מייפל וויאטסטון
מוזמנות אליי הערב בשבע להשקה פרטית. טסה.
זאת ההודעה שמופיע לי בצ'אט של החברות.
?
אני יושבת בבית הקפה האהוב עליי בסוהו, זה שמשקיף מצד אחד על החנות של שוזרת החרוזים שם אני אוהבת לקנות את התכשיטים שלי, ומצד שני על יפיפיה חנות בגדים עם מבחר מיוחד של בגדי נשים.
ג'ולי שמכירה אותי היטב לא שואלת אותי מה אני רוצה, אלא מניחה לפניי ספל קפה וצלוחית עם מבחר עוגיות שיצאו זה עתה מהתנור.
"איפה החיוך היפה שלך?" היא שואלת.
"אני עייפה," אני עונה לה ולא מספרת לה מדוע לא ישנתי הלילה.
"טוב עשית שלקחת יום חופש," היא אומרת לי.
"לא בדיוק," אני עונה אבל לא מספרת לה שאין לי עבודה לחזור אליה.
"יש לי מלא עבודה," אני עונה לה כשהיא עומדת לידי ומחכה שאשתף אותה, "רק שלא אכלתי כלום הבוקר וחשבתי שכאן זה המקום המושלם לקפה הראשון."
"מסכימה," היא עונה לי.
אם חשבתי שאוכל לארגן כאן את המחשבות שלי אני כבר מבינה שאצטרך למצוא לי מקום אחר, כזה שאיש בו לא מכיר אותי.
אני לא מאריכה היום בשתיית הקפה. דחוף לי פתאום להתחיל את היום.
אני נפרדת מג'ולי והולכת לכיוון החנייה. אני לא זוכרת היכן החנתי את הרכב ומסתובבת סביב עצמי עד שמוצאת אותו.
אני כל כך לא מרוכזת.
אני נוסעת לדירתו של גיא אחי בה ביליתי את הלילה. גיא שלח לי הודעה שלא יחזור כיוון שהוא נכנס לחדר ניתוח שיארך שעות בגלל מורכבותו.
'ממש בזמן,' אני חושבת.
?
?
ישנן חברויות שהולכות איתך כל החיים. הן מתחילות בגן, ממשיכות בבית ספר ולעיתים לא נגמרות לעולם.
ישנן כאלה שאת מתחילה בגיל מאוחר, לא פעם באוניברסיטה.
זאת החברות שלנו.
למרות שכל אחת מאתנו למדה בחוג שונה, נפגשנו כולנו בשיעור הרשות של מבוא לפסיכולוגיה, שיעור שבחרנו בו כי הוא נראה לכל אחת מאיתנו שדרש הכי פחות השקעה. כמה טעינו!
ועדיין זה הכיר בינינו וכך הפכנו לחברות הכי טובות בעולם.
אירלנד למדה בחוג לתקשורת והיא עיתונאית חוקרת בתחנת הטלוויזיה שהייתה בין מקימיה MNYC.
יסמין למדה בחוג למדעים בעקבות אביה שהוא פרופסור לפיסיקה.
טסה למדה כימיה למרות שלא באמת הייתה זקוקה ללמוד. את הידע שלה היא רכשה בעצמה והבשמים שלה נמכרים היום בחנויות של מיו מילאן ברחבי העולם.
היא הסיבה שלשמה התכנסו הערב.
? ?
אני אוהבת את ההשקות הפרטיות שטסה עורכת עבורינו. אני יודעת שהיא הגיעה לתוצאה המושלמת מבחינתה והיא צריכה את האישור שלנו.
אני תמיד מחכה לשמוע את הסיפור מאחורי הבושם. יש לה יכולת אדירה לתת תכונות אופי לבשמים שלה בצורה מדוייקת כל כך שזה מדהים.
לא פעם קרה שהיא הריחה בושם על גבר וניתחה את אופיו לפיו בצורה שהשאירה את כולם המומים.
"אני מתרגשת," אומרת טסה, "על הבושם הזה עבדתי הרבה זמן. הייתי חייבת שהוא יהיה הכי מדוייק.
אני רוצה שתכרנה את הצייד הצפוני.
לפני שאני מספרת אני רוצה לשמוע מכן מה מעורר בכן השם הזה." היא מתיזה מעט ממנו באוויר ונותנת לנו לספוג את ריחו לתוכנו.
כשהיא מבקשת זאת אני נוהגת לעצום את עיניי ולתת לריח לחדור אליי. יש משהו בבשמים שלה שמפעיל לי את הדימיון מייד.
אני לא יודעת אם זה השם שנתנה לו או זה מה שהוא מעורר בי.
אני רואה צייד עטוף מעיל פרווה גדול מביט קדימה בעיניים מצומצמות לאופק. רגליו תקועות בשלג העמוק והוא מחפש את האיילה הבאה שתיפול לרגליו.
"מה את מחייכת מייפל?" היא שואלת אותי.
"את יודעת שבתור מי שעוסקת באדריכלות, שזה מקצוע מאד ריאלי קשה לי עם אי דיוקים. זה צורם לי מידי," אני עונה והמחשבות שלי לוקחות אותי באחת לחיים שלי ומה שעובר עליי ביממה האחרונה.
"תסבירי," היא שואלת בסקרנות.
"הצייד הצפוני בהיגיון אמור לצוד חיות גדולות שכן בשר הציד אמור להחזיק לו לימי החורף הקשים," אני אומרת.
"תמשיכי," היא מעודדת אותי.
"ואילו הצייד שלי מחפש איילות רכות שתיפולנה לרגליו," אני מסיימת.
"בדיוק כמו גבר אלפא שהוא חזק ועוצמתי. אחד שמחפש את הצייד היומי שלו. אישה ללילה, או אם לדייק למספר קצוב של שעות.
עם זאת בתוך תוכו הוא דווקא מחפש את הבית לשוב אליו בסוף יום עבודה ארוך ומתיש.
"הנה מתנה מושלמת לבעלך לוולנטיין," היא מוסיפה אחרי שתיקה קצרה.
?
"אני רוצה לספר לכן משהו.
אל תכעסו עליי שרק עכשיו אני משתפת ולא מייד כשזה קרה. הייתי חייבת לסדר את המחשבות שלי," אני אומרת ומרימה עיניי אליהן.
"נו דברי כבר!" הן אומרות שלושתן בחוסר סבלנות.
"אתמול," אני נאנחת.
'אני לא מאמינה שזה היה רק אתמול' אני ממלמלת.
"כבר הייתי לבושה לצאת ליום עבודה כשהוא הביט בי במבט הרעב הזה שהוא רוצה אותי. כשהבנתי שהוא לא הולך לוותר התפשטתי שוב והתמסרתי לו.
העובדה שכבר הייתי מוכנה לצאת והמחשבות שלי הוסטו מסדר יומי, גרמה לי לשכוח משהו בבית.
כשהגעתי לעבודה ראיתי שהתיק שעבדתי עליו נשאר בבית ולכן חזרתי לקחת אותו.
כמה זמן זה לקח? שעה אולי?
נכנסתי לדירה. הייתי בטוחה שהוא כבר יצא, אבל לא. לא רק שהוא היה בבית, הוא לא היה לבד."
"לא נכון!" הן קוראות שוב יחד.
"אתן זוכרות את בפעם ההיא שתפסתי אותו במיטה עם החברה שלי?" אני שואלת.
"בטח, והוא בא להתחנן ליד כולנו שתסלחי לו, והבטיח שזה היה סטוץ' חד פעמי וחסר חשיבות. אל תגידי לי ש.." אומרת טסה.
"אז כן. עם אותה אחת, שכבר לא חברה שלי. אתן קולטות? שעה אחרי שהיה איתי.
ארזתי את הבגדים שלי בשלוש מזוודות גדולות ועזבתי.
התקשרתי לכריס ברוקלין שיפנה אותי לעורך דין שייטפל בגירושין שלי והוא הפנה אותי לליאה רוטשילד שכבר עובדת על סיום הנישואים האלה.
אז כפי שאת מבינה וולנטיין הוא לא החג שלי השנה."
"אני יודעת שאת עוד תתני את הצייד הצפוני למי שיהיה ראוי לו, אבל עד אז יש לי הצעה. במקום שנצא לבלות בחוץ, נערוך פה מסיבה. ארבעתנו פנויות, אז למה לא בעצם?"
"אתן יודעןת שהייתי חייבת לערוך כתבת תחקיר לוולנטיין," אומרת אירלנד, "שמעתי מלא רעיונות. אחד מהן יתאים לנו.
בואו נכתוב את השמות של ארבעתנו ונערוך הגרלה. כל אחת תקבל שם ותדאג למתנה למי שרשומה בפתק שלה.
"דווקא רעיון נפלא," מתלהבת יסמין.
"אני מציעה שנקבע לזה תנאים.
לא וורדים אדומים," היא מתחילה למנות אותם.
אנחנו נדות בראשנו להסכמה.
"לא שוקולדים בצורת לב,"היא מחכה שנאשר.
"ממש לא," אנחנו עונות.
"ולא חיה מפרווה שמחבקת לב שכתוב עלי I Love You," היא אומרת ואנחנו מתגלגלות מצחוק כשאנחנו נזכרות כמה כאלה הציפו את התחנה בוולנטיין הקודם.
באותו לילה גוייסנו לחלק את זה לעוברים ושבים ברחובות הסמוכים לתחנת הטלוויזיה MNYC.
אני מחייכת שאני מגרילה את הפתק הנושא את שמי.
זה בדיוק מה שאני צריכה כעת. ללמוד לאהוב את עצמי מחדש.
?
את הוולנטיין אנחנו מבלות במסיבה עליזה, עם שמפניה וארוחה טובה שכל אחת מאיתנו שותפה לה.
הגיע רגע פתיחת המתנות.
כאשר הן רואות את המתנה שלי הן יודעות מייד שהיא ממני.
"לא יכולת לקבל מתנה מושלמת יותר מאחת מושלמת כמוך," אומרת לי יסמין ומחבקת אותי.
? ? ?
ארבעת החברות הן ארבע גיבורות של סיפוריי ושזורות בסיפור "אישה יפה" סיפורם של כריס וסול.
סיפורן של מייפל (מעצבת את חייה), אירלנד (חדר חזרות) יסמין (חולמת צלילים) וטסה (ניחוחות היסמין)
ממתינים בסבלנות לתורם.
בר אבידן ?
מאמינה באהבה
השלט הוא מהאוסף הפרטי שלי.
