפילו סידרתי להם דיור חלופי במקום לא רחוק בבית של חבר שלנו.
הבית נצבע מחדש ומייסון הייתה אחראית על הריהוט שלו מחדש. אני יודע שאת אוהבת את הטעם שלה ולכן הירשנו לעצמנו להשתתף בבחירה שלהם עבורכם."
"הבית הזה גובל עם הבית של אבא ומייסון," היא מסבירה לי.
"זה הבית שהחצר שלה נשקף מהחדר שלנו?" אני שואל.
"בדיוק," היא עונה בהתרגשות.
"האם הבנתי נכון? אנחנו יכולים לעבור לשם ממש כעת?" אני שואל.
"הייתי ממליץ לך לעבור בדירה שלך ולארוז את הבגדים שלך. לזה לא דאגנו.
הוא עוטה על פניו מבט מהורהר. "לפני כן אני מבקש שתעברו ביחידה למספר דקות."
מילה
אני נכנסת ליחידה ומתקבלת במחיאות כפיים סוערות.
שרלוט רצה אליי ונופלת על כתפי בבכי. "את לא נורמלית. כל כך דאגתי לך. לא נשמתי כשאמרו לנו שנפצעת. אפילו סלחתי לך כשנודעה לנו האמת עלייך, המפקדת."
אני רואה את הרופא שטיפל בי מסתכל עליי בחיוך. "הגיע הזמן ילדה. כולם כבר עברו את זה," הוא אומר לי.
"על מה אתה מדבר?" אני שואלת ופורשת ידי לצדדים בשאלה.
"הגיע הזמן לשחרר אותך. מהיום רק בעלך ידע איפה את," הוא מסביר לי.
"תיאו?" אני שואלת.
"שבי מילה," אומר הרופא ויושב על הכיסא לידי. הוא לוקח את ידי ומניח אותה על השולחן. רק אז אני רואה שהוא אוחז מכשיר לייזר בידו.
הוא מניח את אצבעו על ידי, מעביר אותה מספר פעמים, מתיז חומר שגורם לי לחוסר תחושה ביד ומבצע חיתוך דק ומדוייק באמצעות הלייזר. בעזרת מלקחיים הוא שולף את השבב שנשתל בי לפני שנים, מניח אותו בתוך קופסה קטנה וגורס אותו לאלפי חלקיקים. הוא מורח חומר על היד ושוב עם הלייזר סוגר את המקום.
אני מרגישה שהיד מתעוררת לאט וכשאני מביטה עליה אין אפילו סימן.
אני מעבירה יד מעל היד שנותחה. שום מכשיר לא מצפצף.
"אתם יודעים איך זה מרגיש כשאתה בלהט היצרים, עושה איתה אהבה והיא עוצרת לבדוק שהיא לא בשידור?" אומר תיאו לקול צחוקם המשוחרר של כולם.
החיילים שלי ניגשים אליי אחד אחד להיפרד ממני. מכל אחד אני שומעת את אותן מילים. "איך עשית את זה? איך הסתרת מכולנו שאת המפקדת?"
אני כל כך רגילה לקחת החלטות של רגע וכך אני עושה כעת.
"לכולכם יש את מספר הנייד הרגיל שלי?" אני שואלת.
כולם מהנהנים בראשם.
"אני עומדת לשאול אתכם שאלה, אבל מבקשת שתקשיבו לי עד הסוף, ותחשבו היטב על התשובה.
אני לא יכולה לתת לכם פרטים אלא אם אקבל מכם תשובה חיובית.
העובדה שהיחידה הזאת נסגרת כיוון שהשגנו את מטרת הקמתה ידועה לכולכם. אנחנו ממשיכים להתקיים במתכונת אחרת, לא מסכנת חיים, מרתקת וסוערת לא פחות.
זאת תהיה בעיקר עבודת מטה. לא בטוח שזה יהיה בבניין הזה, אבל אין זה משנה . זאת תהיה יחידה מוגנת וסגורה.
אתם יכולים לקבל את המגיע לכם, כלומר את כספי הפיצויים שהופקדו עבורכם כל שנות שרותכם, ולצאת לדרככם.
אתם יכולים לוותר כעת על הפיצוי והוא ימשיך להישמר עבורכם ולהמשיך איתכם בדרכם החדשה.
אני מבקשת שתשקלו היטב מה אתם רוצים לעשות. שיקול מהראש, לא מהרגש. בכל מקרה תמיד נהיה משפחה.
את התשובה אני מצפה לקבל מכל אחד מכם לנייד שלי באחת משתי המילים: 'ממשיך' או 'פורש.'
אני רק מסיימת לדבר ונשמעת התראה של הודעה.
שון: ממשיך!
מיד אחריו ממשיכות להגיע עוד התראות. אני שמחה לראות שכל מי שמודיע שהוא ממשיך, הוא מי שהייתי רוצה אותו איתנו.
"תראי כמה אוהבים אותך," אומר לי תיאו בהנאה כאשר אנחנו נוסעים לדירה שלו לארוז את הבגדים, "ומכולם את בחרת בי."
"איך יכולתי שלא. לא נשמתי כשראיתי את קצין המשטרה המעלף הזה שעומד קרוב כל כך אליי והביט בי במבט המהפנט שלו. את הריח שלך נשאתי שעות ארוכות אחרי."
תיאו עובר על רשימת השמות. "את כל אחד מהם אני רוצה. הם חיילים טובים ונאמנים. ראית כמה זה חשוב," אני אומרת לו.
"לפני שיצאנו אמר לי אבא שלך שאמנם אמר מה שאמר בקשר ליחידה אבל הוא מתערב איתי שאת תביאי לו רשימה של אנשים שירכיבו אותה עוד היום," אומר לי תיאו.
"איזה כייף שאנחנו יכולים לדבר על הכל בלי לחשוש מהאזנות," אני אומרת וניגשת לשרותים לראות אם נגרם נזק לחלון עליו הונח הטלפון האדום.
"מסתבר שאת הטלפון באמת פוצץ איש שלנו," אני משתפת אותו, "אין שום נזק לדירה מבפנים."
"אני מניח שכדאי שנשכיר אותה, עכשיו שיש לנו בית בלונג איילנד," הוא אומר.
הוא מסיים לארוז את הבגדים, לוקח עוד כמה דברים שחשוב לו לקחת. אני שמה לב שהוא מזדרז להכניס אותם לתיק וקצת מתפלא מה יש לו להסתיר.
אבא מודיע שהוא עוד כמה דקות בבניין ומבקש שנחכה לו בכניסה.
כשאנחנו בדרך אני מתקשרת לאימא שלי. "היי אימא מה שלומך?" אני שואלת.
"את קשורה לכל הבלגן שהיה בעיר?" היא יורה לעברי מייד.
"על מה את מדברת? איזה בלגן יש בעיר ולמה את חושבת בכלל שאני מסוגלת לעשות בלגן?" אני עונה לה.
"זה נכון שאבא שלך אדם מבריק ואת מאד דומה לו, אבל גם אימא שלך לא טיפשה. הבנתי . העיקר שאני שומעת את קולך ואת נשמעת בסדר," היא אומרת.
"היא יודעת איפה אתה גר?" אני לוחשת לאבא.
הוא נד בראשו לשלילה.
"תיאו ואני עוברים לגור יחד. אני אשלח לך את הכתובת מאוחר יותר כשהיא תהיה בידי," אני אומרת.
"היכן?" היא שואלת.
"בסאות'המפטון," אני עונה קצרות.
"יפה. אני מבינה ש…" היא משתתקת.
"תיאו עזב את היחידה וקיבל פיצויים. וגם אני חסכתי מספיק כסף. את יודעת שקיבלתי מלגות יותר משכר הלימוד שהייתי צריכה לשלם. אז יחד הסתדרנו," אני אומרת.
"ואני מניחה שגם אבא שלך עזר קצת," היא אומרת.
"כן, הוא עזר לי לסדר את הבית. יש לו חבר עם חנות רהיטים וקבלנו הנחה ממש גדולה," אני משקרת בקלות.
"ממתי נעשית כזאת שקרנית?" היא שואלת וצוחקת.
"מהיום שלא חשבת שקרה לי משהו נורא, ונאלצתי להעמיד פנים שהכל בסדר. את צודקת אימא אני חייבת להשתנות.
אבא מצא לי את הבית ושילם עבורו, ומייסון דאגה לרהט אותו," אני אומרת להפתעתו של אבא.
"ומה נשאר לי אם כך לעשות?" היא שואלת.
"להתחיל לראות אותי באמת ולהיות אימא שלי," אני עונה לה.
אני מסיימת את השיחה ופונה לאבא. "אני לא מתכוונת להסתיר את מייסון. היא חלק מאד גדול מהחיים שלי. אני לא מפחדת היום לעמוד מול אימא ולאמר את האמת שלי. ליאו ואתה נותנים לי המון כח.
לא יתכן שאחת כמוני שעברה מה שעברה, תפחד לעמוד מול אימא שלה ולדבר.
אני גאה בזה שאתה אבא שלי. מהרגע הראשון ועוד הרבה לפניו שסיפרת לי את האמת אתה מתנהג אליו כאבא בכל מובן אפשרי. אם יכולת לעמוד ביחידה שעליה אתה מפקד ולאמר בגלוי שאני הבת שלך, אני לא צריכה להסתיר זאת מאיש."
אבא מחנה את הרכב בפתח הבית החדש. "מייסון בבית , הדלת לא נעולה," הוא אומר.
אני נכנסת פנימה בעוד אבא עוזר לתיאו להוציא את הדברים שלו.
מעולם לא הייתי בבית בפנים. אני מביטה מסביבי המומה. טביעת ידה של מייסון ניכרת בכל פינה. כמה אני אוהבת את הטעם שלה.
אני נמשכת לסלון ולדלתות הגדולות הפתוחות כעת לרווחה ומובילות לגן היפיפה.
"תראה איזה יופי תיאו," אני אומרת, אבל הוא לא נמצא לידי. אני מסתכלת מסביבי אבל הוא עומד ומדבר בשקט עם אבא.
אני לא מחכה ויוצאת לשוטט בין שבילי הגן. אני שמחה לראות שהשער שהיה על הגדר בין שני הבתים פתוח. אני ממשיכה בסיורי, מלטפת את הצמחים ומתקשה להאמין שכל זה שלי.
בפינת החצר יש שטח מרוצף ומקורה. אני חייכת למראה רהיטי הגן החדשים שמקשטים אותו. 'אפילו על זה חשבת,' אני ממלמלת לעצמי.
אני מסתובבת לחזור לבית ורואה את תיאו בא לקראתי.
"את אוהבת את הרהיטים שקנינו?" הוא שואל.
"קנינו? אתה ידעת על הבית הזה?" אני שואלת מופתעת.
"מעולם לא נכנסתי אליו, אבל כל פעם שמייסון הלכה לקנות היא שלחה לי תמונות ואישרתי לה לקנות. את צדקת את הרהיטים האלה קנו לנו הפיצויים שלי," הוא אומר.
"למה לא אמרת מילה? גם לי יש חסכונות בצד," אני מתרעמת.
"את צריכה ללמוד לקבל מתנות מתוקונת," הוא אומר ומפתיע אותי בכך שהוא כורע ברך כשבידו קופסה עם טבעת יהלום.
"אל תעני לפני שאת שומעת את כל מה שיש לי לאמר. תחשבי היטב לפני שאת עונה. תחשבי עם הראש, בעצם גם עם הלב.." הוא מחקה את השיחה שלי ביחידה.
"אתה רוצה תשובה לנייד שלך?" אני שואלת.
"לא סיימתי," הוא אומר והפעם קולו מרצין.
"מילה קנדי וייד, מתוקונת שלי, אהבת חיי. אין אישה שאני יכול לחשוב עליה שהייתי רוצה לחיות את חיי איתה פרט לך. תתחתני איתי?"
"הראש שלי, והלב שלי והגוף שלי כולם אומרים לך תיאו או'הרה שאין מאושרת ממנה להיות אישתך."
אני מוציאה את הנייד. הוא מבין מה אני עומדת לעשות וחוטף אותו ממני.
"כן!" אני עונה לו ומושכת אותו אליי.
"רגע הטבעת," הוא אומר, "שכולם יראו שאמרת לי כן."
אנחנו חוזרים לתוך הבית. רק אז אני קולטת שמייסון מכינה לנו אוכל. הצלצול בדלת מקפיץ אותי אבל אבא הולך בחיוך לפתוח אותו. "יש לך אורחת," הוא אומר ופותח את הדלת לרווחה.
"אימא!" אני אומרת, "איך ידעת?"
"אבא שלך," היא עונה לי.
"אני מתחתנת . תראי איזה טבעת יפיפיה הוא קנה לי."
מייסון יוצאת מהמטבח. "אתן מכירות?" אני שואלת בחשש.
"נפגשנו כבר," אומרת אימא, "אני מניחה שנפגש כעת הרבה יותר כשיש לנו בת לחתן."
"תודה," אומרת לה מייסון בדמעות.
"אני חייבת לך המון. אני מאמינה שגם את העובדה שלא איבדתי את מילה אני חייבת לך."
"תשארי לאכול איתנו?" שואלת מייסון.
"זה מריח נפלא," אומרת אימא והולכת בעקבותיה למטבח.
אני מקשיבה לרגע לשמוע האם טון הדיבור ביניהן משתנה, אבל לא. הן מנהלות שיחה שקטה.
"בוא נלך לראות את הבית שלנו," אני אומרת לתיאו ואוחזת בידו.
"תודי מילה שמה שבעצם מעניין אותך הוא חדר השינה…"
