כריס
קרני שמש חורפיות מלטפות את גופנו הערום. לילה אהבה סוער מאחורינו שהסתיים בשעות הקטנות של הלילה, כאילו היה זה לילינו הראשון, לילה בו גילינו אחד את השנייה.
כמוני, גם סול מתעוררת ועל פניה חיוך של אושר.
"היום זה היום הראשון בחיי שאני מתעורתת כגברת ברוקלין," היא אומרת ומתמתחת, "איזה הרגשה נפלאה זאת."
"בואי נראה מה כתבו עלינו," אני אומר ונכנס לקרוא מה כתבה עלינו הוורד של ניו יורק.
לא כל יום את זוכה לקבל ידיעה בלעדית.
הייתי שם כאשר בני הזוג כריס וסול ברוקלין צעדו את צעדיהם הראשונים כזוג נשוי על מדרגות עיריית ניו יורק…
"זה שאירלנד פירסמה את זה לפניה וכל ניו יורק כבר יודעת על זה פרט קטן," אני אומר לסול ומראה לה את התמונה היחידה שהספיקה לצלם- סול ואני מתנשקים על המדרגות.
"תבדוק אם קריסטל כתבה משהו," מבקשת סול. אני מחייך. "אז אני מבינה שגם היא הייתה בתכנון שלך."
"ומה את חושבת שהיא יכלה לעשות? להודות שהסיפור שפירסמה אז היה שיקרי? להודות שהיא קריסטל? לא נותרה לה ברירה אלא לפרסם את התמונות שליב שלחה לה מתוך טקס הנישואין שלנו. את יכולה לתאר לעצמך שבכל תמונה רואים את האהבה העצומה שלנו אחד כלפי השניה."
ארוחת הבוקר מוגשת לנו מוקדם כבקשתי כיוון שאני רוצה לחזור לדירה ולהתארגן לקראת היום החדש.
*
שעה אחרי אנחנו חוזרים לדירתנו. לפני שאנחנו עולים אני ניגש לשומר.
"מזל טוב מר ברוקלין, גברת ברוקלין," הוא מקבל את פנינו בהתרגשות, "לא כל יום מישהו מדיירי המגדל מתחתן. ראיתי את התמונות בטלוויזיה וכל כך התרגשתי. אמרתי לאישתי שאתם מהבניין שלי. זה ממש כאילו שילד שלי התחתן"
"תודה לך . זה מרגיש כך," אני אומר לו בחיוך, "רציתי לבקש ממך להשאיר את בגדי החתונה שלנו כאן. שליח צריך להגיע לאסוף אותם לניקוי."
"בטח, אני אדאג למסור לו את זה," הוא עונה והחיוך לא יורד מפניו.
אנחנו עולים לדירה. אני עוקב אחרי סול. היא מתנהלת בדירה כאילו לא נעדרה ממנה חודשים, בודקת מה יש במקרר, וניגשת להכניס את הכביסה המלוכלכת למכונת הכביסה.
רק אז היא ניגשת לחדר העבודה ופותחת את המחשב כדי לעבור על המיילים.
סול
אני נכנסת לרפאל קרטייה השקעות וקוראת במהירות את הברכות לרגל נשואינו.
התפלאתי מאד כשפול אמר לי שאפילו סטאר לא ידעה על הארוע. זה מרגש אותי לחשוב כמה חשוב היה לו לשמור כמונו על חשאיות הארוע.
יותר מזה. ההבנה כמה מחשבה השקיע כריס בכל פרט ופרט כדי להפוך את הרגע הזה למושלם עבורי, רק מראה לי כמה אני חשובה בעיניו.
אני נכנסת לכתובת המייל שלי כדי לבדוק את המיילים האחרים שנכנסו בימים האחרונים בהם הייתי עסוקה כולי בתכנון החתונה מצד אחד, ובהרגעות מצד שני.
אני מתפלאת לראות מייל ממנהל הבנק. אני לא יכולה לעלות על דעתי מה גורם לו לכתוב לי.
סול יקרה,
ברצוני לברך אותך לרגל נשואייך עם כריס ברוקלין.
נתבקשתי על ידו לצרף אותך כשותפה לכל חשבונותיו הפרטיים והעיסקיים.
אני מצרף לך טפסים לחתימה. סימנתי לך ב- X את המקום בו עלייך לחתום.
רשמתי את שמך לפי בקשתו של בעלך כסול ברוקלין. באודה לקבלת אישור על נשואיכם בהקדם.
ושוב מאחל לכם חיים מאושרים יחד.
בהערכה,
ד. לורנס, מנהל הסניף
אני מדפיסה את כל הטפסים, חותמת עליהם וסורקת אותם למחשב. לפני שאני עונה למר לורנס, אני נכנסת לשנות את החתימה הקבועה שלי בתחתית המייל.
'אני בתך לנצח אבא,' אני מדבר לאבי בליבי, 'אבל אני שייכת לכריס ולכן אני לוקחת עליי את שם משפחתו מהיום ועד עולם.'
מר לורנס היקר,
תודה על הברכות.
אני שולחת לך חזרה את הטפסים חתומים על ידי.
אבקשך להחתים את בעלי כריס ברוקלין כשותף מלא בכל חשבונותיי הפרטיים והעיסקיים.
תודה נותונה לך מראש,
בידידות,
סול ברוקלין
"את נראית מאד שקועה בעבודה אישתי היפה," אומר לי כריס שנשען על המשקוף וצופה בי.
אני מרימה עיניי אליו. אני מתעלפת כל פעם מחדש למראהו. העוצמה שהוא משדר, המבט בעיניו כשהוא מביט בי.
"מה עובר לך בראש היפה שלך שאת נושכת כך את שפתייך ?" הוא שואל.
"מרגש אותי לחתום את שמי עם שם משפחתך, "אני עדיין לא מעכלת שאני סול ברוקלין. השם הזה הוא שלי!"
"ילדה יפה שלי. כולי שלך," הוא עונה לי.
אני ממשיכה לענות על מיילים בזמן שכריס יושב מול המחשב שלו ועובר על שלו.
"סול, את ממש לא חייבת," הוא אומר ואני רואה שהוא נסער.
"על מה אתה מדבר?" אני שואלת כשלרגע נשכח ממני המייל שכתבתי.
"אני לא ביקשתי להכניס אותך כשותפה לחשבונותיי כי רציתי להיות שותף בשלך," הוא אומר.
"אבל אני רוצה. אני גם מבקשת שתעביר את המניות בנאמנות שבידי פאפא לידיך," אני עונה לו.
"אני חייב שתביני סול. את מבקשת בעצם שגם תהיה לי שליטה מלאה על הרכוש שלך," הוא אומר, "אני לא חותם."
"אמרת שאתה שלי לנצח," אני עונה לו.
"נכון, ואני עומד מאחרי ההבטחה הזאת," הוא עונה.
"אז כיוון שגם אני שלך, אז תחתום ונמשיך בחיינו," אני מבקשת, "אם אנחנו יחידה אחת מאוחדת, אז שיהיה עד הסוף, שנתחיל מקו משותף אחד. להזכירך אני שותפה מלאה שלך ב -Dreamland בלי שהשקעתי במקום דולר אחד.
הבטחת לי שכסף אף פעם לא יעמוד בינינו. בבקשה תשלח את המסמכים למר לורנס."
רק כאשר אני מקבלת מייל ממר לורנס שכריס חתם על המסמכים אני נושמת שוב.
הוא מגיש לי את המסמכים של רפאל קרטייה השקעות כששמו מתנוסס עליהן לצד שמי סול (קרטייה) ברוקלין . "עשיתי מה שביקשת." קולו נשמע מאופק אבל על פניו אני רואה את הסערה.
"אני מאושרת שכך עשית," אני אומרת, קמה ממקומי ומתיישבת על ברכיו, מניחה את ראשי עליו בדיוק כפי שאני אוהבת. אני שומעת את פעימות ליבו מאיטות ונרגעות.
"סיימת?" הוא שואל. אני מביטה בו מופתעת. "התכוונתי הם סיימת לעבוד? אני רוצה שנבקר במשרדי ברוקלין. אני מניח שכולם כבר מדברים עלינו, ועדיין רוצה שיראו אותנו יחד כזוג נשוי במו עינייהם."
אני שמה לב שהוא מסובב את טבעת הנישואין שלו. הוא מבחין במבטי שנעוץ בה. "כל כך פחדתי שאיבדתי אותך. לא ידעתי איך אוכל להמשיך אם לא תקשיבי לי. יש לי רגעים שאני מתקשה להאמין שזהו. עכשיו זה לנצח."
"הרגעים האלה שאתה מגלה לי את ליבך, את החששות והפחדים שלך נותנים לי להרגיש כל כך מבורכת. אני יודעת שאתה לא מפחד להתגלות בחולשתך ועדיין בטוח מספיק שאני פה בשבילך ושום דבר לא יגרום לי לאהוב אותך פחות, להעריץ אותך פחות."
"אישה יפה שלי. את תמיד יודעת מה לאמר. לא סתם בחרתי בך. נשיפה קלה ממך ואני שוב מזדקף," הוא אומר לי.
"מה שיפה בך, מה שאני אוהבת בך, זה שאם מישהו לא ממש ממש קרוב אליך הוא לעולם לא ירגיש בכך שאתה סוער כל כך, שאתה נחלש לעיתים. העוצמה שאתה מקרין יכולה להפעיל תחנת כח. אני יודעת שלעולם לא אפול עוד כי ידייך מוכנות תמיד לתפוס אותי וזה המון."
פול
בילינו את היום במשרדי ברוקלין. אני יודע שכריס למרות היותו גבר עם בטחון עצמי גדול היה זקוק שיראו אותו עם סול. זאת הייתה סגירת המעגל עבורו אחרי השמועות שהיה גבר נבגד.
כל מי שרואה אותם יחד ראה כמה סול אוהבת אותו. היא לא מנסה להסתיר זאת וגם לא את הערצתה אליו.
היא נותנת לו להוביל אותה בידו וגם באופן מטאפורי של המילה.
הפעם זה היה תורה להדגיש את העובדה שאחרי שפורסם עליה מה שפורסם שהם העדיפו להרחיק את מערכת היחסים ביניהם מעיניי כל.
"אתם ראיתם איזה אש יש בינינו כאשר אנחנו יחד, הייתם שם כשהיא פרצה. אף אחד לא יכול לכבות אש כזאת גדולה," היא אומרת ואני מביט על אחי שמביט בה במבט אוהב.
אד וויל מאד שמחו איתנו אתמול, אבל היום הם מעט מסוייגים. זה מדהים כמה קשה לאד לראות את תשומת הלב הרבה שמוענקת לכריס למרות שכעת אין הוא מאיים על מקומו בחברה בניו יורק.
"כמובן שהיו כאלה שחשבו שהזדרזתם בגלל ש…" מצחקקת שילה ומגניבה מבט לסול.
" הוא לגמרי מאוהב בי ולכן נשא אותי לאישה ואתם יודעים כמה אני מאוהבת בו. אבל לא, אני לא בהיריון. אולי באמת אני צריכה לעשות בדיקה ולפרסם את התוצאה השלילית שלה ברשת החברתית," צוחקת סול.
"כדי שתזדרזי, כי זה לא יהיה שלילי לאורך זמן," לוחש לה כריס כשאנחנו מתרחקים וקורץ לי.
אין לי ספק שהוא יהיה אבא מיוחד במינו. כאשר דיברנו על הגדלת המשרד הוא אמר לי שהוא רוצה לעשות זאת כדי שיהיה לו זמן פנוי להיות עם סול ועם הילדים שיוולדו להם. או אם לדייק הבנים. אני מאד מקווה בשבילו שלא יהיו לו רק בנות, כי זה מה שקרה אצל האחים שלנו.
מצד שני הוא מאמין בכך שאם גבר יודע לספק אישה הוא יעניק לה בנים. עוד נראה.
הלב שלי מלא אהבה אליהם. אני מרגיש בר מזל שהוא אפשר לי להיות שותף שלו. הוא משקיע המון בהעשרה שלי. אין לו בעיה לחלוק איתי את הידע שלו, כשם שאין לו בעיה לשבח אותי על ההצלחות שלי. דבר שלא זכיתי בעבר מהאחים שלנו.
אני שמח שהוא מצא אישה שלא מרגישה מאויימת מהקשר הכל כך חזק בינינו ורואה בי חלק בלתי נפרד ממנו.
כריס נכנס לדבר עם אבא. אד וויל נכנסים איתו, מה שגורם לי לכעס גדול. אני מסמן לסול לבוא איתי.
"אני הולכת להכין קפה," היא אומרת להכין לך גם ג'ון?"
"אני אשמח ילדה," הוא אומר.
"ולכם? אדוארד? ויליאם?" היא שולאת.
הם נדים בראשם, אבל ברור שהאוזניים שלהם כרויות לשמוע מה כריס מדבר עם אבא.
"נהנית מהטקס דאדי?" אני שומע את כריס. הוא לא טיפש. הוא יודע שהוא במבחן ואני יודע שהוא יעבור אותו בקלות.
אני הולך עם סול. "ראית אותם? זה פשוט לא יאומן," היא אומרת לי, "רק שהם לא יודעים ששום דבר לא יוציא את כריס משלוותו הוא במקום אחר לגמרי. לו ידעו איזה הצלחה מסחררת יש למשרד שלכם היו יוצאים מדעתם."
"שמעתי שכריס נתן לך יפויי כח לפעול בחברה. תדעי שאני תמכתי בכך. אני רוצה שתעזרי לנו בניהול. אני יודע שיש לך את החברה שלך אבל מקווה שתמצאי את הדרך," אני אומר לה.
"אני מבטיחה לעזור. בכלל יש לנו הרבה מה לדבר כיוון שמאד קוסם לי לחזור לעמק נאפה, ביחוד שיש לנו את הנחלה שלנו שם. אתה יכול לקבל את הבית שלי באחוזה. הוא בית גדול ומרווח."
"את מדהימה אותי איך שאני תמיד נמצא בתוכניות שלך," אני אומר לה.
"אני יודעת שאני מרכז חייו של כריס כשם שהוא שלי, אבל עדיין יש לך מקום ענק בלב שלו. יש לכם קשר מופלא בעיניי. הוא סיפר לי על הקשר ההדוק ביניכם כשהיה בלונדון. עצם העובדה שהלכת אחריו והגעת לכאן."
"רציתי לדבר איתך על סטאר. אני מבולבל. מצד אחד אני מאד נמשך אליה. מכל הבחינות, גם מבחינה ריגשית וגם מבחינה גופנית, מצד שני אני חושש שיש משהו שאני עדיין לא קולט.
עכשיו היא כבר יודעת למה אני כאן. דיברנו המון הלילה, ועדיין יש משהו שאני לא מצליח לזהות בה שגורם לי להיות מסוייג."
"אתה לא צריך להחליט החלטות גורליות. שום דבר לא דוחק בך להתמסד איתה. תהיה איתה, תרגיש אותה בכל רמה שאתה מוצא לנכון ותראה. בעצמך אמרת שאתה נהנה לשוחח איתה, שאתם צוחקים הרבה יחד.
לא תמיד יחסים יכולים להתנהל מרחוק. אנחנו חוזרים השבוע הביתה. תיפגש איתה, תבלה איתה בלילות, כשתהיה מוכן להתקדם תתקדם, אבל בקצב שלך.
סטאר כל כך מאושרת שגבר כמוך מסתכל עליה שהיא תתן לך להוביל את הריקוד שלכם," היא אומרת לי.
"את לא מביעה את דעתך. מה את באמת חושבת," אני שואל אותה, אבל היא בדיוק מסיימת להכין את השתייה והשיחה הזאת נקטעת.
בסוף היום אנחנו חוזרים לדירה של כריס וסול.
"החברים הזמינו אותנו למסעדה," מספר לי כריס, "אבל אמרתי להם שאני מעדיף לאכול בדירה. אין לי חשק שצלמים יתעדו כל צעד שלנו. הוחלט שהם יזמינו אוכל לכאן. אני מניח שהם יבואו עוד שעה. אנחנו הולכים להתקלח ולהחליף בגדים. אני מת כבר לצאת מהחליפה הזאת."
אני ניגש לארון המשקאות מוזג לי ויסקי. אני מרגיש צורך לערפל קצת את חושיי. המחשבות מטרידות אותי ואני מרגיש שאני חייב להרגע.
אני פושט את הז'קט, מקפל את שרוולי חולצתי ומתיישב על המיטה עם הכוס בידי בעיניים עצומות, קורא לשלווה לעטוף אותי.
אני לוגם מהמשקה לגימות מדודות ומתעלם מקול ההתראות של הנייד שלי. אחרי דקות ארוכות אני פוקח את עיניי.
אד וויל מודיעים בצ'אט המשפחתי שלא יגיעו, מה שלא מפתיע אותי בכלל. אני קורא את תשובתו של כריס.
כריס ברוקלין: יהיו לנו עוד הרבה הזדמנויות להיפגש. ברור לי שבמשך שבוע העבודה זה לא תמיד אפשר להיפגש.
גם סטאר שלחה כמה הודעות. אני לא ממהר לענות לה. העובדה שאני חושב מה לענות כבר רומזת לי שאולי אני לא צריך לנהל איתה שיחה כעת. אני מחליט לשלוח לה הודעה.
פול ברוקלין: חברים באו לדירה של כריס וסול לארוחת ערב ולכן אינני פנוי לדבר.
אני יודע שזה נשמע קר, אבל זה מה שמרגיש לי כעת. אולי זה המבחן שלה כעת לאיך שתגיב.
קארינה יורק: תהנו. מתגעגעת, נדבר כשתוכל.
אני מודה על כך שאני יכול לקרוא את ההודעה בלי שתסומן שהיא נקראה ומתעלם ממנה.
"אח קטן עדיין לא התקלחת? החברים בדרך לכאן " שואל כריס,. הוא מבחין במבט שעל פניי ומתיישב לידי. "הכל בסדר?"
"קארינה," אני מתחיל לאמר ושם לב שאני לא קורא לה סטאר, "אני מבובל בקשר אליה. אני רוצה להיות בטוח כמוך אבל אני לא."
"עוד יומיים נהיה בבית. תפגש איתה, אולי המרחק לא עושה לכם טוב. מי יודע? לפעמים חוסר האפשרות להביט זה לזו בעיניים, אי היכולת לחוות מגע, גם אם זה רק מגע יד או חיבוק, מקרר את הרגש. ואם זה לא זה אז תדע."
"כך הרגשת שהיית רחוק מסול?" אני מקשה עליו.
"מה שבין סול לביני הוא נדיר. אתה יודע שהייתי מטורף עליה מהרגע הראשון. האמנתי שאם הגורל הפגיש בינינו הוא ידע להביא אותה אליי גם אם לא יהיה בידי מספר הטלפון שלה, וזה מה שקרה.
בבקשה אל תשווה בין הסיפור שלנו לשלך. זה באמת סיפור שלא קורה לכל אחד. זה לא אומר שלא תמצא , ואולי כבר מצאת את האחת, שתעשה אותך מאושר בדיוק כמוני."
"אתה צודק אח גדול. רק שאני חסר סבלנות וכבר רוצה להיות שם," אני עונה לו וקם להתקלח.
אני שומע את קולות חברינו שנכנסים לדירה בזמן שאני פותח את זרם המים במקלחת ומתתמסר למים שמלטפים את גופי.
