מילה
"אל תכעס עליי תיאו," אני אומרת לו כמעט בלי קול, "הייתי חייבת למשוך את האש מהבניין שלך. לא הייתי מסוגלת לחיות עם המחשבה שמשהו יקרה לך בגללי.
שתלתי פיתיונות לאורך כל הדרך, כדי לעלות על מי שבגד בי. לא יכולתי לשתף אותך בהם כדי שהם יהיו אמינים.
היה עליי לנהוג כפי שנוהגים עם כדור צמר שהסתבך. הייתי צריכה להיות מהירת מחשבה, לקחת החלטות כדי לפענח את הקשר הבא.
ראית את מופע האש מעל ההדסון. לשמחתי אנשיי נמלטו מהמסוקים בזמן. היה מי שחיכה להם והם בחדרי ניתוח בבית חולים שדה.
"אני רוצה שתדע שאני אוהבת אותך, ואוהב אותך לעולם," אני מרגישה שכוחותיי נגמרו ועוצמת את עיניי.
תיאו
"את לא תמותי לי," אני לוחש לה ומרגיש שאני לא נושם.
"תעשה מה שצריך לעשות. תציל את האישה שלי." אני מביט בתחינה ברופא.
ג'ון אוחז בזרועי ומושך אותי לאחור. "תן להם לעבוד," הוא אומר לי. רק אז אני שם לב שהמקום מלא בצוות רפואי גדול.
"היא תהיה בסדר," אומר הרופא ומניח את ידו על כתפי. "אני מבקש כעת שתתנו לנו לעבוד בשקט."
קרוב לעשור אני עובד בשרות המשטרה. כל תפקידי היו כקצין מודיעין ולמרות שאני מדריך ירי במטווח, לא נקלעתי לקרב יריות בו נהרגו אנשים.
אני חייב להתאפס. בשבילה, בשביל ג'ון וגם בשבילי.
"לא נפריע לכם," אומר ג'ון, "נהיה בחדרי ונמתין לשמוע מכם."
"אני מודה לך על ההבנה. קשה לנו לתפקד כשאתם צופים בנו," אומר הרופא.
"איך אתה שון?" שואל ג'ון את שון שנראה מאד מתוח, ומתקשה לעזוב את מילה מאחור.
"קצת חבול, אבל אני בסדר," הוא עונה.
"אתה יכול לצפות בניתוח מאחורי קיר הזכוכית. הם לא יכולים לראות אותך. אני אשלח את קצין הרפואה שיהיה איתך ואת אחד העטלפים שעדיין מסתובב פה בבניין.
אם נראה למישהו מכם שמשהו לא תקין, אתה יכול להתפרץ לחדר ולהפסיק אותם. במקרה כזה אני מצפה לשמוע ממך."
"כן המפקד," הוא אומר ונכנס לחדר הסמוך להשקיף על הנעשה.
"אני זקוק דחוף למשקה," אומר ג'ון, "בחיים שלי לא עמדתי בסיטואציה כזאת. ראיתי כל כך הרבה אסונות בחיי אבל היא לא אחת הפקודות שלי היא הבת שלי!"
"תתקשר למייסון. אני מניח שמשהו מכל מה שקורה בעיר הגיע אליה," אני אומר לו.
"אתה צודק. היא חייבת לדעת שמילה פה. כמובן שלא אספר לה הכל," אומר ג'ון.
הוא מחייג אל מייסון. "היא תהיה בסדר ג'ון אני מרגישה זאת בלב שלי," היא אומרת מייד עוד לפני שג'ון אומר מילה.
"ברור," הוא עונה לה, משווה לקולו קלילות, "היא פה אצלי. טוב לא ממש בחדרי, אבל היא כאן. היא תהיה בסדר."
"אני מרגישה שקרה לה משהו. אתה יודע שאני מרגישה את מילה. היא מרחפת כעת בין העולמות, אבל רק כדי להתחזק. אני מבטיחה לך שהיא תתאושש," היא אומרת לו בטון רך.
"מייסון, אם תיאו לא היה פה איתי אני לא יודע איך הייתי עובר את הלילה הזה," הוא מתפרק לבסוף, "אמרתי להם שהיא הבת שלי. את קולטת? לעיניי כל העולם סיפרתי שמילה היא שלנו."
גם ברגע כל כך קשה כשהוא מפורק לרסיסים הוא לא שוכח את מקומה של מייסון בחייו, ואומר לה שמילה היא הבת של שניהם.
אני חושב על מילה ועל כך שהייתה בוודאי מהנהנת כעת בראשה כאומרת. 'ברור שאני של שניכם.'
הקצינה התורנית נכנסת ומניחה על השולחן קפה וכריכים. לשנינו אין חשק לאכול. "אתה חייב לאכול משהו המפקד. הבת שלך זקוקה לך שתהיה חזק. גם אתה קפטן אוה'רה."
אני אוחז את כוס הנייר המכילה קפה מר בידי אבל לא מסוגל ללגום ממנו. כל דקה נמשכת כמו נצח, הגוף שלי כואב מרוב מתח. אני רק רוצה לראות אותה מתעוררת.
אני לא מתאפק וחוזר לצפות בחדר הניתוח המאולתר.
"אתה לא אשם," אומר שון למישהו.
"בטח שכן," אומר גבר במידי עטלף, "הכדור הזה היה מיועד לי, רק שהיא הייתה זריזה ממני. עמדתי קפוא מול מטח הכדורים."
"אני מבין שאף פעם לא היית בקו אש. זה מקום שההחלטות צריכות להעשות בשבריר של שניה. מילה החליטה בשבילך," אומר לו שון בקול מאופק.
"אם יקרה לה משהו," הוא אומר.
"היא תהיה בסדר. יש לה אהבה גדולה והיא תלחם על חייה בשבילו. אני מבטיח לך אני מכיר אותה," אומר שון.
אני נחנק למשמע המילים האלה. אני מרגיש שעוד רגע לא אשלוט בדמעות שחונקות את גרוני.
"עשינו זאת," אומר הרופא בקול אחרי שעה ארוכה, "היא תהיה בסדר." הוא אוחז בידו קליע ומכניס אותו לתוך שקית פלסטיק.
"תודיעו לאביה ובעלה שהיא יצאה מכלל סכנה. כמובן שהיא צריכה עוד להתאושש, אבל הסכנה שריחפה מעליה הסתיימה. זה היה בהחלט ניתוח מאד מסובך. אני מודה לכולם."
הוא מנגב את הזיעה מעל מצחו. "הילדה הזאת מאד יקרה. לא בגלל שהיא בתו של מפקד היחידה העליון, אלא כיוון שיש לה נשמה מיוחדת. היא הצילה חיים של רבים מחבריה."
תתנו לה מנה נוספת של משככי כאבים ותתחילו להוריד את כמות חומר ההרדמה."
"בחיים שלי לא פחדתי כמו הלילה הזה המפקד," אומר שון ומניח את ראשו על כתפי.
אני יודע כמה שון והיא קשורים, ועדיין זה מרגש אותי לראות את הגבר הזה שלא מפחד מכלום, שהסתכל למוות בפנים לא פעם וצחק, ברגע חשוף כזה.
אני רואה את ג'ון נכנס לחדר, מביא שני כסאות, מניח כל אחד מצד אחר של המיטה עליה שוכבת מילה ומתיישב לידה.
אני עוזב את החדר ממנו צפיתי עליה וממהר להיכנס. אני נושק לה על מצחה. היא קרה מאד. אני נרעד לרגע.
"הקפאנו את החדר. כך נהוג לעשות בחדר ניתוח. היא מתחילה כבר להתחמם, אין לך מה לדאוג קפטן אוה'רה," מסביר לי הרופא.
אני אוחז את ידה בידי משפשף אותה כדי לחמם אותה.אני מתכופף ומניח את שפתיי על כף היד שתרגיש אותי. היא ממלמלת משהו בלתי ברור.
אחרי כמה דקות, ניגש הרופא ובודק אותה שוב. הוא מהנהן בראשו בשביעות רצון. "היא חזקה," הוא אומר.
אחרי זמן מה הוא ניגש אליי עם השקית ובה הקליע, ומראה לנו אותו בשתיקה.
"שון כנס לכאן," אני אומר בקול.
שון נכנס מייד ומביט על מילה. "את תהיי בסדר ילדה," הוא לוחש לה, "אנחנו איתך."
אני מגיש לו את השקית. הוא הופך אותה מספר פעמים. לבסוף הוא ניגש לעגלת הניתוחים, עוטה על ידו כפפה ופותח את השקית. הוא לא מוציא את הכדור אלא מצלם אותו מכל זווית אפשרית.
"אני לא רוצה לשלוח את זה ברשת, למי אני יכול לפנות כאן שמומחה בכלי נשק?" הוא פונה לג'ון.
"אין צורך," אני עונה לו, "הכדור הזה נורה מאקדח סמית' ווסון אמ אנד פי 9 אם 2 סאבקומפבקט."
שון מסתכל עליי מופתע.
"אם יש משהו שאני טוב בו זה כלי נשק. שכחת שאני מדריך במטווח? בזכות זה הכרתי את מילה."
"ג'ניפר אמרה לפלטקוב," ממלמלת מילה.
"מתוקה שלי," אני אומר בהתרגשות.
"אני אוהבת אותך," היא עונה לי ושוב עוצמת עינייה.
"החקירה תצטרך לחכות," אומר הרופא, "קחו בחשבון שעליה להתאושש מהניתוח. הוא התמקם במקום כזה שגרם נזק ועל המקום להחלים. היא תאלץ להשתמש במשככי כאבים מספר ימים מה שיגרום לה להיות מנומנמת."
"מתי נדע אם היא יצאה מכלל סכנה?" אומר ג'ון ומבטו אינו מסגיר את סערת רגשותיו.
"לא נשאיר אותה רגע לבד. הצוות יהיה לידה לסרוגין כדי לעקוב אחרי מצבה. אני מאמין שמצבה כבר עכשיו יציב. העובדה שאמרה מספר מילים מאד מעודד.
*
ארבעים ושמונה שעות עברו מאז שהסתיים הניתוח.
ג'ון ומייסון יושבים לידה לסירוגין. אני לא מש מהחדר, אלא להפסקות התרעננות קצרות.
כפי שצפה הרופא, כעת שהמינון של התרופות נמוך, מילה פוקחת את עיניה.
"אני מצטערת שהבהלתי אתכם," היא אומרת ואני מרגיש שאני לא שולט בדמעותיי.
"כל כך פחדתי," אני מודה בפניה, "העיקר שאת בסדר. את גיבורה אמיתית."
מילה
"עשינו זאת אהוב שלי. העיר נקייה," אני מחייכת לתיאו למרות שקשה לי.
"הכל הלך כפי שצפיתי עד שמצאתי את ג'ניפר עם פלטקוב. היא הבינה שעליתי עליה ונתנה לו הוראה 'להוריד אותי.' הצל שהיה צמוד לי הוריד את פלטקוב. ביקשתי שאותה ישאיר.
רגע לפני שפלטקוב נפל הוא פלט את הכדור עליי, לא בגלל שכיוון לעברי אלא הוא אחז באקדח והכדור נפלט. אני זינקתי על ג'ניפר. אין ספק שהיא הייתה מופתעת."
אני רואה שתיאו נועל את הלסתות שלו ומאגרף את ידיו.
"לא תיאו," החוק יטפל בה וישלח אותה לכלא, "אל תלכלך את ידייך. היא כבר לא תוכל לפגוע בנו."
"היא לא תפגע באיש," אומר שון שנכנס לחדר עם ארבע כוסות קפה.
"הבאתי לך את הקפה שאת אוהבת ילדה," הוא אומר לי ומניח אותו על הארונית ליד מיטתי.
"מה התחלת לאמר?" אני שואלת.
"ג'ניפר עשתה טובה לאנושות והתפנתה מהעולם מרצונה. אמנם זה עלה לבית המעצר בסט של סדינים יוקרתי שהיה על מיטתה, היא העמידה עצמה למשפט ובצעה את גזר הדין. אני מצטער שאני לא בוכה עליה.
היא חרטה בדמה את הכתובת על הקיר משחררת את עצמי."
אני משחררת אנחה.
"אל תלכי לשם ילדה שלי," אומר לי אבא, "התא היה שמור כמיטב היכולת. כשמישהו מחליט לעשות מעשה כזה, איש לא ימנע זאת ממנו. הוא ימצא את הדרך.
כמובן שנחקור את זה אבל מנסיוני אני יכול לאמר לך שמקרים כאלה קורים. האישה הזאת רצתה במותך. אל תצטערי עליה."
"אני שמחה ששיחררנו את דה לוצ'י. אמנם גם הוא לא אדם תמים, יהיו מעשיו אשר יהיו, אבל אין הוא מתקרב למפלצות אדם שאיימו על אזרחי העיר," אני אומרת, "עכשיו הוא אדון לגורלו."
"רציתי לספר לך משהו," אומר שון לתיאו, "ג'ייסון עזב את המדינה. לפי מה ששמעתי הוא במקסיקו. הוא הסתבך שם עם מישהו נראה שהוא נעצר ליממה אבל שוחרר."
"לא שאלתי אותך אבא מה קורה עם אימא? היא יודעת?" אני שואלת.
"לא," הוא עונה קצרות.
אני מביטה בו בשאלה.
"את רוצה להסביר לאימא שלך מדוע את פה?" הוא שואל.
"ממש לא," אני צוחקת.
האיתורית מצלצלת בכיסו של ג'ון.
"אנחנו בחדשות," הוא אומר ומפעיל את הטלוויזיה.
פניה היפות של השדרנית אירלנד מורל מתחנת MNYC ממלאות את המסך. המבט על פניה רציני שלא כהרגלה.
אנחנו ממתינים למסיבת העיתונאים של נציג המשטרה שישפוך אור על מה שמתרחש בעיר ניו יורק בשתי היממות האחרונות.
מה שידוע לנו בינתיים הוא שהפסקת החשמל לא הייתה כתוצאה מתקלה, אלא הייתה הפסקה יזומה כדי לסייע למבצע שנערך בעיר.
אני מקווה שדובר המשטרה ישפוך אור על המופע הפירוטכני שארע מעל שמי העיר. בזמן הארוע עצמו נמסר לנו שאין זה קשור לארוע טרור. מה אם כך זה היה אנחנו מקווים לשמוע בקרוב.
שוב ושוב עולות תמונות שצילמו תושבים של הקרבות בין המסוקים. לאיש אין מושג שהם הופלו לאחר שנעשה בהם ירי מרחוק, ולא כתוצאה של קרב ביניהם.
העובדה שיש בוגדים ביניהם, הייתה ידועה לנו וכל המטוסים צויידו במטענים שאפשר להפעילם או לנטרלם מרחוק.
אני תוהה מה מכל זה ימסור דובר המשטרה.
פניו של פקד אנטוניו ממלאות את המסך. 'לו ידעו מי הוא באמת.' אני מחייכת לעצמי.
ערב טוב,
לא כל מה שארע בליל האפילה אני יכול לספר לכם. חל איסור פרסום גורף על חלק גדול ממנו.
אני יכול לספר לכם שבמבצע חסר תקדים בו השתתפו כל זרועות המשטרה וביניהם גם הכוחות המיוחדים, קיבלו אנשי המאפיה הרוסית שהשליטה טרור בעיר מכה אנושה ממנה לא יצליחו להתאושש.
רבים מחברי הכנופיה נהרגו, ואלו שניצלנו נמסרו לידי שלטונות החוק ברוסיה.
הותר לפרסום שהסנטור דה ליצ'י שהושם במעצר להגנתו שוחרר מייד עם סיום המבצע.
מי שהתחזתה לאישתו וזהותה נאסרה עדיין לפרסום נתפסה והושמה במעצר. הבוקר היא שמה קץ לחייה.
סנטור דה ליצ'י
אני יושב בדירתי במיאמי ביץ' וצופה במסיבת העיתונאים.
על פניי מרוח חיוך גדול. שמה קץ לחייה.
על הקיר בתאה חרטה בדמה את הכתובת על הקיר – משחררת את עצמי.
אני כבר לא יכול להתאפק ופורץ בצחוק גדול שגורם לבטני לכאוב.
אני יוצא משידור החדשות במחשב שלי ויוצא לצייד. אני חייב למצוא ילדה קטנה כדי לפרוק את תשוקותיי.
אני עושה מה שאני עושה תמיד לפני. אני מתיישב על המיטה ומתחיל להתפשט. אני מוריד את המכנס שלי, מתחיל לפשוט מעליי את התחתונים שמתחילים ללחוץ כבר. רק המחשבה שאראה עוד מעט ילדה תמימה כבר גורמת לזיקפה שלי להתעורר חזק.
כאשר אני מוריד את התחתונים למטה אני מגלה שהאזיקון לא הורד מרגלי.
בני זונות! אני צורח לחלל החדר הכמעט ריק וקולי מהדהד אליי חזרה.
אני ניגש למטבח אוחז סכין בידי במטרה לנסות לשחרר את עצמי מהאזיקון.
"נהנית מההצגה בתקשורת?" אני מביט סביבי בפחד. אני מסתובב עם הסכין אבל לא רואה אף אחת. אחת, כי הקול הוא קול של אישה, או אם לדייק , זה קולה של החוקרת הסקסית שלי.
"חשבת שתברח ממני?" היא שואלת בקול שקט ורך.
"אמרתי לך שלא תעז להתקרב לילדות קטנות," אני שומעת את קולה.
"את לא נורמלית," אני מסנן לעברה בכעס.
מילה
אני יושבת על הכורסה בחדר שהוכן עבורי במיוחד. על פניי אני עוטה מסיכה. פניי ממלאות כעת את מסך המחשב שלו.
"אומרים שצוחק מי שצוחק אחרון," אני אומרת לו.
תיאו וג'ון מסתכלים עליי בעיון. אין להם מושג מה אני עושה.
"אני בתו של אחד האנשים החכמים בעולם. הוא הוריש לי את היכולת לקרוא אנשים ומצבים לפרטי פרטים. פרטים שאיש לא שם לב אליהם," אני אומרת לו
ומעיפה מבט זריז על אבא ותיאו שמנסים לעקוב אחרי חוט המחשבה שלי וברור לי שהם לא מבינים.
"בוא אני אעזור לך," אני אומרת, "אתה יודע שתמיד הייתי נדיבה כלפייך."
"לעולם אל תיקח מחשב של מי שרצחת. לו היית עוצר רגע לחשוב, ולא היית מלא בעצמך, היית מבין שהמחשב הזה נשתל שם," אני אומרת ונותנת לו לעכל את המילים.
"כשאנחנו מחליטים לפתוח תיק על מישהו אנחנו יכולים לדעת עליו ה-כ-ל. מה שנראה בעיניך חסר חשיבות, אנחנו יודעים.
את הכתב של הגברת שלך אני יכולה לזהות בין אלפי כתבי יד. גם את שלך. וזה מה שהפיל אותך.
זה ותרופת הרעל שנמצאה בדמה.
אבל יותר מכל היה זה הקשר שכרכת סביב צווארה שלא היה יכול להיות כזה שאדם כורך סביב עצמו.
אם הסוהר ששיחדת לא היה פותח את הפה, הייתי תוהה איך נכנסת לתאה כדי לבצע את כל אלה. אבל כידוע, מלאכתם של צדיקים נעשית על ידי אחרים. וכנראה שיש לי מזל של מלאך."
