סול
פול עוזר לי להוריד את הכלים מהשולחן עם סיומה של ארוחת הבוקר. אני ממהרת להדיח את הכלים לפני שליאונה תבוא.
כריס ואני התייאשנו ממנה. כמה שניסיתי לאמר לה שאני בסדר, היא לא מרפה. "את נשואה טרייה וצריכה להנות מהרגעים האלה לפני שידייך יהיו עמוסות."
אני לא בדיוק מבינה את ההגיון שלה, שכן דווקא אז אזדקק לעזרה, כך אני מניחה.
"אני מאושר," אומר לי פול שעומד לידי בזמן שאני מנקה, "אני מודה לך על התמיכה, על כך שאת נותנת לי להרגיש שאני בסדר והאשמה לא בי.
מאיה באה עם עבר לא פשוט, אבל אני לא מפחד מזה. היא ילדה חסרת בטחון, אבל אני מרגיש שנוכל יחד להתגבר על הכל."
"אתה יודע שהיה בינינו משבר כשחזרתי לקליפורניה, אבל אני יודעת שכל מה שעשתה לא נבע מרוע. אני בהחלט שמחה לראות אתכם יחד."
"את לא מזכירה את סטאר," הוא אומר לי כבדרך אגב, בוחן את תגובתי.
"אמנם חגיגות החתונה הסתיימו, אבל כל עוד ההורים פה אני לא מתכוונת להתעסק בזה.
אני שמחה שהם נשארו אחרי שהאחים שלך נסעו. אפשר להרגיש מייד בשינוי. אתה מרגיש כמוני?" אני שואלת.
אני רואה שכריס מקשיב לשיחה, אבל לא מתקרב.
"אני כועס על האחים. הם באו ביום לפני הטקס ונסעו ביום ראשון. היה להם כל כך קשה להתאפק בלי לירות כל הזמן חיצים לעברו של כריס?"
"אין מה לעשות. הקינאה מושרשת בהם. כל דבר שכריס יעשה לא ישנה את זה. בינינו, הם יודעים שהוא עולה עליהם בכל תחום, בלי שום קשר לקשר שלו עם אביכם. קשה להם גם לקבל את זה שלא הצליחו לגרור אותך נגדו.
אני מודה שזה הדהים אותי כיוון שכאשר אד נמצא עם כריס בפגישה אחד על אחד הוא לגמרי שונה. הוא אפילו מתייעץ איתו לא פעם.
אתה יודע, לפעמים בן אדם בונה לו תדמית שקשה לו להודות שהיא לא באמת מי שהוא, וחבל."
"כמו שאומרים, הוא טיפס על עץ גבוה ולא יודע לרדת ממנו," אומר פול.
"אין טעם לדבר על זה.תתרכז עכשיו במה ובמי שעושה אותך מאושר. שמחתי לראות שמאיה נשארה לישון פה איתך."
"מה תעשי עם סטאר?" שואלת אותי מאיה שמפתיעה אותי מאחור.
"זה תלוי בה. הסטראט אפ הוא שלה. אני אבדוק את ההתנהלות שלה ולפי זה אנהג. אם היא חושבת שאמשיך לתמוך בה אם אראה שהיא לא מתפקדת אז היא טועה.
מי כמוך יודעת שיש לנו חברות שממתינות שנטפל בהן, ומשקיעים ממש לא חסר לנו."
ואז מופיעה ליאונה כרוח סערה ומעקמת מולי את הפרצוף כשהיא רואה שהכל כבר מסודר ונקי.
אני לא מאפשרת לה לדבר. "האחים של כריס נסעו ואני מבקשת אם אפשר לעזור לי לסדר את הדירה כדי שפול יוכל לחזור אליה."
"את חושבת שאני לא קולטת מה את עושה? את כזאת עקשנית," היא אומרת לי.
"את יודעת ממי ירשתי את התכונה הזאת," אני מחניקה חיוך.
"איש לא יכול להכחיש שיש לך אופי של בת קרטייה. בשביל זה לא צריך בדיקת די.אן.איי.," היא אומרת, "אני מבטיחה לך פול שהבית שלך כבר נקי ומסודר. אפילו הסדינים כבר במכונת הייבוש, ועל המיטה שלך יש סדינים נקיים."
"תודה ליאונה, אין כמוך," הוא עונה לה.
"מאיה, ההורים של כריס יבלו את הבוקר עם סבי וסבתי. אני אשמח עם שתינו נעבוד קצת על הסדר החדש.
אני אתאים את ימי העבודה שלי לכריס ופול, כך שאהיה יומיים בשבוע במשרד בחמש מאות עשרים.
חודשיים וחצי עברו מאז מסיבת החתונה.
אני לא מאמינה איך הזמן רץ.
מה שהייתה שיגרת חיינו בניו יורק שבה להיות השגרה גם כאן.
כריס ואני רעבים אחד לשנייה כמו בימינו הראשונים.
"אז מסתבר שנישואים לא הורגים את התשוקה," אומר לי כריס בזמן שהוא סוגר מאחורינו את הדלת ולא מחכה שנעלה לחדר השינה, אלא מתחיל להפשיט אותי מייד.
"תמחקי ממני את היום הזה. אמנם לא היה לי ספק שאזכה במשפט, אבל המעמד הזה מול השקרים של התובע גרם לי לרצות להקיא," הוא אומר כאשר אחרון פרטי הלבוש מוסר מעליי.
אנחנו עולים בריצה לקומת חדרי השינה, כאשר אני אוספת בידי את פרטי הלבוש.
"לא נעים אם פול יכנס ויראה את התצוגה של הלנז'רי שלי מפוזרת לאורך הכניסה," אני אומרת לו.
"את מדברת יותר מידי גברת ברוקלין," אומר כריס ונושא אותי למיטה, כאשר שפתיו צמודות לשלי והוא מוצץ אותן בתאווה.
כריס מתמקם מעליי אבל מעמיד פנים שאיננו רואה את ההזדקקות שלי בעיניי, ומתחיל במסע הנשיקות שלו.
"כריס אתה לא מרגיש כמה הגוף שלי זקוק לך?" אני לוחשת לו.
"בהחלט," הוא עונה לי מרוצה, "ולכן אני מקפיד לתת תשומת לב לכל חלק בך."
"אבל כריס.." אני מתחילה לאמר
הוא שוב מתרומם ומונע ממני להמשיך בכך שהוא מנשק את שפתיי.
"זה מה שקורה כשאת לא מתאפקת," הוא עונה לי, "עוד לא הבנת שהנישואים לא מתנו את תשוקתי אלייך?"
אני עוצמת את עיניי ומתחילה לגנוח עם כל נשיקה שהוא מפזר על עורי. אני מוצפת זקוקה להרגיש אותו בתוכי, אבל יודעת שהוא יבוא אליי רק אחרי שיסמן כל פיסת עור בדרך.
"אני לא יכול להסביר לך את הצורך שלי לסמן את כולך. יש לי הרגשה כאילו זה ייגמר מהר מידי אם אוותר על המשחק המקדים," הוא מסביר לי בזמן שאנחנו מסיימים ונכנסים להתקלח.
"נדמה לי שנכנסה לך הודעה," הוא אומר בזמן שהוא מראה לי שתי חולצות ושואל ללא מילים במי לבחור.
כיוון שאנחנו אוכלים בבית אני לובשת שמלת טריקו ארוכה וניגשת לבדוק מי שלח הודעה.
אני הולך להיפגש עם קארינה.
אל תחכו לי לארוחת ערב.
אעדכן בהמשך.
אוהב, פול
"פול נפגש עם קארינה. ידוע לך משהו?" אני שואלת את כריס.
"אני שומע על כך לראשונה. מעניין מה גרם לו לעשות זאת. היחסים שלו עם מאיה נראים יציבים. אני מקווה ש…" הוא משתתק.
"גם אני," אני עונה לו.
"לא בא לי לבשל היום. אולי נאכל עם המשפחה?" אני שואלת.
"את רוצה שנחליף בגדים?" הוא שואל.
"אהוב שלי, אתה נראה מושלם גם בחולצת טי שחורה וג'ינס," אני אומרת לו.
"בואי," הוא קורא ללונדון שעומדת וממנסה להבין מה קורה. היא התרגלה לארוחות באחוזת ברוקלין. היא מסתכלת עליו לרגע ורצה מבעד לדלת הפתוחה. אחרי מרחק מה היא מסתכלת עליו והוא מסמן לה לכיוון בית האחוזה. לונדון פורצת בריצה מהירה ומבשרת למשפחה על בואנו הרבה לפני שאנחנו מגיעים.
אנחנו לוקחים את הזמן. הולכים יד ביד, נהנים מהאוויר הקריר, וממופע השקיעה שמציירת השמש מעל שמי עמק נאפה.
"אני אוהב אותך אישה יפה שלי," אומר כריס ועוצר לנשק אותי.
"אני מאושרת שבחרת בי," אני אומרת לו בפעם המי יודע מה.
אנחנו רואים בפתח בית האחוזה את ליאונה שמציצה לראות מתי אנחנו באים. "פול לא מגיע?" היא מופתעת.
"הוא נשאר היום בעיר," עונה לה כריס.
"מבלה עם האישה," היא מחניקה חיוך.
כריס שאוחז בידי, מחזק את אחיזתו ונד בראשו. אין לו כוונה לשתף איש במה שאנחנו מרגישים כעת.
פול
כריס היה היום בדיון ארוך בבית המשפט. "זכיתי במשפט," הוא אומר לי, "אני מותש אני נוסע הביתה, ניפגש לארוחת ערב."
חודשיים עברו מאז החתונה וזה כבר הפך להרגל שאת ארוחת הערב אנחנו אוכלים יחד.
אני עובר על הצ'אט של ברוקלין עורכי דין חוף מערבי.
אני מחייך למראה ההערות של סול. למרות שהיא מנהלת את החברה שלה במקביל לחברה שלנו, עורכי הדין פונים אליה ישירות לא מעט.
"אם זה מוריד מכם את הלחץ, ומפנה לכם זמן, זה ממש לא מפריע לי," היא אמרה לי כשהצטרפה לחברה.
אני תמיד מתפעל מהאופן שהיא הופכת 'בעיות גדולות' לכלום בעצם. מביאה פתרונות יצירתיים ובאמת מקלה על כריס ועליי שלא נצטרך להתעסק בזוטות אלא בניהול החברה שגדלה בקצב מהיר.
בין ההערות יש כמה שמופנות אליי. אני עונה על השאלות ומכתב אותה שתדע שהעניין טופל.
אני מוציא את הנייד כדי להתקשר למאיה שסיימתי את היום כאשר נכנסת הודעה.
אני מבקשת שנפגש, קארינה.
אני מביט מופתע במסך. חודשיים עברו מאז החתונה. הזוגיות שלי ושל מאיה יציבה וקארינה נשכחה ממני.
"הכל בסדר אהוב?" שואל אותי מאיה וגורמת לי לחייך.
"את לא תאמיני איזה הודעה קיבלתי, או יותר נכון ממי," אני אומר לה ומושך אותה לשבת עליי.
אני מראה לה את המסך.
"לא ענית לה," היא אומרת.
"ומה את חושבת שאני צריך לענות לה. שאני מאוהב בך? כי זאת האמת," אני עונה לה ונושק על שפתייה.
"אני חושבת שכדי שתפגש איתה. אתה מכיר אותה, היא לא תניח לך אם לא," היא עונה לי.
"זה לא מפריע לך, את לא חוששת?" אני מתפלא.
"אני בטוחה בקשר בינינו. בעצמך אמרת שאתה מאוהב בי," היא עונה לי ומחניקה חיוך.
"אולי את צודקת. היא יכולה להיות מאד מעיקה אם מתעלמים ממנה," אני אומר.
"אני אקבע איתה בבית קפה בעיר. אין לי כוונה להיפגש איתה ביחידות. אודיע לך כשאסיים ותאמרי לי מהיכן לאסוף אותך," אני אומר לה.
הזיכרון של הטלפונים ללא הפסקה מקארינה והמועקה שגרמו לי גורם לי להתקשר אליה.
"אני מסיים בעוד רבע שעה. נפגש בסטרבקס בטיילת?" אני שואל מייד.
אני יודע שהיא קשורה למשרד של סול אבל לא מופיעה שם ולכן אין לי מושג מהיכן היא מגיעה.
"אני אהיה שם," היא עונה לי קצרות.
אני מחליט לאחר. אני רוצה לבחון אותה לפני שאני נכנס לבית הקפה. אני מתפלא לראות שהיא נראית מדהים. היא התמלאה קצת וכבר לא נראית שדופה כפי שנראתה כשבאה לחתונה, היא לבושה שמלה ומאופרת איפור עדין.
מי שיביט בה מהצד לא יאמין אם אספר לו כמו מחוקה היא נראתה לפני חודשיים.
"ביקשת שניפגש," אני אומר לה בטון חסר רגש.
"התלבטתי מאד מה לאמר לך. אני יודעת שאיכזבתי אותך. אני לוקחת אחריות מלאה על מה שעשיתי ולא מאשימה מישהו אחר בזה שהתפתתי לעשות את מה שעשיתי," היא אומרת ואני רק מתפלל שהשיחה הזאת תגמר. אני מרגיש שהיא מנסה לשכנע אותי לחזור אליה.
"אני יודעת שאתה בזוגיות, ולכן כל כך התלבטתי. הבנתי שאין לי ברירה. אני חייבת לשתף אותך. אני בהיריון," היא מטילה עליי את הפצצה.
"ואיך זה קשור אליי?" אני שואל.
היא מוציאה אישור רפואי ותמונה של אולטרסאונד המאשרת את העובדה שהיא נכנסה להריון בזמן שהיינו יחד.
"כמה כסף את רוצה?" אני שואל.
היא צוחקת צחוק עצבני. "אני רוצה אבא לילד שלי," היא אומרת, "אני אחתום לך שאעשה לו בדיקת לאישור האבהות שלך."
אני מרגיש שעולמי חשך עליי. הדבר הראשון שעולה לי בראש שאני רוצה לדבר עם כריס וסול.
"אני אדבר איתך," אני אומר לה לבסוף. אני יודע שעליי לשקול מילים כעת.
אני מזמין חשבון למרות שלא שתיתי ויוצא משם.
אני חוזר לקחת את הרכב מהחניה של המשרד, ומתקשר מייד לכריס.
"קארינה טוענת שהיא בהריון ממני," אני יורה מייד.
"תגיע לכאן ונחליט מה לעשות," הוא אומר.
אני שולח לו את הצילום של המסמך הרפואי שהראתה לי קארינה. צילמתי אותו בלי שראתה. גם את התמונה שבה כתובים נתוני ההריון.
"התאריך מתאים לזמן שהיינו יחד. אני לא מבין עדיין איך זה קרה אם נזהרתי," אני אומר את מחשבותיי בקול.
"מאיה יודעת על הפגישה?" הוא מאפס אותי מייד.
"היא דווקא עודדה אותי ללכת ואמרה שכדי שאסגור איתה את הסיפור פנים מול פנים," אני מספר לכריס.
"תגיע לכאן ונחליט מה תספר למאיה. קודם כל אתה צריך לעבד את העניין הזה בעצמך," אומר כריס.
סול
"אז מסתבר שקארינה בהריון," אומר לי כריס כשהוא מסיים את השיחה עם פול.
"היא מתכוונת להשאיר את ההריון? הרי כולנו יודעים שהיא.." אני משתתקת. בסופו של דבר זאת החלטה של פול.
אני מרגישה מסוחררת. משהו ללא טוב עובר עליי. "לא אכלת כמעט כלום," אומר לי כריס.
"עכשיו בטח אין לי חשק לאכול. הייתי במתח לקראת הפגישה הזאת. סטאר מאד לא צפויה," אני משתפת את כריס, עם זאת אני מודה שלא העליתי על דעתי שזאת הסיבה.
"אתה יודע שלא ראיתי אותה מאז הלילה של החתונה?"
"אני חייב להודות שאני לא יודע מה לאמר לו," אומר כריס ומגרד בראשו. זה מאד נדיר לראות את כריס במצב כזה, אבל אני ממש לא מתפלאת. זה בהחלט הלם עבור שנינו. שלושתינו אם לדייק.
אנחנו נפרדים מהמשפחה וחוזרים הביתה. זמן קצר אחר כך נכנס פול בסערה. "אני זקוק למשקה."
"דווקא עכשיו אתה צריך להיות צלול," אומר לו כריס ומגיש לו כוס מים קרים.
"החלטתי לספר למאיה את האמת," הוא אומר ומוציא את הנייד מכיסו להתקשר.
"בוא נדבר קודם," מנסה כריס לעצור אותו.
"מאיה אין לי דרך פשוטה לבשר לך זאת. קארינה בהריון," הוא אומר והמתח ניכר בקולו.
השיחה מסתיימת מייד. "מאיה אמרה שהיא משחררת אותי. כל עוד העניין עם קארינה לא פתור שלא אתקשר אליה," הוא אומר ואני רואה את הכאב על פניו.
"היא בהלם בדיוק כמו כולם. היא תתעשת. היא אוהבת אותך," אני מנסה לרכך את המכה.
"לא סול," הוא אומר לי בעצב, "היא צודקת. מגיע לה אותי חופשי ללא הסחות דעת."
"כמה כסף היא רוצה?" אני שואלת.
"היא רוצה אבא. זה מה שענתה לי," הוא אומר.
כל הפחדים שהיו לי בעבר צפים. הזכרון של אימא שלי שגנבה את זרעו של אבי ודרשה ממנו להתחתן איתה. אני ממש כועסת עליה.
"תדרוש ממנה קודם כל שתבדק על ידי רופא שלך," אומר כריס, "סול תדברי עם ד"ר בריאן וקחי אותה לבדיקה."
"אני אתקשר בבוקר ואודיע לך מתי הוא יוכל לראות אותה," אני עונה לו ועדיין מנסה לחשוב מה צריך לעשות.
כריס ניגש לארון המשקאות, מוציא שתי כוסות, ממלא קרח ומוזג לעצמו ולפול.
'מי היה מאמין,' ממלמל פול.
"תתכונן לשחק בברביות," אומר כריס בציניות.
"אתה יכול לצחוק עליי. בסוף יהיו לך ארבע בנות ונראה מי יצחק אחרון," הוא עונה לו.
"יש דברים שאינם ניתנים לויכוח. אתה תראה שיהיו לי בנים," עונה כריס בבטחון.
"כשזה יקרה. אני אלך לבדיקה לבד. אם יאמרו לי שזאת בת אני לא חוזרת הביתה," אני אומרת וגורמת להם לצחוק בפעם הראשונה מאז ששמענו את הבשורה.
